טור אבן העזר קלא
<< | טור · אבן העזר · סימן קלא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
צריך שתהא כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש והאשה. לא שנא טופס לא שנא תורף.
לפיכך לא יכתוב הסופר טופסי גיטין כדי שיהו מצויין אצלו בכל עת שירצה וכשיבואו להתגרש כותב התורף לשמו. ואפילו בדיעבד שכתבו כבר, כתב הרמב"ן שפסול לגרש בו. וכן כתב הרמ"ה. ואפילו אם ניסת תצא. והרמב"ם מכשירו אפילו לכתחילה לגרש בו אם כתבו, וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל. ולי נראה דלא נפסל אלא לכתחילה אבל בדיעבד שכתבו כבר כשר לגרש בו, ומכל מקום טוב להחמיר ולגרשה בגט אחר אם הבעל לפנינו.
לא נכתב לשמו, פסול. לכך צריך ליזהר כשהבעל מצוה לסופר לכתוב שיאמר "כתוב לשם פלונית אשתי", וכן יאמר הסופר בפיו כשמתחילו לכתוב.
והעדים החותמים צריך שיהיו שם בשעה שהסופר כותבו, ושיכירוהו שזהו הגט שכתב הסופר לשמה. ומיהו אפילו אם אינם שם אלא בתחילת הכתיבה ושמעו שמתחיל לכתוב לשמה, שפיר דמי.
כיצד שלא לשמה, סופר שהיה כותב גיטין להתלמד וכתב שם איש בעלמא ושם אשתו ושם עירם, ובא האיש שנכתב בשמו לגרש בו, פסול.
ויותר מכאן, אפילו ציוה אחד לכתוב גט לגרש אשתו ונמלך, ומצאו בן עירו ואמר לו "שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך", פסול לו לגרש בו כיון שלא נכתב לשמו.
ואפילו יש לו שתי נשים ששמותיהן שוין וצוה לכתוב לגרש בו אחת מהן, לא יגרש בו השנייה.
ואפילו אמר לסופר "כתוב ואיזה שארצה אגרש בו", וכתב הסופר על דעת זה, פסול כיון שלא פירש לשם איזו הוא כותבו.
ואפילו תלה בדעת אחרים, שאמר לו "כתוב לאיזו שתצא בפתח תחילה אגרשנה בו", פסול דאין ברירה.
ובכולן לא הוי גט כלל, דאפילו לכהונה לא נפסלה אם נתגרשה בו, חוץ מ"איזה שארצה אגרש" או "לאיזה שתצא בפתח תחילה" שהוא גט לפוסלה לכהונה.
ואם נכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה, לא מהני.
ואפילו אם נכתב לשמה, אם לא חתמו העדים לשמה, פסול. כתב הרמב"ם: יש אומרים שהוא בטל לגמרי מפני שהוא מזוייף מתוכו, ויראה לי כיון שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שאינו מזוייף ממש הואיל ונמסר בעדים הוי גט פסול מדבריהם.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
צריך שתהא כתיבת הגט וחתימתו לשם האיש והאשה ל"ש טופס ל"ש תורף וכולי משנה פרק כל הגט (כו.) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי מלוה צריך שיניח מקום מלוה וכו' ר"י פוסל בכולן ר"א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנא' וכתב לה לשמה ובגמרא (שם) א"ר יהודה אמר שמואל צריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ואמרי' בתר הכי א"ר זירא א"ר אבא בר שילא א"ר הלכה כר' אלעזר כלומר דגזר טופס אטו תורף וכתב הר"ן הילכך נקטינן דבגיטי נשים לא התירו לכתוב אפי' טופס ולפיכך השמיט הרי"ף מאי דאמרינן בגמרא דצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם משום דלא איתמר אלא אליבא דת"ק שמתיר לכתוב טופס אבל אנן דקי"ל כר' אלעזר אפי' טופס לא שרי אבל הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות גירושין מפני תקנת הסופר התירו חכמים לסופר שיכתוב טופסי גיטין וכו' נראה שהוא סובר דאע"ג דרב פסק הכא כרבי אלעזר לא קי"ל הכי דדחינן לה מקמי דרב יהודה אמר שמואל ורב הונא אמר משמיה דעולא דאוקמוה למתני' דהכל כשרין לכתוב את הגט אפי' חש"ו בדשייר מקום התורף כדאיתא בפרק המביא תניין (כג.) אלמא סבירא להו דלא גזרינן טופס אטו תורף וכבר כתבתי שם שיש לחלק ביניהם ולקיים שתיהם עכ"ל. וגם הרא"ש השמיט ההיא דצריך שיניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם וכתב הא דאמר רבי זירא אמר רב הלכה כרבי אלעזר וכתב עוד יש מפרשים דדוקא לכתחלה גזר רבי אלעזר טופס אטו תורף אבל בדיעבד אף לכתחלה תינשא כדאמרי' (גיטין כא.) גבי מחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר והרמב"ן כתב ובדיעבד נמי פסול ולא דמי למחובר דלא שכיח כולי האי אבל כתיבת טופס שלא לשמה גזירה מצויה היא דאם יתירו לסופרים לכתוב טופס שלא לשמה בטרדייהו מנשי וכתוב אף תורף הילכך פסלוהו אף בדיעבד וכ"כ הרמ"ה מדקאמר רבי אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים משמע דפוסל בגיטי נשים ולא נהירא מדקא מכשר בכולן חוץ מגיטי נשים משמע דפוסל בגיטי נשים מה שמכשיר בכולן והיינו לכתחלה מ"מ טוב להחמיר ולגרשה בגט אחר אם הבעל לפנינו עכ"ל וגם דעת הרשב"א בספ"ב דגיטין נוטה לפסוק כר' אלעזר דפסל בגיטי נשים וכתב שכן דעת ה"ג וה"נ משמע בירושלמי: ודע דבדברי הרמב"ם פ"ג יש נוסחאות חלוקות שיש גורסים בו כדגריס ביה הר"ן שמתיר לכתחילה לכתוב טופסי גיטין כת"ק ויש גורסים בו שאם כתב טופסי גיטין פסול וכן נראה מדברי רבינו ירוחם שהיה גורס בדברי הרמב"ם אבל דעת זו שכתב רבינו דלהרמב"ם לא יכתוב טופסי גיטין לכתחלה ואם כתב כשר לגרש בו לא ראיתי מי שיגרוס כן ומצאתי שהוגה בספר רבינו הרמב"ן במקום הרמב"ם (וקשה דהא לעיל כתב בשם הרמב"ן דבדיעבד נמי פסול) ומ"מ הגירסא האמיתית בדברי הרמב"ם נראה שהוא כדגריס ביה הר"ן דהכי משמע ממ"ש בסוף אותו פרק שלא התירו לכתוב טופסי גיטין שלא לשמה לכתחלה אלא מפני תקנת הסופר כמו שביארתי:
לא נכתב לשמו פסול ריש פ"ג (כד.) כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול והאי פסול היינו לומר שהוא בטל וכ"כ הרמב"ם בפ"ג ובסמוך יתבאר:
לכך צריך ליזהר כשהבעל מצווה לסופר לכתוב שיאמר כתוב לשם פלונית אשתי כ"כ סמ"ג וז"ל הבעל הכותב גט לאשתו צריך שיאמר לשם פלונית אשתי אני כותב שתהיה מתגרשת בו ואם אמר לכתבו ע"י אחר צריך שיאמר לסופר כתוב לי גט לשם גרושי פלונית אשתי והסופר יכוין לכתבו לשמה וכ"כ המרדכי בפ"ב דגיטין בשם ספר התרומה והגהות מיימון בשם סמ"ג ומשמע לרבינו שצריך הסופר ג"כ להוציא בפיו לשם מי כותבו ולא סגי במחשבה כדאשכחן בס"ת דבעינן שיוציא בשפתיו שכותבו לשם ס"ת וכ"כ בספרים הנז' וז"ל טוב הדבר לעשות הכל בבת אחת שיאמר הבעל לסופר בפני עדים כשרים לכתוב גט לאשתו ואותם העדים יהיו בשעת כתיבה ויאמר להם הסופר שכותבו לשם פלונית אשת פלוני ולשמו של פלוני וכתבו בקונדריסים שגם כל אחד מהעדים יוציא בפה שהוא חותם לשם פלוני ולשם אשתו פלונית :
והעדים החותמים צריך שיהיו שם בשעה שהסופר כותבו וכולי כ"כ המרדכי ברפ"ב דגיטין בשם ספר התרומה וז"ל והעדים צריכים שישבו שם כשיכתוב הסופר שידעו שזהו הגט שצוה הבעל לכתוב שנכתב לשמה אמנם אפי' לא היו העדים אלא בשעת כתיבת הגט שיטה ראשונה וידעו שהיתה לשמה והלכו להם למ"ה כשר די"ל כמו שהתחיל לשמה כן גמרו לשמה ורש"י פירש דלאו דוקא שיטה ראשונה ממש אלא שיטה שיש בה שם האיש והאשה והזמן אבל אם היה בסופו של גט ולא בתחלתו פסול כדתנן שם בפ"ג חציו פסול ומוקי לה בחציו אחרון עכ"ל וכ"כ בהגהות פ"ג בשם סמ"ג וכ"כ בסמ"ק וג"כ כתוב בכלבו בטופס רבי יצחק ז"ל ויש לדקדק על זה דהתם בפ"ב דגיטין לא איירי לענין עדים שחותמין בגט אלא בשליח הצריך לומר בפ"נ ובפ"נ ומנ"ל להשוות דין עדים החתומים על הגט לדין השליח ועוד שהרי פסק הרי"ף בריש גיטין כרב אשי דאמר אפי' לא שמע אלא קן קולמוס יכול לומר בפני נכתב וכולי ודלא כר' אלעזר דמצריך שיכתוב שיטה ראשונה וא"כ אפי' נשוה דין עידי חתימה לדין השליח לא נפקא לן מידי במאי דפירש"י על דברי רבי אלעזר ואיפשר שדעת סמ"ג והתרומה לומר דמדמקשה ברפ"ב מדרבי אלעזר משמע דהכי קי"ל וא"כ צריכין אנו לחוש לפירש"י וגם נראה להם דדין עידי חתימה שוה לדין השליח מיהו היינו לחוש קצת אבל לקושטא דמילתא אין ענין עידי חתימה לענין שליח שכ"כ בסדר הגט דסמ"ג ודספר התרומה ובהל' הגט דמרדכי וז"ל ואם אין שם עדים בשעת כתיבת הגט נראה שהוא כשר דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר לכתבו לשמה בפני עדים מסתמא כותבו כן לשמה ובהכשר אפי' אינו מכיר כתיבת הסופר דרוב בקיאים הם ולא הצריכו חכמים להיות בשעת כתיבת הגט אלא למי שצ"ל בפני נכתב שלא להוציא הבעל לעז על הגט אבל כשהבעל עצמו נתנו אין לחוש שמא לא כתבו לשמה ואעפ"כ טוב הדבר להיות עדים בשעת כתיבת הגט וכן עמא דבר עכ"ל ודקדק רבינו לכתוב והעדים החותמים צריך שיהיו שם בשעה שהסופר כותבו לומר דלכתחלה בפני העדים עצמם שחותמין על הגט צריך לכתוב הגט וכ"כ בסדר הגט דסמ"ק והתרומה והל' הגט דמרדכי כמו שכתבתי בסי' שקודם זה. וכתב רבי' ושיכירוהו שזהו הגט שכתב הסופר לשמה כלומר שאחר שכתבו הסופר לפניהם לא יתחלף להם באחר ולא יתעלם מעיניהם עד שלא ידעו אם הוא זה שכתב הסופר לשמה אם לאו כתוב בהגהת אשיר"י פ"ב דגיטין ז"ל בירושלמי אם כתב כל הגט שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר ומשמע אפי' כתב הרי את מותרת לכל אדם שלא לשמה כשר ופליג אדשמואל דפרק כל הגט דלדידיה גם הרי את מותרת לכל אדם צריך לכתוב לשמה מא"ז. וכבר כתבתי על זה בסי' קכ"ג :
כיצד שלא לשמה סופר שהיה כותב גיטין להתלמד וכו' משנה רפ"ג דגיטין כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד שמע קול סופרים שהיו מקרים איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו יתר מכאן כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו יתר מכאן יש לו ב' נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש בו את הגדולה לא יגרש בו את הקטנה יתר מכאן אמר ללבלר כתוב ואי זו שארצה אגרש פסול לגרש בו. ומ"ש ואפי' תלה בדעת אחרים שאמר לו כתוב לאי זו שתצא בפתח תחלה וכו' שם (כה.) בעי מיניה רב הושעיא מרב יהודה אמר ללבלר כתוב לאי זו שתצא בפתח תחילה מהו א"ל תניתוה אמר ללבלר כתוב ואיזו שארצה אגרש פסול לגרש בו אלמא אין ברירה ופירש"י לאי זו שתצא בפתח תחלה יהא הגט לשמה ושמותיהם היו שוין:
ובכולן לא הוי גט כלל דאפי' לכהונה לא נפסלה וכו' שם על המשנה הנזכרת אמר רב כולן פוסלין בכהונה חוץ מן הראשון ושמואל אמר אף ראשון נמי פוסל וזעירי אמר כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון וכן אמר רב אסי ורבי יוחנן אמר אף אחרון נמי אינו פוסל ופסקו הרי"ף והרא"ש כזעירי וכתבו טעם למה הלכה כמותו וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין דהלכה כזעירי וכתב רבינו דלאי זו שתצא בפתח תחלה שפוסל לכהונה כמו אמר ללבלר כתוב ואי זו שארצה אגרש משום דכיון דבגמרא פשטוה מההיא אלמא דינם שוים לגמרי: ובהא דאמרינן כולן אין פוסלין חוץ מן האחרון כתב הר"ן נראה לי דאחרון לאו פוסל לכהונה בלחוד הוא אלא אם בא אחר וקדשה חוששין לקידושיו דכיון דקיימא לן דבדרבנן יש ברירה כדאיתא בפרק משילין (לח.) משמע דמאי דאמרינן דבדאורייתא אין ברירה היינו משום דלחומרא אין ברירה אבל לקולא ודאי לא אמרינן דאין ברירה ולפיכך אמר ללבלר כתוב לאי זו מהם שארצה לגרש וגירש הרי זה ספק גירושין וכ"כ הרמב"ם בפרק ג' מהלכות גירושין עכ"ל. ולפי זה גם באומר לאי זו שתצא בפתח תחלה הוי ספק מגורשת דהא דינן שוה לאומר ללבלר כתוב ואי זו שארצה אגרש וכמו שכתבתי בסמוך:
ואם נכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס וכו' בפ"ב דגיטין (דף כ.) גמרא בכל כותבין אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ומתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדשו דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אין השם מן המובחר אמר רב אחא בר יעקב דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן התם דבעינן זה אלי ואנוהו וליכא אבל הכא לא וכתב הרא"ש והלכה כחכמים וגם הר"ן כתב דכרבנן קיימא לן וכן דעת הרמב"ם בפ"ג והרשב"א כתב וז"ל ולענין פסק הלכה כתב רבינו חננאל כיון דלא אמר בהדיא לא כשר ולא פסול חיישינן ליה אבל הרמב"ם כתב דאינו גט לומר דאין חוששין לו ולא פסלה מן הכהונה ונראים דברי רבינו חננאל דהא לדברי רב אחא גט כשר לכולי עלמא ואע"ג דלקולא לא עבדינן כוותיה לחומרא מיהא לחוש חוששין לו ושמא הזקיקו לרב לומר כן מפני שבמקומו בפרק הבונה (קד:) גבי מתני' כתב על גבי כתב פטור אמרינן עלה מתני' דלא כר' יהודה דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו' ולא איתמר התם הא פלוגתא דפליג עליה רב אחא דאלמא הא דרב חסדא עיקר ודרב אחא דחייה בעלמא הוא: ואיכא למידק לרב חסדא דאמר דלרבנן לא הוי כתב מאי קאמרי ליה אין זה השם מן המובחר דמשמע מן המובחר אינו הא כתב מיהא מעליא הוי ומצאתי בירושלמי בפרק הבונה שהקשו כן ופריקו בשיטתו השיבוהו כשיטתך שאתה אומר כתב הוא אף הוא אינו מן המובחר עכ"ל:
ואפילו אם נכתב לשמו אם לא חתמו העדים לשמו פסול בריש גיטין (דף ד.) כי לא בעי רבי אלעזר עידי חתימה היכא דליכא עדים כלל היכא דאיכא עדים בעי דא"ר אבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול ופירש"י היכא דליכא עדים כלל. כלומר כי לא חתימי סהדי עליה כלל שפיר טפי מהשתא דחתימי עליה ושלא לשמה דה"נ מזוייף מתוכו:
כתב הרמב"ם י"א שהוא בטל לגמרי וכו' בפ"ג מהלכות גירושין ואע"פ שהוא ז"ל מכשיר בגיטין הפסולים בעידי חתימה כגון שהרחיק העדים מן הגט שני שיטין וכיוצא כשנתנה בעידי מסירה שאני התם שפיסול הגט ניכר ע"י עידי חתימה אבל הכא שאין הפיסול ניכר דמנא ידעינן שחתמו שלא לשמה חיישינן שמא אתו למסמך על עידי חתימה ולפיכך פסול מדרבנן:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
צריך שתהא כתיבת הגט ותתימתו לשם האיש והאשה ל"ש טופס ול"ש תורף וכו' משנה פרק כל הגט (דף כ"ו) פליגי בה תנאי ופסק רב הלכה כרבי אליעזר שפוסל בטופסי גיטין גזירה משום תורף ומ"ש ואפי' בדיעבד שכתבו כבר כתב הרמב"ן שפסול לגרש בו פי' אע"פ שכתבו כבר הגט כולו דהיינו טופס כתב שלא לשמו ואח"כ כשבא הבעל לגרש כתב גם התורף ושלחו ליד האשה והבעל הלך בדרך למקום רחוק נמי פסול לגרש