חידושי חתם סופר - בבא קמא
פתיחה לסדר נזיקין
[עריכה]פתיחה למס' נזיקין והיא הראשונה מסדר הישועות כאחז"ל שבת ל"א א' על פסוק "והיה אמונת עתך חסן ישועות חכמה ודעת" (ישעיהו ל"ג, ו'), ואנחנו רמזנום בפסוק "מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" (תהלים קל"ג, א'):
"מה טוב" - אל תקרי 'מה' אלא 'מאה' והמה ק' ברכות שבכל יום, הרומז על סדר זרעים.
ו"מה נעים" - המה מועדים ימים הנעימים.
"שבת אחים" - סדר נשים, שמחת רעים האהובים.
"גם יחד" - ר"ת ישועות חכמה דעת.
והמסכת הראשונה נקראת מסכת נזיקין כמבואר פרק קמא דע"ז (דף ז', ע"א), ונחלקה לג' שערים שבהם ל' פרקים:
שער הראשון - בבא קמא ויש בה י' פרקים.
ושער התוך - ב"מ ויש בה י' פרקים.
ושער האחרון - ב"ב ויש בה ג"כ י' פרקים, וכ"כ בהקדמת המאירי שבשיטה מקובצת, עיין שם.
וכמוה מסכת כלים ל' פרקים, ונחלקה לג' בבות בתוספתא דכלים, ע"ש, וסימן "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קי"ט, י"ח): ג ל - ג' שערים ל' פרקים .
אחז"ל "האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דאבות ודברכות ודנזיקין". ונתתי סימן: 'אבן הבדלח'.
א ב ן, ר"ת - אבות, ברכות, נזיקין.
ה ב ד ל ח - "האי בעי די ליהוי חסידא".
ושלשתן רמוזים בפסוק "גוזל אביו ואמו" (משלי כ"ח, כ"ד), ואומר: "אין פשע חבר הוא לאיש משחית". ופשוט הוא דגוזל אביו ואמו ה"ל מילי דאבות ומנהגי ישראל. וחז"ל דרשוהו על הנהנה בלא ברכה כמבואר ריש פרק כיצד מברכין, הרי מילי דברכות. "חבר הוא לאיש משחית", ר"ת מבעה שור חפירה(חופר י') תבערה, והיינו דכתיב: "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך" (משלי א', ח').
פשטיה דקרא במילי דאבות ומנהגיהם, ולפי דרוש הנ"ל דגוזל אביו ואמו קאי אנהנה בלא ברכה, א"כ "מוסר אביך" כמו שור בור מבעה אש - היינו מילי דנזיקין.
וכתבו תוס' (ד"ה "השור והבור") דמבעה - אדם הוא בפרשת אמור: "מכה בהמה ישלמנה" (ויקרא כ"ד, כ"א), ומרמז ג"כ לגנב דפרשת משפטים - "גונב שור או שה". נראה לומר דמספר מבעה, קי"ז, מכוון כמו "מכה בהמה"; ומבעה לשון תפלה, כמו: "אם תבעיון בעיו" (ישעיהו כ"א, י"ב), דמפיק מניה לשון מבעה לקמן בגמ', וא"כ כוונת התנא - המזיק המתפלל, והיינו הגנב כאחז"ל "גנבא במחתרתא רחמנא קריה", ומרומז גונב שור ושה שבפרשת משפטים.
והא דסדרן התנא על זה הסדר, וגם לא תני הן, ודחיק עצמו בלישנא לקרותו מבעה - אעתיק לשון רמ"ע בעשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"א פ"ג, וז"ל:
"ונשמר התנא שלא לתת הויה לנזיקין, נוטריקון שלהם: ש ב מ ה, שור בור מבעה הבער, והיא עיר קטנה אחרונה לערי הכנעני בעבר הירדן שכנגדה עיר הקדש ושם עיר מיום ה' שמה" עכ"ל, ועי' במפורש שם.
ובזה י"ל מה שכתב רש"י (ד"ה "השור והבור"): שור ובור כסדר שכתובים בתורה; וקשה הרי במבעה והבער לא שמר הסדר. וי"ל דמבעה והבער על כורחו שינה הסדר, משום רמז קליפת שבמה הנ"ל, אמנם הוה מצי למנקט: בור שור מבעה תבערה, ויהיה ר"ת בשמת, אשת עשו, שהיא ג"כ קליפה הנ"ל ומוקדם בתורה קודם שבמה שבפרשת מטות. על כן פרש"י דלענין שור ובור דיהיה יכול לשמור הסדר שהם כתובים בפרשת משפטים - ניחא ליה למנקט הכי. ועפ"י דבריו יובן מאי טעמא קרי ליה הבער ולא אש כלשון הקרא, אלא הכל משום ר"ת שבמה הנ"ל. ועוד יש בו רמז עפמ"ש תוי"ט דהבער הוא לשון הקרא "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות ל"ה, ג'), והנה זה רמז למה שאמרו חז"ל "כל מקום שחלול שבת מצוי דליקה מצוי", עיין פרק "כל כתבי" (דף קי"ט, ע"ב), על כן קרי ליה בלשון הבער לרמוז על "לא תבערו":
וכלפי שאמר הגאון ז"ל שד' קליפות אלה המה נגד ירושלם עיה"ק, ד' אותיות הויה מיום ה' שמה; על כן אומר אני שארבעתן יש להם מציאות בקדושה:
- שור לעול לדברי תורה, בפרק קמא דע"ז "והרואה שור בחלום יהיה לו בנים מנגחים בתורה", והוא ברכתו של יוסף (בנות צעדה עלי שור), וידוע עוד שהוא גימטריא שם אב"ג ית"ץ, וכתבו ראשונים שהוא גימטריא "עלינו לשבח" שחברו יהושע בחינת שור, וחתם שמו בגמטריא והכלל שהוא מחיות המרכבה הקדושה.
- בור ריק מטומאה הוא באר מים בקדושה, והרואה באר בחלום יצפה לשלום לחכמה ולתורה, כמבואר פרק "הרואה" (דף נ"ו, ע"ב) ואין להאריך בזה שהוא ידוע.
- מבעה המה בעלי סתרי תורה, "נבעו מצפוניו" (עובדיה א', ו'), שמגלים דברים שכיסה עתיק יומין, כמו שאמרו חז"ל פרק "ערבי פסחים" (קי"ט, ע"א) על פסוק "ולמכסה עתיק" (ישעיהו כ"ג, י"ח).
- הבער בטומאה הארה בקדושה, היינו הוצאת חמה מנרתיקה שרשעים נדונים בהבערה. וליהט אותם היום הבא וצדיקים מתרפאים - "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה', ל"א), ופירש בתרגום יהונתן שהוא כשמש של עתיד לבא שיהיה שבעתים, שהוא שמ"ג פעמים כאור של עולם הזה, ע"ש.
וכל אלה מרומזים בשמו של משה רבינו ע"ה טרם נולד בשגם הוא בשר, כי בהיות פני משה כפני חמה שלע"ל נקרא בשגם שמ"ג הנ"ל, והיינו הארה ור"ת בשגם: באר שור גילוי מצפונים, הרי ד' אבות ישועות מרומזין כאן, וכשנולד ונמשה מן המים קרתהו משה, ר"ת: מבעה שור הארה. ולא צריך לרמוז באר מים, "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב', י') ושמו רומז עליו, וזהו שם העיר מיום ה' שמה אותיות משה הנ"ל.
וידוע כי שם א נ י - גימטריא סמך אלף, ובמלואו - גימטריא רל"א, שהם השערים המתהפכים מטמא לטהור כי יש רל"א פנים טמא ורל"א פנים טהור, והכי נמי מתהפך מנזיקין לישועות. על כן התחיל המסכת באר ארבעה, וסיים בבא בתרא בסמך בן ננס ע"ש, שיהיו כל דיני נזיקין ניתנין בין סמך לאלף על שם הקרא: "אני אני הוא אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא" (דברים ל"ב, ל"ט).
ובכן יעזרנו אלקים על דבר כבוד שמו הגדול, ויצילני מכל מיני נזיקין מסיקין ומציקין ומעיקין, ונשא כוס הישועות כנבואות הנבאות, ולא נראה ברעות, ונשמע בשורות טובות נחמות וישועות אמן.
והנה לפי סדר ששנה אבות מלאכות מ' חסר א', אבות הטומאות כו', היה לו להתחיל אבות נזיקין ארבעה. ונראה שכיון להזכיר נזיקין אחר ב' תיבות - "ד' [ארבעה] אבות", גימטריא תפזר, שלא תיתן להם מקום כינוס כי פזורן נאה לעולם ככל פזור לרשעים, וכמ"ש רמ"ע הנ"ל דמשום הכי לא תני הן, שלא ליתן להם הויה בעולם ח"ו. אמנם לעתיד לבוא כל המזיקין כלם כלא יהיו, ויקרא להם שביקין, ועלינו יזרח ה' וכבודו עלינו יראה, כאמור "מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" (משלי י"ח, י'):
ישמח ישראל בעושיו, הוא יתברך ישמח במעשיו ויקראו לו מכעיסיו האל המושיע לעם חוסיו, אמן: