גר"א על ספרא דצניעותא/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ג[עריכה]

תשעה עד יקירא:    ר"ל מי"ג תקוני דיקנא של ע"ק אתמסרו לדיקנא דז"א רק ט' תיקונים כנ"ל. ואמר כל מה כו' ר"ל אע"פ שהזכיר שלמה תקוני ז"א ראשו כתם פז כו' ולא זכר תקוני דיקנא הוא מפני גודל מעלתו. וכן ע"ק לא אדכר מפני זה הטעם. ואמר כ"ז כאן ולמעלה (ריש פרק ב') אמר בקוצר דיקנא לא אדכר כו' דלעיל כל תקוני דעתיקא קדישא לא אדכר אלא דאמר לעיל הלא אף בז"א לא אדכר דיקנא וכאן הוא מקומו. וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ט ע"א תאנא כד נחית מן דיקנא עד בתשעה תקונים ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"א שערין אוכמין עד בט' תקונים אשתכח ושם הא כל תקונין דדיקנא כו' ובפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב דיקנא דמלכא עד יעיר קנאה וגו' ואמר יקירין כנ"ל וז"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"ב כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה והוא דיקנא דז"א לבוש של ע"ק:

נימין על נימין עד דפומא:    עכשיו מפרש כל הט' תקונים. וזהו תיקון (א') כמ"ש באדרא רבא דף קל"ט ע"א תקונא קדמאה עד דפומא ושם בדף ק"מ תקונא קדמאה מתתקן עד וגו' בז"א אתמר:

מרישא עד אשתכח:    הוא תיקון (ב'). וכאן תיקון זה כולל שלשה תיקונים של ע"ק שסובב גם השפה תחתונה וגם ארחא שבשפה התחתונה שאין ארחא מפסיק בשפה התחתונה בז"א ואין נמצא כלל רושם של ארחא כמ"ש באדרא רבא שם תקונא תניינא עד שפירא ושם תקונא תניינא עד נהירו אנפיה. וז"ש מרישא האי ר"ל מראש השפה העליונה לרישא אחרא הוא ראש השפה התחתונה ר"ל ימין שבשני השפתים שהן נקראין ראש השפתים. ואמר אשתכח שהוא נמצא בכל השפתים שכל השפתים מלאין שערות ואף ארחא העליונה שהוא תיקון בפ"ע כמ"ש והולך מ"מ מליא שערות כמש"ו:

מתחות עד אתחזיא:    הוא תיקון (ג') כמ"ש שם תקונא תליתאה עד ההוא ארחא ושם ותאנא נושא עון אקרי עד בטש בידיה בהאי ארחא. וז"ש מליא ר"ל מלא שערות. ואמר דלא אתחזיא שאין נראה למטה תחת השפתים כנ"ל:

עלעין עד ומהאי גיסא:    הוא תיקון (ד') ור"ל הצלעות מכוסין בשערות כמ"ש שם ותאנא האי דיקנא עד בחור כארזים. תקונא רביעאה עד דבוסמא ושם תקונא רביעאה עד במתקלא חד סלקין. ואמר מהאי כו' של"ת צד א' לחוד דכתיב כערוגת הבושם וכמ"ש באדרא רבא שם מאי תקרובתא כו':

בהו עד כוורדא:    הוא תיקון (ה'). והן סומקין כמ"ש (שיר ה') דודי צח ואדום שהן הפנים שאין נראין מכל הפנים אלא הני תפוחין כמ"ש שם דף קל"א ע"א לא אתחזי מכל אנפי כו' כנ"ל וכמ"ש שם דף קל"ט תקונא חמישאה עד מתמן ובדף קמ"א ע"א תקונא חמישאה עד חסדי עולם ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"א אנפוי כתרין תקרובין עד בההוא גוונין. ואע"ג דשם מ' דהן תרי גוונין דאבא ואמא מ"מ אבא טמיר יתיר ונכלל באימא והיא מתלבשת בז"א כידוע וכן תיקוני דיקנא אמר שם ובאדרא רבא נפיק ההוא ניצוצא כו':

בחד עד חדווי:    הוא תיקון (ו'). וכאן הוא רק עד החזה משא"כ בע"ק וכמ"ש שם תקונא שתיתאה עד טיבורא ושם תקונא שתיתאה עד זקנך כתיב. וכולם בחוט א' וז"ש בחד חוטא כו':

שפוון עד אתפנון:    הוא תיקון (ז') כמ"ש שם דף קל"ט תקונא שביעאה עד סחור ליה ושם דף קמ"א תקונא שביעאה עד דפומא ואתפני מכל סטרוי ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"ב אלין שערין לא חפיין על שפוון ושפוון כלהו כו' ע"ש ובפרשת משפטים שם שפוון כו':

זעיעין עד קדלא:    הוא תיקון (ח') ר"ל שמכסין שערות קטנות תחת הזקן את הצואר וכמ"ש שם תקונא תמינאה עד מכל סטרוי ושם תקונא תמינאה עד מאינון גבוראן:

רברבין עד בשקולא:    הוא תיקון (ט') כמ"ש שם תקונא תשיעאה עד דדיקנא עלאה דז"א ושם תקונא תשיעאה דאתמשכן עד וגבורתא ורחמי ע"כ ט' תקונין דז"א: והן כסדר י"ג תקונין דעתיקא קדישא רק שתיקון ד' ה' נכלל כאן בתיקון ב'. ותיקון י"ג ותיקון ט' נכלל בתיקון ט' דכאן ותיקון י' ותיקון י"א נכלל בתיקון ח' דכאן. ר"ל שתיקון ב'ד'ה' הוא כאן תיקון א' וכן תיקון ט' וי"ג הוא תיקון א' וכן תיקון י' וי"א הוא תיקון א'. והן כאן כולן כסדר כמו שם חוץ מתיקון ז' וח' שהן היפוך משם. רק ששם שערות כתלג חוור וכאן אוכמין. וכן בתיקונים עצמן כמה שינויים בכל תיקון ותיקון בתיקון א' נימין על נימין בשני כולל ג' תיקונים. וארחא דלתתא אין כאן כלל בשלישי מליא שערות תקיפין וכן בכל התיקונים שערות תקיפין כאן משל ע"ק כמ"ש באדרא רבא דף ק"מ ע"א ותאנא הני שערי דדיקנא תקיפין כו' ע"ש. ברביעי לא חפי רק עלעין ולא עד ארחא כמו בע"ק. בחמשי תפוחין סומקין ובע"ק חוורין. בששי נחית עד חדווי לבד. בשביעי שפוון סומקין. בשמיני זעירין חפיין וכוללין שני תקונין דעתיקא קדישא. בתשיעי רברבין וזעירין ונחתין בשיקולא ונחתין עד חדווי עד תיקון ששי וכולל ג"כ שני תקונין דעתיקא קדישא:

באלין עד דאשתכח:    ר"ל מאן דזכי לאלו תקונין נקרא גבור תקיף כמ"ש באדרא רבא שם דף קל"ט ע"א ט' תקונין אלין אשתכחו עד גבורה תקיפא. וצ"ל כאן גבור תקיף ע"ש:

כתיב מן עד עלוי:    ר"ל דממן המצר עד התחלת הפסוק כל גוים הן ט' תקונין דדיקנא דז"א ולאלין אצטריך דוד להכניע כל הגוים בכל המלחמות שלכן היה אדמוני. ולכן אמר אח"כ כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם והוא ט' תיקונין אלו וכמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ה ע"א ועל האי תאיב דוד כו' ושם וכל הני תקונין דבדיקנא יקירא דז"א עד מאן דאגליש ושם כד שריין שערי לאתערא אתחזי כגיבר כו'. וחמשה פסוקים כל פסוק ב' תקונים חוץ פסוק ה' לי בעוזרי שהוא תיקון א' וכמ"ש באדרא רבא (ח"ג קלט, ב) שתא שמות וג"פ אדם והאתנחתא חולק הפסוק לשנים חוץ פסוק הנ"ל כמ"ש שם ע"ב קם ר"א פתח ואמר עד יקרא דדיקנא דא. וז"ש לאסחרא ולאגנא בשביל גוים שסבבוהו כמ"ש כל גוים סבבוני כו':

ותוצא הארץ כו'... אלקים:    ר"ל ט' תקונין אלו מתחלה תדשא ואח"כ ויהי כן עכשיו ותוצא הארץ שמא אתנטע כנ"ל (הגהה - נכתב בצדה. כי אלו התקונין כלן מע"ק ואימא במזלא תליא וכן אבא כמ"ש באדרא זוטא כנ"ל ונכללו כל התקונין באמא כמ"ש לעיל פ"ב כד מטי ירחא שביעאה כו' ומשם נתעברה בי"ג תקונין ומורית לז"א כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ה ע"א דתקונא קדמאה נפק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא עד דוד מלכא כמה דאוקימנא ואוירא דכיא הוא אבא וניצוצא היא אמא כמש"ל): וכן כל התיקונין וספירות דז"א כן רק שט' תקונין דדיקנא הוא כלל הז"א וכן הוא בכל פרצוף בא"א הדיקנא עד טיבורו והוא עיקר פרצוף ושם אבא ואמא ובמזלא אתכלילן כמש"ל (ד' כא ע"ב) וכן דיקנא דז"א ט' תקונין כוללין ט' ספירות שלו כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"ב דיקנא דמלכא כו' כמש"ל וט"ס שלו עיקרן הן שיתא ועם המוחין הן תשעה וכן הוא בדיקנא דז"א הן שיתא וט' עם מוחין ולכן הוא ו"פ ה' וג"פ אדם. וכנגד דעת הוא נדיבים לשון רבים נגד חו"ג בדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כ"ד) וזהו נדיבים. ולכן כלל הדיקנא נכלל בתיקון האחרון שנקרא תפארת והוא מתפשט נגד תפארת וממקום שנסתיים הדיקנא משם מתחיל הנוקבא פרצוף אחר כמו בע"ק מתחיל פרצוף אחר ז"א כי אבא ואמא אין נחשבין לפרצוף אחר כי במזלא נכללין כמש"ל. וכן כאן בתיקון האחרון שנקרא תפארת כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"א ותאנא האי תפארת לא אוקימנא כו' ושם וע"ד כתיב תפארת כו' ושם ע"ב ושארי מאחורוי מחדוי מבין תרין דרועין כו' עד תאנא אתתקן דכורא ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"א שתא אינון ט' אקרון עד וקיומא לא מתקיימין. ואמר שם דשתא תקונין הן ו"ק מחסד ושלשה הן מוחין ביקירו דדיקנא יתיר מכלהו. ואמר אשתכחו שתא רבוון דתליין בהו וכן בתפארת דגופא כמ"ש שם באדרא רבא כנ"ל. וכמו תפארת דדיקנא כולל כל השתא ותשעה דדיקנא כן תפארת דגופא כידוע. וכן בכל שאר פרטים הדיקנא הוא הגוף ובדיקנא תליא גופא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ט ע"ב גופא אזיל בתר דיקנא כו'. וכן תפארת דגופא הוא נגד תפארת דדיקנא ומשם ואילך הוא מעוי ובדעת אתתקן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת כו' מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא כו' ולכן שם מתחלת הנוקבא ממקום התחלת הדעת ששם חו"ג זו"נ: ואמר תשעה אלין אתעקרו כו' שבתחלה ביציאתו מאימא אימא רביעא עליו בסוד קטן שצריך לאמו עד בן שש להגדיל ו"ק שלו ואח"כ מתעקר משם ונשתל בע"ק כמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ז ע"א ת"ח כלהו נטיען הוו סתימין רשימין דקיקין באתרא חד לבתר עקרן קב"ה ואשתיל לון באתר אחרא. והוא בתחלה בבטן אמו בסוד ו' שבתוך ה' כמ"ש לקמן פ"ד ה' ד' הות בקדמיתא ומדאתעברת ביה בגוה אפיקת ו' ושם הוא בשמא שלים הוי"ה אלקים כמש"ל שלכן נקרא בינה ה' אלקים באותיותיו ובנקודותיו ואח"כ עקרן מבטנה ואשתיל לון בע"ק ששם שמא שלים כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר ה' אלקים את האדם בתרין יודין עד בדיוקנא עלאה ובדף קל"ט ע"ב דכתיב וייצר כו':

וענין שמא שלים הוי"ה אלקים כי רחמים בלבד אינן שלים וכן דין בלבד ולכן יעקב נקרא איש תם שכולל חו"ג כמ"ש בפרשת תרומה דף קס"ט ע"ב דתנינן מאי איש תם כתרגומו שלים כו' עד ואשלים להאי ולהאי ע"ש. וכן אברהם לא נקרא שלם עד שעקד את יצחק שנכלל חסד עם גבורה כידוע וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ח ע"א אברהם אברהם בתרא שלים קדמאה לא שלים כו'. ותקונוי דעתיקא קדישא הן רחמים גדולים ותקונא דז"א הן גבורות וכשנשתל ז"א בע"ק נקרא שמא שלים. וכן בבינה כי היא רחמים והיא נכללת במזלא בע"ק אלא שאין שלים כמו בע"ק שם הוא שלים ממש: והכל תלוי בדיקנא כי בז"א הן להלחם ולנצח כנ"ל ובע"ק לרחם וכמ"ש (מכילתא) שנראה על הים כבחור שנאמר ה' איש מלחמה והוא בז"א כמש"ל ובסיני כזקן יושב בישיבה והוא בע"ק כמ"ש שאין לך נאה בישיבה אלא זקן ובמלחמה כו' וכל הכח תלוי בדיקנא דז"א וכל הרחמים בדיקנא דעתיקא קדישא כמש"ל. וז"ש (משלי כ') תפארת בחורים כחם שנקרא דיקנא דז"א תפארת וכן ז"א נקרא תפארת ונקרא בחור כמ"ש (שיר ה') בחור כארזים כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"א וע"ד כתיב תפארת כו' ע"ש. והדר זקנים שיבה והוא בע"ק מפני שיבה תקום והדרת כו' והן לבושין הוד והדר לבושו והדר זקנים כי הא דר"י קארי למאני מכבדותא (שבת קי"ג) ואת יקר תפארת גדולתו מלמד שלבש בגדי כהונה (מגילה י"ב א') כמש"ל (פ"א ד' ה') שהן דיקנא והוא תפארת כנ"ל ויקר כמש"ל לבושין דיקר וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ט ע"א והאי דיקנא שלימותא דפרצופא ושפירותא בז"א ר"ל שלימותא שלכן נקרא יעקב איש תם כנ"ל שם מלא ושפירותא כמש"ל שנקרא תפארת והוא שפירותא של הפרצוף כמ"ש (שבת קנ"ג) הדרת פנים זקן והדרת פני זקן כמ"ש לעיל. והכלל שכל הפרצוף נקרא ע"ש הדיקנא לכן ע"ק נקרא עתיקא שהוא שיבה עתיק יומין וז"א נקרא תפארת ע"ש תפארת של דיקנא:

תקונין כו' ... ואקרי רב חסד:    אלו שני תיבות איה"י תת"אה מיותר. ואמר תקונין דדיקנא בתליסר אשתכחין דהיא עלאה ר"ל תקונין שהן תמיד בי"ג תקונין והוא דיקנא עלאה דעתיקא קדישא. בתתאה בתשעה אתחזון ר"ל בדיקנא תתאה דהוא דיקנא דז"א שהן תשעה תקונין ונראין י"ג תקונין דעתיקא קדישא ונהירין בט' דז"א: כ"ב אתוון אתגליפו בגווניהון ר"ל כנגדן כ"ב אותיות שבתורה ט' וי"ג הן כ"ב תקונין בז"א וכנגדן כ"ב אותיות התורה שהן בז"א כידוע כמ"ש באדרא רבא דף קל"ט ע"א והאי דיקנא שלימותא דפרצופא עד עשרין ותרין אתוון דאורייתא קדישא ובדף קל"ב ותניא עד כמה זהירין אלין תיקוני דדיקנא עד בחושבנא דאלין תליסר אשתכח. ובפרשת נשא דף קמ"ו ע"ב ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן עד לקבל כ"ב אתוון מכילן דרחמי דכליל כלא ע"ש. ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"א באלין תקרובין דבוסמא שארי דיקנא לאתחזאה עד בך יברך ישראל. וזהו שם של כ"ב בז"א כידוע בת"ת והן כ"ב תקונים דדיקנא שלו שהוא בתפארת כנ"ל. והן יוצאין מברכת כהנים כידוע. והן י"ג יודי"ן שם בכל תיבה יו"ד עד וישם י"ג תיבות ותשעה ווי"ן וידוע שע"ק נקרא יו"ד וז"א ו' שלכן נגד י"ג תקונין הן יודי"ן ונגד ט' תקונין דז"א הן ווי"ן. וכן השם כ"ב נחלק לט' וי"ג ב' שמות הראשונים ט' אותיות וב' האחרונים י"ג. וכן כד נהיר ע"ק בז"א נקרא ז"א ג"כ יו"ד בסוד יהי כמש"ל פ"ב וזהו יודי"ן וווי"ן. ולכן הן ששה ווי"ן וג' ווי"ן בג' שמות כמש"ל דט' תקונין דז"א ששה הן אלא עם ג' מוחין הן תשעה וידוע שהמוחין דז"א נקראים הוי"ה שז"א עצמו נקרא אלקים וע"י המוחין נקרא ז"א הוי"ה כידוע ולכן הן ג' ווי"ן בג' הויו"ת. וכן הן שם ג' יודי"ן כנגד י"ג תקונים דעתיקא קדישא שהן ע"ס דעתיקא קדישא וג"ס דרדל"א נגד ג' יודין דהויו"ת: והתקונין עלאין דעתיקא קדישא הן דמיכה (בסופו) מי אל כמוך כו'. וט' דז"א הן מן המצר קראתי יה. ונגידו דרבות קודשא דעתיקא קדישא בט' דז"א הן ט' דשלח לך ה' ארך אפים כו'. ונהירו דנהיר י"ג תקונין דעתיקא קדישא בז"א ונהירין בו ג"כ י"ג תקונים כנ"ל י"ג דכי תשא ה' ה' אל רחום וחנון כו' ולכן הן ב"פ ה' ה' כמ"ש באדרא רבא דף קל"ח ע"ב ובכל זמנא דישתכח ה' ה' ביו"ד ה' תרי זמני או בא"ד וי"ה חד לז"א וחד לעתיקא דעתיקין כו' ה' ה' כלא הוא בכללא וההוא זמנא אקרי רחמים בכלא. וכמ"ש שם דף קל"א ע"ב דתניא תליסר מכילן דרחמי מע"ק מי אל כמוך כו' עד דשבחא דע"י מסדר נביאה ושם בדף קל"ג ע"ב הה"ד ישוב ירחמנו ובהאי דלתתא הוא אמת ובדף קל"ח ע"א אוף הכי ה' ה' פסיק טעמא עד מכילן דרחמי לתתא ובדף ק"מ ע"א כד אתגלי דיקנא קדישא חוורא כל הני עד והשתא לא אמר משה ואמת. ובאדרא זוטא דף רצ"ה הא כל תקונין אוקימנא דכלהו מתקונין דדיקנא ע"ק כו' ושם וכד אצטריך עלמא לרחמי אתגליא מזלא עתיקא עד על הזקן זקן אהרן:

וט' תקונין שבפרשת שלח לך הן

  • ארך (א).
  • אפים (ב).
  • ורב (ג).
  • חסד (ד).
  • נשא עון (ה).
  • ופשע (ו).
  • ונקה (ז).
  • לא ינקה (ח).
  • פקד עון אבות כו' עד סוף הפסוק (ט).

ואע"פ שבפרשת תשא בי"ג תקונין לא נמנו לא ינקה פקד כו' שם דנהרין י"ג דעתיקא קדישא בז"א וכלם מתהדר לרחמים ואלו שנים האחרונים דין בהם ג"כ:

ואמר על האי חלמא דאחיד כו':    ר"ל בשביל כך שאמרנו דתליסר תקונין עלאין נהירין בתתאין ואז מתהדרן כלהו לרחמין ותברין כל גז"ד כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין לתברא ולאכפייא כל גז"ד כו' ולכן מי שרואה כן בחלום אז מובטח דשלים במאריה כו'. ותקונין דז"א הן לאכנעה שנאין ולכן שנאין תחותיה יכנעון כמ"ש שם דף קל"ט ע"ב ותאנא בצניעותא דספרא כל מאן דחמי עד דמצערן ליה ושם ע"א ובשלימו' תקונא דדיקנא דא עד גבורה תקיפא ואמר כ"ש דיקנא עלאה דנהירא בתתאה ר"ל זהו כ"ש מהנ"ל ואמר דעלאה רב חסד אקרי בזעירא חסד סתם כד אצטריך נהירו אנהיר ואקרי רב חסד - ר"ל דיקנא דעתיקא קדישא נקרא רב חסד ודיקנא דז"א נקרא חסד סתם וכד אצטריך עלמא לרחמי דאז נהיר תקונין דעתיקא קדישא בז"א כמ"ש באדרא זוטא שם וכד אצטריך עלמא לרחמי אתגליא מזלא עתיקא וכל הני תקונין דבדיקנא יקירא דבז"א כלהו רחמי משתכחו כו' אז נקרא רב חסד כמ"ש באדרא רבא דף ק"מ ע"ב ובס"ד קרי ביה בחסד קדמאה דע"י רב חסד ובז"א חסד סתם עד לכלהו בוציני. והענין כי בי"ג תקונין דנהרין מע"ק לז"א ורב חסד הוא תיקון אחד וכאן הוא ורב תיקון א' שהוא גדול אדונינו ורב כח וחסד תיקון אחד והוא חסד סתם וז"ש באדרא רבא שם דף קל"ג ע"ב דתנינן אית חסד ואית חסד עד דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי ור"ל כי תיקון ששי דחפי בתקרובתא דבוסמא הוא בלתתא ורב חסד ובע"ק כי חפץ חסד הוא והוא ג"כ רב חסד ובט' תקונין דז"א הוא תיקון רביעי כמש"ל והוא חסד סתם. וז"ש דעלאה רב חסד כי חפץ חסד הוא זהו רב חסד שאפילו בז"א הוא רב חסד זה התיקון כי חפץ חסד הוא יותר ויותר רב חסד. ודז"א חסד סתם כנ"ל וכד אצטריך כו' אקרי רב חסד די"ג דעתיקא קדישא נהרין בז"א ואז נקרא בתיקונין דפרשת תשא ואז אקרי רב:

וע"כ פי' ב' פסוקים של תדשא הארץ ותוצא הארץ שהן ט' תיקונין דז"א זה בעיבור וזה בלידה כנ"ל. והן בפסוק ראשון.

  • דשא (א).
  • עשב (ב).
  • מזריע (ג).
  • זרע (ד).
  • עץ פרי (ה).
  • עשה פרי (ו).
  • למינו (ז).
  • אשר זרעו בו (ח).
  • למינהו (ט).