בו וזהו משמעות הלשון שכתב כבר כלומר כשהיה בעל כאן כתבו כבר ועכשיו אי אפשר לחזור ולכתבו וה"ה אם גירשה בגט זה לא תינשא אלא שקיצר דכל היכא דפסול הגט לגרש בו מדרבנן באם עבר וגירשה ולא תינשא וכ"כ הרא"ש בשם הרמב"ן והרמ"ה ומ"ש רבינו ע"ש הרמ"ה ואפי' אם ניסת תצא לא נמצא כך בדברי הרא"ש כאן אלא בפרק המגרש (דף קי"ד ע"א) כתב ע"ש הרי"ף דכל היכא דתני פסול אם ניסת תצא בר מהני ג' גיטין פסולין וזה היה דעתו של הרמ"ה כאן דלא כרב האי והרא"ש לקמן בסי' ק"ן ומ"ש והרמב"ם מכשירו אפי' לכתחלה לגרש בו אם כתבו אין זה לשון הרמב"ם בפ"ג שכך כתב מפני תקנת הסופר להתירו וכו' אלא לשון רבינו הוא שמפרש כך לשון הרמב"ם שאין התקנה שיכתוב טופסי גיטין כדי שיהיו מצויין אצלו וכו' אלא היתרא הוא שהתירו לו לגרש בו אם רוצה לכתוב שאינו עובר על דברי חכמים אם כתבו לטופס שלא לשמו דלא גזרו טופס אטו תורף ואמר רבינו שכך כתב הרא"ש ולי נראה וכו' פירוש דהרא"ש לאחר שהביא דברי הרמב"ן כתב עליו וזה לשונו ולי נראה וכו' עד הבעל לפנינו ורבינו הכי קאמר הרמב"ן כתב דפסול לגרש בו אפי' אין הבעל לפנינו כדפרישית אבל הרמב"ם מכשיר אפי' לכתחילה אפי' כשהבעל לפנינו וכ"כ הרא"ש וכו' ומ"מ טוב להחמיר וכו' ומה שהביא רבינו כל לשון הרא"ש שכתב ולי נראה וכו' ולא הספיק לו במ"ש וכ"כ א"א הרא"ש הוא לפי דהיה מובן דכל משא ומתן דהני גדולים אינו אלא כשהבעל לפנינו אבל מדמסיק הרא"ש טוב להחמיר כשהבעל לפנינו כלומר דאם אין הבעל לפנינו אין להחמיר כהרמב"ן מכלל דלהרמב"ם פסול לגרש בו אפי' אין הבעל לפנינו וה"ה אם גירשה בו לא תינשא כדפי' והב"י הבין דלפי לשון הרמב"ם שהביא רבי' משמע דלא יכתוב טופסי גיטין לכתחלה ואם כתב כשר לגרש בו וכן הוא להרא"ש שהביא רבי' בשמו ותימה דאין זה נקרא דיעבד אם כתבו שלא כדין הלא יש בידו לכתוב גט אחר אבל למאי דפי' ניחא דמיירי דהבעל הלך בדרך למרחוק ואכתי קשה לי טובא בלשון הרא"ש שהביא רבינו דבדיעבד שכתבו כבר כשר לגרש בו דלשון הרא"ש לא משמע הכי דהא בתחלה כתב י"א דלכתחלה גזר טופס אטו תורף אבל בדיעבד אף לכתחלה תינשא דר"ל לכתחלה פסול הגט לגרש בו אבל בדיעבד אם גירשה בגט זה תינשא לכתחלה והרמב"ן כתב דבדיעבד נמי אף ע"ג שגירשה בגט זה פסול הוא ולא תינשא בו לכתחילה וכ"כ הרמ"ה ולי נראה דבגיטי נשים פוסל לכתחלה וכו' עכ"ל משמע דר"ל נמי דפסול לגרש בו לכתחלה אבל אם גירשה דיעבד בגט זה תינשא לכתחילה כך משמע פשט לשון הרא"ש ורבינו כתב בשמו דלא נפסל גט זה אלא לכתבו לכתחילה דגזרינן בטופס אטו תורף אבל אם כבר נכתב כשר לגרש בו אף לכתחילה ונראה דס"ל לרבינו אע"ג דלי"מ ר"ל דלכתחילה פסול לגרש בו ובדיעבד אם גירשה בו תינשא לכתחילה מ"מ להרא"ש גופיה שכתב ולי נראה כו' אין דעתו כן אלא ר"ל לכתחלה אין לכתבו ואם כתבו בדיעבד כשר לגרש בו ומוכח הכי מדכתב בסוף ומ"מ טוב להחמיר ולגרשה בגט אחר מכלל דקודם זה אמר דא"צ לכתוב גט אחר אלא גט זה כשר לגרש בו כיון שכבר נכתב ותו מוכח הכי מדהביא ראייה מרבי יהודה שכולל שטרות וגיטין יחד ואומר פוסל בכולן על כרחך בשטרות לא פסל בדיעבד אם כתב הטופס עכ"ל כלומר וכיון דבשטרות פשיטא דכשר השטר בדיעבד אפי' לא נכתב אלא הטופס בלחוד ויכול לכתוב גם הטורף ונותנים גם למלוה וללוקח וזוכה במעות ובשדה ה"נ בגיטי נשים יכול לגרש בו לכתחילה כיון שכבר נכתב הטופס מדכלל רבי יהודה שטרות וגיטין יחד וטעמא דמילתא דמשום תקנת סופרים שלא יפסידו שכרם כיון שנכתב כבר הכשירוהו לגרש בו ולא גזרו טופס אטו תורף:
לא נכתב לשמו פסול לכך צריך ליזהר וכו' משנה ר"פ כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד וכולי אף על גב דבנכתב שלא לשם האיש נמי פסול וכך כ' הרמב"ם רפ"ג נקט התנא אשה טפי חדא משום דקרא כתיב באשה וכתב לה לשמה וילפינן מיניה איש ועוד דבסיפא נקט יתר מכן ל"ל ב' נשים דלא שייך אלא באשה ומ"ש ולכך צריך ליזהר וכו' כלומר דאם הבעל כותב הגט בעצמו הא קא חזינן דכותב שמו ושמה ופשיטא דכשר אלא כשמצוה הסופר לכתוב את הגט לגרש בו אשתו אינו כשר אא"כ שמפרש ויאמר כתוב לשם פלונית אשתי דשמא יכוין לאשתו שאינה נקראת בשם זה. כיצד שלא לשמה וכולי שם במשנה ריש הפרק:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכתב בסדר גיטין שלנו ואיפשר שהשרטוט א"צ לשמן ובתיקון ישן מצאתי יש מחמירין דתיקון הקלף וחתיכת הקולמוס צריך להיות לשמן עכ"ל וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל ועיין בהר"ן פרק כל הגט:
(ב) וכן נוהגין גם הבעל צריך לומר לעדים שיחתמו לשמו ולשמה ולשם גירושין כתב כסדר גיטין סי' ד' הסופר צריך לכתוב הגט בקביעות ולא בסירוגין דחייב לכתוב כל הגט לשמו ולשמה ולכן כשהתחיל לומר שכתבו לשמה צריך לגמרו בקביעות ולא בסירוגין אבל בשכתבו בסירוגין איכא למיחש שמא שכח לכתבו לשמו עכ"ל מיהו בדיעבד אם כתבו בסירוגין כשר וכן הוא בהגה"ת אלפסי פ"ק דגיטין דף תקנ"ה:
(ג) ונ"ל דלמאן דפסיל בטופס לחוד כמו שנתבאר ריש הסי' כ"ש בכה"ג:
(ד) בתרומת הדשן סי' רכ"ח ובתשובת מהרי"ו סי' כ"ז מעשה באחד שחתם סתם ואחר שחתם מקצת שמו נזכר שלא אמר לשמו ולשמה ואמר אני חותם לשמו כו' והכשירו החתימות חדא דעד אומר שחתמו לשמו אע"פ שלא אמר בפירוש ונאמן העד על זה ותו דהא לא גמר חתימתו שלא לשמה ומאחר שגמרו לשמה הגט כשר ותו דאפילו כתב כל שמו שלא לשמו ולשמה מ"מ כתב אח"כ בן פלוני לשמו ולשמה ובהכי סגי עכ"ל והר"ד כהן האריך בתשובה בית א סימן י"ג במי שכתב מקצת אות שלא לשמו וגמרו לשמו ודעתו לפסול וע"ש: