חוק האנטומיה והפתולוגיה
חוק האנטומיה והפתולוגיה מתוך
חוק האנטומיה והפתולוגיה, תשי״ג–1953
פירושים [תיקון: תשמ״א]
בחוק זה –
”בית ספר לרפואה“ פירושו – אוניברסיטה או בית ספר לרפואה בישראל שהוכרו על פי פקודת המתעסקים ברפואה, 1947;
”הסכמה“ – הסכמה שניתנה מרצון חפשי ומתוך דעה צלולה בטופס שנקבע בתקנות;
”בן־משפחה“ – בן־זוג, ילד, הורה, אח, אחות.
ביתור גויות [תיקון: תשמ״א]
גוייתו של אדם שהסכים בכתב כי תשמש למטרות מדעיות – מותר לבתרה בבית ספר לרפואה לצרכי לימוד ומחקר.
חובות הודעה ומסירה
מי שברשותו גויה כאמור בסעיף 2, יודיע על כך לבית הספר לרפואה וימסרנה לו לפי דרישתו, תוך הזמן ובדרך שנקבעו בתקנות; אך אין הוראה זאת חלה על מי שהגויה נמסרה לו לשם קבורה בלבד.
אי־
הוראות הסעיפים 8(2) ו־22(6)(א) של פקודת בריאות העם, 1940, לא יחולו על גויה כאמור בסעיף 2 ובמקומם יבואו הוראות שייקבעו בתקנות.
קבורה
(א)
לא יאוחר משנה מהיום שבו נתקבלה הגויה בבית הספר לרפואה יובאו הגויה וחלקיה המבותרים לקבורה לפי דיני העדה הדתית שעמה נמנה המת ובית הספר לרפואה ישא בכל הוצאות הקבורה.
(ב)
מותר לבית הספר לרפואה לשמור על הגויה או על חלקים ממנה, אם הסכים לכך הנפטר בכתב, או אם הרשאי לדרוש אותה לפי התקנות לא התנגד לכך תוך הזמן ובדרך שנקבעו בתקנות.
ניתוחי אנטומיה פתולוגית [תיקון: תשמ״א]
(א)
מותר לרופא לנתח גויה לשם קביעת סיבת המוות או כדי להשתמש בחלק ממנה לריפויו של אדם, אם נקבע בתעודה שנחתמה על ידי שלושה רופאים שהוסמכו לכך בהתאם לתקנות, כי הניתוח משמש לאחת המטרות האמורות.
(ב)
(1)
לא תנותח גוויה לפני תום חמש שעות לאחר מתן הודעה על הפטירה לאחד מבני המשפחה; ימי שבת ומועדי ישראל, ולגבי בן משפחה שאינו יהודי – שבתה וימי חגיה של עדתו, לא יבואו במנין חמש השעות האמורות;
(2)
על אף האמור בפסקה (1), אם היה הניתוח דרוש כדי להשתמש בחלק מהגוויה לריפויו של אדם, תימסר על כך הודעה לאחד מבני המשפחה בזמן סביר לפני עשיית הניתוח.
(ג)
(1)
נתגלה צורך להשתמש בחלק מגוויה להציל חייו של פלוני, יבוא במקום הזמן האמור בסעיף קטן (ב) – הזמן שעד המועד המאוחר ביותר שבו אפשר להוציא את החלק מהגוויה לשם שימוש כאמור; לא ניתן למסור הודעה לפי סעיף קטן (ב) תוך המועד האמור, מחמת חוסר אפשרות לאתר בן־משפחה, מותר הניתוח לפי סעיף קטן זה ובלבד שנעשה נסיון סביר למסור את ההודעה;
(2)
בלי לפגוע בכלליות האמור בפסקה (1), שימוש בקרנית של נפטר להשתלה באדם פלוני להצילו מעיוורון, שימוש למניעת ליקוי בראייה או בשמיעה, שימוש בכליה של נפטר, ושימוש ברקמות עור של נפטר להשתלה להציל חייו של אדם פלוני הם שימושים בחלקי גוויה להצלת חיים.
