שולחן ערוך הרב אורח חיים יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אורח חייםיורה דעהחושן משפט

<< | שולחן ערוך הרבאורח חייםסימן יג | >>

סימן זה בטור אורח חייםשולחן ערוךלבושערוך השולחן


דיני ציצית בשבת
ובו: ט' סעיפים
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט

סעיף א[עריכה]

ארבעת הציצית מצוה אחת הן, ולפיכך הן מעכבות זו את זו, שכל זמן שאין בטלית כל הד' ציצית, אינה מצוייצת כהלכתה, והיוצא בה בשבת לרשות הרבים חייב חטאת, לפי שהציצית התלויים בה אין בהם מצוה והרי הם כמשאוי. ואף על פי שהן מחוברין לטלית – אינן בטלים לגבי הטלית, מפני שהם חשובים בעיניו ודעתו עליהם עד שישלים כל הד' ציצית. ואפילו נפסלו כל הד' ציצית על ידי פסיקת החוטין, שלא נשתייר בהם כדי עניבה, אף על פי כן אותן החוטין שנשתיירו שלמים שלא נפסקו – עדיין הם חשובים בעיניו ודעתו להוסיף עליהם עוד חוטין אחרים. ולכן אף על פי שמחוברים לטלית אינן בטלים לגבי הטלית, והרי הם כמשאוי, כיון שעכשיו הם פסולים, אינן לא מנוי הטלית ולא מתשמישי הטלית, שהרי אין לטלית צורך בהם כלל.

אבל אם נפסקו כל החוטין שבכל הד' ציצית ולא נשאר בהם אפילו חוט אחד ארוך שיהיה שלם, וקצת מהם נפסקו ולא נשתיירו בהם כדי עניבה, בעניין שכל הציצית הם פסולים ואין להם תקנה אלא הוא צריך לעשות ציצית אחרים תחתיהם, לפיכך אין אלו חוטין הפסוקים חשובין בעיניו לכלום, לכן בטלין הן לגבי הטלית, ולפיכך מותר לצאת בהם אפילו לרשות הרבים אם היא טלית שאינה חייבת בציצית; דאם לא כן הרי אסור להתלבש בטלית שיש בו ד' כנפות בלא ציצית, כמו שכתוב סימן ח:

סעיף ב[עריכה]

טלית שהיא מצוייצת כהלכתה, מותר לצאת בה לרשות הרבים אפילו בזמן הזה שאין לנו תכלת, בין הטלית קטן בין הטלית גדול, בין ביום בין בלילה, ואף על פי שלילה לאו זמן ציצית הוא, מפני שהציצית הכשרים הם מנוי הבגד ותכשיטיו, כמו האימרא וכיוצא בה, לפיכך אין זה כמשאוי. רק יזהר שלא תהא הטלית מונחת לו על כתפו שלא כדרך לבישתה בחול, כמו שכתוב סימן ש"א סעיף לה עיין שם:

סעיף ג[עריכה]

אין צריך לבדוק את הציצית כשהוא יוצא לרשות הרבים אם כבר בדקום באותו היום, מפני שמעמידין אותן בחזקתן, כמו שנתבאר בסימן ח עיין שם:

סעיף ד[עריכה]

אם נודע לו בשבת כשהוא עומד ברשות הרבים שהטלית שעליו הוא פסול מן התורה, צריך לפשטו, בין טלית קטן בין טלית גדול, ואפילו ישאר עומד ערום בשוק, שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'" (ועיין ב|יורה דעה סימן ש"ג והוא הדין כאן).

אבל אם היה בחול, אם הוא טלית קטן אין צריך לפשטו, ואף על פי שהוא מבטל מצות עשה של תורה במה שהוא לבוש ד' כנפות בלא ציצית, מכל מקום כיון שהוא אינו עושה מעשה בידים אלא העשה היא נדחית ממילא, גדול כבוד הבריות ודוחה את איסור של תורה בשב ואל תעשה. ומכל מקום צריך למהר ולילך לביתו להפשיטו מעליו, אפילו הוא עוסק בדבר מצוה כגון שהוא בבית הכנסת או בבית המדרש, כיון שהוא איסור של תורה.

אבל בטלית גדול שלנו, כיון שאין לובשין אותו לשם מלבוש אלא לשם מצוה, אם כן אין גנאי בהפשטתו, ולכן צריך לפשטו אפילו בשוק:

סעיף ה[עריכה]

ההולך לבית הכנסת ומצא שנפסלה טליתו, אף על פי שמתבייש להתפלל בלא טלית, אסור לו להתלבש בטליתו אפילו בלא ברכה, כיון שאין כאן גנאי גדול לישב בלא טלית, אין דוחה עשה של תורה מפני גנאי קטן:

סעיף ו[עריכה]

במה דברים אמורים? בחול, כיון שהוא יכול להטיל ציצית בטליתו, אם כן כשלובשו עובר על קום ועשה. אבל בשבת, כיון שאין יכול להטיל ציצית מחמת איסור שבת, אין איסור מן התורה ללבוש טלית בלא ציצית, שהרי לא אמרה תורה: "לא תלבש בגד בלא ציצית", אלא לאחר שילבשנו מצות עשה להטיל בו ציצית; וכיון שאינו יכול להטיל, אינו עובר. אלא דמכל מקום מדרבנן אסור ללובשו, כיון שסופו לבטל מצות עשה. וחכמים לא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות, אפילו אין שם אלא גנאי קטן. לכן אם הוא מתבייש בלא טלית, יכול ללובשו בלא ברכה:

סעיף ז[עריכה]

במה דברים אמורים? כשלא ידע קודם שבת שנפסלה טליתו; אבל אם ידע בו קודם שבת, אסור ללבשו בשבת, דהיה לו לתקן מאתמול:

סעיף ח[עריכה]

אם נודע לו בשבת כשהוא בכרמלית, שאין איסורו אלא מדרבנן, שהטלית שעליו פסול, אין צריך לפשטו, דלא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות. ואפילו בטליתות שלנו שאינם אלא לשם מצוה ואינם גנאי בהפשטתן, מכל מקום כיון שאין כאן אלא איסור מדרבנן, כמו שביארנו, דמן התורה מותר להתלבש בטלית בלא ציצית בשבת; וכיון שלא גזרו להפשיט את הטלית בכרמלית, לא רצו לחלק בין טלית לטלית, ואינו צריך לפשוט מעליו שום בגד בכרמלית:

סעיף ט[עריכה]

הרואה בחבירו שנפסלו לו ציציותיו, אם הוא במקום שיצטרך לפשטו מעליו, לא יאמר לו עד שיבא לביתו, דמשום כבוד הבריות לא יפרישנו מאיסור שוגג. ומכל מקום צריך הוא לקרוא לו שיבא לביתו במהרה, ושם יאמר לו שיפשיטנו מעליו. והוא הדין אם הוא במקום שאין צריך לפשטו מעליו, רק בעניין שצריך למהר ולילך לביתו לפשטו מעליו, ועל דרך שנתבאר למעלה, צריך הרואה לומר לו שילך לביתו במהרה ושם יפשיטנו מעליו: