טור מנוקד אבן העזר קכה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קכה (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

כותבין הגט בכל דבר שרישומו ניכר. בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס, ובקנקנתום, באבר, בשחור, ובשיחור. פירוש: 'באבר' - חתוכי אבר מעורבים במים. 'שחור' - פחמים מעורבים במים. 'שיחור' - אירמנטי. והרמב"ם כתב: כתבו בשחור ובשיחור באבר כשר, ואין כותבים בהם לכתחילה. ואין נראה כן מלשון אדוני אבי ז"ל. וכותבין אותו במי עפצים, והוא שלא יהיה הקלף מעופץ, אבל אם הוא מעופץ לא, שאין מי עפצים ניכר על קלף מעופץ. אין כותבין במי פירות.

חקקו על הטבלא - חקק ירך האותיות שנמצא הכתב שוקע - כשר. חקק תוכו וסביבותיו ונמצא הכתב בולט - פסול. חקק הגט בחותם והכה בו על הטס עד שנראית כתיבת הגט בהם - פסול. לשון הרמב"ם: חפר יריכי האותיות כשר, וכן אם חקק היריכות מאחורי הטס עד שבלטו פני הטס, אבל אם חפר תוך האות עד שיראו היריכות גבוהות מכאן ומכאן כמין דינרי זהב פסול שאין זה כתב. המקרע על העור תבנית כתב או שרשם על הטבלא תבנית כתב, הרי זה כשר. עד כאן.

אין צריך שיהיו האותיות מוקפים גויל. ומכל מקום נהגו להחמיר לעשות מוקף גויל.

ויש שמצריכין לעשות בו זיינין באותיות שעטנ"ז ג"ץ. ובספר התרומה כתב - שאין צריך, ויש למנוע מלעשותן.

ואם יש בו אותיות דבוקים - יכול לגרר הדיו שביניהן להבדילם. אבל אם נפלה טיפת דיו בתוך האות ואינה ניכרת, אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות דהוה ליה חק תוכות.

וכתב בספר התרומה: ואף אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה ונמשכת ידו ונסתמה, אין יכול לגרר הדביקות לפתחה דהויא ליה חק תוכות.

ונוהגין לשרטטו. וכתב רב האי לפי שנקרא ספר.

ונוהגין לעשותו י"ב שיטין. רמז לדבר בשם רבינו תם - 'גט' עולה י"ב. ואם חסר מי"ב או יתר עליה - לא נפסל.

ויחתוך הקלף שיהא ארכו יותר על רחבו.

וכתב בספר התרומה: ולא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל לתוך הגליון. ולא יהא בו שום טשטוש. ולא יכתבנו על המחק.

כתב הרמב"ם: צריך שיהא הגט מבואר היטב באותו כתב שיכתבנו עד שידעו לקרותו הקטנים שיודעים אותו הכתב שאינם לא נבונים ולא סכלים כקטנים אלא בינונים. ולא יהא הכתב מעוקם ולא מבולבל שמא תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה. היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתב עקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנה ענין אחר הואיל ונקרא לענין אחר אף על פי שיש בו משמעות גירושין ויש בו מענין גירושין הרי זה פסול. עד כאן.

שאלה לאדוני אבי ז"ל - גט הבא מארץ מרחק ויש בו אותיות שמשתנות ממדינה למדינה, שיש מקומות שכותבין נון זקופה כמו זי"ין, ורי"ש כותבים גג שלה קצר עד שנראה כמין יו"ד. תשובה - צריך שיהא נקרא כתב הגט במקום כתיבתו לינוקא דלא חכים ולא טיפש, ואם לאו אין כאן גט כלל.

כתב עוד הרמב"ם: גט שנמחק בו אות או תיבה שתלה בין השיטין - אם מטופס הגט - הרי זה כשר, ואם מהתורף - אינו גט. ואם חזר ופירש בסוף הגט שאות פלוני תלויה או על המחק - אפילו מתורף הגט כשר. וכן גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע של בית דין - הרי זה גט בטל. אבל נקרע קרע שאינו של בית דין - כשר. נימוק או שהרקיב או שנעשה ככברה - כשר. נמחק או נטשטש ובבואה שלו קיימת - אם יכול לקרות כשר, ואם לאו אינו גט. במה דברים אמורים? - כשהגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה ואין כאן עדי מסירה, אבל אם יש עדים שנמסר לה הגט לפניהם והיה כשר - הרי זה כשר אף על פי שתורף הגט על המחק או בין השיטין או שהוא קרוע שתי וערב כשנתנו לה בפניהם. עד כאן. ורבינו סעדיה כתב - דמחק בשמו ושמה פסול אפילו אם הוא מקויים, ושאר מחקים אם נתקיים כשר בדיעבד אבל לא לכתחילה. ורבינו נסים כתב כדברי הרמב"ם ז"ל שבכל מקום שנמחק ונתקיים כשר, ובטופס כשר אפילו בלא קיום. וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה שגט שיש בו מחקים וקיומים כשר.