התורה והמצוה על דברים כג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על דבריםפרק כ"ג • פסוק ז' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים כ"ג, ז':

לֹא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹבָתָ֑ם כׇּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים כג ז:

קטז.

לא תדרוש שלומם וטובתם . אחר שאמר ש לא יבאו בקהל עד עולם , ואמר גם את אשר עשו , מובן שאין לדרוש שלומם וטובתם. לכן אמר בספרי, שהכתוב מדבר אף בענין שהוא מצוה לקרוא לשלום, כגון אם צרו ישראל במלחמה על עמון ומואב. (כגון שהם התגרו תחלה בבני ישראל,) שאז נגד שארי אומות צריך לקרוא לשלום, אבל לא להם.

ו" טובתם ", מדבר הכתוב בעבד עמוני ומואבי שברח לא"י, שנאמר להלן בענין, לא תסגיר עבד אל אדוניו עמך ישב בטוב לו , אבל להם אין מצוים בטוב לו. (כמו שדרשו שם בספרי ( תצא קכז ) - "מנוה הרעה לנוה היפה").

"כל ימיך לעולם" . תיבת " לעולם " מיותר, להורות שלא רק בדור המדבר מדבר. וזה שאמר בספרי, "לעולמי עולמים".





קיצור דרך: mlbim-dm-23-07