התורה והמצוה על במדבר ה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על במדברפרק ה' • פסוק ד' |
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ה', ד':

וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְשַׁלְּח֣וּ אוֹתָ֔ם אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשׂ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה ד:

יב. ויעשו כן בני ישראל וכו' כאשר דבר ה' וכו' כפל לשונו מפני שהיו בזה שני צווים [א] אל הבית דין שישלחום [ב] אל הטמאים עצמם שצריכים לצאת. ספר שבין הכלל עשו כן וגם לא היה צריך לכוף את הטמאים ולא העלימו טומאה מסותרה שהיה ביניהם. כי מצד שדבר ה' אל משה עשו כן גם הטמאים עצמם אף מבלי כפיה ע"י הבית דין

.





קיצור דרך: mlbim-bm-05-04