סייגים [תיקון: תשמ״א]
(א)
השאיר הנפטר בני משפחה, לא תנותח גווייתו לפי סעיף 6 – למעט ניתוח בנסיבות כאמור בסעיף 6(ג) – אלא אם נתקיימו גם שתי אלה:
(1)
הסכים לכך בן זוגו של הנפטר, ובהעדר בן זוג – ילדיו, ובהעדר ילדים – הוריו, ובהעדר הורים – אחיו או אחותו;
(2)
לא התנגד לכך בכתב בן משפחה שבאותה דרגת קרבה של מי שהסכים כאמור, או בן־משפחה שבדרגת קרבה שלאחריו בנסיבות המקרה בהתאם לסדר דרגות הקרבה שבפסקה (1).
(ב)
התנגד אדם בחייו בכתב שגווייתו תנותח, הרי על אף האמור בסעיף 6 ועל אף כל הסכמה של בן־משפחה לפי סעיף קטן (א) – לא יבוצע הניתוח.
(ג)
הסכים אדם שגווייתו תנותח, מותר לנתחה על אף כל התנגדות של בן־משפחה.
(ד)
בנסיבות כאמור בסעיף 6(ג) מותר לנתח את הגוויה זולת אם התנגד האדם בחייו בכתב שגווייתו תנותח, או אם התנגד לכך בכתב בן זוגו, אחד מילדיו או אחד מהוריו.
(ה)
לא השאיר אדם בני משפחה, לא תנותח גווייתו אלא אם הסכים לכך בחיים.
(ו)
הוראות סעיף זה באות להוסיף על האמור בסעיף 6.
סודיות [תיקון: תשנ״א]
(א)
המגלה מידע שנמסר לו, אגב מקצועו או מלאכתו, בדבר זהותו של נפטר שחלק מגוויתו הוצא או יוצא ממנה כדי להשתמש בו לריפויו של אדם, ואינו נדרש לגלות מידע זה מכוח הדין, דינו – מאסר ששה חדשים; הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על מתן הודעה לפי סעיף 6.
(ב)
המפרסם מידע בדבר זהותו של נפטר כאמור בסעיף קטן (א), דינו – מאסר שנה אחת.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יהיה בפרסום לפיו משום הפרת חובת הסודיות אם הנפטר הסכים לכך בכתב בחייו או שנתקיים, לענין הפרסום, האמור בפסקאות (1) ו־(2) של סעיף 6א(א).
הצלת עובר [תיקון: תשמ״א, תשנ״א]
הוצאת יילוד מגופה של נפטרת כדי לאפשר לו חיים, לא יראו בה ניתוח לענין חוק זה.
אי־
בעת מלחמה או בעת פיגוע המוני או בעת תאונה או אסון שגרם למספר רב של נפגעים לא יחולו הוראות סעיף 6א.
עונשין [תיקון: תשמ״א]
(א)
המוסר גויה לבית ספר לרפואה שלא נתמלאו לגביה הוראות סעיף 2, המבתר גויה שלא ברשות בית ספר לרפואה או המנתח גויה שלא לפי הוראות סעיפים 6 או 6א, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס 1500 לירות או שני העונשים כאחד.
(ב)
ביצוע ותקנות
שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, לרבות תקנות בדבר מתן הודעה על המוות.
שמירת דינים [תיקון: תשמ״א]
חוק זה לא יפגע בהוראות חוק חקירת סיבות מוות, התשי״ח–1958, אולם שופט חוקר כאמור באותו חוק לא יצווה על ניתוח גוויה אלא אם ראה שיש יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה או ברשלנות או בהזנחה, ולאחר שניתנה לאחד מבני המשפחה הודעה על כוונתו לצוות כאמור; התייצב אחד מבני המשפחה או אדם או גוף בעל ענין בהליך כאמור, תינתן לו הזדמנות להשמיע את דבריו.
ניתוחים במקרים מיוחדים [תיקון: תשמ״א]
על אף האמור בחוק זה, אם היתה סכנה מוחשית ומיידית לבריאות הציבור והתעורר צורך דחוף ומיוחד בניתוח גוויה כדי למנוע סכנה כזאת, מותר לנתחה; שר הבריאות יתקין, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, תקנות לגבי סכנה כאמור.
נתקבל בכנסת ביום ט״ו באלול תשי״ג (26 האוגוסט 1953).
- משה שרת
שר החוץ
ממלא מקום ראש הממשלה - יוסף סרלין
שר הבריאות - יצחק בן־צבי
נשיא המדינה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.