התורה והמצוה על במדבר ה ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על במדברפרק ה' • פסוק ל' | >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ה', ל':

א֣וֹ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר תַּעֲבֹ֥ר עָלָ֛יו ר֥וּחַ קִנְאָ֖ה וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֑וֹ וְהֶעֱמִ֤יד אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְעָ֤שָׂה לָהּ֙ הַכֹּהֵ֔ן אֵ֥ת כׇּל־הַתּוֹרָ֖ה הַזֹּֽאת׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה ל:

עח. או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה , כבר אמרנו ( נשא עז) שמלת או זרה וגם שהם דברים יתרים ללא צורך. ופירשו חז"ל שהם שני. דברים תחלה אומר זאת תורת הקנאות אשר תשטה אשה, מדבר בעת שטייתה מדרך הצניעות שאז התורה הוא וקנא את אשתו. היינו שרשות בידו לקנאות ולא חובה, כדעת ר' ישמעאל. ואחר כך אמר או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, ר"ל או בצד שני שכבר קנא. אז מתחיל עליו חובה ולא רשות. שאז חובה עליו להעמיד את האשה לפני ה', ושהכהן יעשה לה את כל התורה הזאת. ורק אם עשה לה התורה הזאת, אז ונקה איש מעון. ואם לאו אינו מנוקה מעון.

והנה בסוטה (דף כה) פליגי בה רב אחא ורבינא בעל שמחל על קנויו לאחר סתירה אם מחול או לא. ואף למ”ד מחול יש לומר דאינו מנוקה מעון.





קיצור דרך: mlbim-bm-05-30