טור אורח חיים יג
<< | טור · אורח חיים · סימן יג (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות ציצית
טור
[עריכה]- ארבע ציציות מעכבין זה את זה, שכל זמן שאין בה כל הארבע, אינה מצוייצת כהלכתה, והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת. אבל אם יש בה כל הארבע, מותר לצאת בה לרשות הרבים, אפילו האידנא שאין לנו תכלת.
בית יוסף
[עריכה]- ארבע ציציות מעכבים זה את זה שכל זמן שאין בה כל הארבע אינה מצוייצת כהלכתה והיוצא בה לרשות הרבים בשבת חייב חטאת אבל אם יש בה כל הארבע מותר לצאת בה וכו' — בסוף פרק הקומץ רבה (מנחות כח א) תנן: ארבע ציציות מעכבות זו את זו, שארבעתן מצוה אחת. רבי ישמעאל אומר: ארבעתן ארבע מצות. ובגמרא (מנחות לז ב): מאי בינייהו? אמר רבינא: דרב הונא איכא בינייהו, דאמר רב הונא: היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת, חייב חטאת. ופירש רש"י: וכולי עלמא אית להו דרב הונא. מיהו הטיל לשלוש ולא לרביעית, לתנא קמא הויא מצוייצת שלא כהלכתה וחייב חטאת, דהוו להו ציצית משוי; ולרבי ישמעאל הויא מצוייצת כהלכתה, דשלוש מצוות מיהא איכא, ואינו פסול, ורב הונא – בעשויה בפיסול. ואסיקנא בגמרא דלית הלכתא כרבי ישמעאל.
- וכתב הרא"ש בתשובות כלל שני, שראה לקצת רבותיו שהיו פושטים טלית שלהם כשהיו יוצאים לרשות הרבים, ושהוא סובר שחומרא שאין לה טעם היא; דלמאי איכא למיחש? אי חיישת שמא נפסקו החוטים ולא נשאר בהם כדי הכשר ציצית, אם כן האיך בירך עליו בשעה שלבשו? ואם תאמר שבדק כל ארבע ציציות בשעת לבישה, אם כן יבדוק בשעה שיוצא בו לרשות הרבים. והעולם לא נהגו לבדוק כל הציציות בכל שעה שמתעטף בטלית, משום דמוקמי להו בחזקת כשרות, עד שיוודע לו שנפסלו. ועוד, דציצית אינו נפסל בקל, והעולם רגילים לתקנם אף קודם שיגיעו לידי פיסול; הלכך מוקמינן להו אחזקתייהו לענין ברכה. וכן לענין לצאת לרשות הרבים, מי שאינו רגיל לילך ארבע אמות [בלא ציצית] ראוי לו לסמוך על החזקה ולצאת בו; ואם ירצה להחמיר, יבדקם בשעת יציאה.
- ויש אומרים, שכל טליתות שלנו הויין מצוייצות שלא כהלכתן, ואינם יוצאים בהם לרשות הרבים. ואינם דברים של טעם; דאם אינם מצוייצים כהלכתם, היאך אנו מברכים עליהם? אלא ודאי התורה אמרה שיש ליתן בכנף שני חוטים לבן, ושני חוטים תכלת, והלכה למשה מסיני שהתכלת אינו מעכב את הלבן. והיה מספיק לנו בשני חוטים לבן, אלא שאנו נותנים עוד שני חוטים, זכר לתכלת. ועוד, אף לפי דבריהם, שאינם מצוייצים כהלכתם, מותר לצאת בו לרשות הרבים, כדאמרינן בפרק תולין (שבת קלט ב): מתעטף אדם בכילה ובכסכסיה ויוצא בה לרשות הרבים. ומאי שנא מדרב הונא, דאמר: היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת לרשות הרבים חייב חטאת? ציציות לגבי טלית חשיבי ולא בטלי; הני לא חשיבי ובטלי. ופירש רבינו חננאל דציצית חשיבא ולא בטלה, כי דעתו לתקן שאר ציציות ולצרפם לזו שהיא כשרה, הילכך לא בטלה; הני כסכסים בטלי לגבי כילה. וכן נמי טליתות שלנו, שיש להם ארבעה ציציות, אפילו אי חשבת להו אינם מצוייצות כהלכתן, בטלי לגבי טלית, עד כאן לשונו. וכבר הזכיר כן רבינו בסימן ש"א. ובסוף דבריו כתב: והר"מ היה מחמיר שלא לצאת בה, ואדוני אבי ז"ל היה יוצא בה.
- בתשובות להרמב"ן סימן ר"ט כתוב וזה לשונו: מותר לילך בטלית קטן ברשות הרבים בשבת, וכדאיתא פרק הקומץ רבה: היוצא בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה בשבת – חייב חטאת, ופירש רש"י (בשבת שם ד"ה חשיבי): דווקא בטליתות שלהם, שצבועים מתכלת, הציציות חשיבי ולא בטלי לגבי טלית, לכך חייב חטאת כשאינה מתוקנת כהלכתה, דהוי משוי; אבל לגבי דידן, לא חשיבי ובטלי לגבי טלית. אמנם רבינו חננאל פירש שאפילו בטליתות שלנו – הציציות חשיבי, שהם עשויים לשם מצוה, ולא בטלי לגבי טלית. אכן לשני הפירושים מותר לילך בטלית קטן, כשהציצית מתוקנת כהלכתה. ומהר"ם היה מחמיר על עצמו מלילך בטלית קטן ברשות הרבים בשבת, דילמא מיפסק חד מהציציות. וכן עמא דבר, עד כאן לשונו.
- וכתוב בנמוקי יוסף בסוף הלכות ציצית בשם הריטב"א וזה לשונו: ויש חוששים לצאת בזמן הזה בשבת בטלית זה שאין בו עיטוף גמור, והוא תחת הגלימא העליון, שנראה כמשוי וכמלבוש כפול. וגם כי אין לחוש לזה, דמלבוש גמור הוא חשוב, טוב הוא לעשות באמצעיתו אחיזות כעין סרבל. וכן שמעתי שהיו נוהגים באשכנז ובצרפת, וכן ראיתי רבים שהיו חוששים בדבר זה בשם הרב החסיד, עד כאן לשונו. ואיני יודע טעם חשש זה כלל, דהא אמרינן בפרק תולין: מתעטף אדם בכילה ובכסכסיה ויוצא בה לרשות הרבים, ובפרק חבית (שבת קמז ב): האוליירין מביאים בלורי נשים לבי בני, ובלבד שיתכסה בה ראשו ורובו. וכל שכן בהני טליתות, שהם מלובשים ממש, דשרי, ואין טעם להצריך לעשות ליה אחיזות. ובמרדכי סוף פרק חבית כתוב גם כן שמותר לצאת בטלית קטן בשבת, רק שיהא מתוקן בציציותיו כדינו. ור"מ לא נהיג לצאת בטלית קטן בשבת ברשות הרבים, לפי שהיה ירא שמא ניתקו החוטים של ציציותיו ונפסלו. ובכלבו כתוב שרבותינו ז"ל לא חשו ליה למהר"מ, וכן נוהגים העולם לצאת בו לרשות הרבים, וכדעת הרא"ש. וכן דעת הרשב"א, שכתב בתשובה שהרי"ף פסק כמאן דאמר אין התכלת מעכב את הלבן, ונראים דבריו, וכך אנו עושים מעשה כדבריו בין בחול בין בשבת, עד כאן לשונו. וכן דעת הרמב"ם שכתב בפרק י"ט מהלכות שבת (הלכה כ): טלית המצוייצת כהלכתה – מותר לצאת בה, בין ביום בין בלילה, שאין הציצית הגמורה משאוי, אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו כמו האימרא וכיוצא בה, עד כאן. וכיון דכל הני רבוותא מסכימים להתיר, הכי נקטינן, וכן נהגו העולם.
- גרסינן בסוף פרק הקומץ רבה (מנחות לז ב): רבינא הוה קא אזיל בתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא. איפסק קרנא דחוטיה, ולא אמר ליה ולא מידי. כד מטא לביתיה, אמר ליה: מהתם איפסיק. אמר ליה: אי אמרת לי מהתם שדיתיה. והא אמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה? תרגמא רב בר שבא בלאו דלא תסור. ואיכא דאמרי מהתם אמר ליה. אמר ליה: מאי דעתיך למשדייה? גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. והא תרגמא רב בר שבא בלאו דלא תסור? הכא נמי כרמלית דרבנן היא. וכתבו הרב המגיד בפרק י"ט מהלכות שבת ונמוקי יוסף בסוף הלכות ציצית בשם הריטב"א. ונראה שאפילו אם נודע לו כשהוא עומד בכרמלית, שבשעה שיצא בו פסול היה, לא קנסינן ליה מפני שלא בדקו; דאפילו אם תמצא לומר שהיה לו לבדקו ולא בדקו, לא קנסינן ליה במקום דאיכא כבוד הבריות. וכל שכן, דלא אשכחן שחייבוהו חכמים לבדוק. ואפשר לומר דהא דאמרינן בגמרא דלא צריך למשדייה היינו דוקא בטליתות דידהו, שהיו נושאים אותם במקום גלימא, ואם היו פושטים אותם בשוק איכא משום כבוד הבריות; אבל טלית דידן שאין לובשים אותו משום מלבוש, אפילו אם יפשטנו אין בו משום כבוד הבריות, והילכך אפילו בכרמלית דרבנן פושטו אם נפסל. ואפשר דאפילו בטלית זה איכא זלזול אם יצטרך לפשטו בשוק. אי נמי כיון דמשום דבטליתות דידהו היה זלזול בפשיטתן ולא גזור רבנן בכרמלית לגבי טלית, בשום טלית לא גזרו, דלא פלוג רבנן בין טלית לטלית. וזה נראה שהוא דעת הרב המגיד ונמוקי יוסף שכתבו דין זה סתם, ולא חילקו בין טלית לטלית.
- כתוב במרדכי: אומר ה"ר שלמה מדרויי"ש, שאם נפסק לאיש חוט של טלית בשבת, שאסור ללבשו עד שיתקן אותו, שאם לובשו – עובר בעשה. והשיב ר"י דליתיה, כדמוכח בשמעתין, דאף על גב דאיפסיק – לא הוה שדי בכרמלית דרבנן. לכך נראה לר"י דמצות עשה דציצית אינו אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו, ולא אמר הכתוב בלשון 'לא תלבש בגד שיש לו ארבע כנפים בלא ציצית', דאז ודאי היה הדין עמו; אלא מצות עשה גרידא להטיל בו ציצית, ומכל מקום אין הטלית אסור ללבוש. וגם אין עובר, כיון שאין עתה יכול להטיל בו, שהוא שבת. ובחול ודאי עובר כל שעה שלובשו בעשה דהטל בו ציצית, עד כאן לשונו. ובתשובות אשכנזיות מצאתי כלשון הזה: שאלת בני, אם נפסק אחד מהציציות, אם מותר להתעטף ולברך בשבת. המברך בו מוציא שם שמים לבטלה, דקיימא לן דארבע ציציות מעכבות זו את זו, דלית הלכתא כרבי ישמעאל. ומיהו אם הלך אדם לבית הכנסת ומצא טליתו שנפסקו החוטים ואינה מצוייצת כהלכתה, ומתבייש לשנות מנהגו לישב בפני הקהל בלא טלית, אפשר דמותר להתעטף בלא ברכה, כדאשכחן בהקומץ רבה בכרמלית דרבנן: גדול כבוד הבריות, עד כאן לשונו. ואינו נראה לי, דלא דמי יושב בפני הקהל בלא טלית לפושט טליתו בשוק.(א)
בית חדש (ב"ח)
[עריכה]דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ד' ציציות מעכבין וכו' הוי מצי למימר נפקותא אחרת דאם אין בה כל הארבע אסור לו לברך עליה ואם מברך הוי ברכה לבטלה ותו דעובר בעשה אם לובשו ואין בו כל הד' ציציות אלא דלפי דברכה אינה מעכבת ובשבת נמי דאינו יכול להטיל בו ציצית אינו עובר בעשה כדכתב במרדכי לפיכך אשמועינן הך נפקותא דאפילו בשבת אשכחן דעובר אם יוצא בה לר"ה ועיין מדין זה לקמן בסי' ש"א סעיף י"ד ובמ"ש ב"י כאן:
ומ"ש אבל אם יש בה כל הד' מותר וכו' נראה דמשום דלכאורה כיון שחוטין אלו אינן מלבוש אלא למצוה א"כ משוי הן אפי' יש בה כל הד' לכך איצטריך לאורויי דאינן משוי וכדכתב הרמב"ם בפי"ט מהל' שבת דנחשבין הן מנוי הבגד ומתכשיטיו כמו האימרא וכיוצא בה:
דרכי משה
[עריכה](א) ולי נראה דברי התשובה בשבת, דאין אסור ללבוש בלא ציצית, כדברי ר"י, ולכן אין לשנות לישב בלא ציצית. אבל בחול, שאם לובשו בלא ציצית עובר בעשה, אין ללובשו, דאין כבוד הבריות דוחה עשה שבתורה, כן נראה לי. וכן ראיתי רבים שנהגו ללבוש בשבת בבית הכנסת טלית שלא היה מצוייץ כהלכתו, מפני הכבוד, והיה להם גם כן ארבע כנפות קטן מתחת, לצאת בו ידי ברכת ציצית. וכתב הר"ן פרק חבית דף קס"ג ע"ב דאסור לצאת בטליתות הגדולים המונחים על כתפיהם, וכן אסר הר"ר יונה, עד כאן לשונו.