התורה והמצוה על במדבר ה כב
<< | התורה והמצוה על במדבר • פרק ה' • פסוק כ"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּ֠בָ֠אוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָרְרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָמְרָ֥ה הָאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה כב:
סה. לצבות בטן ולנפול ירך , ממה שלא אמר בכנוי בטנך משמע שבא לכלול כל בטן שעסק בעבירה וכו' גם בטנו וירכו של בועל. ורש"י ז”ל בפי' כתב בטנו וירכו של בועל, או אינו אלא של נבעלת כשהוא אומר את ירכך נופלת ואת בטנך צבה הרי של נבעלת אמור. מבואר שכן היה גירסתו בספרי וכן הוא במדרש רבה. והגר”א הגיה כן את הספרי, אולם בריתא זו מובא בסוטה ושם גריס כגרסתנו. ונראה שהספרי רצה ללמוד מזה גם מה שנאמר בסוף דבריו כשם שהפורענות פוקדתה כך פוקדתו. רצונו לומר ששניהם שוים לצבות בטן תחלה ואחר כך לנפול ירך, אף על גב שבקללה הזכיר תחלה ירך ואחר כך בטן. ואם לא יביא הפסוק וצבתה בטנה ונוכיח בטנו וירכו של בועל ממה שאמר את ירכך נופלת, נאמר על כל פנים שאין הפורענות פוקדם בשוה שנבעלת ירך תחלה והבועל בטן תחלה. לכן הביא פסוק וצבתה בטנה שמזה מוכיח שני דברים א] שמה שאמר לצבות בטן זה בטנו של בועל ב] כשם שהפורענות פוקדתה ר”ל ששניהם בטן ואחר כך ירך.
סו. ואמרה האשה אמן אמן , כפל אמן על האלה ועל השבועה ועל מה שמגלגל עליו מאיש אחר ובעודה ארוסה או שומרת יבם. ור' מאיר סבירא ליה שמשביעה על העתיד וחכמים חולקים עליו. וכל זה מובא בסוטה (דף יח).
ומה שאמר הואיל ונאמר שבועה בתורה סתם וכו' כבר נתבאר ( נשא סג), והביאו כאן שנית מפני שחושב שלמדינן מכאן גם כן שצריך שיענה אמן, ושגלגול שבועה דאורייתא, כמו שמבואר בקדושין (דף סז). אמנם מה שאמר אבא חנן אומר משום רבי אלעזר זה מובא במכלתא משפטים ( משפטים קצו). לא תשא שמע שוא, אבא חנן אומר משום ר' אלעזר להביא שבועת הדין וכו' כמה שאמר כאן. וצריך להגיה פה לא תשא שמע להביא את שבועת הדינין וכו', ר”ל שלא מכאן למדינן רק מלא תשא שמע שוא.
<< · התורה והמצוה על במדבר · ה · כב · >>
קיצור דרך: mlbim-bm-05-22