טור מנוקד אבן העזר קכ
<< | טור · אבן העזר · סימן קכ (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
אין האשה מתגרשת אלא בכתב, דכתיב "וכתב לה ספר כריתות ונתן", שיכתוב בכתב שהוא פוטר אותה ומתירה לכל ונותנו בידה ואומר לה שהוא מתירה בו וזהו שנקרא גט.
וגט זה צריך שיכתבנו הבעל, או יצוה לסופר לכתבו. וכותבין אותו על כל דבר, ובלבד שיהא תלוש. ובכל דבר שרישומו ניכר. ושיהיה כתיבתו לשם איש המגרש והאשה המתגרשת בו. ויחתמו בו שני עדים כשרים. ויתנו לה הוא או שלוחו לידה או ליד שלוחה. ויאמר לה שנותנו לה לפטרה בו פטור גמור בלא תנאי או בתנאי כמו שירצה.
צריך שיכתבנו הבעל - דכתיב "וכתב לה", או שלוחו בציוויו יכתוב. ואף אם שלוחו כתבו צריך שיהא משל הבעל, לכך צריך שהסופר יתן הקלף והדיו לבעל במתנה קודם כתיבה והבעל יתן שכרו. ומפני תקנת עגונות תקנו חכמים שהאשה תתן השכר של הסופר ותקנהו לבעל.
כתב הרמ"ה: האומר לעדים 'כתבו גט ותנו לאשתי' - אין צריכין לזכות לו הנייר קודם כתיבה, אלא אף על גב דכתבו מדידהו ויהבי לה, כיון דבשליחותו קעבדי מכי יהבי לה בשליחותיה דבעל כמאן דיהבו לבעל והדר בעל ויהיב לאתתא דמי, דכיון דמזכה לאיתתא בשליחותיה אקנויי אקנו לבעל לגרושי ביה, ונמצא זכיית הבעל וגירושי האשה באין כאחד. ואי גזל נייר וכתב ביה גיטא ויהיב לה - כשר, אפילו נתנו לה קודם יאוש, שהרי אינה חייבת להחזירו לבעלים שיש כאן שינוי שם ושינוי מעשה.
וכותבין לו הגט אף על פי שאין אשתו עמו - והוא שיהיו מכירים ויודעים העדים והסופר שזהו פלוני ואשתו פלונית. ובשעת הסכנה כותבים אף על פי שאין מכירים.
לא יכתבנו הסופר ולא יחתמו בו העדים עד שיאמר להם הבעל לכתוב ולחתום. וכשיאמר להם הבעל - יכתבו הם בעצמם ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, ואפילו שאמר לשלושה שיש עליהם תורת בית דין לכותבו ולחותמו, אין להם לומר לאחרים לעשותו. ואפילו אמר להם "אמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום", לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו. ואף אם הוא חרש, אפילו הוא שומע אלא שאינו מדבר, או אפילו פיקח, וכתב להם בכתב ידו שיכתבו ויחתמו, לא יעשו עד שישמעו מפיו. והרמב"ם כתב - נשתתק וכתב בכתב ידו שיכתבו גט לאשתו, אם דעתו מיושבת עליו כותבים ונותנין שאין דין מי שנשתתק כדין החרש. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה. והרמ"ה כתב באומר לשנים "אמרו לסופר לכתוב ולעדים שיחתמו" ואמרו להם וכתבו וחתמו וגירש בו, שהיא ספק מגורשת. ורב אלפס כתב - שאינו גט כלל. וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל.
אמר לעשרה 'כתבו גט לאשתי' - אחד כותב על ידי כולם. 'כולכם כתובו' - אחד כותב במעמד כולם.
אמר לעשרה 'כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי' - אחד כותב ושנים חותמים ואחד נותן. כתב הרמב"ם: אפילו אם היה הכותב אחד משני העדים החתומים בו והוא השליח שנותנו לה הרי זה כשר. וייראה מדבריו שהוא מכשיר כתב סופר ועד, ולקמן בעינן לברורי שהוא פסול.
אמר 'כולכם חתמו' - כולם חותמים בו. ושנים שחותמין בו תחילה הרי הם משום עדים והאחרים משום תנאי. לפיכך אם היו השאר פסולים, או שחתמו זה היום וזה מחר אפילו בעשרה ימים, כשר. מת אחד קודם שחתם - הרי זה פסול. היה אחד מהשנים הראשונים פסול - הרי זה פסול. ודוקא שחתם קודם שחתמו האחרים, אבל חתמו האחרים למטה תחילה ואחר כך חתם פסול למעלה, כשר בתחתונים הכשרים. והרמ"ה כתב - לכתחילה אין לקרוב או פסול לחתום עמהם אפילו חותם בסוף, אפילו חתמו שנים הראשונים ביומיה והקרוב או פסול אחר כך. ואי חתום בדיעבד בתר דחתימו תרי כשרי, כשר, והוא דחתימי הנך תרי ביומיה. ואי אמר כולכם משום עדים, לא מתכשר עד דהוו כולם כשרים וחתימי ביומיה.
מנאם - שאמר 'אבג"ד יחתמו גט לאשתי' ולא אמר 'כולכם' - כולם יחתמו בו בחשבון שמנה, בין אם היה שם יותר מחשבון שמנה בין לא היה שם יותר מחשבון שמנה.
"והאידנא תקינו חכמים בגט דכולכם כתובו כל חד מנכון"[1], פירש רש"י - תקון חכמים בגט שאדם מצוה לכתוב במעמד רבים, שיכתבו בפירוש שכך אמר כתבו כל אחד מכם, שלא יטעו לומר שצוה לכולם. ומשמע מדבריו שיפרשו שכך אמר אפילו אמר סתם. ושאר מפרשים פירשו שתקנו שיפרש דבריו. ומיהו כתב גאון - דאפילו בתר תקנה אי אמר סתם ולא אמר כולכם, כשר אף על פי שאמר במעמד כולם.