גר"א על ספרא דצניעותא/ה
פרק ה
[עריכה]הוי עד משחיתים: ר"ל דבפסוק הזה חשיב שבעה דרגין של רשעים. גוי א'. חוטא ב'. עם ג'. כבד עון ד'. זרע מרעים ה'. בנים משחיתים שנים הרי ז' (הגהה - בכתבי הרמ"ש כתב כי גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים, הם ד' דרגין ואמר וכו' (נראה שכן הוא גרסתו) ר"ל סיפא דקרא עזבו וכו' נאצו וכו' נזורו וכו' והם בסך הכל ז' דרגין. ש"ל): והן ז' דרגין של הס"א שחשיב לעיל (בפ"ד). א' חויא דאתא על חוה. ושנים אנשים מרגלים. ושתים נשים זונות. ותרין מתחבקין כו'. והן ז' היכלות דמסאבותא. ז' היכלות דגהינם ז' פתחים ז' שמות שיש ליצה"ר כמ"ש בפרשת פקודי ובגמ' (סוכה נ"ב א'). ואמר לעיל דקין הוא קינא דמדורא בישא כו' הוא המדור של כל הס"א ולכן בקין ז' דורות שבעתים יקם קין. וכן ארבעה נשים אשת קין ושתי נשי למך ונעמה שהן ד' נשים הידועים דס"א ארבע נשים דעשו א"ל"מ"נ. והן נגד זו"נ דקדושה שהנקבה ד' והזכר ו' ד"ו כנ"ל לכן בקדושה ג"כ ד' נשים ד' אמהות ובזכר ו' שהן עשרה. וכאן הן אחת עשרה ארורים כידוע. ובהן תליין שבעים אומות כמ"ש בז"ח דף ס"א ע"ד וכמה מלאכי חבלה תליין מינייהו שבע אינון ותליין מינייהו שבעין. ואמר יו"ד כו'. ר"ל דכולן מתנהגין בשמא קדישא כמ"ש לקמן והן זה לעומת זה כמו שבקדושה ז' היכלות ז' דרגין וכמ"ש בזוהר ובספר יצירה שבע כפולות כו' לפיכך חבב את כל השביעיות כו'. וט"ס כאן וכצ"ל יו"ד ה"ה ו"ה והן ז' אותיות ובהן תלוי ז' דרגין כנ"ל. ומפרש והולך הז' אותיות היאך באין ואמר ד' אפיק ו' ה' הו"י ה' אפיק ו' ד"ו לבר אסתים אדם דכר ונוקבא דאינון ד"ו כתיב בנים משחיתים כצ"ל. והוא כמ"ש לעיל ד י' נפיק מניה ו"ד ואמר שם ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת כו' וזהו ד' אפיק ו' ה' ר"ל שד' אתעבר מ ו' ונעשית ה' נמצא כי יו"ד נעשית הו"י - וז"ש הו"י - ואח"כ אפיקת ה' העובר שהוא ו' והוא כליל זו"נ רק שבבטן אמו הנקבה נכללת בו כנ"ל וז"ש ה' אפיק ו' שבתוכו וכשיצאו ד"ו לבר נשתייר ה' הנ"ל וד' אותיות של הוי"ה והן ד' אותיות הוי"ה של אצילות ו ה' שהוא הכס"א עצמה. ואלו ב' ההי"ן הן יו"ד זעירא דכליל לון ד"ו לבר נגד זו"נ ד"ו דקדושה כמש"ל בפ"ד וז"ש בני"ם משחיתי"ם והן הנפילים הנ"ל שהן השחיתו את דרכם על הארץ שטעו אחר בנות הארץ כידוע. ואלו ז' אותיות הן ז' אותיות הנ"ל יו"ד כו':
בראשית ברא עד הארץ כבודו: חשיב ז' דרגין דקדושה נגדן והן שבעה תיבות דפ' הזה בראשית שכולל את כל הדרגין דקדושה כמש"ו כידוע שפ' ראשון כולל הכל וכמ"ש בהתחלת זוהר פרשת בראשית פ' ראשון ע"ש. ואמר בראשית מאמר כו'. ר"ל בראשית הוא מאמר גלוי בראשית ברא שית שהן כלל ו"ק כלל העולם בר"א הוא חצי מאמר של בראשית חצי אותיות שבו והוא סתים ברא ואין ידוע מאי. והוא אב ובן אב חכמה עילאה סתים והחכמה מאין תמצא כמש"ל והוא בר"א ובן גליא והוא בראשית גליא. ולכן כאן ו' אותיות ו"ק וברא ג' אותיות נגד יו"ד ג' אותיות של החכמה שכולל דו"נ כנ"ל ג' מוחין ובהן כלל הספירות. וז"ש עדן עלאה כו' הוא חכמה עלאה עדן תתאה נפיק למטלנוי ואתגליא שמוחין דז"א חכמה שבו מתפרש לל"ב נתיבות ומתפשטין בגוף כמ"ש באדרא זוטא. ואלו שני תיבות הן חכמה עילאה ורישא דז"א שהוא דעת ותיבה השלישי הוא אלקים בינה אלקים חיים שהן חב"ד וז"ש ידו"ד י"ה אלקים שהן בראשית בר"א אלקי"ם הוי"ה הוא בראשית בן י"ק הוא ברא חציו של בראשית. והוא אב שנקרא י"ה כידוע והוא ג"כ חציו של השם כמו ברא חציו של בראשית. ואמר את עד אשתתפו - ר"ל חו"ג כידוע בסוד ב' ההי"ן שהן בינה ומלכות אדנ"י אלקים בינה רחמים ומלכות דין והן בסוד ימינא ושמאלא וכמ"ש בספר ברית מנוחה שיד שמאל נקרא אדנ"י והן כלולים כאן בתיבת א"ת וז"ש כחד"א אשתתפ"ו וג"כ בדעת חו"ג נשתתפו כחדא כידוע: ואמר השמים ואת דכתיב והתפארת והנצח ר"ל כמו וגו' כל הפסוק עד בשמים ובארץ והן ת"ת ונה"י ועל נה"י אמר אינו"ן כחד"א אשתת"פו. ולכן נאמר כאן וא"ת א"ת ב' דרגין חו"ג וא"ת ג' נה"י שהן נכללין כאחד כידוע: ואמר הארץ דכתיב מה אדיר כו' ר"ל מלכות שהיא שמו והיא כבודו ושם נגלית שמו וכבודו וז"ש מה כו' מלא כו'. והן ע"ס שנכללין בשבעה כידוע וכן כאן בשבעה תיבות ומתחיל מחכמה ששם הוא ראשית הגילוי ובמקום כתר חשיב דעת וכן בתוספתא פרשת בראשית דף ל"א ע"ב בראשית ברא רומז כו' ע"ש רק שחשיב כתר במקום דעת שם: והן נגד ז' דרגין דס"א הנ"ל. וכמו כאן שני תיבות אחרונות וא"ת האר"ץ שהן נהי"ם לבר מגופא כן שם שני האחרונות ד"ו לבר כמ"ש למעלה. וג' תיבות ראשונות בראשי"ת בר"א אלקי"ם הן ג"ר. א"ת השמי"ם הוא ז"א שעמידת ז"א הוא נגד חג"ת שמשם ואילך הוא התחלת נוקבא ונכלל שם בנוקבא כידוע שכל עליון נכלל בתחתון וכן ע"ק ז"ת נקראין בשם אבא ואמא וזו"נ. וא"ת הארץ הוא נגד נוקבא ששם עמידתה. ונחלק לג' כמ"ש בספר יצירה ראש בטן גויה שהן ע"ק שכולל אבא ואמא כמ"ש למעלה. וז"א. ונוקבא. והן כלל האצילות כמש"ל פ"ג יה"ו י' דכר כו':
יהי רקיע עד רחמין דלא שלימין: עכשיו אחר שפירש כלל מעשה בראשית וכל הפרצופים חוזר לפרש פסוק יהי רקיע על קרום שמפסיק בטיבורו של ע"ק בין ע"ק לז"א ששם התחלת ז"א. וז"ש להבדיל בין הקדש כו' וכמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ב ע"ב ויאמר אלקים יהי רקיע כו' א"ר יצחק אית קרומא במציעות מעוי דב"נ כו' ע"ש ושם דף ל"ג ע"א כתי' והבדילה הפרכת כו' עד באמצעיתא. והוא להפסיק בין מים עליונים דעתיקא קדישא עד הטיבור ששם אסתיים אדם כמ"ש למעלה וז"ש בתוך המים בין מים שלמעלה מטיבור בין מים שלמטה מטיבור שהן מים תחתונים לבר מגופא והכל כדי שיוכלו לקבל זו"נ ע"י מסך כמש"ל. ואמר אתפרש ואתדבק לא אתפרש ממש - ר"ל אעפ"י שנתפרש המסך בין ע"ק לז"א מ"מ דבוק הוא בו רק שאינו דבוק ממש כמו אבא ואמא למעלה מהקרום שלכן אבא ואמא נכללין בו ואינן נחשבין לפרצוף אחר כמ"ש בזוהר הרבה פעמים וכמ"ש למעלה (בפ"א כ"א ע"ב). וכנגד זה המסך הוא הפרכת במשכן בין הקדש ובין קדש הקדשים. וכן הוא בין ז"א לנוקבא קרום ושם עמידתה כנ"ל והוא המסך בין משכן לחצר אהל מועד ששם הוא נה"י. בסוד ארון וכפורת וכרובים נגד ג"ר ומנורה ושלחן ומזבח הפנימי נגד חג"ת וכיור וכנו ומזבח החיצון נגד נה"י ומשכן כלל כולם מלכות כמ"ש במ"א ובין כ"א מסך מפסיק. וכן באדם ראש בטן גויה ובין כ"א קרום שבין הראש והגוף ג"כ קרום של המוח כידוע ונכלל ג"ר בראש באדם וז"א בגויה ונוקבא בבטן שהן שמים ואויר וארץ כמ"ש בספר יצירה: והן ג"פ קדוש כמ"ש בזוהר ובר"מ שבין כ"א מסך וכ"א קדוש יותר מחבירו כמ"ש כאן בין הקדש ובין כו': ואמר פומא ממלל רברבן כו'. ר"ל דעת גנוז בפומא כמ"ש בפ' משפטים (דף קכ"ג ע"א) כנ"ל ובו גנוז ה"ח וע"י הקרום הזה מאיר בו ה"ח וז"ש פומא ממלל כו' #) שהוא פומא דעתיקא קדישא ששם אותיות רברבן וע"ש הכתוב (דניאל ז') פום ממלל רברבן וכידוע שכל הגאות הוא בע"ק ולכן אם תגביה כנשר כו' לדמות לע"ק משם כו': אנתיק ואתעטר בכתרין זעירין - הן ו"ק דז"א ה"ח בה' ספירות מחסד עד הוד וכללותן ביסוד כידוע בחמשה זינין מים - הם ה"ח שחסד הוא מים והן חמשה פעמים מים בפרשה זו. וכן הם ה"פ רקיע וה"פ אור וכמ"ש בפרשת תרומה (קס"ז א') ע"ש: ואמר דכתיב ונתן כו'. ר"ל ה"ח הן מוחין דז"א שנקראין חיי המלך ומביא חמשה דברים שנקראין חיים והן ה"ח שהן ה' בחינות של ח'ג'ת'נ'ה. מי"ם חיי"ם הוא חסד. אלקי"ם חיי"ם הוא גבורה. אר"ץ חיי"ם הוא ת"ת ששם התחלת הנוקב' וכמ"ש בת"ז ת"ה דף ט"ו ע"א וחמש זמנין אור אינון בעובדא דבראשית כו' מי מדד בשעלו מים ודא דרועא ימינא כו' עפר הארץ ודא גופא עד"א כו' ע"ש. בצרור החיי"ם הוא נצח ששם אתדבק דוד כמ"ש (תהלים י"ו) תודיעני ארח חיים כו' נעימות בימינך נצח. ועץ החיי"ם הוא הוד כמ"ש עץ החיים מהלך ת"ק שנה והוא עד הוד כידוע. ואמר י"ה יו"ד כו'. הוא שמות של ה"ח י"ה ב' שמות יו"ד ה"א ב' אה"יי א' חמשה כו' וט"ס יש כאן דוק. ואמר בין מים למים מים שלימין כו'. מפרש הפסוק בין מים למים שהוא בין מים דעתיקא קדישא ובין מים דז"א וז"ש רחמין שלימין כו': (כאן נחתך בכ"י קדשו ז"ל תיבה או שתים וכך מתחיל) פירש פסוק של בראשית כסדר שיום ראשון ע"ק ואבא ואמא (כאן נחתך עוד תיבה אחת) ודעת הן ג'. יום שני קרומא דעתיקא קדישא בין ע"ק לז"א שיתגלה זו"נ ששם יתגלה שמו כי בלתי זה היו נכללין בע"ק כמו אבא ואמא כנ"ל שלכן אבא ואמא במזלא אתכלילן ואינן נחשבין לפרצוף אחר הואיל והן למעלה מקרומא רק שירותא הוא מאבא כי ע"ק אין בו שירותא. והטעם כי רדל"א הוא נעלם מאד כידוע וע"ק נכלל בו כי בע"ק אין נגלה כי אם ראשו כמש"ל וראשו מלביש את רדל"א חג"ת שבו עד הקרום כידוע ולכן נכלל ברדל"א ואין בו שירותא אבל אבא ואמא מתחילין מחג"ת דעתיקא קדישא ששם נה"י דרדל"א לבר מגופא לכן אינן נכללין בו ומהן שירותא ולכן הוא הקרום ג"כ דעתיקא קדישא בשביל שיתגלה ז"א גילוי גמור שזה עיקר הכוונה גילוי שמו. וזה היה ביום שני. וביום השלישי נקוו המים אל היסוד דעתיקא קדישא שתתגלה ג"כ נוקבא ותראה היבשה כמש"ל. ואח"כ תדשא הארץ תיקוני ז"א דגלגלתא שלו ודיקנא: וביום ד' נתינת המוחין ברישא דז"א חו"ג שני המאורות: וביום ה' התפשטות גופא דז"א וכל תיקוני גופא ותיקוני נוקבא רישא וגופא. וביום ו' תוצא הארץ כו' עולם הבריאה. ואח"כ שנשלם הכסא נעשה האדם תיקוני נוקבא ונסירתה:
ואח"כ זו"נ דבריאה וזיווג זו"נ כמש"ל: ואח"כ הנה נתתי לכם את כל עשב כו' הוא אופנים וחיות וכרובים שהן מאכל אדם דלעילא ואת כל העץ אשר בו פרי עץ כו' הן כרובים ותמורות שהן ג"כ למאכל אדם. ולכל חית כו' את כל ירק עשב לאכלה כו' הן מלאכין שמתחדשין בכל יום שנבראו ביום שני שהן מאכל בהמה דרביעא על אלף טורין כורסיא כנ"ל וכמ"ש (תהלים ק"ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם כו': וכמ"ש בפרשת בראשית דף י"ח ע"ב ורזא דא מצמיח חציר לבהמה כו' עד חציר כבקר יאכל ע"ש ור"ל תמורות אנפי רברבא שהן ד' חיות הקדש שהם מתתקנין ע"י קרבן כידוע בסוד הקרבן מבהמה ועופות ואריה אוכל הקרבן אוריאל ואדם מקריב הקרבן כלל כולם והן אנפי רברבא וכרובים הן אנפי זוטרי כרביא. והענין כי שני מרכבות הן א' בחג"ת ג' חיות וא' בנה"י ג' חיות ומלכות אדם באמצעיתא כמ"ש בהקדמת תיקונים דף ד' ע"א אנפי תלת חיוון עלאין דאינון כו' ע"ש וחג"ת נקראין אנפי רברבי. ונה"י נקראין אנפי זוטרי שנ"ה נקראין כרובים ונערים וכן יסוד נקרא נער כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג ואינון אנפי רברבי ואנפי זוטרי ע"ש. ולכן כל מי שבדרגא דנה"י נקרא נער שמואל הוא בנצח ויהושע בהוד ויוסף ביסוד כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"א ע"ב יהושע אתנבי מהודו של משה כו' עד בשירותא ובסופא וכולם נקראו נער יהושע בן נון נער כו' והנער שמואל יוסף והוא נער כו'. וכן מט"ט נקרא נער בדרגא דיסוד כידוע ושני כרובים נקראים נערים בדרגא דנ"ה כידוע. וכ"ז ביצירה: ואח"כ וירא אלקים את כל אשר עשה כו' הוא עולם העשיה ולכן נאמר את כל אשר עשה שהיא בדרגא דמלכות שמלכות מקננא בעשייה וכמו שמלכות כוללת הכל כן העשייה וזהו את כל אשר עשה. ושם ס"ם וכל ממנין דיליה כמ"ש בר"מ פרשת בא ד' מ"ג ע"א ולאלין עביד שמשין כו' ע"ש וז"ש (ב"ר) והנה טוב מאד זה המות: ובזה היום כל ד' העולמות נשלמו. נעשה אדם אצילות. ויברא אלקים בריאה: הנה נתתי כו' יצירה. וירא אלקים כו' עשייה: ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה. ועיין בז"ח א"ל ר"ע רבי מה ראה כו' עד ישמח ה' במעשיו וע"פ שאמרו בראשונה הוצבר כו': (הגהה - [ומ"כ הגה"ה מהרב המגיד זצ"ל וז"ל, וכן איתא בזח"א קי"ז ע"א מענין זה וז"ל הכי אוליפנא מאבא ברזין דאתוון דשמא קדישא פי' ו"ה שבשם הם אלף ה"ה וה"ו וכמש"ל וז"ש וברזי דשני עלמא היינו אלף ה"ה וה"ו וביומי דבראשית היינו יום השישי דמעשה בראשית שנברא בו אדם ואיך היתה הנהגתו ביום זה כמרומז בפנים, והבן. עד כאן לשון הגה"ה] ש"ל): ויום השביעי רומז על אלף השביעי עה"ב כידוע ואלו ששת ימי בראשית הן ו"ת של רדל"א שמהן מתחיל האצילות וזהו שאל נא לימים ראשונים שהן ימים ראשונים ימים קדמוניות כידוע ומהן מתחיל האצילות וקצת גילוי משא"כ בג"ר של רדל"א דשם לא אתיידע ולא אתדבק כו' ברח לך אל מקומך וז"ש שאסור החקירה בג"ר. ועליהן נאמר ויכולו השמים יום השביעי שבת: והוא כולל ג"ס כח"ב דרדל"א לכן נאמר בו ג"פ יום השביעי וג"פ אלקים והוא שורש לכל ג"ר שבת שנכללין בבינה והוא כאן בינה דרדל"א שמתפשט בו"ת דרדל"א לכן בו קצת גילוי שבת. וכ"א בכ"א מו' ימים ויהי ערב ויהי בקר כו' לכלול מלכות עם כל הו"ק ברדל"א ולכן ביום השביעי לא נאמר בו ויהי ערב כו' שאין שם זו"נ נגלית ושם הן אחד שהן כלולין שנוקבא נכללת בדכורא כידוע בסוד ו' שבתוך ה"א עלאה. ואף היום הוא שם בהעלם וז"ש (זכריה י"ד) והיה יום א' כו' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור. והוא יום השביעי שכולו שבת כידוע ואז ויכלו השמים והארץ וכל צבאם כמ"ש (ישעיה נ"א) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן כו' ונגולו כו' כל צבא השמים (שם לד). וכ"ז בס"א שיתבטלו לגמרי אבל בקדושה יחזרו כלם לשרשם אל הבינה יום השביעי ששם עלמא דחירו אין שם אחיז' ס"א ולכן יתבטלו וזו"נ יהיו ג"כ שבת בסוד הבינה וז"ס ג' שבתות ביום שבת זו"נ ובינה כמ"ש בר"מ פרשת יתרו (ח"ב צב, א) תלת דרגין אינון כו' ע"ש וכנגדן ג"פ יום השביעי כנ"ל. וכ"ז הוא ג"כ בשבת כמ"ש (ברכות נ"ז א') שבת א' מששים מעה"ב. ואז יתגלה דיקנא דעתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ובההוא זמנא דאתער ע"י בתקונין עד ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן ר"ל שאין יום ולילה אלא מסטרא דזו"נ שהן מסטרא דילן שהן המנהיגין אותנו: וכן בירחא שביעי מתגלה דיקנא והוא ג"כ רמז לע"ל כמ"ש בזוהר דשירותא דינא בר"ה ואח"כ סליחת עונות ביה"כ ואח"כ סוכות ושמיני עצרת ושמחתן וכן לע"ל תחלה יום הדין הגדול. ואח"כ וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' (יחזקאל ל"ו) כי אסלח לאשר אשאיר (ירמיה נ'). ואח"כ בסוכות חופות שבע כידוע וכמ"ש (ישעיה ד') וסוכה תהיה לצל יומם כו' זמן שמחתינו וגם האומות יתקיימו ורעו זרים צאנכם כו' (שם ס"א) ואח"כ ש"ע שיכלו א"ה וישמחו ישראל לבדן עצרת תהיה לכם ויאכלו שלש סעודות של שבת שהן בזו"נ ובינה כמ"ש בזוהר. והן יהיו סעודת בהמות בהררי אלף בנוקבא וסעודת לויתן בדכורא לויתן זה יצרת לשחק כו' ויין המשומר בבינה כידוע. ואז וישבות ביום השביעי כו' שמלאכתו בששת אלפי שמזווג זיווגים כמ"ש במ"ר והענין שמחדש נשמות שנבראו מששת ימי בראשית ע"י זיווג שלמעלה אבל אז ישבות כידוע וזהו אשר ברא אלקים ר"ל אשר ברא בששת ימי בראשית ולעשות אח"כ כמו נעשה אדם לתקנם ולהוציא חדשים ואז כי בו שבת מכל מלאכתו כו':
והכלל כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין ושל כל אדם בפרט וכל מה שאירע לו מיום הולדו עד סופו וכל גלגוליו וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם וכל עשב וצומח ודומם וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם ומה שיארע להם ושרשם. וכן כל מ"ש באבות ומשה וישראל כלם הן בכל דור ודור שכלם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע: וכן כל מעשיהם מאדה"ר עד סוף התורה הוא בכל דור כידוע למבין. וכ"ה בכל אדם ואדם לבד כמו שהתחיל לבאר במדרש הנעלם ברמז: וכל זה נכלל כלו בפרשת בראשית עד נח כמ"ש כאן בס"ד: וכללו נכלל בפרשה הראשונה עד ברא אלקים לעשות כנ"ל: וכלל כללי הכללים בפסוק ראשון (הגהה - ובמקום אחר כתב עוד שמקור כלל הכללים הוא בתיבת בראשית ו' אותיות ודגש של הב'. ש"ל): בז' תיבות ז' אלפי שנה כמ"ש בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי כו': והן ד' כללים נגד ד' עולמות בכל עולם שלמעלה יותר בכלל והולך ומתפרט. והן נגד [כאן נחתך כמה תיבות]:
ויאמר ה' עד כפכה: כד אתיישב בזעירא: ר"ל דויאמר ה' דכאן הוא ע"ק כמש"ו רק שקשה הא אמר לעיל דעתיקא קדישא לא נקרא ה' לכן אמר כ"ד אתי"ישב בזעי"רא ר"ל כד אתלבש בז"א אז נקרא ע"ק ג"כ ה' על שמו דכל שמתלבש בתחתון נקרא ע"ש התחתון כמ"ש לעיל. ולכן כתב זה המאמר כאן אחר שכתב לעיל דעתיקא קדישא אתלבש בז"א בה' זינין מים כנ"ל וחוזר לענין ראשון למאמר הנפילים שבפרשה: ויאמר ה' לא ידון רוחי כו' וההכרח שע"ק אמר כמש"ו ל"א יד"ון רו"חי באד"ם דלע"ילא ר"ל בז"א שנקרא אדם כנ"ל וע"כ ע"ק קאמר זה כמ"ש למטה כל הענין. מכאן דכד אמר בשם אמרו דעתיקא סתים קאמר - ר"ל כמ"ש [[זהר חלק ג קל א|באדרא רבא דף ק"ל ע"א[[ תאנא עכ"ד שמיה דעתיקא סתים מכלא כו' עד והאי והאי שפיר ור"ל כמ"ש כאן דאמר בשם אמרו דקודם א"ל המלאך כי עתה ידעתי כו' ולא חשכת את בנך את יחידך ממני מאי ממני וע"כ בשם הקב"ה אמר כמו בכל דיבור של המלאכים כמו בהגר הרבה ארבה את זרעך כו' לגוי גדול אשימנו והרבה כיוצא בזה ואח"כ אמר בי נשבעתי נאם ה' וזה מיותר דהא עד הנה הכל בשם ה'. אלא דעתיקא קדישא קאמר זה ואמר בשם ז"א נאם ה' ז"א. ועדיין אינו מוכרח שע"ק אמר שמא פרצוף אחר ואמר מכאן מוכח דזה יצא ללמד על הכלל כלו דכ"מ שנאמר מאמר בשם אמרו דעתיקא קדישא קאמר כמו כאן דע"כ ע"ק קאמר כמש"ו: לא ידון רוחי באדם דלעילא משום דבההוא רוחא דאתנשבא מתרין נוקבין דפרדשקא משיך לתתאי - ר"ל דעתיקא קדישא אמר דרוחי דנשיב מנוקבין דפרדשקא לז"א כמ"ש לעיל בפ"ב ה' בין יו"ד ליו"ד דיה"י נשבא דפרדשקא דעתיקא לז"א ובאדרא רבא שם ע"ב פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א כו' ע"ש אמר לא ידון האי רוחי בז"א עכשיו משום דהאי רוחא נשיב לתתאי בבני אדם ומשם אורכא דחיין לראשונים באלף שנים קודם דור המבול כמ"ש בתיקונים ת"ע דף קל"ו ע"ב אר"א אמאי הוו קדמאין חיין יומין סגיאין כו' עד דיומין ושנין מז"א ע"ש. ורוחא דחיי הוא מנוקבין דפרדשקא כמ"ש באדרא רבא מחד נוקבא חיין כו' ע"ש ולכן לעתיד בלע המות לנצח שיתער רוחא דעתיקא קדישא בשלימות כמ"ש שם. ובג"כ והיו ימיו כו'. ר"ל משום שלא ידון רוחי באדם שמשם אורכא דחיים לכן יהיו ימיו רק מאה ועשרים שנה כמש"ו: יו"ד שלים ולא שלים - ר"ל שיו"ד דעתיקא קדישא הוא י' דלא מתחברן ביה ו"ד ויו"ד דמוחין דז"א שהוא חכמה עלאה בחיבור ו"ד דנפקין מניה כמש"ל סוף פ"ב יו"ד אזיל ליו"ד דסתים מכל סתימין דלא מתחברן ביה ו"ד וכמש"ל ולכן יו"ד מלא שלים ולא שלים וזה היו"ד הוא מתלבש בז"א וע"י מתלבש ע"ק בז"א וז"ש שא"ס מתלבש בז"א ע"י חכמה ולפיכך הוא רק מאה ועשרים שנה כמש"ו: י' בלחודוי מאה תרין אתוון תרין זמנין ר"ל ש י' דכאן הוא י' פעמים י' הוא מאה ו"ד הוא שני אותיות ונכפל בהם ה י' ב"פ הוא עשרים שלכן נתחלק ו"ד שהוא י' לב' אותיות להורות על ב"פ י' וס"ה ק"ך וז"ש מאה ועשרים שנה ואמר י' בלחודוי כד אתגלייא בזעירא אתמשך בעשר אלפין שנין - דשם הוא בע"ק המספר באלפים שנין שלכן היו חיין אלף שנין כנ"ל לכן י' דעתיקא קדישא הוא עשר אלפין שנין. ושם הוא יומו של הקב"ה אלף שנין שלכן שית אלפי שנין הוו עלמא נגד ו"ק שהעולם מתנהג בהן כמ"ש בפ"א שתא אלפי שנין תליין בשתא קדמאי כו' ויתנהג עוד עד עשר אלפי שנין כמ"ש בברית מנוחה (בהקדמה). דג' אלפי שנין יהיו בסוד ג' מוחין שנתחדשו לו אחר עולם התהו ולכן יהיו אחר התחדשות העולם כמש"ל שם. אבל בז"א כל ספירה אין נכללת רק בעשר שלכן יו"ד שהוא ע"ס נכללין ממאה. וז"ש מכאן כתיב ותשת עלי כפכה ר"ל כמ"ש (חגיגה י"ב א') וכיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו והעמידו על מאה אמה שנאמר ותשת עלי כפכה וכן בז"א דמשיך לתתאי כנ"ל שע"י מתנהג העולם וכל שבו דוגמתו באדם כנ"ל. ומ"ש והיו ימיו מאה ועשרים שנה הוא עם חו"ב עצמן והוא רומז על מרע"ה שימיו ק"ך שנה כמ"ש בשגם זהו משה כידוע שמדרגתו עד אבא ואמא כידוע והוא דרגא דז"א כידוע בזוהר ובתיקונים בהרבה מקומות והיה ראוי לבא בזמן זה אלא שהשחיתו דרכם בדור המבול ונגנז אור זה מהם וז"ס ותרא אותו כי טו"ב הוא שנפרד ונשאר בטוב. והוא סוד שגם זה הבל בסוד הנפילים והבל אתבסם במשה כידוע:
הנפילים היו כו' עד בלא רוחא: ר"ל דהנפילים הן בני אלקים עם בנות האדם שהן ארבעה וז"ש מאתר דאתפרש גנתא אקרו נפילים - ר"ל ומשם יפרד בעלמא דפרודא שם ד' חיות הקודש שהן ראשים לכל העולמות כמ"ש בתז"ח במתני' בסופו דף צ' ע"ב ארבע מלכין מצטיירין מגווה בהו שלטא עלמא כו'. וכנגדן ארבע הנ"ל שני מרגלים ושתי זונות. והן הנפילים ארבעה ראשים שהן הענקים כמ"ש וגם הנפילים בני ענק מן הענקים כו' והן ארבע ענקים שע"ש נקרא חברון קרית ארבע האדם הגדול בענקים אחימן ששי ותלמי ואביהם כידוע. והן באתר דאתפרש גנתא ולכך ארבע מלכיות שכנגדן כמ"ש (ב"ר פט"ז) פישון זו בבל כו' נקראין חיות שהן אינן בכללא דאדם כמ"ש (דניאל ז') וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא כו' שהן כנגד ד' חיות הקדש כנ"ל. ולעתיד קטילת חיותא והובד גשמא שהוא שחיטת הס"א וביטולו כידוע וארו כו' כבר אנש אתא משיח בכללא דאדם מלכות שמים כלל אדם. וחיה הרביעית שקול נגד הכל כמ"ש במ"ר והוא נגד דמות אדם שכולל הכל. וכן כל הפרשה יתבאר ע"י זה: היו בארץ בימים ההם אוף לבתר זמנא עד כו' כצ"ל כמ"ש וגם אחרי כן ובימי משה היו ג"כ כמ"ש וגם ראינו את הנפילים כו' עד יהושע. וז"ש עד דאתא יהושע ובני האלקים אתטמרו - כנ"ל וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים וכתיב ותצפנו ואתטמרו במקומם כמש"ל באדרא רבא (ח"ג קמג, א) דטמרם לקין והבל בימא רבא ובת"ר כנ"ל: עד דאתא שלמה ובנות האדם אתכללא - ג"כ כנ"ל אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך כו' ונכלל בכללא דאדם דבתחלה כד חב אדם אתפשט רוחא דשמאלא ואתפשטו אינון כנ"ל ובימי שלמה אתתקן עקימו דאדם כמ"ש בזוהר ש"ה (ד' נ' ע"ג) ושאר מקומות ונכללו בכללא דאדם. ולכן כאן אמר אתכ"ללא ולעיל אמר אתטמ"רו: הה"ד ותענגות תענגות קארי תענוגים לא קארי - ר"ל דשלמה אמר כנסתי לי כו' ותענגות בני אדם והן שתי זונות הנ"ל שכל תענוגיהן הוא לידבק באדם שכ"ד חשקו לידבק בשרשו וכמ"ש בזוהר דהן נקראין תענגות כו' ע"ש. וז"ש תענוגים לא קארי ר"ל דכורין לא קאמר והלא הכל אתבסם בימיו כידוע רק שבימי יהושע כבר אתטמרו והביא זה ראיה להנ"ל: בני האדם דאתרמיזו מהאי רוחין אחרנין דלא אתכללו בחכמה עלאה - ר"ל דכתיב כאן ותענגות בני האדם והן נגעי בני אדם שיוצאין מהתחברות הזונות בדכורין ונוקבין של ב"א ונפקין מינייהו שדין זכרים ונקבות כמ"ש בזוהר וזהו תענגות בני האדם שדה ושדות ואמרו (גיטין ס"ח א') שידא ושידתא. והן יוצאין ע"י התענגות בני אדם והתחברות עם הזונות כמ"ש שאינה נוטלת אלא האי תיאובתא דב"נ ומשם נעשים השדים וזהו ותענגות. וז"ש בני האדם דאתרמיזו בהאי ר"ל בפ' זה. רוחין אחרנין כו' ר"ל אותן נגעי ב"א הנ"ל שהן אינן באין מזו"נ רק מזכר לבד וכן הן הנשמות דעושקות למעלה באין רק מדכורא לבד. ונוקבא נק' חכמה עלאה ויו"ד זעירא דבגווה דנחתא לבריאה נקראת חכמה זעירא דשם אתחכם שלמה שישב על כסא ה' כמש"ל והנשים זונות נכללו באדם ע"י חכמתו של שלמה שירש את הכסא כנ"ל (בפ"ד) בגיניהון כתיב כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו והוא של כסא שנקרא אלקים כמ"ש שם. והני רוחין אינן נכללין בחכמה עלאה הנוקבא לכן לא קאמר ותענגות ובני האדם כו' שמשמע שגם הן נכללו בו רק ותענגות בני כו' שמשמע רק תענגות של בני האדם כו' וע"י נכללו כלן בו. וז"ש דלא אתכללו בחכמה עלאה ר"ל בנוקבא כנ"ל ולכן לא נכללו אלו לבדם כנ"ל:
ומפ"ו דכתיב וה' נתן חכמה לשלמה וכתיב ויחכם מכל האדם: ר"ל דאתחכם מכללא דאדם ולכן הזונות נכללו שהן מכללא דאדם כמש"ל אבל אלו נגעי ב"א לא כנ"ל וז"ש משום דהני לא אתכללו באדם: ומפ"ו שנתחכם מחכמה עלאה וז"ש וה' נתן חכמה לשלמה ה' עלאה - ר"ל ה' עלאה מלכות דאצילות כמש"ל בסוף פ"ג י' דכר ה' נוקבא וה' אחרונה הוא בבריאה כנ"ל: ויחכם מכל האדם דמינה אתחכם לתתא - ר"ל שלא נתחכם בבחינת מלכות שבאצילות רק בבריאה ששם מקומו כנ"ל וזהו ויחכם מכל האדם ששם הוא כלל האדם כנ"ל וכמש"ל פ"ד חד בכללא דאחרא משתכחא בהמה בכללא דאדם כו' כנ"ל:
המה הגבורים אשר מעולם עולם דלעילא: ר"ל שבאו מסט' דאצילות שנקרא עולם כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ד ע"א אשר מעולם וגו' ההוא דאקרי עולם כדתנינן ימי עולם והוא ז"א שנקרא עולם כמ"ש שם דף קל"ד ע"ב ואינון דאשתכחו בז"א אקרון ימי עולם והמה הגבורים נגד ששים גבורי ישראל שיצאו מישראל שהוא ו"ק שהן ששים כ"א מעשר. וכן הן הנפילים ששים ג"כ מעולם ו"ק כנ"ל וכמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז ע"א המה הגבורים שתין הוו כו' ע"ש. ושם הוא מקומן שלכן אמר מעולם לא אנשי עולם וכאן אמר אנשי השם. וכ"ז הנפילים הן בני של בני אלקים ובנות אדם כמ"ש אשר יבאו בני האלקים אל כו' וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ד ע"א הנפילים עזא ועזאל דהוו בארץ בני האלקים לא הוו בארץ # אנשי השם דאתנהגן בשמא מאי שמא שמא קדישא דאתנהגן ביה דלא קדישין לתתא ולא אתנהגן אלא בשמא - ר"ל שם סתם הוא שם אלקים כמש"ו אנשי השם סתם ולא אנשי ה' והוא בעולם הכסא ע"ה טו"ר שם אלקים כנ"ל. ובשם הזה מתנהגין כל המדרגות אפילו כתרין תתאין דמסאבותא כמ"ש בסבא פרשת משפטים דף צ"ו ע"א ושמא חד מכל שאר שמהן דיליה כו' עד ושמא דא מלך על גוים ע"ש וז"ש מאי שמ"א שמ"א כו' ר"ל לא שם הוי"ה אלא שמא דמתנהגין ומ"מ אנשי השם דמתנהגין בשמא קדישא וז"ש ול"א אתנהג"ן אל"א בשמ"א: לאו מסתם סתימא אלא גריעותא. ולאו גריעותא - ר"ל דאינו סותם רק בשביל גריעותן שלהם לא בשביל מעלותן שהן מתנהגין בשם והוא שם המיוחד רק לגריעותא שמתנהגן בשם סתם ומ"מ לאו גריעותא כ"כ דהל"ל שם אלקים דהשם סתם משמע ג"כ שם הוי"ה: ולזה אמר אנשי השם סתם מכללא דאדם נפקו ר"ל לכן נכללו קצת בשם הוי"ה וכמש"ל בתחלת פרק זה. ור"ל לכן כתיב השם סתם והוא בה' תתאה שמתלבש בע"ה טו"ר שלכן גם מלכות נקראת ע"ה טו"ר כידוע וזהו השם סתם. וכמ"ש בפרשת אמור דף ק"ו ע"א ויקוב בן האשה הישראלית את השם מהו ויקוב כו' עד בעלמא דין ובעלמא דאתי ע"ש. והענין כי היה מסטרא דקין כידוע בסוד המצרי שהוא קין שלכן הרגו משה על דאטפת כו' והוא בע"ה טו"ר דכאן וה' תתאה מתלבש כנ"ל ולכן לייט לה' תתאה. ונקב כמ"ש שם שהיא מעין חתום ואיש לא ידעה וערות אמך לא תגלה והוא היה הרע של קין ורצה להקרב הרע לשם כנ"ל בפ"ג אתא חויא כו' וקינא דזוהמא כו'. וזהו השם סתם כנ"ל ה' שם ה' דאתלבש בשם:
וז"ס דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם שהן היו מסט' דקין כידוע והן בארץ. ומסטרא דהבל הן אותן שתלוין באוירא כמו שכתוב באדרא רבא (ח"ג קמג, ב) ובזוהר. ורצו להתחבר יחד שלכן רצו לבנות מגדל גבוה עד ההוא אוירא וז"ס עיר ומגדל שהן דכורא ונוק' כידוע והן קין והבל. ורצו להביאו כל השם אלקים דקדושה להם כידוע דהן נכללין בשם זה וזהו סוד אתא חויא כו' כידוע. ואלו היו מתחברין היו מחריבין את העולם כמש"ל (סוף פ"ד) בסוד התנינים. וז"ש ונעשה לנו שם. וז"ש סבי דבי אתונא (בכורות ח' ע"ב) בני לן ביתא באוירא אמר שם כו' והוא שם הנ"ל. ואמר אסיקו ליבנא וטינא הוא חומר ולבנים דדור הפלגה. והוא ע"י חיבור מי ואלה למי זהב התפרקו ויאמרו אלה אלהיך ישראל והבן זה הענין שהיה דוגמת דור הפלגה. וכן צלם דנ"נ ולכן היה רומיה אמין שתין שתין גבורין כנ"ל:
תליסר עד בדוכתייהו: עכשיו מפ"ו פרטים של הבריאה והן כמו באצילות כל התיקונין. ואמר תליסר מלכי קרבא - הן י"ג תיקוני דיקנא דא"א והן מלכי קרבא לאכפיה כמש"ל סוף פ"ד במזלא הוה תלי דבעא לאוקיר דיקני': בשבעה - הוא שבעה תיקונין דגלגלתא דעתיקא קדישא: שבעה מלכין בארעא אתחזיאו נצחי קרבא הן ז' דגלגלתא דז"א דהן נצחי קרבא ששם הוא כבחור במלחמה ושם הוא הנצחון ומשם נמסר למלכות שהיא ארעא כמ"ש בזוהר דכל זייני קרבא דמלכא בידהא מסירין:
וכנגדן הן המועדים שבתורה שהן זכר ליציאת מצרים שהיא בבריאה ששם מקנן אימא שמסט' נפקו ממצרים כמ"ש בזוהר. ולכן כל התורה תלוי ביצ"מ שהתורה היא בבריאה כמ"ש לעיל (דף מ"ג ע"ג) ותליס"ר מלכ"י קרב"א בשבע"ה הוא בז' ימי הפסח ביום השביעי קריעת ים סוף דבעא לאוקיר דיקניה: ונגד התליסר הן י"ג חדשים כמש"ל פ"ב משתכחי ירחי אלין ע"ש. שבע"ה מלכי"ן כו'. הן ז' ימי הסוכות בד' מינין שבלולב שהן נצחי קרבא בארעא כמ"ש (בהרבה מקומות במ"ר) בר"ה באין ישראל וא"ה לדין ואמרו מאן נצח קרבא ואומר הקב"ה מאן דנקט סימנא דידי בידא הוא נצח קרבא כו':
תשעה דסלקין בדרגין דרהטין כרעותהון ולית דימחי בידהון: הן תשעה תיקונים דדיקנא דז"א שבהן אשתכח גיבר תקיף מאן דאשתכח כמש"ל פ"ג. וכנגדן הן ט' ימים של עשרת ימי התשובה עד ערב יה"כ שבהן שערי תשובה פתוחין וכל הרוצה לשוב ולית דימחי בידיהון כמש"ל פ"ב ופ"ג בזמנא דמטא ירחא שביעאה משתכחו כו' בההוא זמנא דרשו ה' בהמצאו כתיב כו' ועניתם את נפשותיכם כו' ותוצא הארץ כו' תשעה אלין כו' וכמו שכתוב לעיל עיין שם: חמשה מלכין קיימין בבהילו לקמי ארבע לא יכלין למיקם - עכשיו מפרש פרטיות של התיקונים ור"ל חמשה כו' הכל תיקונים דחוטמא דז"א ודעתיקא קדישא. וחוטמא דז"א הוא חמשה מלכין קיימין בבהילו כמ"ש באדרא רבא דף קל"ז ע"ב תאנא כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא כו' וכלהו גבורן שריאן לנחתא מחוטמוי כו' והן ה"ג הידועים שמתחברן בחוטמא כידוע ולכן אמר שם ומהאי תליין אלף אלפין וארבע מאה רבוא כו' והן ה"פ פ"ר גבורות כידוע ואמר שם וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא כו' ע"ש. ואמר שם תאנא האי חוטמא זעיר וכד שארי תננא לאפקא נפיק בבהילו ואתעביד דינא ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא חוטמא דעתיקא קדישא דהוא א"א כו' ע"ש כל המאמר ועיין באדרא זוטא דף רצ"ד ע"א חוטמא כו' ע"ש כל המאמר וז"ש קיימי"ן בבהי"לו והן ה"ג חמשה מלכין. ומאן מעכב לון חוטמא דעתיקא קדישא כנ"ל ושם הוא ארבע רוחין כמ"ש שם דף ק"ל ע"ב ומההיא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה כו' הא הכא ארבע רוחין כו' עד רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא ואלו ארבעה מעכבין לחמשה דז"א דלא יפקון. וז"ס מלחמת ארבע מלכים את החמשה בימי אמרפל ונצחו ארבעה את החמשה כי החמשה מלכים מלך סדום ועמורה כו' הן סטרא דחוטמא דז"א ששם תננא ואשא אף וחמה ומשחית ששולחו לחמשה עיירות האלו לשחתה וכידוע שכל דבר נשחת במקורו מלמעלה וכמ"ש באדרא רבא שם דף קל"ז ע"ב עלה עשן באפו בהאי תננא אתכללא אשא וגחלי דנורא כו' וקרינן ליה אף וחמה ומשחית כו' משחית מנ"ל דכתיב לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה ושחת המשחית בנורא דליק מוקד' כו' וכד שארי גבורה דא כו' כתיב כי משחיתים אנחנו כו' וכתיב לפני שחת כו' וכתיב וה' המטיר כו' אלא הכי תאנא כו' עד בז"א אתמר. וכן אף וחימה שבחוטמ' כמ"ש שם היו בסדום כמ"ש כמהפכת סדום ועמורה אשר הפך ה' באפו ובחמתו. והתגלות חוטמא דעתיקא קדישא הוא ביום הכפורים שע"י סולח לכל עונות כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא לז"א וקרינן ליה סליחה כו' ע"ש ובדף קל"ג ע"א תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין כו' עד ורוח עברה ותטהרם והוא ביה"כ שאז ועובר על פשע סלחתי מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. ואז כתבנו לחיים שממנו חיים כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"ב ובאדרא זוטא דף רפ"ט ע"א ודף רצ"ד ע"א ואז חמשה מלכין קיימין בבהילו שאז דנין את כל האדם וקיימין כל המקטרגין וממתינין עד שיצא הדין כמ"ש בפרשת פקודי עד שמתגלה חוטמא דעתיקא קדישא ואז מוחלין לכל העונות ואז לקדם ארבע לא יכלין למיקם כנ"ל:
והענין כי בחוטמא אשתמודע פרצופא כמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א ודף קל"ז ע"ב ובאדרא זוטא דף רצ"ד ע"א וכמ"ש לעיל דשם ניכר בין ע"ק לז"א. וכידוע שכל הפרצוף הוא ע"ש החוטם שלכן נקרא ע"ק אריך אפין אורכא דחוטמא וז"א נקרא זעיר אפין ר"ל זעירא דחוטמא וכמ"ש למעלה וידוע שע"ק נקרא הוי"ה וז"א אלקים כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עד תקונא דשמא שלים ה' אלקים ובדף קל"ח ע"ב ותנינן אימתי אקרי שם מלא כו' ע"ש ובדף קכ"ט ע"ב אלקים הבין דרכה דא עדן דלתתא דידע ז"א כו' והכל בחוטמא כנ"ל. ובחוטמא דז"א אלקים סוד הדין כנ"ל ה' גבורות והן ה' אותיות אלקים. ובחוטמא דעתיקא קדישא הוי"ה ד' רוחין ד' אותיות הוי"ה כמ"ש שם דף ק"ל ע"ב תלת כלילן בתלת שהן נה"י בחג"ת שהן שלש אותיות יה"ו כידוע והשביעית ה' שהוא רוחא דמ"ס דחוטמא ששם ה' כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א ולמעלה פ"ב והוא נגד מלכות שהן שבעה דכלילן בד' כידוע בסוד ד' חיות. וכ"ז הוא ביה"כ כמ"ש למעלה:
ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע בהון תליין כענבין באתכלא צרירן בהו: ר"ל ד' גווני עינא חיור וסומק ואוכם וירוק כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ג ע"ב ארבע גוונין אתחזיין באינון עיינין כו' והן תליין בארבע מוחין כמש"ש מאינון נהירין ד' בתי דתפילין דנהרין ברהיטי מוחא: והן שלשה גווני עינא דז"א סומק ואוכם וירוק וא' חיוור הוא דעתיקא קדישא דנהיר בז"א ואתעבידו ד' גוונים כמ"ש באדרא רבא דף קל"ו ע"ב וקל"ז ע"א ובשעתא דסלקי אינון כסותא אתחזי כו' עד ומתסחאן כל אינון גוונין בההוא חוור כו' גוונא קדמאה כו' גוונא תניינא כו' גוונא תליתאה כו' עד בר ההוא חוורא דנהיר מע"י. והן תולין בארבע מוחין ג"כ כסדר הזה ג' מוחין דז"א ומוחא דעתיקא קדישא כליל לון כמ"ש שם דף ק"מ ע"א כתיב חכמות בחוץ תרונה מאי בחוץ בהאי ז"א עד ובג"כ אינון ארבע ור"ל בחוץ בז"א דהוא לבר כמש"ל בפ"ב. והן תליין זה בזה כנ"ל באדרא זוטא ומאינון נהרין כו' וכמש"ל (פ"ב ל"ו) בסוד החיות שהן ד' מוחין ד' חיות וד' אופנים הן ד' גווני עינא ועיין מ"ש לעיל וכתיב (יחזקאל א') ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים וז"ש ארב"ע מלכי"ן נפקי"ן לקדמו"ת ארב"ע. וכתיב (שם) בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו ובהנשאם מעל הארץ ינשאו האופנים לעמתם כי רוח החיה באופנים וכן נאמר (שם יו"ד) בעמדם יעמודו וברומם ירומו אותם כי רוח החיה בהם וז"ש בהון תליין כענבין באתכלא צרירן בהו ר"ל ברוח שבהם. והוא נגד ד' ימים שבין יה"כ לסוכות שבהן מתגלה ד' חסדים כידוע והוא חוורא דעתיקא שכל הד' גוונין כולם מתחזרן לחוורא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ז ע"א וכד אסתחר חוורא כו' ע"ש. והן ראשית השנה כידוע שהן אינן נחשבין במנין השנה והן נגד ד' ראשי השנה. ועליהן נאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שהוא תשעה ימים שבין ר"ה ליה"כ תשעה אשקיון לגנתא כמש"ל פ"ב כנ"ל (ד' ל"ב ע"ב) ויה"כ כולל כולן כידוע שכל עשירי כולל כל התשעה והוא בו ארבע מלכין לקדמות חמשה כנ"ל בחוטמא והן כוללין ט' תיקונין ד' וה' כנ"ל ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים ד' ימים הנ"ל שהן ד' ראשים כנ"ל והן ד' תקוני נוק' כמש"ל בחכמה יסד ארץ (משלי ג') והן במוחין ועיינין. וכמ"ש עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה והן ראשית השנה כנ"ל ואמרו מראשית על אחרית והיא נקראת אחרית כידוע: שבעה רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו - הן שבעה גלדי עינא שמשם שבעה עיני ה' מעידין על מעשה אדם כמ"ש באדרא רבא שם שבעה עיינין דאשגחותא דנפקו כו' מסומקא נפקין שבעה רהיטין כו' מירוקא כו' ובאדרא זוטא ד' רצ"ג ע"ב ז' דאקרון עיני ה' ואשגחותא כו' ע"ש. ואמר ול"א קיימי"ן בדוכתיי"הו שהן אינן משגיחין אלא כד עיינין פקיחין כמ"ש שם ושם ואמר שם באדרא זוטא גבינין לא קיימין ולא משתככין שעתא חדא שלימתא אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין כו' והחיות רצוא ושוב כו'. והן נגד ז' ימי השבוע שבהן שבת שמעידין על מעשה בראשית וז"ש ל"א קיימ"ין כו' שז' ימי השבוע סובבין והולכין את כל השנה. וידוע שכל התורה והמצות הן בבריאה כמו שכ' לעיל ולכן כל הנ"ל הן כנגד כל המצות שבכל יום. תליס"ר מלכ"י קרב"א הוא י"ג טעמים: בשבע"ה. הוא שבעה פסיקי תנועה: שבע"ה מלכי"ן בארע"א כו'. הוא שבעה טעמים בכתובי' שהן במלכות ארעא קדישא: תשע"ה דסלקי"ן כו'. הוא תשעה נקודין שע"י הולכין האותיות כרצונם: חמש"ה מלכי"ן קיימי"ן בבהיל"ו. הן ה' תנועות קטנות שהן בבהילו: לקמ"י ארב"ע כו'. הן ד' תנועות גדולות שת"ק נכללין בת"ג ואין יכולין לקום כנגדן כידוע וכמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ד ומצדיקי הרבים אינון פסיקי תנועה כו' ככוכבים שבעה כו' ושם עשר נקודין דקיימין לאענאה ה' מימינא וה' משמאלא כו' תרין טמירין כו'. ובדף ע"ט תשע נקודין באורייתא כו' לא נטלין בר כד אינון נפקין כו' והן ט' נקודות הידועות ד' נקודות גדולות וד' ת"ק ושבא שתרין טמירין אינון כנ"ל והוא קמץ קטן שנכלל בקמץ גדול וחירק שיש אחריו יו"ד שנכלל בחירק שאין אחריו יו"ד ולכן לא נחשבין אלו ב' נקודות באלין ט' נקודות ונשארין ד' ת"ג וד' ת"ק ושבא שהן בבהילו. ושם ע"ב תליסר טעמי דאורייתא והן מלכי קרבא כמ"ש בתיקונים כמה פעמים שכל הקרבא הוא בטעמים. ושם ע"ג גו היכלא דאתוון דקיקין שבע טעמי דאורייתא כו' בשבעה היכלין דכתובים כו'. וכ"ז הוא בק"ש ובהילולין דבכל יום שמחוייב מן התורה כמ"ש בה"ג הוא תהלתך כו' כידוע:
ארב"ע מלכי"ן נפקי"ן לקדמו"ת ארב"ע. הן ארבע ציצית שתליין בעינים בסוד וראיתם אותו כידוע שלכן נקרא ציצית לשון הסתכלות וכל סוד הציצית הוא בסוד העינים. לקדמו"ת ארב"ע. הוא ד' בתים דתפלין שהן ד' מוחין כידוע וכמש"ל והעינים נפקין לקדמות ד' מוחין כנ"ל: ואמר בהו"ן תליי"ן כנ"ל: בה"ו צרי"רן שהן קשורין בד' כנפות הטלית שהן ד' ראשין דמוחין: שבע"ה רהיטי"ן. הן שבעה חוטין של לבן שחוט תכלת חופה עליהן כמ"ש ברמב"ם ז' חוטים של לבן וחוט א' של תכלת שהוא נגד כסוי עין. והן ל"א קיימי"ן בדוכתיי"הו שהן פתיל. וז"ש בפרשת שלח דף קע"ה ע"א תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין כו' ושם הכל ברזא דציצית:
אילנא דמבסם עד לתלת רוחין: ר"ל אילנא דמבסם הוא יסוד שהוא מבסם לנוקבא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א לאצנעא אתר לההוא אמה כו' ע"ש ובכמה מקומות והוא באמצע:
ואמר בענפוי כו': כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"ב ודא תמינאה לחושבנא ר"ל יסוד בענפוי ידורון צפרי שמיא כו' ע"ש. והוא במועדים שבועות דיתיב בגו באמצע המועדים והוא יום אחד שבו מתייחדים כלם כמ"ש בפרשת אמור (צ"ו ע"ב). ובמצות שבכל יום הוא ברית מילה כידוע תחותיה תטלל חיותא כו'. הוא מלכות שהיא אדון כל הארץ. וכמ"ש שם תחותיה תטלל ההיא חיותא דאתחים לד' סטרין והיא מלכות כמ"ש ואפיק ט' כו' אתחים לד' סטרין וכמ"ש לקמן. והוא נגד שמיני עצרת שהוא נגד מלכות כידוע. והוא במצות תפלה שהיא מדאורייתא ולעבדו בכל לבבכם כידוע:
אילנא בתרי כבישין למיהך: ר"ל ע"ה טו"ר שהן שני דרכים כמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב כו'. והיא שלטא בע"ה טו"ר ולכן נקראת כהם וז"ש דשליט"א בהו"א איל"נא כו':
בשבעה סמכין סחרניה: הן ז' עמודים שהארץ עומדת עליהם כמ"ש בגמרא (חגיגה י"ב ב'). והן ז' נערות אסתר עולימתין דשכינה כידוע ז' היכלות דמתתקנין עמה בברכות ק"ש כידוע בזוהר וכמה מקומות.
בארבע זיוין מתגלגלין בארבע סטרין: הן ד' חיות הקדש שהן בד' סטרי עלמא כמ"ש בפרשת א"מ ד' ס' תנינייא אזלין כו' לארבע זויין דא אזיל לסטרא דא ודא כו' עד פני אדם ובתז"ח שם אתתחים לד' סטרין כו' ע"ש:
חויא דרהיט בש"ע דילוגין: הוא התנין נחש כידוע וכמו שהתנין העליון חוורא דרישא מתפשט ממנו ש"ע רבוא עלמין אורכא דאנפין כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב וכמש"ל כן הוא התחתון רהיט ש"ע דילוגין. והן ע"ס דמסאבותא שלש ראשונות בסוד מאות וז' האחרונות בסוד עשיריות כנ"ל (נ"ה ע"ד) דליג על טורין מקפץ על גבעתא דכתיב מדלג כו' כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב כד נחית חויא אתעביד מקפץ כו' ע"ש. והענין כמ"ש על ההרים בזכות אבות על הגבעות בזכות אמהות כן זה לעומת זה בס"א דכורין ונוקבין כמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ב ובעלה בשבע טורין כו' ע"ש וזהו שמביא ראיה מן הכתוב ור"ל כמו בקדושה: זנביה בפומיה - כנ"ל (בפ"א י"ח ע"ב) שמתעגל עכנא שזנביה בפומיה ור"ל זנביה הוא יותרת הכבד שהיא זנביה כידוע והיא בפומיה נפת תטפנ' שפתי זרה (משלי ה') וע"י מקטרג: ואמר בשנוי - ר"ל שע"י נושך את האדם כמ"ש (דברים ל"ב) עם חמת זחלי עפר ושן בהמות כו' וכידוע שהיא חרביה דמ"ה. וכמ"ש (ב"ב ט"ז א') יורד ומסטין הוא זנבי"ה שע"י מפתה. בפומי"ה הוא עולה ומקטרג. בשנו"י הוא יורד ונוטל נשמה. וכמ"ש על ג' הנ"ל הוא יצ"ה הוא שטן הוא מ"ה נקיב בתרין גיסין - כמ"ש (יחזקאל ל"ח) ונתתי חחים בלחייך בתרין לחיים וכמ"ש (תהלים ע"ד) שברת ראשי תנינים וכנ"ל (בפ"א י"ט ע"ד): כד אתעביד גיסטרא נטיל לתלת רוחין - כמ"ש בפרשת משפטים בסבא (צ"ה א') שארי בחיבורא וסיים בפירודא וזהו אתעבי"ד גיסטרא בפרוח רשעים כמו עשב. והן ג' דרגין דס"א אף ומשחית וחימה כמ"ש בהת"ז אין דורשין בעריות בשלשה שלא יהא להם חיבור ע"ש והן תלת רוחין שכוללין כל הס"א כמ"ש למעלה (פ"ג מ"ד) ע"ש. ואמר זה כאן לפי שהוא תחת חיותא הנ"ל כמ"ש בתז"ח שם חד חויא קאים כו' תחות לרגלוי כו' קיימא רגליה על רישיה כו':
כתיב ויתהלך עד בשמו: הוא עולם היצירה והוא חנוך כידוע. וז"ש חנוך לנער כו' לנער הידוע כו'. ועיין בזוהר רות דף ס"ו ע"ג כתיב ויתהלך חנוך את האלקים עד בגין דאתמשכא לתתא: את האלקים ולא את ה' - ר"ל שנעשה משמש לעולם הבריאה שנקרא אלקים ולא לאצילות שנקרא ה' כנ"ל. ואיננו בשם זה כו'. ר"ל שנקרא בשמא דמטרוניתא כידוע וזהו כי לקח כו':
תלת בתי כו' עד ולא האי: עכשיו מפרש עולם העשייה ומפרש כל הע"ס דעשייה. ומתחיל מהיכל הראשון של ז' היכלות שכוללין עשר שהראשונה קדש קדשים כולל ד' היכלות והן ג' כידוע שזה קדש חד קדשים תרין. והן ד' חב"ד ודעת כולל שנים דו"נ כידוע וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב בחללא דגולגלתא תלת נהורין ואי תימא תלת ארבע אינון כו' ע"ש: ואמר בת"י דיני"ן שהן בעשיי' דרגא דמלכות דינא דמלכותא דינא ולכן כל העשיה הן דינין: ארבע בתי דלעילא ארבע לתתא - ר"ל ד' חיות ביצירה וכן ד' אופנים בבריאה ומפרש והולך הארבעה דכתיב לא תעשו עול במשפט - שהוא חכמה כמ"ש (מלכים א' ג') כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט: במדה הוא בינה כידוע קו המדה כמ"ש בתקונים ת"ה ותי"ט ע"ש: במשקל הוא דעת בדכורא שקל הקדש כידוע:
ובמשורה: הוא מלכות. והן ד' בתי דינין של נוקבא ד'. ועוד ו' בתי דינין של דכורא שהוא ו' כמש"ל פ"ד ד"ו דכר ונוקבא. וכאן שהוא בחינת נוקבא מלכות נוקבא קודם לדכורא. וכן בכל היכלות היכל השביעי בה ד' היכלות והשאר הן שש היכלות דדכורא. והן כאן דינא קשיא כו' עד ול"א הא"י שהן ששה. ודינ"א קשי"א הוא גבורה. דל"א קשי"א חסד. וגבורה קודם לחסד כידוע בזוהר לפי שבעשייה הגבורות קודם כידוע וכן בגמרא (חגיגה י"ב ב') מעון מכון כו' כידוע. בשיקולא ת"ת והשאר נה"י:
ויהי כי עד בקרן היובל: חוזר לענין הראשון והוא בעשייה וידוע כי האדם הוא דוגמת דלעילא בז"א כמו שהאדם מוציא כאן שז"ל ח"ו כן האדם דלעילא ח"ו לס"א בעשיי' ששם מדורא כמ"ש בר"מ פרשת בא דף מ"ג ע"א ולאלין עביד שמשין כו': וז"ש בשגם הוא בשר האדם דלעילא - ר"ל ז"א ג"כ הוא בשר שהשחית דרכו על הארץ. וז"ש וכתיב ע"פ האדמה ר"ל שכתיב החל האדם לרב ע"פ האדמה ר"ל שהשחית דרכו על הארץ. והוא כנ"ל שרוחין נוקבין מזדווגן עם האדם והשחיתו דרכם וכ"ה לעילא וז"ש ובנות ילדו להם שהן מסט' דבנות האדם: ומשה לא ידע כי קרן עור פניו היינו דכתיב כו'. ר"ל שאחר שחטא חזר לגוף דעשייה כתנות עור משכא דחוויא ומשה זכה לאספקלריא דנהרא שגופו נזדכך כידוע וקרן עור שלו ונעשה כלו אצילות שעור שלו נעשה מלכות דאצילות וזהו קר"ן עו"ר כו': וז"ש קרן דכתיב כו' ור"ל קרן הוא מלכות וז"ש היינו עשיראה דמלכא ואתיא מן יובלא כמש"ל פ"ב בה"א אשתכלל ה' עלאה ה' תתאה כו' וזהו בק"רן היו"בל קרן מן יובל. ולכן בחיה הרביעית של דניאל עשרה קרנין:
קרן ביובלא אתעטר כו' עד סוף הפרק: ר"ל לכן נאמר בקרן היובל שקרן אתעטר ביובל. ולכן זכה משה לקרן שזכה לבינה דרגא דמשה כידוע בהרבה מקומות:
ואמר קרן דנטיל קרן ורוח לאתבא רוחיה ליה: ר"ל שרומז לאלף השביעי שהוא דרגא דמלכות ואז יעלה מלכות ביובל ונשגב ה' לבדו ביום ההוא כמש"ל פ"א. וכ"ה ביה"כ וזהו במשוך היובל המה יעלו בהר והוא היה ביה"כ ורומז לעתיד: וז"ש והאי קרן דיובלא הוא ויובל ה' וה' נשיבא דרוחא לכלא וכלא תייבין לאתרייהו דכתיב אהה ה' אלקים - ר"ל כמש"ל פ"ב ה' בין יו"ד ליו"ד עד אהה ה' אלקים ע"ש ור"ל לכן כשיגיע זמן המלכות אלף השביעי והוא ה' והוא תליא בנשיבא דרוחא ואז כולם תייבין לאתרייהו. וע"ז רומז אמחה את האדם אשר בראתי כו' שכולם חוזרין לשרשם: וז"ש כד אתחזי ה' לה' ואסתלק י' פורענותא אתי לעלמא - וזהו סוד דור המבול. וז"ש אהה - שנשארין ה"ה עם אל"ף דאלף אזיל ליו"ד כמש"ל פ"ב וכאן יו"ד אסתלק: ואם לא בשביל אדם יהו"ד לא כו'. כמ"ש באדרא רבא דף קמד ע"א ואלמלא האי אדם לא קאים עלמא: וההוא אדם הוא שם מלא ה' אלקים כמ"ש שם דף קמ"א ע"ב כנ"ל: וז"ש וע"ד כתיב ונשגב כו' והוא רומז ג"כ לעתיד ולא ישאר אלא הצדיקים ונפש הבהמית שלהן שזככו אותן לקדושה:
צניעותא דמלכא: ר"ל רדל"א כנ"ל: דהיינו ספרא דצניעותא: ר"ל כאשר נתלבש בחכמה ספרא כנ"ל: שבילוי. סתימוי. וארחוי. גילויו: כמו משל ומליצה:
סליק פרקא חמישאה וסליק ביאור הגאון על ס"ד בעהית"ש: