גר"א על ספרא דצניעותא/ד
פרק ד[עריכה]
עתיקא עד ותתאין: כנ"ל שע"ק נקרא טמיר דטמירין והוא אתלבש בז"א ובז"א מתחיל הגילוי כי שאל נא לימים ראשונים (דברים ד') עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט). ואמר טמיר וסתים א' שמתלבש תוך הפרצופים ועוד שנעלם להשיגו שנקרא אין לגודל העלמו. וז"א אתגלי"א ואעפ"כ לא אתגלייא ממש שעיקר הגילוי מתחיל ממלכות. וכמ"ש באדרא זוטא ד' רפ"ח ע"א מלין סתימין ושבחא דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין עד ואינון אקרון שמא קדישא וכלא חד עש"ה. ובפ' וארא דף כ"ב ע"א מהו עדי עד אלא בגין דיהא עד מכאן ולהלאה לית מאן דיכיל למיקם עליה. הרי אפילו מבינה ולמעלה אסור ההסתכלות לפי שכלולין במזלא דעתיקא קדישא שלכן הן ג"כ נקראו עתיקין כידוע. שלכן נקרא ע"ק עתיקא דעתיקין ר"ל זקן של זקנים שאבא ואמא נקראו זקנים והוא כמ"ש לעיל (בסוף הפרק) שאברהם ויצחק אתכלילו בחו"ב ואברהם ויצחק נקראו זקנים כמ"ש (יומא כ"ח ב') אברהם זקן כו' שנא' ואברהם זקן בא בימים יצחק זקן כו' שנאמר ויהי כי זקן יצחק. ויעקב הוא בע"ק זקן של הזקנים שנקרא ישראל סבא וכמ"ש באדרא רבא על ע"ק סבא דסבין. ונתבאר ג"כ שז"א אתגליא ומ"מ לא אתגליא ממש כמ"ש שם דף כ"ג ע"א וע"ב ת"ח אית גוונין דמתחזיין ואית גוונין דלא מתחזיין עד באספקלרייא דנהרא כתיב ביה ידיעה דכתיב לא נודעתי וז"ש זעירא דאנפין אתגליא ולא אתגליא שאין נגלה ממש רק בעינין סתימין ואין נגלין אלא ע"י מלכות כמ"ש במאמר הנ"ל. משא"כ בע"ק שאין נגלה כלל אפילו ע"י מלכות וז"ש טמיר וסתים טמיר בעצמו ואף ע"י אחר. וכמש"ל פ"ב הוא אקרי מאן דסתים ולא שכיח ונגד זה אמר וסתים - הוא מאן דלא אזדמן לעינא וזהו טמיר - הוא מאן דלא אקרי בשמא. וזהו באתוון דלא מתיישבן באתרוי וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט כל אינון עלאין בע"ק תליין בז"א אינון כו' אבל בע"ק לאו אינון דלא מתיישבן כו' ואמר דאתגליא באתווי כתיב דאתכסיא סתים באתוון דלא מתיישבן באתרוי - ר"ל כי הגילוי הוא השם כמ"ש לעיל (ד' ל"ב ע"ד) והוא שם הוי"ה והוא לשון יהיה נגלה המציאות שלמעלה ממנו אין נגלה המציאות וזהו כוונת השם. והוא נקוד בעצמו ניקוד יראה כמו חוה כמ"ש לעיל (שם) אבל ע"ק נקרא אקי"ק אתגלה למטה אבל כאן איני נגלה והוא ע"י ז"א דתלייא מניה כמ"ש באדרא זוטא ז"א בעתיקא תלייא ואחיד וכמ"ש שם דף רפ"ט ע"א בצניעותא דספרא אוליפנא דהא י' עלאה עד כל ברכאן בעיין סתים וגליא. וז"ש באתוון דלא מתיישבו באתרוי - ר"ל במקומו אין מתיישב השם שאמר אהי"ה למטה אתגלה אבל דאתגלי ז"א כתיב באתווי הוי"ה במקומי אני גלוי. ואמר בגין דאיהו לא כו' ר"ל שאין יכולין לעמוד עליו ולהשיגו עלאין ותתאין אפי' ז"א כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ט ע"ב דתניא אית עדן דנהיר עד ע"י סתימאה דכלא ובאדרא זוטא דף רפ"ח ע"א האי ע"ק טמיר וגניז כו' עד ולית דידע ליה בר איהו. ומ"מ אפילו ז"א אתגלי ולא אתגלי כנ"ל ולכן אף שם הוי"ה אינו נגלה כי אם ע"י שם אדנ"י במלכות כמ"ש (פסחים נ' ע"א) כתיב זה שמי וכתיב וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא כו' לעלם כתיב. וכמ"ש בפרשת נשא דף קמ"ו ע"ב אמר ר"ש תאנא בצניעותא דספרא כו' עד סתים כלא באתוון רשימין. וז"ש זעי"רא דאנ"פין את"גליא ול"א את"גליא כמש"ל: וע"כ אתפרש כלל כל האצילות רק התיקון הוא ביום ששי ונתפרש למעלה נעשה אדם האדם לא כתיב כו' ע"ש:
ויאמר כו'...דאתכלל בכללא דאדם: כאן התחיל בבי"ע ואמר תוצ"א האר"ץ נפש חי"ה למינ"ה הוא נוקבא דז"א כמש"ל נפש חיה דא דוד מלכא ובה נכללת בריאה כסא הכבוד וזהו בה"מה. ועיקר נפש חיה הוא על בריאה כמ"ש למטה ומשם אתפרש בהמה ורמש כו' כמ"ש למטה. וז"ש היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ר"ל אדם כללא דדכר ונוקבא דאצילות ובהמה הוא עולם הבריאה לבוש לעולם האצילות. ואמר חד בכללא דאחרא משתכחא ר"ל שנאמר אדם ובהמה נכללו ביחד וכן האצילות ובריאה הם באחדות ואצילות סוד החכמה ובריאה היא סוד הבינה וחכמה ובינה הן רעין דלא מתפרשין. והבריאה נקראת בהמה דרביעא על אלף טורין כמ"ש בפרשת בראשית דף י"ח ע"ב ורזא דא מצמיח חציר לבהמה וגו' דא בהמה דרביעא על אלף טורין כו' ושם דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך כו' ע"ש: ואמר בהמה בכללא דאדם משתכחא. שאמר חד בכללא דחברי' ואיני יודע מי נכלל במי ואמר בהמה כו'. ומביא ראיה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה אמר מן הבהמה ואמר מכם דמשמע דהקרבן יהיה מן האדם ועל זה אמר משום דאתכלל בכללא דאדם שהבהמה נכללת באדם והוא מן האדם. וכמ"ש בפרשת תזריע דף מ"ח ע"א תנא בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא ונקרא כסא כו' עד בדיוקנא דאדם משום דכליל כל גוונין וכל דיוקנין וכמ"ש בפרשת בראשית דף י"ט וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם פני אדם כלא כלילן בהאי דיוקנא והאי דיוקנא כליל לון. וכן בפרשת עקב דף רע"ד ע"א תנינן ודמות פניהם פני אדם כו' וכדין כתיב עלייהו ודמות פניהם כו' וכנ"ל וז"ש נפ"ש חי"ה הוא דמות אדם דכליל כלא וכמ"ש (ב"ר פ"ז) נפש חיה זו נפש אדה"ר. בה"מה זה השור מלך על בהמות וכולל כל הבהמות:
ורמ"ש זה הנשר שטורף עופות ובאשר חללים שם הוא (איוב ל"ט) והוא שרץ העוף כידוע. וחי"תו ארץ זה הארי' מלך שבחיות וכולל כל החיות. וכמ"ש (חגיגה י"ג א') אשירה לה' כי גאה גאה למי שנתגאה כו' מלך שבבהמות שור כו' ואדם מתגאה עליהן והקב"ה מתגאה על כולם ועל כל העולם כולו ור"ל דג' חיות הן כמ"ש בתיקונים ואדם כולל כל החיות כידוע בהרבה מקומות בתיקונים ובתז"ח וכנ"ל וכ"ז בכלל הבהמה דרביעא על אלף טורין שהוא כרסייא דחקיק בה ד' דיוקנין והקב"ה מתגאה עליהן זהו בעולם האצילות שהוא אדם היושב על הכסא ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א') כנ"ל. וכמ"ש בפרשת פנחס דף רי"ז ע"א הכי אוליפנא דכתיב מצמיח חציר לבהמה וגו' עד וע"ד כתיב האדם ההוא דאשתמודע. ואמר אדם דרכיב ושליט על בהמה כו' שאדם דאצילות שליט על הבהמה. וז"ש כאן בהמה בכללא דאדם וכן בבריאה עצמה בד' פרצופין נכלל הכל באדם כנ"ל. וז"ש נפ"ש חי"ה זו אדם דבריאה והוא כלל כל הג' חיות ואח"כ פרט בהמ"ה. ורמ"ש. וחית"ו ארץ ג' חיות. ולכן בעשיה ויעש אלקים לא נזכר נפש חיה שהוא כללא:
כד נחת עד בקטרא חדא: ר"ל אדם הראשון שהוא בצלם אלקים דיוקנא הוה באצילות ובריאה שהם כללא חדא ועל שניהן אמר בצלמנו. כדמותינו שהן זו"נ. והן שני רוחין דאצילות נשמתא קדישא דבריאה נפש חיה כמש"ל פ"ג נפש חיה כלומר חי כו' וכנ"ל שנפש חיה הוא בבריאה. כי נפש הוא אף בבהמה והוא עולם הבריאה שהיא בהמה כנ"ל אבל נשמתא קדישא אינו אלא לאדם והוא באצילות וזה נפש הבהמית של אדם היה לו מן הבריאה:
וכידוע לאדם שיש לו נשמה מאצילות כל נשמתין דבי"ע הן נפש לנשמתא דאצילות. וזה הנפש דבריאה הוא לבוש לנשמתא קדישא דאצילות כמו שהבריאה הוא לבוש לעולם האצילות כמ"ש בתז"ח ובפרשת בראשית דף כ"ג ע"ש. ועולם הבריאה בכללה הוא נוקבא לעולם האצילות כמ"ש לקמן והוא כורסא דדוד מלכא שהוא נוקבא ובסוד הנה מטתו שלשלמה שהוא כסא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"א ע"ש ודכר ונוקבא הן ימינא ושמאלא כמש"ל באדרא רבא דף קמ"ב ע"א חסד ימינא גבורה שמאלא אתבסם דא בדא כו' ולכן שתי רוחין מימינא ושמאלא.
וז"ש כד נחת אדם דלתתא: ר"ל אדם הגשמי. בדיוקנא עלאה ר"ל כדמות אצילות ובריאה שהן בצל"ם ובדמו"ת כנ"ל: וז"ש עלאה שלאחר החטא נתמעט דיוקניה ונעשה בסוד נער מט"ט ועשייה בסוד כתנות עור כמ"ש למטה בפ"ה:
ואמר אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם: שהן דכר ונוקבא וז"ש כליל אדם. ומפ' והולך דימינא נשמתא קדישא - מאצילות: דשמאלא נפש חיה - והוא מבריאה כנ"ל: ובבריאה ע"ה טו"ר כמ"ש למעלה (ד' מ"ב ע"ד) ולכן כל החטאים בנפש נפש כי תחטא. ונכרתה הנפש ההיא וכל העונשים הכל בנפש. וז"ש חב אדם אתפשט שמאלא שבה החטאים. ובה ע"ה טו"ר שבאצילות לא יגורך רע (תהלים ה') ואפילו המלכות שבאצילות כידוע וכמ"ש גמלתהו טוב ולא רע: רק שאמרו שבה ע"ה טו"ר בירידתה בבריאה ובעולמות שמתפשטין ממנה רגליה יורדות מות (משלי ה') וז"ש טוב ולא רע כל ימי חייה ר"ל כל זמן שהיא באצילות דבאצילות נקראת עץ חיים אילנא דחיי כידוע בהרבה מקומות. ושם היא דוד מלך ישראל חי וקיים משא"כ בבריאה כידוע בסוד מלכין קדמאין כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"ב כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה מיתה והוא בבריאה. ולכן נגזר עליו מיתה באכילתו מע"ה טו"ר והוא התמשכו בתר נפש הבהמית שהוא נפש חיה נפש דשמאלא. ולכן ח"ב אד"ם אתפש"ט שמאל"א שבה חטא. והוא לבושא דאדה"ר כנ"ל וכמ"ש שלבושא דאדה"ר אתפתה אחר הנחש והוא נפש הבהמית שהיא נמשכת אחר היצה"ר. ובה כל התאוות והתענוגים וכל החטאים. ולכן וידעו כי ערומים הם. והוא היה לבוש בכתנות אור שהן לבוש הבריאה ורע אתכליל שם בטוב קודם חטאו וכמ"ש בתז"ח דף פ"ה ע"ד ופ"ו ע"א ופרשת בראשית דף כ"ב וכ"ג כד מטא לעלמא דפרודא דאיהי עולם הנפרדים אמר אומנא למארי בניינא נעשה אדם בצלמנו כדמותינו אמר מארי בניינא ודאי טב הוא למיעבד ליה אבל עתיד הוא למחטי קמך בגין דאיהו כסיל כו' ובן כסיל תוגת אמו דא אדם דבריאה כו' עד לבושא דאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא לנשמתא הה"ד עור ובשר תלבישני. ושם אמרו מה אדם ותדעהו מה את בעי למיעבד אדם ותדעהו ועתיד למחטי קמך כאיתתא דיליה כו' עד אורייתא דבריאה איהי לבושא דשכינתא כו' עד והא: והענין כי גם הבריאה כוללת דכר ונוקבא טוב ורע דכורא טוב ונוקבא רע אור וחשך זו"נ ולכן הנקבה נתפתה וע"י הנקבה חטא ונמשך הטוב אחר הרע. ובאותן לבושין חטא ובאותן לבושין תליין כל החטאים והמצות ושכר ועונש כמ"ש שם ולא הוה אגרא לצדיקייא ועונשא לרשיעייא אלא בגין אדם דבריאה לא תהו בראה שהיא נוקבא דאצילות כנ"ל. ואמר שם כל מאן דחב כאלו הפשיט לשכינתא מלבושהא והאי איהו עונשא דאדם כו' כנ"ל ולכן נשאר בלא לבוש דוגמת השכינה אבל בנשמתא קדישא אין שכר ועונש כמ"ש שם ובתז"ח דף פ"ט ע"ג ואין ראשית אלא נשמה ואורייתא טפילה לנשמה ר"ל דנשמתא הוא דאצילות ואורייתא הוא דבריאה שבה שכר ועונש כנ"ל. ואמר שם בגין דאיהו מאילנא דחיי דלא תליא מיניה זכות וחובה לא אגרא ולא עונשא דאינון ע"ה טו"ר כו' עש"ה. ולכן ח"ב אד"ם אתפש"ט שמאל"א והוא נפש הנ"ל. ואתפשטו אינון בלא גופא ר"ל כל הבאין מנפש הבריאה בל"א גופ"א לפי שנפקו מכללא דאדם שקודם החטא היה נכלל בהמה באדם כנ"ל ועכשיו נפרדה נפש בהמה מאדם ואינן בכללא דאדם. וכן למעלה נתפרדה בריאה מאצילות. וזהו הפירוד דמטרוניתא מבעלה בכ"מ מהזוהר ותקונים כי באצילות שם אין פגם ואין שם לא מיעוט ואין תלוי במעשה התחתונים כלל כמ"ש בתקונים הרבה פעמים כידוע וכמ"ש בזוהר הנ"ל דהפגם הוא דאפשיט השכינה מלבושהא. דאדם דאצילות לא חטא וכד חטא זיהרא עלאה פרחא מיניה קודם החטא כידוע וכן בכל נשמה דאצילות כידוע וכן למעלה פרחה נפש האצילות מבריאה והוא הפירוד. ואינון דמתפשטו בלא גופא הן הרע שמהן שדין ולילין. ואמר כד מתדבקין דא בדא אתיילדן - ר"ל כד מתדבקין השידין באדם ר"ל בשינה או בהקיץ שהן מקרה לילה אז אתיילדן. והן נגעי בני אדם שבאו מטיפות קרי מחמימות הלילית ר"ל כמ"ש בפרשת תזריע דף מ"ח ע"ב דתניא ברזא עלאה בספרא דצניעותא כד אתברי אדם נחית בדיוקנא קדישא עלאה ונחתו עמיה תרין רוחין מתרין סטרין כו' עד ואלין אקרין נגעי בני אדם ובפרשת ויקרא דף כ"ה ע"א ואמר ר"ש הא תנינן אית מאן דזכי בנשמה כו' עד ובההוא דרגא אזיל ואתקש' בחלמיה עד דקני רוח והוא משום דאינון מסט' דנפש כנ"ל. ובפ' א"מ דף ע"ו ע"ב ר' יוסי אמר משעתא דאתגזר עליה ועל כל עלמא מיתה כו' ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו ואינון דאולידו הוו מזיקין דעלמא ואקרון נגעי ב"א כו' עד ומתעברן מינייהו ואולידן רוחין. ותרין רוחין דקאמר יתבאר למטה (בד"ה ויראו בני האלהים). ובפרשת בראשית דף מ"ז ע"ב ומ"ח ע"א ת"ח מה כתיב בשלמה והוכחתי כו' עד והא אוקמוה ובאדרא רבא דף קמ"ג ע"ב ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם ונפקי מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה משתכחין ובג"כ כלה מסאבין כו'. ואלו הן שאמרו שנבראו בע"ש בין השמשות וקדש היום ולא נבראו להן גופים כמש"ל במאמרים הקודמים וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"ב ובשעתא דכד בעי למיעל שבתא הוה ברי כו' עד מאן דיקרב בהדייהו:
וז"ס הלבושין של אדה"ר שבאו לנמרוד ואח"כ לעשו שהוא נחש הקדמוני שלקח הבגדים מאדה"ר. ויעקב שהיה דוגמא דאדה"ר כידוע ותקח רבקה את בגדי עשו כו' ותלבש את יעקב בנה הקטן. והענין כי יעקב בנוקב' כמ"ש בר"מ סוף ח"א כמש"ל (בפ"א ד' כד ב') והוא בכסא ששם הבגדים ואמר בפרשת בראשית דאבא לא רצה לברא אדם דבריאה ואמר אמא בתר דחובא תלי באמא ולא באבא אנא בעינא למברי ליה בדיוקנא דילי כו' בזמנא דחב כתיב ובפשעכם שלחה אמכם ותריך אמיה כו'. וז"ש עלי קללתך בני. ולכן לקחה היא את הבגדים ותלב' אותו שבאמא תליא מלתא. וכן בשמואל ומעיל קטן תעשה לו אמו (שמואל א' ב'). וזכה ללבושין ולבושין הן בכסא ששם המלוכה כסא דוד ולכן משח מלכין שאול ודוד. ולכן מסר סימן לשאול קריעת המלוכה בקריעת הלבושים. וכן בירבעם ותפשת בבגדו של ירבעם כמ"ש למעלה (בפ"א דף ט"ו ע"ד). וכן חמוץ בגדים מבצרה כנ"ל (שם): וכן סוד הלבושין בג"ע הכל בסוד המצות שהן בעולם הבריאה לבושא דשכינתא ולבושין דאדם ושם שכר ועונש וז"ס נשמות דאזלין ערטילאין כי לבוש שלהן בקליפה. וכל התורה ומע"ט הכל תלוי בלבושין אלו כמש"ל בפרשת בראשית הנ"ל. וז"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו כי באמא תליא מלתא ולכן אמר ומעיל קטן כי שם הוא המאור הקטן כמ"ש בפרשת בראשית דף כ' ע"א וע"ב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים כו' עד רקיע השמים לאתקנא בהו כורסייא דדוד. והענין כמ"ש לעיל (סוף פרק ג') כי כלל האצילות הוא יה"ו ובחינת התפשטות של מלכות למטה הוא ה' כמ"ש למטה ובכסא שם אלקים שהוא ע"ה טו"ר ששם אלקים משתתף במלאכים ובכל העולמות ובבני אדם ואפילו בס"א אלקים אחרים והוא בבריאה ששם ע"ה טו"ר ובכסא אתתקן הכל שמא שלים הוי"ה אלקים וכן הוי"ה נשלם ה' אחרונה לא נשלם עד שנשלם הכסא כמש"ל. וז"ס ומעיל קטן וכן בעלת אוב כשראתה אותו זקן עוטה מעיל אמרה אלקים ראיתי עולה מן הארץ שהמעיל הוא סוד אלקים כנ"ל. ולכן הס"א רודפת אחר הלבושין כמש"ל. וכן אחר הירכים ששם אחיזתן כמש"ל הני מאני כו' הני ברכי כו' (ברכות ו' ע"א) וכמ"ש בסבא פרשת משפטים כנ"ל. ובשניהם זכה בלבושין כנ"ל וברגלים כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"א ע"ב והוא צלע על ירכו כו' עד דאתא שמואל כו' ע"ש כל המאמר וכן בסבא פרשת משפטים כנ"ל. וז"ס בגדי כהונה שמכפרים. וז"ס ותלבש אסתר מלכות ומרדכי יצא בלבוש מלכות ואמר בזוהר שלח לך דאתלבשו ברוחא דקודשא. והן הלבושין של צדיקים בג"ע שמתחלה היה לבוש אדה"ר בג"ע. ואמר בזוהר שהלבוש הוא מד' רוחין שבג"ע והוא ד' חיות שבכסא וז"ס ביהושע בן יהוצדק כ"ג וילבישהו בגדים והשטן עומד על ימינו לשטנו (זכריה ג') שכל קטרוג השטן ואחיזתו באלו הלבושים שלא יתלבש בו האדם ויאמר ה' אל השטן יגער כו' ויאמר כו' אם בדרכי תלך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ר"ל שיתן לו גם את הרגלים שהמלבושין ורגלים תולין זה בזה וכמ"ש לקמן בין העומדים האלה הן שרפים עומדים שהן נגד הס"א נחש שרף כידוע וכמ"ש פרשת תזריע דף מ"ז ע"א הנחשים השרפים כו' עד להתייצב על ה' ולז"א האלה: ואמר כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין בקטרא חדא ר"ל בדביקותם יולדת סגיאין כמו חיה שיולדת רבים בפעם א' והן נקראין נפש חיה כנ"ל. והן נקראין שרץ נפש חיה שלכן נאמר שרץ כנ"ל (בפ"ג) חיה טבא חיה בישא וידוע שהשרץ יולדת ששים בכרס אחד כמ"ש וישרצו כמו השרץ ששים בכרס אחד כו' שהיו יולדות במצרים כן הן יולדות ששים כמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז המה הגבורים שתין הוו בארעא כחושבן דלעילא כתיב הכא המה הגבורים אשר מעולם וכתיב התם ששים גבורים סביב ור"ל שהם מן הכסא כנ"ל ובכסא ששים גבורים סביב לה שהיא יולדת ג"כ ששים שהוא ו' דאפיקת ה' כמ"ש למטה ה' ד' הות ומדאתעברת כו' אפיקת ו' שהוא ששים כידוע. וכמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"א הנה מטתו כו' מאי מטתו דא כורסי יקרא דמלכא כו' ששים גבורים כו' ע"ש ושם דף ס"ח כל אינון איילתי דסחרני כורסי יקירא קדישא הה"ד ששים גבורים סביב לה כו'. והן רבות בנות עשו חיל שהן ששים מסכתות כמ"ש בתיקונים. וז"ש כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין כמו חיה קדישא דאולידת רוחין סגיאין הן רבות בנות כו' כן היא יולדת כנ"ל וז"ס כלם אחוזי חרב כו' מפחד בלילות שהן נקראים לילות כידוע ואמרו מפחדה של גיהנם שדומה ללילה וששים גבורים הם ששים מסכתות שהן במט"ט כמ"ש בתקונים וז"ש בפרשת א"מ הנ"ל שתין פולסי דנורא דההוא נער אתלבש בהו כמ"ש בתז"ח דף פ' ע"ד ודא הוא מט"ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה כו' ע"ש ובר"מ פרשת משפטים דף קכ"ו ע"א מט"ט עבד ה' כליל שית כו' שית סדרי משנה כו'. כלם אחוזי חרב כמ"ש (תהלים מ"ה) חגור חרבך על ירך גבור כו' וז"ש מגבורי ישראל. וז"ש איש חרבו על ירכו מפחד כו' שהתורה תבלין ליצה"ר משכהו לבהמ"ד (סוכה נ"ב ב') וכ"ז בסט' דכסא: וכאן בכסא נשלם השם הוי"ה כורסיא דדוד ונשלם שמא שלים הוי"ה אלקים כנ"ל בפ' בראשית. ולכן אח"כ נעשה אדם תיקון הנוקבא כמש"ל פ"ג וכאן שייך וכמש"ל וכמ"ש בפרשת תזריע דף מ"ח ע"א תאנא בששי נברא אדם בשעה שנשלם הכסא עד שהוא ראוי לישב על הכסא:
כ"ב אתוון סתימין...ומכסייא לאמא: מפרש פרצופי הבריאה בפרטות ומפרש פסוק ויברא אלקים את האדם כו' שפסוק נעשה כבר פירש על מלכות דאצילות. והיא ראש לבריאה כמש"ל דאזעירת גרמ' בסוד המאור הקטן כנ"ל. והיא חכמת הבריאה שהיא חכמה זעירא כידוע והוא באזעירת עצמה לירד שם. וכמו שבחכמה דאצילות נעשה כל האצילות כלם בחכמה עשית כן בה נעשה כל הבריאה וכמו שחכמה הוא ראשית אצילות כן היא ראשית הבריאה. ולכן נקראת ראשית ועלה נאמר ג"כ בראשית ברא כו' כמ"ש בתקונים בראשית ב' ראשית. ועלה נאמר (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את אחות לנו קטנה וכמ"ש בזוהר אית חכמה ואית חכמה כו'. ואפילו הס"א כולם בזו החכמה נבראו ונאחזו בטופרהא כמ"ש בפרשת א"מ ד' ע' א' לקבל דנא אית עשר כתרין עד אקרון חכמות ובדף ס' ע"ב מתחות כלהו נפקין עד אחידן דא ערסא כליל לון. ועלה נאמר כלם בחכמה עשית כל הנפרדים כלם בה נבראו ונוצרו ונעשו. והיא ראשית הגילוי שאפי' ז"א אתגלייא ולא אתגלייא אבל היא אתגליא וזה זכרי כמש"ל. וכל הבריאה של כל העולמות הוא ע"י כ"ב אותיות כמ"ש בספר יצירה ולכן כ"ב אותיות הן בחכמה שבו כלם נבראו כמ"ש בספר יצירה בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק כו' ע"ס בלימה ועשרים ושתים אותיות כו' ובהן נעשה כל כמו שפי' בספר יצירה ומבאר שם כ"ד בפרטות וכן בזוהר בהרבה מקומות. וכמו שבחכמה עלאה ל"ב נתיבות כ"ב וי' כן בחכמה תתאה שבה נבראו עולמות הנפרדים ג"כ כ"ב ויו"ד כ"ב אותיות כידוע שלכן נקראת אתה וכן יו"ד שהיא כוללת ע"ס כידוע. ולכן בה ל"ב נתיבות כידוע בסוד בלבת ל"ב ב"ת ובסוד כבוד ה' כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רמ"ט ע"ב ובדף ר"נ ע"א ובתקונים ובתז"ח הרבה פעמים. וידוע שחכמה סתימא בתכלית הסתימות והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) כמש"ל: וז"ש כ"ב אתוון סתימין כ"ב אתוון אתגליין ר"ל כ"ב אותיות בחכמה עלאה כ"ב אותיות בחכמה תתא' מלכות. י' סתים י' גליא ר"ל ע"ס סתים בחכמה ע"ס במלכות חכמה תתאה. וכמו שחכמה נקרא יו"ד של השם ע"ש ע"ס שכולל כמ"ש בפרשת ויקרא דף י' ע"ב תנן יו"ד אשתכללו ונפקו מהאי יו"ד דהי' עשיראה דאתוון כו' ועשרה שמות כלהו סתימין בחד וכלהו סתים ביו"ד ושם למעלה וחמא דכלהו עלמין כו' על י' קיימו כלהו כו' וכן היא נקראת ג"כ יו"ד ע"ש ע"ס שכוללת כמש"ל פ"א י' בתראה שכינתא לתתאה כו' ובפ"ג י' זעיר' בגוה אשתכח. ואמר סתים וגליא במתקלא דטפסין אתקלו ר"ל י' סתים וי' גליא במשקל שוה נשקלו בזאת נאות לכם (בראשית ל"ד) תרגומו בדא נטפס לכון ור"ל כמו שכל האצילות ביו"ד סתים נאצלו כן כל הבריאה ביו"ד גליא נבראו ולכן הבריאה חותם האצילות ומפרש והולך יו"ד נפקין מניה דכר ונוקבא ו"ד ר"ל מילוי של ה יו"ד הוא ו"ד כמ"ש בפרשת ויקרא דף י' ע"ב י' אפיק לון האי אב לכלא אב לאבהן מניה נפקו ביה יתבין כו' ו"ד דכר ונוקבא ד"ו קרינן לון תרין ועל דא אדם ד"ו פרצופין אתברי ואינון פרצופים דכר ונוקבא הוו כגוונא דלעילא ו"ד מעילא לתתא ד"ו מתתא לעילא כו' עד והא אוקמוה. וז"ש בהאי אתר ו' דכר ד' נוקבא ר"ל למעלה אמר י' דכר ה' נוקבא כמש"ל בסוף הפרק אבל בההוא אתר אבל בההוא אתר ו' דכר ה' נוקבא כמש"ל בסוף הפרק אבל בההוא אתר ו' דכר ד' נוקבא.
בג"ד ד"ו תרין: ר"ל לכן פי' של ד"ו תרין כמ"ש (ברכות ס"א א') אדה"ר דו פרצופין נברא. ד"ו דכר ונוקב' - כנ"ל ואינון פרצופין דכר ונוקבא. והכל באותיות ד"ו כנ"ל: ד"ו תרין קפלין - ר"ל שני עמודים כמ"ש (עירובין שם) מאי דיומדין די"ו עמודים ותכף למאמר הזה אדה"ר ד"ו פרצופים נברא. וכ"ז הוא בזו"נ דבריאה שעליהן נאמר זכר ונקבה ברא אותם כמ"ש למטה ונפקו מן י' חכמה זעירא שבבריאה כמו שזו"נ יצאו מחכמה עלאה כמ"ש במאמר הנ"ל. ואמר כאן ג"פ ד"ו כנגד ג' מקומות של זו"נ. א' בחכמה וא' בבינה וא' במקומם כמו הולד של אדם א' טפת הזרע באביו וא' במעי אמו ואח"כ בהולדו: כן כאן א' בחכמה ושם בו"ד של יו"ד ושם הן סתומין מאד בטפת הזרע אין ניכר בין זכר לנקבה לכן הוא סתום במילוי היו"ד ואין נגלה שם רק שני טיפין. והשני אח"כ בבינה בצורת ה' ד"ו כמש"ו ה' ד' הות כו' ושם ניכרין בבטן אמם זכר ונקבה וז"ש ד"ו דכר ונוקבא רק ששם הם תאומים כאחד בגוף לכן יצאו אח"כ דבוקים. ולכן ביו"ד הן ב' אותיות ו"ד וכאן נעשין אות אחת ה' ולכן לא אמר כאן ו"ד תרין דכר ונוקבא כי כאן הם אחת. והשלישי במקומם אח"כ אמר ד"ו תרין קפלין ששם נעשו תרין לאחר הנסירה כמש"ל. ואמר תרי"ן קפלי"ן כידוע שסוד ב' עמודים שהבית נכון עליהם יכין ובועז הן זו"נ שתחת המלכות שהיא נקראת בית כידוע והיא קביע על ב' רביין והן זו"נ דבריאה מט"ט וסנדלפון דבריאה שהן זו"נ דבריאה כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"ב רביין קביען תחותה כו' ע"ש. ולכן סמכו המאמרים מאי דיומדין די"ו עמודים אדה"ר ד"ו פרצוף פנים היו לו כו'. וז"ס שאמרו (שם) עלה במחשבה לברוא שנים שהן ו"ד שבחכמה שנקראת מחשבה ושם היו שנים כנ"ל ו"ד שבמילוי ולבסוף לא נבראו אלא אחד בבינה באו' א' ה' ובינה נקראת סוף כמ"ש בספר יצירה עומק אחרית שהיא אחרית כל דבר כידוע: ומפרש והולך כאן כמו שפירש באצילות בפ"א מהעלם אל גילוי כסדר כן מפ"ו כאן גילוי אחר גילוי כסדר: תרין י' בלחודוי דכר ה' נוקבא - תרי"ן ל"ג ומיותר הוא. ואמר י' בלחודו"י כו' ר"ל שכ"ז בפרטות ו' דכר ד' נוקבא אבל בכללות הבריאה כל הבריאה הוא ה' והוא ה' אחרונה של השם כמש"ל ויו"ד חכמה זעירא הוא דכר וה' כל הבריאה נקבה ליו"ד בסוד אל אדון על כל המעשים פני האדון ה' דבירידתה בעולמות התחתונים נעשית דכורא כמ"ש בזוהר וכידוע דכל שמשפעת היא דכורא: ואמר ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת וא"ו הרי כי בה"א אית ד"ו - ר"ל שאמר ד"ו דכר ונוקבא ואח"כ אמר כי כלל דכר ונוקבא נעשין נקבה ליו"ד ונעשין ה"א. ואמר היאך נעשין ה' ואמר שה' כוללת ד"ו ומביא ראיה שה' עלאה דאפיקת ו"ד קודם היתה ג"כ ד' ואח"כ שנתעברה מו' נעשית ה' כמש"ל בפ"א כי הנקבה כלילא בזכר בסוד פסיעה לבר כידוע וכמ"ש בזוהר קודם דקבילת עלה דכר ד' ומדקבילת דכר ה' וזהו ראיה שה' כלולה מד"ו ולכן כלל זו"נ נעשין ה' נוק' ליו"ד. והוא ה' אחרונה של השם כסא דוד רגל ד' שבו נשלם השם כמש"ל וז"ש הר"י כ"י בה' אי"ת ד"ו: ואמר ובי' אית ה' - כאן מבאר היאך חו"ב כלילן זה בזה ביו"ד ה"א שאמר בפ"א אחתא ומודעתא כו' ואמר בה' אית ד"ו שהוא מילוי היו"ד הרי י' כלול בה' וכן ה' כלול בי' במילוי שבו וז"ש וביו"ד אית ה"א - והענין כאן כי היו"ד הוא חכמה ובריאה היא בסוד בינה כמ"ש אמא מקננת בכרסיא. והענין כי ארבעה עולמות הן נגד ד' אותיות הוי"ה ד' פרצופים מחכמה ולמטה כידוע והיו"ד שהוא מאצילות הוא חכמה ובריאה בינה. ואבאר בפרטות הענין כי היו"ד הזאת היא יסוד מלכות דאצילות כמ"ש לעיל (פ"ג) י' זעירא בגווה אשתכח והיא יורדת בבריאה בחינה אחרונה של מלכות דאצילות כידוע שכל פרצוף שמתלבש בתחתון אינו יורד אלא בחינה אחרונה שבה והיא יו"ד זעירא של מלכות ומלכות בכללה נקראת ה' כנ"ל. וז"ס שרי ואח"כ נקראת שרה מלכות בכללה והיא י' של יהושע י' זעירא סיהרא והוא חכמה שבבריאה כנ"ל. והוא חכמת שלמה חכמה זעירא ותרב חכמת שלמה סיהרא באשלמותא והוא חכמה ההיא כידוע וז"ש והמלך שלמה ברוך אמרו בזוהר בדרגא דיסוד שנקרא ברוך וברכות לראש צדיק (משלי י') והוא יסוד דנוקבא כידוע ששלמה בנוקבא והוא בסוד בשכ"מלו כידוע. והיו"ד הזאת חכמה מתלבשת בבריאה כסא הכבוד והכסא יש לו שית דרגין וד' רגלין כמ"ש בתיקונים שש מעלות לכסא וד' רגלי הכסא בסוד ד' חיות. והענין כי הכסא עצמה הוא בינה שבבריאה שבה מקנן אמא דאצילות ולכן כל הכסא נקרא ע"ש הבינה ויש לה ו' מעלות וד' רגלין הן זו"נ שבבריאה ו"ד כנ"ל ובינה ה' כלל ו"ד והן פרט לכן פרט הכסא הוא שש מעלות וד' רגלין כמ"ש בר"מ פרשת בא דף מ"ג ע"א לבתר עביד משמשין לאלין מאנין כרסייא בארבע סמכין ושית דרגין לכרסייא הא י' וכלא איהי כרסייא כגון כוס דברכה דתקינו ביה עשרה דברים בגין תורה דאתיהיבת בעשרת דברן בגין עלמא כו' ר"ל כוס דברכה הוא אלקים כמ"ש בפרשת בראשית דף א' ע"א וכידוע והוא ג"כ תורה כנ"ל דתורה איהי דבריאה דאית בה שכר ועונש. ואמר דו"ד הן כלל ע"ס דבריאה שהגילוי בכל עולם הוא מזו"נ והוא יש לו ע"ס והיא תופסת ד' ספירות משלו ונקראין על שמה ולכן הן ו"ד. ובכללן הן נכללין בבינה שהיא כרסייא ובה ניתנו עשרת הדברות כידוע בסוד אנכי כו' מארץ מצרים ימא דאורייתא. ולכן בכלל י' דכר ה' נוקבא ובפרט ו' דכר ד' נוקבא. והן מט"ט וסנדלפון זו"נ דבריאה כנ"ל מט"ט הוא ו' דכליל שית סטרין כמ"ש בר"מ פרשת משפטים דף קט"ו ע"א מט"ט עבד ה' כליל שית סטרין כו' וכן בהרבה מקומות וסנד"ל הוא נוקבא והארץ הדום רגלי ד' רגלין ד' חיות והן בנוקבא כידוע והן מט"ט וסנדלפון שבבריאה עצמה ואלו הן ד' פרצופין שבבריאה ומלכות עצמה נעשית כתר להם שכל כתר שבעולם התחתון הוא מלכות של עולם עליון בסוד כתר מלכות כמ"ש בספר יצירה נעוץ סופן בתחלתן כו'. וכלל כולן היו"ד י' חכמה ובה נכללת בינה ו"ד הן זו"נ כמ"ש בפרשת ויקרא דף יו"ד ע"ב יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין בגין כו' עד הא יו"ד שלימו דכלא ושמא קדישא אשתכלל ביה ור"ל דיו"ד ג' קוצין בקוץ העליון כולל כתר גוף היו"ד הוא חכמה קוץ התחתון בינה רעים דלא מתפרשין ו"ד דמילוי היו"ד הוא זו"נ דנפקין מניה. וכן באדרא זוטא דף ר"צ ע"ב ת"ח שירותא דא דאקרי אב אתכליל כו' עד דכתיב כלם בחכמה עשית עש"ה ור"ל כנ"ל דבינה נכללת בי' וזו"נ בו"ד. ולכן לא חשיב לכסא אלא ו' דרגין ד' רגלין ו"ד כי הכסא עצמה נכלל בי' וד' נוקבא נעשית אח"כ ה' כנ"ל הרי י"ה"ו וז"ש הרי י"ה"ו: ואמר אתחזי יוד בחזויה כללא די"ה"ו - כנ"ל במילויו ור"ל כמו באצילות כלל הכל י"ה"ו כמש"ל בסוף פ"ג כן הוא כאן שהוא חותם שלו:
ואמר מדאפיקת י' ו"ד דהוא דכר ונוקבא אתיישבת לבתר ומכסייא לאמא: ר"ל כמ"ש למעלה (בפ"ג בסופו) שלא נתקנה מלכות לאהדרא אפין באפין עד שנשלם הכסא ואחר שנשלם אז אהדרו. ואמרנו לעיל (סוף פ"ג) כי בזיווגם אבא נכלל ונתכסה בז"א ואמא בנוקבא ואז יושבת על הכסא בדרגא דאמא מקנן בכרסייא בינה דבריאה. ושניהם נכללו וכסו לאמא ונשארו אלו שני רביין תחותה. ואז נשלם השם שבינה דבריאה עצמה ה' ונכלל בה' עלאה מלכות וכן נקראת אלקים ואז כללם שמא שלים כנ"ל (שם) שביום ששי נשלם שם מלא: וז"ס נעשה אדם שהוא נוקבא דאצילות:
בצלמנו כדמותינו: שהיא כוללת צלם ודמות דו"נ. ושם הוא השליטה על העולם ומלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג) אדון כל הארץ (יהושע ג') וז"ש וירדו בדגת הים כו' הן כל מ"ש לעיל (סוף פ"ג). ואמר וירדו לשון רבים לכלול ג"כ דכורא שע"י זו"נ מתנהגים העולם כידוע ועיקר ע"י מ"מ שניהם מושלים כמ"ש את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה: ואח"כ ויברא אלקים את האדם בצלמו זה הפ' על עולם הבריאה בכללו את האדם בצלמו הוא חכמת הבריאה שהיא בכלל אדם דאצילות. בצלם אלקים ברא אותו היא בינה דבריאה שנקראת אלקים והוא הכסא וזהו בצלם אלקים. זכר ונקבה ברא אותם הוא זו"נ דבריאה. וכאן נשלם הכסא ונתתקן נוקבא ונתבסמה ונזדווגה פעם שלישית ונכלל ז"א באבא ומלכות באמא: וז"ש אתיישבת לבתר ר"ל שאתיישבת על הכסא כנ"ל סוף פ"ג ומכסיא לאמא - וכן הוא בכל זיווג. וזהו זיווג העיקרי שיצא ממנו שת והושתת העולם ואתתקנו עלמין ואתחברו אבא ואמא בזו"נ ונכללו כנ"ל כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ג ותאנא בצניעותא דספרא כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא אתחברו זמנא תליתאה כו' עד דכלא הוא חד גופא עש"ה ומבואר כל מ"ש שמתחברין שכינתא לעילא שכינתא לתתא בינה מלכות קב"ה לעילא קב"ה לתתא חכמה ות"ת ובכלהו לא אתחזי אלא חד בכלל אדם כמ"ש לעיל בסוף פ"ג זו"נ בראם ויקרא את שמם אדם והוא בע"ק שבתוכם כנ"ל. וז"ש קדוש קדוש קדוש ה' צבאות שהן ג' אותיות י"ה"ו הנ"ל כידוע שג' קדושות הן נגד זו"נ וע"ק ובהן נכללין אבא ואמא . וכ"ז הוא בזיווג השלישי של שת כמ"ש במאמר הזה ונפק אתבסמותא דכלא כו' ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא והוא שת כמ"ש (במדבר רבה פי"ד בשבט נפתלי) שת שממנו הושתת העולם. וז"ש ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו שהוא הזיווג השלישי וקאי למעלה על זו"נ דאצילות אלא שלא נשלמה עד שנשלם הבריאה כמש"ל. ושני ברכות הראשונות של פריה ורביה היה בסוד זיווג של קין והבל פרו ורבו ומלאו את המים בימים א' והעוף ירב בארץ שע"כ לא אתבסם עלמא וז"ש כאן אתיישב"ת לבת"ר ומכ"סיא לאמ"א רומז על הזיווג הזה: וכ"ז ביום ששי שנשלם הכסא אז אתתקנו עלאין ותתאין כמש"ל. וכ"ז הוא בכללות ובפ' אלה תולדות השמים הכל בפרטות:
ויראו בני כו' עד דענבא: הוא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב תרין בנין ינקין כל יומא דאקרון מאללי ארעא עד משלו בו ודאי וז"ש היינו דכתיב שנים אנשים מרגלים חרש לאמר ר"ל הן בני אלקים ובימי יהושע אתבסמו ואתטמרו: מאי בנות האדם דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך ר"ל הן בנות האדם ובימי שלמה אתכללו לטב כמ"ש לקמן פ"ה עד דאתא יהושע ובני האלהים אתטמרו עד דאתא שלמה ובנות האדם אתכללו: והענין כי בס"א שני דכורין ושני נוקבין דכורין נקראו בני האלקים ונוקבין נקראו בנות האדם. והדכורין הן קין והבל שהן מס"ט דנחש שבא על חוה שנולדו מנוקבא שנקראת אלקים והנוקבין הן מרוחא דשמאלא של אדם דאתפשט כד חב אדם ואתפשטו אינון בלא גופין והן נפקו מכללא דאדם ברוחא דשמאלא שהיא נוקבא כנ"ל והן בנות האדם. ואמר באדרא רבא דף קמ"ג ע"א ותאנא בצניעותא דספרא בעא עתיקא כו' עד חד לסטרוי וחד לסטרוי. והענין כי קין והבל הן נאחזין בנו"ה כמ"ש לעיל (סוף פ"ג) והן תרין דמעין קין שורש הקליפות והבל שורש הדינין כידוע והן נופלין לימא רבא שהן שני גווני עינא כמ"ש לעיל (פ"ב ל"ה ע"ג) ועינים הן נו"ה ולכן הן נאחזין בנו"ה. ושרשי הגוונין אמרנו לעיל (שם) א' בימא רבא חכמה וא' בבינה תהום רבה ולכן שקעום הקב"ה לקין בנוקבא דתהומא רבא ולהבל בשקועא דימא רבא. וידוע שבינה מינה דינין מתערין משא"כ בחכמה לכן הבל דאתבסם יתיר הוא בימא רבא וקין בתהום רבה משפטיך תהום רבה. ושם נו"ה דאצילות יורדין בסוד ורגליה יורדות מות. וכ"ז הוא בבריאה בסוד ע"ה טו"ר. ואלו הן בני אלקים שנפקו מאלקים מס"ט דנוקבא ומנחש כנ"ל. ואמר שם ע"ב ותנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם עד ומינייהו ידעי דקאמרי להו והן מרוחא דשמאלא דאתפשט מאדם כד חב והוא נפש חיה דבריאה נוקבא והן בנות האדם. והן שני רוחין והן מזנין ומתדבקין עם אדם ואתיילדן נגעי בני אדם כנ"ל וכמ"ש בפרשת א"מ ד' ע"ו ע"ב ותרין רוחין נוקבין הוו אתיין ואזדווגן עמיה ואולידו כו' עד ומתעברן מינייהו ואולידן רוחין ולכן נקראו זונות דאתדבקו באדם. והן יורדין לתהומא רבא ולימא רבא אחת אל קין ואחת אל הבל כמ"ש באדרא רבא שם ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דנפיק בכללא דגופא דאקרי קין כו' וברוחא דאקרי הבל כו' נפקין אחרנין כו' כנ"ל. וזהו ויראו בני האלהים וגו' כי טובות הנה ויקחו להם כו'. ויהושע ושלמה הן היו בדרגא דסיהרא לכן תקנו אותן אלא שיהושע היה בדרגא דדכורא מיוסף לכן תיקן דכורין ושלמה היה מס"ט דנוקבא מיהודה לכן תקן נוקבין כידוע בסוד יוסף ויהודה יסוד ומלכות ובסוד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. ועל אשר זכה שלמה לישב על כסא ה' וירש סיהרא וזכה לחכמה זעירא חכמה הנ"ל לכן אתבסמו הנוקבין שהן רוחין דבריאה וז"ש בגינהון כתיב כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו - וגו' שהוא חכמה דבריאה שנקראת אלקים כנ"ל והוא זכה לחכמה זו ואז הבינו כי זכה לחכמה זו כי ראו שנתבסמו והן בימא רבא ותהום רבה חו"ב של בריאה ולכן הבינו כי חכמת אלקים בקרבו. וז"ש אז תבאנה ולא מקדמייתא שלא נתבסם העולם עד שלמה כידוע. ואמר בקיסטרא דקיטורי דפיגאן ר"ל בקיטורא של צעקה ר"ל של הקטרוג שקטרגו עזא ועזאל על האדם נפלו לתתא כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ג ע"א דעזא ועזאל הוו מקטרגי עליה כו' עד ואפיל לון מקדושה דילהון. וכן בתוספתא (דף ל"ז ע"א) ארז"ל בשעתא כו'. ואינן בני אלהים ממש וגם לא באו אל בנות אדם ממש רק מס"ט דלהון כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ד ע"א דבני אלקים אינן עזא ועזאל כמ"ש שם תאנא ויראו בני האלקים את בנות האדם אינון דאטמרו כו' עד ורזא הוא וכלא אתמר ור"ל בני האלקים דאטמרו כו' הן קין והבל כנ"ל והנפילים הן בני של בני האלקים שבאו אל בנות האדם כמ"ש הנפילים היו בארץ כו' אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להן המה הגבורים כו'. וכמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז ע"א א"ר יצחק עזא ועזאל כד נפלו כו' עד נפילים הכי אקרון ואמר שם המה הגבורים שתין הוו בארעא כו' עד סביב לה והוא כמש"ל דהיא אולידת כהאי חיה דאולידת רוחין סגיאין כו' והן ששים כמש"ל. והן מסט' דבני אלקים שהן בחו"ב ימא רבא ותהומא רבא כנ"ל וז"ש תרין מתחבקן הוו לעילא שחו"ב הן מתחבקן כמש"ל פ"א אחתא ומודעתא כלילן דא בדא כתרין רחימין דמתחבקן ובצעקתם נפלו לתתא כנ"ל וז"ש לתתא נחתו - ואמר ירתו עפרא שהן מדור הקליפות התחתונים בסוד העפר אשר יהיה בקרקע המשכן כידוע ונחש עפר לחמו (ישעי' ס"ה) ואמר אבדו חולקא טבא דהוה בהו עטרא דכומלא - ר"ל שהיו בע"ה טוב ורע ונחתו לתתא אבדו חלק הטוב ונעשו כולם רע. ואתעטרו בקוסטא דענבא - כמ"ש ענבים סחטה לו והימים ימי בכורי ענבים כידוע. והן נקראין עזים בפרשת תרומה שניהן לשון עזים עזא ועזאל והן שני השעירים של יה"כ שהן בדרגא דבני אלקים מאללי ארעא כמ"ש בפרשת א"מ דף ס"ב ע"ב וס"ג ע"א פתח ר"ש ואמר ויקח מאתם את שמעון כו' עד עליו כלומר ישתארון כלהו עליו. והן אינן מאללי ארעא דלעיל בני אלקים רק הן העזים הנ"ל שהן מסטרא דלהון בנים שלהן. ולכן ולקח שני השעירים עזים. ובזה מתורץ דבפרשת משפטים דף קכ"ה ע"א אמר רבי יהודה מאי דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו כו' כדין גדיא ינקא מחלבא כו' ת"ח בשעתא דישראל לא אתכשרו עובדייהו מה כתיב עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב כנ"ל ובדף ס"ב ע"ב משמע שהן דכורין מאללי ארעא שהן דכורין כנ"ל אלא כמש"ל שהן הנפילים דאתיילדו מבני אלקים ובנות האדם. וא' נשלח לעזאזל ואמר שם דף ס' ע"ב כד נחית חויא כו' עד דישכח טרפא דאחיד בטופרי וייכול והוא שעיר שמשלחין לו דאחיד בטופרי דערסא כמ"ש שם והשעירים ירתו עפרא כנ"ל ונחש עפר לחמו וז"ש עד דישכח טרפא כו' וייכול:
והענין שדכורין נקראין מרגלים ונוקבין זונות כידוע שדכורין דס"א אינן מפתין לאדם כמ"ש בזוהר שהן דקיקין ואינן יכולין לפתות אלא נוקבין מפתין נפת תטפנה שפתי זרה (משלי ה') וכל הפיתויים הוא בנוקבין ולכן כל דברי שלמה בפיתויין הכל באשה זרה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב (שם ז') בעד אשה זונה עד ככר לחם (שם י') ולכן נקראים זונות. והן מזנין עם האדם שהן רוחין נוקבין דאתפשטו מסט' דשמאלא וכד מתדבקין באדם אולידת רוחין סגיאין והן נגעי בני אדם כמ"ש לעיל: אבל דכורין שלהן הן המקטרגים כידוע ויבאו בני האלקים להתייצב על ה'. והן מאללי ארעא שהן נו"ה והן העינים כנ"ל תרין דמעין ולכן רצים ורואים את כל מעשה בני אדם ומקטרגים. והן נגד ז' עיני ה' משוטטות כמ"ש באדרא רבא והן ז' דרגין כמ"ש לקמן פ"ה והן ז' שמהן דיצ"ה כידוע. והמרגל דרכו לילך בשתיקה כי אלו ידע האדם שעיני ה' הולכין ורואין בצדו לא היו חוטאין וכמ"ש ואין ה' רואה כו' (יחזקאל ט') וכמ"ש בינו בוערים בעם הנוטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט ולכן הם הולכין בשתיקה כאלו אין רואין מעשה האדם וזהו שנים אנשים מרגלים חרש לשון שתיקה וג"כ לשון חרש כאלו אין שומעין כנ"ל הנוטע אזן הלא ישמע. משא"כ בהזונות שהן קוראין בקול רם לאדם כמ"ש (משלי ז') הומיה היא וסוררת אשת כסילות הומיה פתיות (שם ט') כו' לקרא לעוברי דרך כו'. לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה (שם ו') והרבה פסוקים. והמרגלים נמתקו בימי יהושע כנ"ל וז"ס וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים הן בני אלקים הנ"ל קין והבל. ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה. והוא מזונות הנ"ל ויראו בני האלקים את בנות האדם ויקחו כו' לכן וישכבו שמה. ואז התחילו ג"כ הזונות להתתקן רק שאחת בלבד התחילה להתתקן לכן לא נגמרה התקון עד שלמה וכנ"ל שאחת ברוחא דהבל נתבסמה יותר והיא התחילה להתתקן כאן ואחת בלא חבירתה אינן יכולין להתתקן כי הן כלולין זה בזה כנ"ל לכן באו שניהן בימי שלמה מ"מ כאן התחיל התיקון. ולכן ותקח שני האנשים ותצפנו רק אחד לא יכלה להצפין רק אחד. ורצתה לתקן ג"כ בחינת קין ולכן ותטמנם בפשתי העץ לתקן חטא קין שקרבנו מפשתן כידוע. והאנשים רדפו אחריהם. להחזיר אותם לס"א: ותאמר אל האנשים ידעתי כו' כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והודתה כי יש משגיח על הארץ ותקנה חטא קין שאמר להבל לית דין ולית דיין כמ"ש בתרגום יונתן ובמ"ר. ובקשה מהם אות כמ"ש ונתתם לי אות אמת והחייתם כו' והצלתם את נפשותינו ממות הוא הענין של קין ויאמר קין כו' הן גרשת אותי כו' והיה כל מוצאי יהרגני וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו וז"ש ונתתם לי אות כו' והצלתם את כו' ואמר בתז"ח דף פ"ו ע"א דהאות שנתן לו הקב"ה הוא אות ו' של ברית כמ"ש שם בראשית ברא שית ודא מטטרון אות בצבא דיליה ובגיניה אתמר וישם ה' לקין אות לאגנא עליה כו' עד ובג"ד וישב בארץ נוד קדמת עדן ור"ל ו' אות שלו אתחבר בנ"ד ונעשה נו"ד. וזכה ליה ביתרו שהוא גלגול קין וחבר הקני כו' וזכה האות ו' בברית שנתגייר ולכן הוסיפו לו אות ו' יתר יתרו. וידוע שאות ו' הוא אות דיעקב אות אמת אות החיים כמ"ש בזוהר שלכן לא נאמר בפ' לדוד אליך נפשי אשא שהוא אילנא דמותא אות ו' שהוא אות אמת אילנא דחיי בסוד אמת מאריך ימים ושם הוא עץ החיים ולכן הושם לקין אות ו' סימן החיים לבלתי הכות אותו כו'. וזה שבקשה ונתתם לי אות אמת אות דקין כמ"ש לעיל: ותורידם בחבל בעד החלון. הוא כמ"ש לעיל פ"א (ד' י' ע"ג) שסוד משגיח מן החלונות הוא בעינים ששם עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכריה ד') והן היכלות דנו"ה כמ"ש בפרשת פקודי (ר"נ ע"ב) כמש"ל ובהם נאחזין קין והבל כנ"ל ולכן ותורידם בעד החלון והן נוק' דתהומא רבא שבהן רגליה יורדות (משלי ה') כנ"ל. כי ביתה בקיר החומה כו'. בחומה של ג"ע שהוא דוגמת כניסת א"י ושם ב' כרובים ולהט החרב המתהפכת שהוא נוקבא כידוע שהיא מתהפכת מדכורא לנוקבא ומנוקבא לדכורא לטמא לב"א דכורין ונוקבין כמ"ש בזוהר כנ"ל. ולכן האומר רחב רחב מיד נקרי (מגילה ט"ו ע"א) כי בהן טומאת הקרי זונות הנ"ל וכמ"ש ביודעה ומכירה כמ"ש (משלי ב') כל באיה לא ישובון וקשה לפרוש הימנה:
וענין תקו' חוט השני שקשרה בחלון הוא כי ענין ב' השעירים הוא הענין של קין והבל שהבל הציץ וחטא ונהרג ואתבסם וקין לא אתבסם אבל נשאר חיים וניתן לו אות שלא ימיתו אותו וכן השעירים א' נשחט וא' נשאר חי יעמד חי וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי. וא' אתבסם ברזא דהבל לה' וא' לעזאזל והוא עזא ועזאל שעזאל הרגיז יתיר ונשאר לס"א ועזא לא הרגיז כ"כ ונתבסם וכמ"ש (יומא ס"ז ב') לעזאזל לכפר על מעשה עזא ועזאל וכמ"ש במאמר פרשת א"מ הנ"ל. כי אלו היו מזדווגים יחד היו מטשטשין את העולם. ולכן הפריש הקב"ה א' לחלקו וא' לעזאזל וישוטט בארעא כנ"ל. וכן בקין והבל הבל נהרג וקין משטט בעלמא ונשאר חי. וידוע שקין והבל הן בחינת דכורא ונוקבא נ"ה שהן דו"נ איהו בנצח ואיהי בהוד. והן שני התנינם שנבראו זו"נ ואמרו (ב"ב ע"ד ב') אלו נזקקין יחד היו מטשטשין את העולם מה עשה סירס את הזכר בסוד אל אחר אסתרס ולא עביד פירין והוא סוד קין שלא הוליד אלא שבעה דרין בסוד ז' דרגין דאל אחר ואח"כ לא נזכר תולדות קין והוא סוד מחץ ראשי תנינם ועשה נוקבא בראשו שניטל ממנו הדעת שממנו הבני' והולדה כמש"ל וזהו נקב שבראשו ונשאר בלא דעת. והרג את הנקבה זו הבל וכן כל זרעו של הבל כולם צריכין ליהרג כידוע והוא כמ"ש אצל ב' שעירין שאלמלי מזדווגין זה לזה היו מטשטשין את העולם וז"ש (ריש פ"א) תנינים תרין הוו ואשתאר חד. ואת קין שעיר החי שלחו נע ונד תהיה בארץ הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה כידוע בזוהר (פ' בראשית נ"ד ב') שירד לארצות התחתונים שהן בלא ישוב. וזהו ושלחו אל ארץ גזרה המדברה לחורבה דס"א ושם הן כל בני קין כמ"ש בזוהר בראשית ופרשת ויקרא. וקשרו בשעיר החי לשון של זהורית לסימן שלא ישחטו אותו כמ"ש בגמ' (יומא מ"א ב') וזהו אות של קין שלשון הוא ו' כמ"ש לעיל פ"א ואמרו (שבת ריש פ"ט) מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כו'. וזהו תקות חוט השני שקשרו בחלון והוא אות של קין כנ"ל ודוקא בחלון כנ"ל: וז"ס שעטנז צמר ופשתים כי קרבנו של קין היה פשתים ושל הבל צמר ואלמלא מזדווגין יחד מחריבין את העולם כלו כנ"ל וז"ש באדרא רבא דף קמ"ג ע"א מתרווייהו כחדא ס"ד אלא חד לסטרוי וחד לסטרוי. והוא בסוד אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל על שמעון ולוי כמ"ש בא"מ שם בענין השני שעירים: וכן עשו וישמעאל הן קין והבל ולכן עשו הוא הבכור ועבר על שפיכת דמים וגילוי עריות כמ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף השדה זה גילוי עריות עיף זה ש"ד כמ"ש עיפה כו' (ב"ב ט"ז ב') והוא קין ויהי בהיותם בשדה שאמרו על תאומה יתירה ג"ע והרג את הבל אחיו שם וכן כל עניינו של עשו הוא ענין של קין. וישמעאל הוא הבל ולכן אתבסם יתיר ועשה תשובה. כי האבות הן אדם כידוע ועשו וישמעאל הן ימינא ושמאלא כידוע שור וחמור עשו שור פרים אבירים וישמעאל שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור (ב"ק מט א') ואמו מארץ מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג) והן קין והבל כנ"ל. ושלא יזדווגו זה לזה כנ"ל לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. והן בעצמן כלאים של צמר ופשתים. ועשו רצה להזדווג עם ישמעאל ולהחריב את העולם סוד הקדושה סוד יעקב ולכן וישטום עשו את יעקב כו' וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל. מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה כנ"ל. והענין סירוס הוא כמ"ש (קידושין מ' ע"א) הזכות יש לה קרן ויש לה פירות עבירה יש לה קרן ואין לה פירות כו' והכתיב כו' פרי מחשבותם מחשבה שיש לה פירות הקב"ה מצרפה למעשה כו' ור"ל פירות הוא שבאה לידי מעשה וזהו הענין שהרג את הנקבה שעיר הנשחט כי בין דכורין בין נוקבין בכ"א יש בחינת זו"נ וז"ש לויתן דו"נ נבראו כו' והרג את הנקבה שנאמר (ישעיה כ"ז) והרג את התנין אשר בים והוא בחי' הבל ששקעו בימא רבא והוא שעיר הנשחט כנ"ל והזכר שעיר המשתלח סרסו שאין נעשה פרי מחשבתו דילטוריא שלו שנעשה סניגור כמ"ש שם בר"מ דף ס"ג ע"א מתלא אמרי לכלבא ארמי ליה גרמי ילחך עפרא דרגליך. והענין כי השעיר המשתלח הוא בחינת עשו שור והוא משמורה שניה שהראשונה הוא בחינת ישמעאל חמור נוער והשניה כלבים צועקים שהשור הוא שור הממונה על הגיהנם כלחוך השור כמ"ש בפרשת בלק והוא כלב הצועק הב הב לגיהנם כידוע. ארמי ליה גרמי הוא אותו שעיר שלא נמתק שהנמתק הוא בחינת בשר כמ"ש עצם מעצמי ובשר כו' ויסגור בשר תחתנה רחמי כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"ב ע"ש. וילחך עפרא דרגליך שהשעירים הן נאחזין בזוהמא דטופרא דרגלי כמ"ש בפרשת א"מ וז"ש לעיל בס"ד וירתו עפרא והן טרפא דחויא כמ"ש במאמר הנ"ל וז"ס ונחש עפר לחמו כנ"ל וז"ש וילחך עפרא דרגליך. וזהו סרסו לזכר שאין נעשה פרי מחשבתו. וז"ס אם רעב שנאך האכילהו לחם כו' כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך (משלי כ"ה) א"ת ישלם אלא ישלימנו לך כמ"ש בגמ' (סוכה נ"ב א') ובזוהר שהוא בהאי שעיר כמ"ש בפרשת אמור דף ק"א ע"ב וק"ג ע"א א"ר יוסי תנן ונתן אהרן על שני השעירים כו' עד את כל עונותם אל ארץ גזרה. וזהו הסירוס שאמרו מחץ ראש דדכורא והוא גחלים אתה חותה על ראשו והוא נטילת הדעת שמוחין חו"ב הן במחשבה והדעת מתפשט בגוף ובא לידי מעשה כידוע. וכן הוא ביעקב בענין לקיחת הברכה שני גדיי עזים כו' וכמ"ש בר"מ פרשת אמור דף צ"ח ע"ב עד צ"ט ע"ב כל המאמר ע"ש. וזהו סירס את הזכר שעשו לא יכול לו ונעשה אוהב לו וישקהו וכנ"ל והרג את הנקבה כמ"ש אחות נביות איני יודע שהיא אחות נביות מלמד שמת ישמעאל באותו פרק ע"ש במגילה (סוף פ"א) שתיכף באותו זמן שהלך לישא בתו מת ישמעאל וזהו הרג את הנקה והכל לכוונה הנ"ל שלא יזדווגו זה לזה. וז"ס וישע ה' אל הבל ואל מנחתו שהוא לה' ואל קין ואל מנחתו לא שעה שהוא לעזאזל: וז"ס משיח בן יוסף בכור שורו הדר לו כו' שיכבוש את השור ומשיח בן דוד עני ורוכב על חמור (זכריה ט') וזהו בכור שור שהוא בכור כנ"ל וכן משיח בן יוסף יקדום למשיח ב"ד:
וז"ס בני הזונות (מלכים א' ג') שא' היה חי וא' מת ואמר שלמה גזורו אל ארץ גזרה ונתבסמו אז: וז"ס ועל חרבך תחיה שהוא אומנות קין. ומשמני ארץ יהיה מושבך ונחש עפר לחמו ולא ארץ עלאה של יעקב כמ"ש בזוהר (ח"ב קמ"ג ב'). אבל יעקב והכשבים הפריד יעקב סוד הצמר קרבנו של הבל שתיקן אבל עשו איש שעיר. ולעתיד יתוקן קין ואז פארי פשתים ילבשו כו' (יחזקאל מ"ד): וז"ס איוב שנתנו לשטן בהאי יומא דר"ה ויבאו בני אלקים (איוב א') הם בני אלקים הנ"ל מאללי ארעא ונתנו לו איוב לטרפיה כמ"ש בפרשת בא (ל"ג א') ובפרשת אמור (ק"א ע"ב). והענין כי איוב משרש קין היה וכמ"ש יובל הוא איוב בחילוף הלמ"ד לאלף וז"ש (שם ל') ויהי לאבל כנורי ועוגבי לקול בוכים שיובל היה אבי כל תופש כנור ועוגב. ושבעה בניו הן שבעה בני קין הנשארים ושלש בנותיו הן שלש נקבות בבני קין שני נשי למך ואחות תובל קין נעמה וכולם נהרגו על הריגת הבל וז"ס שבעתים יקם קין ולכן לקח השטן את איוב לטרפו כנ"ל. וז"ס בתרעומת איוב וגלה לו הקב"ה סוד לויתן ובהמות בהררי אלף והענין כמש"ל כי לויתן זו"נ הן התנינים קין והבל בני אלקים ובהמות בהררי אלף הן הנוקבין רוחין דשמאלא דבריאה שנקראת בהמה בהררי אלף דרביעא על אלף טורין כמש"ל במאמרים הנ"ל. ובכ"א בחינת זכר ונקבה כמ"ש לעיל וז"ש (ב"ב ע"ד) אף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה נבראו סירס את הזכר וצינן את הנקבה שלא יזדווגו זה לזה ג"כ כנ"ל. ולכן כל תאותם לאנשים שא"א להם להזדווג זה לזה. וז"ס והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (שמואל ב' ז') שבט אנשים אותן דנפקין מדכורין שנקראו אנשים כמ"ש לעיל שני אנשים מרגלים כו' ובנגעי בני אדם הן הבאין מנוקבין כמ"ש לעיל. ונקראו בני אדם כמו שנקראו אמותיהם בנות האדם ועוד שבאין מבני אדם באתדבקותן כנ"ל. ולפי שהוא תיקן אותן שאף הנוקבין נתקנו בימיו ולכן כשחטא לקה בשניהם. ודכורין קשין יותר מהנוקבין כמ"ש (שמואל ב' ז') בשבט פשעם ובנגעים עונם. וז"ש בשבט אנשים ובנגעי בני אדם שכל הקטרוגים הוא באנשים דכורין מרגלים כנ"ל וכל פיתוים הוא בנשים ולכן כל הזהרתו של שלמה מפתויי נשים. וכ"ז הוא בבריאה ששם ע"ה טו"ר אבל באצילות לא יגורך רע. והם זו"נ דבריאה כי משם עיקר הקליפה והזכרים הן זכר דבריאה בשני מוחותיו ונוקבין בנקבה דבריאה. וז"ש כאן אחר יצירת זו"נ דבריאה דקדושה אמר ויראו בני האלקים את בנות האדם כו' זו"נ דס"א:
ויאמר כו' עד סוף הפרק: ר"ל דפרעה ומצרים הם סוד התנינים כמ"ש בזוהר בא דף ל"ד ב' כמ"ש (יחזקאל כ"ז) הנני עליך התני' הגדול הרובץ בתוך יאוריו כו' והן התנינים אשר במים שהן יאורין דמצרים. ואמר שם דאיוב הוה מכסי עלה שאיוב היה ג"כ מסט' דקין כמ"ש שם ויהי מקץ ימים כו' ע"ש והוא מקץ ימים דקין כמ"ש שם ופרשת תצוה דף קפ"א ע"ב שהוא רצה לתקן חטא דקין שקין הביא קרבנו לס"א והוא הביא הכל לשם ולא נתן לס"א כלום וקלקל בזה כמ"ש שם. ואמר שם דכ"ז שאיוב היה בתוקפיה לא עשה ה' בפרעה דפרעה היה התנין הגדול הרע של קין שהוא אחיו הגדול וכן כל המצריים וכידוע בסוד המצרי. והתנינים הן בחו"ב ימא רבא ותהום רבא וח"וב במזלא אתכלילן וז"ש במזלא תלי דבעי לאוקיר דיקנא כמש"ל ואכבדה בפרעה ובכל חילו שהיקר תלוי בדיקנא כמש"ל (ריש פ"ב). ולכן אמר אלי דיקא ר"ל שה' הוא בז"א ואמר מה תצעק אלי במזלא תלי. וז"ש ויסעו דיקא ר"ל שישראל כולם צעקו אל ז"א אמר ויסעו מהאי אתר. ולכן לא רצה הקב"ה שהם יתעוררו כי למעלה בע"ק אין תלוי במעשה התחתונים ולכן אין בחינת אודנין שם כמ"ש למעלה (פ"א ד' י"ג א וי"ד ב בהג"ה ובפ"ב) כי מעשה התחתונים ותפלתם אין מגיע רק עד ז"א כידוע. ולכן נאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וכמ"ש בפ' בשלח דף מ"ד ע"ב ת"ח הכא כד אתקריב פרעה לאגחא קרבא בהו בישראל בההוא זמנא לא בעא קב"ה דיתערון ישראל אתערותא לתתא כלל כו' תחרישון תחרישון ודאי כו' ושם ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי מלה כו' ובדף מ"ח ע"א אוף הכא ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי אלי דיקא כו' עד דלאו עדנא הוא והוא כמ"ש לעיל:
והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו ע"כ: ר"ל כמ"ש בזוהר דהל"ל והישר בעיני תעשה והאזנת למצותי כו' אלא הוא כמש"ל פ"ה דכד אמר בשם אמרו דעתיקא סתים קאמר ולכן אמר והישר בעיניו כו' דכל המצות תלוי בז"א ולכן נאמר בעיניו לשון רבים ב' עינים כמש"ל פ"א ופ"ב ולכן נאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים דעתיקא קדישא עשה כנ"ל במזלא תלי והוא ראיה למ"ש למעלה דבמזלא תליא כו' ולזה הביא פסוק זה כאן לראיה. כי אני ה' רפאך בהאי דיקא ר"ל אני ה' בע"ק שנאמר אני ה' הוא שמי כנ"ל פ"ב (בסופו) והוא בחוטמא דעתיקא קדישא ששם אסוותא לכלא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א ואמר באדרא רבא דף ק"ל ע"א ות"ח כתיב אני ה' כו' בהאי חוטמא בחוטמא אשתמודע פרצופא ר"ל שניכר בין ע"ק לז"א ר"ל לכן תלי אני ה' שהוא ע"ק בחוטמא ששם היכרו הנ"ל וגם שבתיקון האחרון נקרא אני ה' כו' ע"ש וז"ש אני ה' רפאך: סליק פרקא רביעאה: