חזקיהו מלך יהודה עשה תיקונים רבים בעבודת ה', בין השאר (דברי הימים ב כט כה): "ויעמד את הלויים בית ה' במצלתיים בנבלים ובכינורות; במצות דויד, וגד חוזה המלך, ונתן הנביא; כי ביד ה' המצוה , ביד נביאיו". באיזו מצווה מדובר?

בקריאה ראשונה נראה, כי בימי דוד, התגלה ה' אל דוד נתן וגד, והורה להם להעמיד את הלויים בבית ה' עם כלי נגינה: " "כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו - לשורר הלוים בכלי שיר. לא כתוב בתורה שיהא קרבן טעון שירה, אלא מצות ה' שצוה ביד נביאיו לשורר על הקרבן" " (רש"י, פירוש ראשון) .

אך הרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"] אינו מקבל דעה זו, ויש לו כמה ראיות:

• א. כתוב בתורה "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו", וחז"ל אמרו ש"אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה", ולכן לא ייתכן שה' מסר מצווה חדשה ביד הנביאים.
• ב. לא סביר, ששלושה נביאים שונים יקבלו אותה נבואה באותו זמן.

לכן, ע"פ הרב בן-אמוזג, מדובר במצווה שציווה ה' כבר בהר סיני: "... "ורבותינו פירשו במסכת ערכין: 'מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר? דכתיב עבודת עבודה , איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה - הוי אומר: זה השיר בכלי שיר' ו עבודת משא (במדבר ד) נכון לפרש על השיר, כדכתיב (דברי הימים א טו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא , שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר" " (רש"י, פירוש שני) .

המצווה נשמרה בעל-פה עד ימי דוד, ואז החליטו דוד נתן וגד שהגיע הזמן לקיים אותה בפועל ( כמו מצוות ומנהגים נוספים שנשמרו בעל-פה ).

רפאל שחורי הוסיף טענה נוספת לחיזוק דברי הרב:

• ג. לא יתכן שמקור המצוה היה דוד המלך, גד ונתן, שהרי אנו יודעים שהלויים היו משוררים בכלי שיר כבר קודם.

אך לענ"ד, הראיות הללו אינן חד-משמעיות:

• א. ה' לא הבטיח בשום מקום, שלא ידבר איתנו יותר (וזה היה עצוב מאוד אילו זה היה כך). כפי שה' התגלה אל מלכים ונביאים, והורה להם להילחם או לא להילחם, לעשות פעולות מסוימות או לא לעשות - כך הוא התגלה גם אל דוד נתן וגד, ואמר להם להעמיד את הלויים במקדש.
• ב. לא ייפלא מה' להתגלות אל 3 אנשים בו זמנית, כפי שהתגלה אל 600 אלף איש בו זמנית במעמד הר סיני; ראיה לכך היא דברי חז"ל " "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" ", שפירושם: כששני נביאים מקבלים נבואה באותו זמן, כל אחד מעביר אותה בסגנון האישי שלו (רפאל שחורי) .
• ג. ייתכן שהלויים שרו כבר קודם, אבל המצוה שקיבלו בנבואה התייחסה לפרטים - איך בדיוק להעמיד את הנביאים, באלו כלי נגינה להשתמש, וכו'.

לפי זה, הפסוק מעורר תקווה שה' יתגלה גם בימינו, וילמד אותנו את הדרך הראויה לארגן את חיינו הרוחניים והחומריים.

על-פי מאמרים של אראל ורפאל שחורי (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-24.

מה שהעירו התלמידי חכמים לעיל ונבוכו בדבר. התשובה היא פשוטה ומדויקת בלשון הפסוקים.

ישנם שני מצוות מהתורה שהכהנים והלוויים צריכים לעשות בשעת עבודה:

• א. "לשיר:" כדברי הגמרא ערכין יא א א"ר יוחנן מהכא (במדבר ד, מז) לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה. וכותב רש"י: שירה - צריך עבודת קרבן שאינו נאמר אלא על היין של נסכי קרבן כדכתיב (במדבר י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם:

• ב. "חצוצרות:" כמו שכתב רש"י יש מצווה מהתורה בשעת ניסוך היין שהכהנים יתקעו בחצוצרות. כמבואר בבמדבר י וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ובחינוך שם מצוה שפד.

מה הוסיפו דוד המלך והנביאים בדורו

• "שאר כלי שיר:" שלא רק שהכהנים צריכים לתקוע בחצוצרות, אלא שגם הלוויים ישירו בעוד כמה סוגי כלי שיר, שהם "בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת."

והפסוקים מדויקים לפי זה כמין חומר.

פסוק כה: וַיַּעֲמֵד אֶת הַלְוִיִּם בֵּית יְהוָה בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת בְּמִצְוַת דָּוִיד וְגָד חֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְנָתָן הַנָּבִיא כִּי בְיַד יְהוָה הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו.

פסוק כו: וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם בִּכְלֵי דָוִיד (מדברי נביאים שהם: בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת) וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת. (שהוא מהתורה)

פסוק כז: וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲלוֹת הָעֹלָה לְהַמִּזְבֵּחַ וּבְעֵת הֵחֵל הָעוֹלָה הֵחֵל שִׁיר יְהוָה (ע"י הלוויים שהוא מהתורה) וְהַחֲצֹצְרוֹת (ע,י הכהנים שהוא מהתורה) וְעַל יְדֵי כְּלֵי דָּוִיד (מדברי נביאים שהם: בִּמְצִלְתַּיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת) מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

ולא קשה מה שחז"ל אמרו ש"אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה". כיון שהוא לא מצוה חדשה אלא הוספה בפרטי המצוה.

• א. עשרים וארבע משמרות. שעד ימיו היו פחות מעשרים וארבע משמרות. עיין תענית כז א.
• ב. עד זמן דוד קביעת השוערים והמשוררים השתנתה מפעם לפעם. דהיינו שכל יום או כל משמר קבעו מי יהיה המשורר ומי יהיה השוער. ודוד המלך קבע משפחות שוערים ומשפחות משוררים. עיין ביאור:עזרא ב מ