ואין חילוק בין אלו שני הפסוקים אלא שבמקום שנאמר שם ע"ל האר"ץ נאמר כאן למינה"ו. ועוד למינהו הראשון נאמר בפסוק הראשון אחר עץ פרי עשה פרי ושם נאמר למינ"ו בלא ה"א: והענין כי למינהו נאמר במקום גילוי הדעת כי כל התיקונין הוא להזריע זרע לעשות פרי כמ"ש באלו הפסוקים כי הסריס אין לו זקן וזקן הוא סימני גדלות כידוע והוא הדעת כידוע בסוד ידע את חוה אשתו וידע את אשתו כי הזרע הוא חו"ג מיין דכורין ומ"נ הן חו"ג. ולכן אל אחר שאין לו דעת אסתרס כידוע בסוד גם בלא דעת נפש לא טוב (משלי י"ט). ודעת כולל חו"ג זו"נ שלכן בסיום הדיקנא שם אתפשט נוקבא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב כמש"ל (בד"ה ותוצא הארץ). לכן כל מקום של גילוי הדעת נאמר למינה"ו שהן חו"ג זו"נ. והן בפנים כתרין תפוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ה ע"א אנפוי כתרין תקרובין דבוסמא כלהו סהדותא כו' עד כל עלמין כלהו בחדו ור"ל דעת בסוד עדות גוונין דאבא ואמא שהן חו"ג בסוד צח ואדום (שיר ה') צח בסוד לבן צחו מחלב (איכה ד') כמש"ל וכמ"ש שם דף רצ"ב ע"ב מחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין כו' עד ולא כתיב ויאמר. ואמר ועל האי אקרי שלים לכלא כמש"ל דשלים הוא בחו"ג והוא בסט' דדעת סהדותא דאבא ואמא בגווני דאנפוי ושם בדף רצ"א ע"א כתיב כי אל דעות ה' עד ויתן עדות ביעקב שם גילוי חו"ג בגוונין. וגילוי השני הוא בתיקון האחרון שנקרא תפארת ששם מתפשטין דכר ונוקבא כאחד בתפארת דגופא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון תפארת כו' ובכללא חדא אתעבדו בהאי תפארת אדם דכר ונוקבא כו' עד ואתקנו מעהא כנ"ל. ולכן נקרא תפארת שגוונין דחו"ג זו"נ ביה מתאחדן כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א גופא דמלכא אתפשטותא דתפארת דגוונין ביה מתאחדן. ולכן באלו שני תקונין נאמר למינהו אבל בפסוק הראשון ששם הוא ברחישותא דארעא שעדיין הכל סתום ואין גילוי כלל לא נאמר למינהו אלא במקום שרש הדעת והו' בפומא ששם גנוז הדעת ושם שורש הדעת כמ"ש בפרשת משפטים שם מאי פומא אלא דעת גניז בפומא דמלכא דאקרי ת"ת פשיטותא דתפארת דכל גוונין אתאחדן ביה דכתיב ובדעת חדרים ימלאו כו' ע"ש. ולכן נאמר שם למינו ששם כלול נוק' בדכורא כמ"ש לעיל בפ"א יהי מאורות כו' שליט דכר בנוקבא כו' וכאן גילוי הדעת בגוונין זו"נ נאמר למינהו שם בוא"ו דכר וכאן ה' ו' דכר ונוקבא. והדעת הוא מתפשט בפנים אור פנימי כמש"ל וכן הוא אור מקיף לו מבחוץ כידוע והוא מקיף לו מן הפה ששם הוא שרש הדעת בסוד הבלים שיוצא מן הפה כידוע. והפה הוא תיקון שביעי דז"א לכן הוא כולל ז' תקונין כמש"ל וכולל ז' הבלים והן ז' הבלים דקהלת שמקיפים לז"ס דזו"נ שהדעת כוללן. ועל הז' הבלים מתקיים עלמא כמ"ש בר"מ פרשת פנחס ובתיקונים והוא זו"נ שנקרא עולם עולם חסד יבנה (תהלים פ"ט) כמ"ש שם ז' הבלים מחסד עד מלכות. ולכן השבועה הוא בז' הבלים שלכן נקרא שבועה מלשון שבעה כידוע שסוד השבועה בפה בסוד אשר נשבעת לאבותינו שהוא תיקון הפה דעתיקא קדישא כמ"ש באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ועיקר השבועה הוא בז"ת כמ"ש בר"מ פרשת יתרו בסוד השבועה ע"ש ומפה דעתיקא קדישא נהיר לפה דז"א כמ"ש באדרא רבא שם ע"א דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה ק"ק נשבא רוחא מאי רוחא דאיתרק ביה דמתלבש ביה ז"א כו'. ולכן בפה כלול כ"ב אותיות ונחלקין לג' חלקים ג' וז' וי"ב (הגהה - נ"ב. והכל בסוד הדעת דגניז בפומא כמ"ש בספר יצירה דדעת כולל י"ב מזלות וז' ככבים שהן ז' כפולות וי"ב פשוטות וכולל ג"ר כנ"ל):

י"ב הן דעתיקא קדישא תיקון י"ב שכולל י"ב תקונין כמש"ש ע"ב ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין כו' עד נשבעת לאבותינו. וג' הוא דג"ס דרדל"א דדעת דרדל"א גניז בפומא דעתיקא קדישא וכן דעת דעתיקא קדישא והן כוללין ג' מוחין חב"ד כמש"ל. וז' הן פה דז"א שכולל ז' תקונים וכולן כלילן בז"א כנ"ל:

כתיב ויאמר עד חיה בישא:    עכשיו מתחיל לפרש גופא דז"א ותקוני נוקבא והוא בפסוק הזה ישרצו. אעפ"י שלא פירש את הפרשיות הקודמים יהי רקיע כו' לא רצה להפסיק כמש"ל: והסדר של המקראות. בראשית כו'. והארץ כו' הן תקוני דרישא דעתיקא קדישא:

ויאמר אלקים יהי אור כו' עד סוף הפרשה. הוא תקוני אבא ואמא עד טיבור דעתיקא קדישא. זהו ביום ראשון: וביום שני יהי רקיע. קרום בטיבור דעתיקא קדישא בין ע"ק לז"א הפרסה. והוא סוד המחלוקת והסתלקות האור למעלה ואז אעדי אור חשוכא כמ"ש בפרשת בראשית והוא סוד הדינין והמחלוקת שלכן נבראו הדינים והגיהנם ביום שני. ובשלישי יקוו המים אל היסוד כמ"ש למטה והסתלקות האור מתנ"ה אל היסוד: ואח"כ יהי מאורות ברקיע השמים. חזרת האורות ברישא דז"א במוחין שהן כניסת אבא ואמא ודעת למטה מפרסה בראש ז"א שהוא מכוון בטיבורו דעתיקא קדישא עד סיום גופו עד יסוד: ואח"כ ישרצו המים יצירת גופו דז"א ויצירת נוקבא בכללה: ופ' ראשונה נתפרש בפרק ראשון. ופסוק יהי רקיע יתפרש בפ"ה. וה"פ מים וה"פ רקיע יתפרש הכל שם והכל על סוד הפרסה: ואח"כ יקוו המים ביום שלישי הוא צמצום האור של תנהי"ם הכל אל מקום א' אל היסוד כמ"ש בפרשת בראשית דף ל"ג ע"א ת"ח כתיב לבתר יקוו עד ממש ושם ר' ייסא אמר אל מקום א' דא איהו אתר דכתיב ביה עד אמרו צדיק כי טוב. ונשאר ת"ת מטיבורו ולמטה ונ'ה' ומלכות שהוא עטרת היסוד בלא אור. וזהו סוד הצמצום וכן תבין למעלה למעלה כמה עולמות קודם הצמצום רק שאין רשאין להסתכל ולהבחין קודם הצמצום. שסוד הצמצום הוא כאן מז"א ולמטה שהוא ו"ק עולם חסד יבנה שע"כ אסור לשאול כמ"ש (דברים ד') שאל נא לימים ראשונים שהן ששת ימי בראשית ו"ק ואי אתה שואל מה למעלה כו' שהוא קודם הצמצום וכל המסתכל כו' (חגיגה ריש פ"ב):

וענין הפרסה והצמצום והסתלקות האור הוא בשביל זו"נ שאין יכולין לקבל אור של ע"ק שלכן היתה מיתת המלכים וביטול הארץ לכן היתה הפרסה שלא לקבל אור שלמעלה מטיבורו ששם קדש הקדשים כמ"ש בפ"ב וכן באד' כלי הנשימ'. וזו תיקון ז"א אבל לנוקב' שהיא אינה יכולה לקבל ג"כ עדיין שלכן בעולם התהו נתבטלה מכל משא"כ במלכין קדמאין כמש"ל לכן צריך הצמצום בשבילה. וכן למעלה למעלה. וז"ש שנצמצם א"ס בשביל מלכותו. ובצמצום שהוא סוד הדין ועביות הכלים של מלכות שעי"כ תוכל להתגלה. וז"ש יקוו המים מתחת השמים שהוא ת"ת דעתיקא קדישא הפרסה שנקרא רקיע השמים כמש"ל אל מקום אחד ליסוד ואז ותראה היבשה. וזהו יום השלישי: ואח"כ באותו יום תדשא הארץ דשא כו' עיבור רישא דז"א וט' תיקונין ולידתו ונתיישב בת"ת דעתיקא קדישא מטבורא ולמטה עד סיום גופו ת"ת דעתיקא קדישא ושם עמידת ראשו כידוע: ואח"כ ביום רביעי יהי מאורות ברקיע השמים בקיעת המוחין דרך הפרסה ונכנסין לרישא דז"א לפי שהוא במקום ריק מהאור לכן הוצרך למוחין. ולכן שם הוא בסוד התוספת ואין נכנס בחשבון ספירות שלו. ושני המאורות הן חו"ג כמש"ל פ"א. וזהו לאותות כמו מאותות השמים (ירמיה ז') ששם כל הנהגה: ולמועדים. שכל המועדים הן כנגד ז"ת כמ"ש בז"ח ובתז"ח ע"ש ג' רגלים ור"ה. ויה"כ. ושמיני עצרת. ושבת נגד ז"ת ע"ש: ולימים. ששמשא ת"ת שליט ביממא וסיהרא בלילא עולימתא שפירתא כו' ואתכסייא ביממא (בסבא משפטים צ"ה א') וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו': ושנים. שנת החמה והלבנה כמ"ש בתז"ח ד' פ"ט ע"ד ע"ש: את המאור הגדול. שמשא: ואת המאור הקטן. סיהרא במיעוטה שנעשית ראש לשועלים ונקראת שם אלקים דבאצילות נקראת ה"א אחרונה של הוי"ה זנב לאריות ובירדה בבריאה נעשית ראש לשועלים לעולמות בי"ע ששם שועלים מחבלים כרמים דבאצילות לא יגורך רע כמ"ש בת"ז ובתז"ח בכמה מקומות. וע"כ נסתיים רישא דז"א וגופו של ע"ק ונשתיירו נהי"ם. וביסוד של ע"ק שם שיעור כל גופו של ז"א שביסוד ו"ק וכן בת"ת של ז"א והוא עומד נגד האור של ע"ק ששם קיבוץ כל האור. ונגד המלכות דעתיקא קדישא שם עמידת גופה של נוקבא ומטיבורו ולמטה של ז"א ששם עמידת נוקבא כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב. ושם חסרון האור כנ"ל לכן מלכות ל"ל מגרמה כלום וכן ז"א מטיבורו ולמטה לכן מעוי בדעת אתתקן כמו ראשו כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג ע"א מעוי בדעת אתתקן עייל ברישא אתתקן ואתפשט לגו. ודרועין ושוקין דזו"נ הן נגד שוקין דעתיקא קדישא נ' ה' שלו זה בפרקים העליונים וזה בפרקים התחתונים. ושם ג"כ ריקן מאור לכן בשוקין אחיזת כתרין תתאין כמ"ש לקמן בפ' הזה. הני ברכי דשלהי מנייהו (ברכות ו' ע"א) ורגליה יורדות כו' (משלי ה'). ולכן הן ב' בדי ערבות בלא טעם וריח. וגם דרועין היו ראוין להיות כן רק בהגבהותם למעלה נגד הראש יש להם אור כמ"ש למטה (בסוף ד"ה אתקין ביה) ואעפ"כ שממית בידים תתפש (משלי ל') עשו וישמעאל. וז"ש ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ר"ל המים שביסוד ישרצו גוף ת"ת דז"א ורישא דנוקבא כמש"ו ששם עמידתן. וז"ש כלומר ח"י ר"ל ח"י הוא נשמתא בסוד נשמת כל חי כידוע כמ"ש בהת"ז וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים וז"ש כלומר חי ר"ל של"ת חיה הוא חיה כמו חית הארץ אלא לשון חיים והוא נשמתא כנ"ל וכמ"ש לקמן פ"ד כד נחת אדם דלתתא בדיוקנא עלאה אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם דימינא נשמתא קדישא דשמאלא נפש חיה. והן נוצרו כאן במאמר ישרצו כו' נפש חיה. נפש זו נפש. חיה זו נשמתא. והן ימינא ושמאלא חו"ג בנין זו"נ ז"א מהחסדים ונוקבא מגבורות כמש"ל:

אתפשט נהירו דדא בדא:    ר"ל שנכללו נשמתא ונפשא חו"ג ביחד: כלא אתרחשון בזמנא חדא שנוצרו שניהן כאחד גוף דכורא ורישא דנוקבא פרצופה. וז"ש מים טבאן מים בישן ר"ל חסדים וגבורות כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב בהאי אדם שארי ותקין כללא דדכר ונוקבא כד אתתקן דיוקנא בתקונוי כו' עד ואתתקנו מעהא ואמר שם ובכללא חדא אתעבידו כו' האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא וז"ש כאן בגין דאמר ישרצו ר"ל לשון רבים כולל כולם. אתכללו דא בדא חיה עלאה חיה תתאה - ר"ל זו"נ כנ"ל:

בכללא חדא אתעבידו חיה טבא חיה בישא:    ר"ל חו"ג. והגבורות באין מסוד הצמצום וסילוק האור כנ"ל ואף באור של היסוד כיון שנסתלק נמצא בו דין כל סילוק הוא בסוד דין לכן בו מים טבאן מים בישן והוא סוד ב' נקבים שביסוד א' מוציא זרע ושני כו' ודופן א' ביניהם. וכן דופן א' בין דכורא לנוקב' והן ימינא ושמאלא. ועמידת גופו של ז"א נגד היסוד וכן דיקנא דז"א שם והוא נגד זקן התחתון י"ג תקונים י"ג בריתות ולכן הדיקנא הוא בסוד הדעת עשב מזריע זרע עץ פרי כו' שהוא נגד היסוד דעתיקא קדישא וכל יסוד בפרצוף שלמעלה הוא דעת בפרצוף שלמטה כידוע זהו והאדם ידע כנ"ל. וז"ס גוף וברית כחדא חשבינן והן ו"ו שניהם כוללין ו"ק כל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף (ב"ר וישב):

ואמר מים טבאן מים בישן - חו"ג. חיה טבא חיה בישא - הן דו"נ. והענין כי נפש חיה הנפש כוללת ג"כ את עולם הבריאה כמ"ש לקמן פ"ד והיא ג"כ נבראת עמהם ונכללת עמהם כאחד ולכן הבריאה עם האצילות באחדות והיא מסוד נפש החיה שהיא מלכות של אצילות לכן מלכות בסוד מיעוטה ירדה שם ומתאחדת בתוכה. והיא לבוש של אצילות כהדין קמצא דלבושיה מניה כידוע. ושם הוא עץ הדעת טוב ורע כידוע בכמה מקומות בתקונים עץ החיים באצילות. ולכן מלכות ג"כ נקראת ע"ה טו"ר כידוע והוא בסוד מיעוטה בבריאה והוא כי באצילות הוא שם הוי"ה ובירידתה בבריאה נעשית בסוד אלקים ראש לשועלים שכולם נקראים בשם זה כל העולמות וכל המלאכים ואפילו הס"א אלהים אחרים כמ"ש בפרשת משפטים בדף צ"ו ע"א ת"ח כל שמהן וכל כינוין דשמהן כו' עד ואפילו עכו"ם בשמא דא אקרי עש"ה והוא ע"ה טו"ר שמשותף בו אלקים אחרים. אבל בהיותה באצילות אז היא ה אחרונה שבשם בסוד הוי"ה משא"כ בירידתה בבריאה כמ"ש בפרשת בראשית דף כ' ע"א ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים עד אקרון ממשלת הלילה ע"ש וזהו ע"ה טו"ר ושם חטא אדה"ר כמ"ש שם דף כ"ב ע"א וע"ב פתח ואמר למלכא דהוה ליה כמה בניינין כו' עד עור ובשר תלבישני שהוא לבוש לאצילות ושם חטא לכן אמר לקמן וכד חב אדם אתפשט שמאלא כו' שהוא בריאה הלבוש ששם חטאו ולכן וידעו כי ערומים הם שהפשיטו מלבוש. וז"ס שאמרו שלבושיו של אדה"ר נתפתה ונשאר ערום. ולכן עשה לו כתנות עור דמשכא דחוויא וצריך המיתה להפשיט אותו המלבוש שהוא הגוף של נחש. ובתחלה היה לו כתנות אור דבריאה ששם אור לבושו כנ"ל בזוהר הנ"ל וזהו עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד). וז"ש (פר"א פ"ג) שמים מהיכן נבראו מאור לבושו שנא' כו': ור"ל שמים נקרא עולם היצירה שז"א מקנן שם כידוע ואמר שנברא מאור לבושו ר"ל מבריאה כמ"ש למטה:

וז"ס אחיזת ס"א בלבושין כמ"ש (ברכות ו' ע"א) הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו וכמ"ש בפ' משפטים דף קי"ב ע"ב חמו חבריא מה כתיב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות כו' ע"ש. והענין כי לקיחת הברכות ממנו בערמה היה כמו שרימה הנחש לאדה"ר כן רימה יעקב לעשו ונטל את דיליה שיעקב שופריה דאדם (ב"ב נ"ח א') ועשו של הנחש כמ"ש שם דף קי"א ע"א בהג"ה ת"ח מה כתיב ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת כו' עד סוף כל הג"ה ע"ש ולכן רמה עכשיו אותו עם עקש תתפל. ועשו נטל בגדיו של אדה"ר שנתפתה אחר הנחש ולקח הס"ם והוא עשו והוא בגדי החמודות ולכן נטל יעקב ממנו ולקח הברכות. וז"ש חיה טבא חיה בישא שניהם בבריאה והוא טוב ורע כנ"ל והוא נפש הנ"ל:

ויאמר עד סטרא דנוקבא:    ר"ל נעשה אדם הוא נוקבא והוא בששי והוא נסירת הנוקבא ותקונהא בכל התקונים כי כשהיא אחורי ז"א היא גולגלתא סתימא בלא תקונין דגלגלתא כמ"ש באדרא רבא שם ועבד גולגלתא דנוקבא כלא סתימא מכל סטרוי רק בשערות כמ"ש שם וכן באדרא זוטא דף רצ"ו ע"א ואפיק גלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי רק בשערות כמ"ש שם וכן באדרא זוטא דף רצ"ו ע"א ואפיק גלגלתא חדא סתימא מכל סטרוי כו' ע"ש. וז"ס עולימתא שפירתא דל"ל עיינין (ריש סבא משפטים) ולכן כתיב ויבן ה' אלקים את הצלע שבנה אותה. ומלכות נקרא עולם העשיה שמלכות מקננת באופן ולכן כתיב נעשה אדם: וכן נעשה הוא לשון תיקון כמ"ש בפ' בראשית דף כ' ע"א ויעש רבוייא ותקונא דכלא כדקא יאות כו' והוא בששי לאחר שנתקן הכסא שהוא תוצא הארץ כו' ואח"כ נתקן הנוקבא כמ"ש שם ועם כל דא עד יום שתיתאה דאתתקן דיוקנא דאדם כדקא יאות לא אתיישב בדוכתיה וכדין אתתקן כו' ע"ש. וכאן לא רצה להפסיק סדר שלו כמ"ש לעיל: ואמר האדם לא כתיב אלא אדם סתם ר"ל האדם משמע האדם הידוע שאמרנו למעלה והוא ז"א שעליו נאמרו כל הפסוקים שקדמו כמ"ש לעיל ואמר אדם סתם שקאי על נוקבא. וז"ש לאפקא דלעילא דאתעביד בשמא שלים ר"ל ז"א אתעביד בשמא שלים כמש"ל ויטע ה' אלקים וייצר כו' משא"כ נוקבא ולכן נאמר ויאמר אלקים:

ואמר כד אשתלים דא אשתלים דא:    ר"ל ז"א ונוקביה אשתלימו פרצופיהם כאחת שמסיימין פרצופיהם כאחת וכן כל תקוני גופיהם נעשין כאחת כמ"ש באדרא רבא שם תו אתפשט האי תפארת ואתתקן מעוי דדכורא כו' ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב לסטרא אחרא ותקין מיעוי דנוקבא בסטרא דדינא ואתתקנו מעהא כו'. ואמר אשתלים דו"נ לאשלמא כלא שע"י נתקן כלא כמש"ל ועם כל דא עד יומא שתיתאה כו' כמש"ל וכמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא שהן תקונין דעלמין כלהו ואמר ה' סטרא דדכר אלקים סטרא דנוקבא השתא הוא שמא שלים כדקא יאות דאתפרשו דכר ונוקבא ומתחלה היה תפארת כלול ברחמי ובדינא שלכן נקרא שמא שלים משא"כ נוקבא שמעולם לא היתה כלילא חו"ג כי ז"א הוא בן בכור שנוטל שני חלקים חו"ג ונותן לנוקב' הגבורות כמ"ש באדרא זוטא ד' רצ"א ע"א וכלא נטיל בן דא וירית כלא והאי ירית לברתא כו' כמש"ל וכמ"ש באדרא רבא שם תאנא האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר כו' כנ"ל עד דאנסרו ואז כל הרחמים כלול בדכורא וכל הדינין כלולין בנוקבא. שזהו סוד הנסירה שכ"ז שהיו כלולים ברחמי ודינא אז היו דבוקין זה בזה בדופן אחד ואח"כ שזה כלו רחמים והיא כלא דינין אז אין להם חיבור וננסרו ואז הוא הוי"ה כלהו רחמין והיא אלקים כלא דינין וכמ"ש שם באדרא רבא ואתפשט רחמי בדכורא כו' כלהו דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי דנוקבא אתפשטת תמן ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא ותאנא כו' ע"ש. וכמ"ש בפרשת בראשית שם דז"א נקרא הוי"ה ונוקבא אלקים וכ"ז בירידתה בבריאה ששם נקראת אלקים כמ"ש בפרשת בראשית שם כמש"ל:

אתפשט כו'... באפכא:    ע"כ דיבר בתיקון ת"ת של ז"א ועכשיו אמר שאתפשט דכורא ואתתקן כל קו האמצעי שהוא יסוד ועטרת היסוד. וז"ש ואתתקן בתקונוי באמה בפומי' דאמה והן עיקר תקונין לאתבסמא נוקבא בדכורא שזה התיקון בעולם התהו שלא היה מתקלא. והמתקלא הוא ביסוד כמש"ל (ריש פ"א) שהמתקלא כף זכות וכף חובה והוא זכר ונקבה זכר כף זכות ונקבה כף חובה חו"ג ולשון חק מכריע בינתים הוא היסוד שנקרא לשון כמ"ש (ישעיה נ') לשון למודים בסוד למודי ה' נו"ה כידוע כמש"ל (שם) בסוד ברית הלשון וברית המעור. והמכריע צריך שיכלול שניהם זו"נ והוא אמה ופומיה דאמה שהוא יסוד ומלכות כידוע וז"ש באמה בפומיה דאמה - וכאן הוא התיקון וז"ש מלכין דאתבטלו הכא אתקיימו ר"ל שמנה מלכים מלכין הקדמאין דמיתו כאן אתקיימו בסוד מלך הדר שהוא פומיה דאמה כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ותאנא בצניעותא דספרא אתפשט דכורא כו' עד אתבסמו ואתכלילו דא בדא מי זהב רחמי ודינא ובדף קמ"ג ע"א וכד אתחברו אתבסמו עד ואתתקנו עלאין ותתאין ובדף קל"ה תאנא בצניעותא דספרא עתיקא דעתיקין כו' עד דייתי תקונא דאדם כו' ובאדרא זוטא דף רצ"ב ע"א ואלה המלכים אשר מלכו כו' הדר ודאי כו' וכתיב צדיק כתמר יפרח. והוא בפומיה דאמה כאן נתקיימו ע"י חסד דאתגלי בפום אמה. ולכן לא נתקיים העולם עד שבא אברהם חסד ואתגלייא האי פומיה דאמה ואז נתקיים העולם בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם (ב"ר פי"ב) ושם ה' זעירא פומיה דאמה כידוע. ושם נתקיים העולם כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה ר"ל ברית פומיה דאמה שמחבר יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי שהוא לשון חק מכריע בינתים כנ"ל וכמש"ל פ"א ע"ש: ואמר דינין דדכורא כו'. כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"ב ותאנא בצניעותא דספרא דכל דינין דמשתכחין מדכורא כו' עד ואתתקנו עלאין ותתאין והענין כי בקו האמצעי דעתיקא קדישא נתצמצם האור מטיבורו ולמטה מחצי ת"ת ויסוד ומלכות ונשארו ביסוד וצמצום הוא דין ורישא דז"א הוא בחצי ת"ת לכן הוא דין וכן סופא דנוק' שהוא גופא דילה עומד נגד מלכות הוא ג"כ דין. וגופא דז"א ורישא דנוקב"א עומדים נגד יסוד דעתיקא קדישא ששם המים הם רחמים:

וי"ה קונטרין כו'... אשתכח:    קנטורין הוא כמו קנטר של בנאי שהוא שבט ברזל כידוע דקיטורא כמו בכל קטורין של אביו וצר כל קטורין של ולד בדמות הנואף ר"ל כאן כללות כל הגבורות שהן מכונין בשבט ברזל כמ"ש בהקדמת הזוהר דף ו' ע"ב וירד אליו בשבט בדינא קשיא. ור"ל כללות ה' גבורות בעטפוי שקיעין ר"ל בערוותה. שכחות הגבורות עשו השקיעה שם בה כמו שהחסדים הוציאו את אמה שלו כן הגבורות עשו שקיעה שהן סוד הצמצום והשקיעה וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א וכיון דאתפשט אמה דא אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן בשמאלא דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד וארשים בערייתה כסותאן דכל גופא דנוק' ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה לאצנעא אתר לההוא אמה דאיקרי חסד בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן והאי חסד כליל בחמש חסדים חסד ימינא גבורה שמאלא אתבסם דא בדא ואקרי אדם כליל מתרין סטרוי כו': ואמר י' זעירא בגווה אשתכח - ר"ל בתוך ערייתה ש י' זעירא הוא יסודה בעטרת שלה כידוע וכמו שיו"ד אתגלי בפומיה דאמה כן הוא בה כידוע. ואמר בעטפוי ר"ל בחיקה כמו אשת חיקך (דברים י"ג) משוכבת חיקך (מיכה ז') ובחיקו תשכב (שמואל ב' י"ב) וכן באדרא רבא שם קורא שם כסותאן דכל גופא כנ"ל. וזהו שאמר וי"ה ר"ל כאן הוא צירוף מו' צרופים של יה"ו שא' הוא צירוף וי"ה והוא ו' דכורא ה' נוקבא י' זעירא בינתים:

אי כו'...וקטפורין:    עכשיו מבאר סוד קין והבל ובזה נכלל כל הפרשה של קין והבל עד זה ספר תולדות אדם וכתב זה כאן א' משום שרוצה לבאר בזה הפרשה למטה האיך תלוין כתרין תתאין באדם והוא בזאת הפרשה כמ"ש למטה וקין הוא קינא דמדורין בישין כמש"ו. ועוד משום שרוצה לבאר כללות התבסמות וחבורא דלהון כמו שסיים את הפרק וכן התחיל התבסמות כאן באמה ובערייתא דאמה מבסם לנוקבא כמ"ש באדרא רבא שם ושם ובאדרא זוטא דף רצ"ו ע"א אמה דדכורא סיומא דכל גופא ואקרי יסוד ודא הוא דרגא דמבסם לנוקבא כו' ע"ש: ואמר אי אתבסמו דינין בעא עתיקא ר"ל שרצה לידע אם אתבסמו וחבר לון והואיל שלא נתבסמת עדיין לכן חויא בא עלה שהוא סוד הדינין ויצא קין לשון קינא דמדורין בישין. שקין הוא בנוק' דתהומא רבא ושם הן מדורין בישין דס"א והוא קינא דלהון כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ג ע"א ותאנא בצניעותא דספרא בעא ע"ק למחזי כו' עד חד לסטרוי וחד לסטרוי ושם ע"ב ותאנא כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם עד ולא מתדבקאן בכללא דגופא. והן רוחין בישין ועלעולין וקין הוא מדורא דלהון כמ"ש שם שעיילין בנוקבא דת"ר לאתדבקא בההוא כו' כנ"ל וז"ש קינא דמדורא כו'. ואמר וקינא דזוהמא אתקנין בגווה ר"ל כמ"ש ההוא זוהמא דקבילת מנחש הוה מכשכש במעהא ולא אשכח אתר למשרי בגווה עד שבא אדם עלה ואז באותו זרע אתקנין ביה ההוא זוהמא שלא היה לו גוף לההוא זוהמא שקבל מנחש עד שמצא הזרע דקין ושם נכלל בגוף. וכן ההוא רוחא דשמאלא אזלא וטאסא בעלמא עד דעיילא בנד"תר אל דינא דקין לאשתכחא גופא לאכללא בגווה כמש"ל: למעבד מדורא בישא - ר"ל לההוא רוחא דשמאלא כמש"ל. ואמר דזוהמא כמ"ש כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא כו'. ואמר ותהר ותלד את קין קינא ר"ל קין לשון קינא ואמר דמדורא שהיכלות שלהן נקראין מדורין כמ"ש בפרשת בראשית והן ז' מדורין ז' שמהן דס"א ז' דרגין כמ"ש לקמן פ"ה ועיקרן הן שלש כמ"ש בפרשת בא דף ל"ח ע"א תאנא י' כתרין אינון לתתא כגוונא דלעילא וכלהו סתימין בתלתא אלין דאמרן ותלת קשרין קשירו בהון על ג' דרגין די בהון עבדו דישראל כו' ובדף מ"ב ע"ב תאנא תלת קשרין אינון דכל שאר מתקשרי בהו כו'. ולכן אמר כאן תלת דרגין דרוחין בישין. ועלעולין. וקטפורין - והן תלת דרגין דנפקין מחוטמא תלת שלהובין תננא. ואשא. וגחלי דנורא כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא כמש"ל. והן אף. וחימה. ומשחית כמ"ש באדרא רבא שם. ותלת גווני דעיינין למרתת קמייהו. וכמ"ש לקמן בפ"ה כד נטיל גסטרא אתעביד לתלת רוחין. וקטפורין הן שדין הן ניצוצין דלהטין ודעכין שמתין כב"א כמ"ש בפרשת בראשית דף מ"ח ע"א ת"ח כד אתקדש יומא כו' וכל רוחין ועלעולין ושדין כו' ואעלין בעינא דריחייא דנוק' דתהומא רבא כו' ע"ש וזהו קין: והבל הוא מדוריה בימא רבא והוא אתבסם יתיר כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ג ע"א כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת בתר דא ואפיקת אחרא בסימא יתיר כו' ע"ש כנ"ל ושם ע"ב וברוחא דאקרי הבל דאתבסם יתיר כו' והוא כי הנחש תרין דרגין וכמ"ש בתס"ט ערל ובת זוגו והוא נגד בקדושה יסוד ועטרת היסוד ובתרין דרגין אלין בא על חוה וכנגדן יצאו אלו שנים קין והבל. וז"ש בפרשת בראשית דף ל"ו ע"ב לבתר אולידו ברא קדמאה ברא דזוהמא הוו תרין אתו עלה דחוה עד ורשעים וחייבי עלמא ושם אר"י מאי דכתיב ויהי בהיותם כו' ובדף ל"ז רח"א בנוי דקין הוו כו' כד אתא כו' ויתבאר הכל לקמן פ"ד:

אתקין ביה עד בסטרוי:    עד עכשיו פירש קו האמצעי של זו"נ כמ"ש לעיל ישרצו המים שהוא יסוד דעתיקא קדישא שרץ נפש חיה חיה עלאה חיה תתאה זו"נ והוא נפש בנוקבא חיה בז"א כלומר ח"י. ואמר שרץ נפש הוא חיה טבא חיה בישא שנכלל בריאה בנוקבא כמש"ל. ואח"כ ע"י החסדים אתפשט באמה בפומיה דאמה כנ"ל וכמ"ש בפרשת בראשית דף ט"ז ע"ב ויקרא אלקים וגו' מהו ויקרא קרא וזמין לאפקא מהאי אור שלים דקיימא באמצעיתא חד נהירו דאיהו יסודא דעלמא דעליה קיימי עלמין וממהוא אור אשלים עד"א אתפשט יסודא ח"י עלמין דאיהו יום מסט' דימינא כו' עאל ימינא בההוא עמודא שלים דבאמצעיתא כלול ברזא דשמאלא וסליק לעילא עד נקודה קדמאה ונטיל ואחיד תמן חילא דתלת נקודין חולם שורק חירק זרע קדש דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דא דאתחבר כלא בעד"א ואפיק יסודא דעלמא ובג"כ אקרי כל דאחיד כלא כו' ור"ל שכולל כל ה"ח כי ה"ח עיקרן שלשה שהן חג"ת ונ"ה נכללין בחג"ת והן ענפיהם ולכן בכ"מ עיקרן שלשה כמש"ל. וכן בגבורות לכן מחוטמא ששם קיבוץ כל ה"ג תלת שלהובין כמש"ל. וכן כאן עיקרן חג"ת והן שלש טפין שבאין ממוח והן ה"ח שנוטל מחכמה ששם ה"ח כידוע וכמ"ש סליק לעילא עד נקודה קדמאה כו'. ואמר שם יסודא אחיד בעד"א מההוא תוספת נהור' דהוה ביה דכיון דההוא עד"א אשתלים כו' ומההוא תוספת דחדוה נפיק יסודא דעלמין ואקרי מוסף כו'. וכן בנוקבא מקיבוץ ה"ג שקיע בה יסודה. וז"ש גוף וברית כחד חשבינן והוא בין בדכורא בין בנוקב' והכל כליל בנפש חיה כמש"ל. ועכשיו מפרש דרועין ושוקין דדכורא ונוקבא ואשתלים כל פרצוף שלהן: ואמר אתקין ביה בהאי אדם ר"ל כללא דדכר ונוקבא. בתרין צ"ל כתרין. בכלל ופרט הן דרועין. אתכללו בפרט וכלל הן שוקין. ומפרש והולך מה הן כלל ופרט ופרט וכלל ואמר שוקין ודרועין ימינא ושמאלא. ואמר דא אתפליג בסטרוי ר"ל בדרועין ושוקין ימינא ושמאלא של שני הדרועין ושוקין אתפלגו ואינן מחוברין שם כי אינן מחוברין אלא בקו האמצעי כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א ע"כ אתדבקו אתתא בדכורא בסטרוי מתפרשין בדרועין בשוקין דרועא דדכורא חד ימינא וחד שמאלא כו':

וענין כלל ופרט ופרט וכלל הוא כמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ח כד אתתקן אפיק ט' נהורין כו' ואמר שם תלת רישין אתגלפו דא לגו מן דא כו' ואמר שם ע"ב האי ע"ק אשתכח בתלת רישין כו' ואמר שם דף רפ"ט ע"ב כד אתנהיר נהיר ממזלא יקירא אתנהירו ג' רישין עלאין תרין רישין וחד דכליל לון ובמזלא תליין ואתכלילן כו' כמה דעתיקא קדישא תלת רישין מתעטרן ביה הכי כלא בתלת רישין וכד אתנהרן תליין כלהו דא בדא בתלת רישין תרין מתרין סטרין וחד דכליל לון כו' ע"ש ואמר שם ואלין תלת מתפשטן לז"א כו' ובדף רצ"ב ע"ב וכד אתחברו תרווייהו ואתכלילו דא בדא נפיק גולגלתא חד תקיפא ואתפשט בסטרוי דא בסטרא דא ודא בסטרא דא כמה דעתיקא קדישא תלת רישין אשתכחו בחד כך כלא אזדמן בתלת רישין כמה דאמינא. והן ג"פ תלת תלת רישין דעתיקא קדישא הן כח"ב כידוע. ותלת דאבא ואמא ודעת הן חג"ת כי שם מקומם בע"ק כידוע. ותלת דז"א בנה"י דעתיקא קדישא והן תלת מוחין כמ"ש בחללא דגולגלתא נהירין תלת נהורין כו' והן כלולין בגלגלת כידוע. וגולגלתא דנוקבא הוא מלכות משלמת לע"ס ומקומה בת"ת דז"א. וידוע שבעשירית נכלל כל הע"ס לכן בת"ת דז"א נכלל כל הע"ס בכלל וכמ"ש והבריח התיכון כו' דאשלים לכל סטרין. לכן כל הוי"ה נכלל בו וידוע שכלל ע"ס נכלל בד' אותיות הוי"ה והוא נקרא בשם הוי"ה והוא ידוע וזהו ע"ס בכלל בגופא בת"ת ובפרט בידין עשר אצבעות. וז"ש בספר יצירה חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במלת הלשון ואמרנו לעיל כי ת"ת הוא לישן סתים לאימא כמ"ש בפ"א. והמכריע כולל שני הקצוות וכמ"ש לעיל והן ספר וספר וסיפור וסיפור כולל שני הספרים. והן נגד לוחות הראשונות ספר וספר הן שני לוחות נגד ב' ידים חמש נגד חמש וסיפור הוא עשרת הדיבור במאמר אחד ות"ת נקרא אחד כידוע. וזהו בכל"ל ופר"ט כי ת"ת גבוה מחו"ג כידוע וכן בהיכלות היכל הרצון עליון מהיכל אהבה והיכל זכות: ופר"ט וכל"ל הוא בשוקין ג"כ חמש נגד חמש ויסוד הוא אחרון ונקרא כל כולל כולם זהו פר"ט וכלל. ואמר אתקין ביה בהאי אדם כתרין בכלל ופרט הוא כתרין עלאין הן ע"ס דקדושה שהן בכללא דאדם שאדם נסתיים בת"ת כי עד שם נקרא גופא אבל נה"י לבר מגופא ואינן בכללא דאדם לכן ת"ת נקרא אדם כי הוא האחרון מכללא דאדם ובו נתכללו כולם כנ"ל. וכתרין תתאין ע"ס דלהון נכללו בנה"י שהן פר"ט וכלל כנ"ל וז"ש אתכללו בפרט וכלל וכמ"ש באדרא רבא דף קמ"ג אר"ש חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא כו' עד מעילא ותתא ומנייהו ידעי דקאמרי להו ע"ש כל המאמר עד סופו. וכללא דס"א הן שני מרגלים שהן קין והבל וב' נוקבין מרוחא דשמאלא דלא אתכללו באדם והן מראות נגעים שנים שהן ארבעה והן נאחזין בשוקין דדכורא ונוקבא דכורין בשוקין דדכורא ונוקבין בשוקין דנוקבא. וידוע שנוקבא דס"א נקרא מות בסוד צלמות צל דכורא מות נוקבא ולכן רגליה יורדות מות (משלי ה'). ואף שנאחזין בדכורא כולם נאחזים בסט' דנוקבא אלא נגד שוקין דדכורא והוא בידין דנוקבא שהן נגד שוקין דדכורא כידוע שממית בידים תתפש (שם ל') דכורין בידהא ונוקבין ברגלהא. וכמ"ש בפרשת אחרי מות דף ס' ע"ב תרין בנין כו' מתחות סטרי אברהא והן בידהא תרין בנות בתחות רגלהא וכולן נאחזין בטופרי דידין ורגלין כמ"ש שם ואלין מתאחדן בטופרי דההוא ערסא כו'. והכלל כי הן נאחזין בשוקין ומלאכים קדישין נאחזין בידין וז"ש באדרא רבא שם וכ"ת הא מלאכין קדישין דליתנהון בכללא דגופא לא כו' ר"ל שאינן באין מקו האמצעי ת"ת ששם גופא שישראל באין מהם שלכן ישראל גבוהין ממלאכים ובאין מנפש חיה קו האמצעי שלכן אמרו (ב"ר פ"ז) נפש חיה זו נפש של אדה"ר. והכל בפרשה זו שרץ נפש חיה זו גופא דזו"נ כל קו האמצעי כמש"ל:

ועוף יעופף. דרועין דזו"נ שהן חו"ג כידוע שכל עפיפה הוא בחו"ג שהן כנפים ובשתים יעופף (ישעיה ו') הוא ח"וג משש כנפים שהן ו"ק וידים הן במקום כנפים דעופות וידוע שבאצילות הן כנפים חו"ג. וז"ש (זוהר פרשת פקודי רל"ט) ועוף יעופף אלו מיכאל וגבריאל שהן חו"ג. ודייקו ועוף מיכאל שמיכאל באחת יעופף זה גבריאל שגבריאל בשתים (ברכות ד' ע"ב) שזהו יעופף כפל ואין כאן מקומו: ואמר ע"פ רקיע השמים שידים וכן כנפים מגביהין למעלה מן הראש על הרקיע קרומא דעתיקא קדישא כמש"ל (דמ"ב ע"ב): ויברא אלקים את התנינם הגדולים אלו השוקין והן גידולן במים נגד היסוד ששם המים וכמ"ש בשני בדי ערבות שהן נו"ה שגדילין על מים כמ"ש ערבי נחל וכמ"ש בתז"ח ברהטים בשקתות המים נו"ה. והן שני ראשי הס"א כידוע נחש בריח ונחש עקלתון והן נאחזין בשוקין וכנגדן בקדושה נקראין השוקים תנינים: ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למיניהם. הן גופין דזו"נ וזיניהן כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב את האדם דכליל דכר ונוקבא את לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מיניה דדו"נ: ואת כל עוף כנף למינהו. הן מלאכין קדישין והן הידים. כמ"ש פרשת שמיני דף ל"ט ע"ב ואת כל עוף כנף למינהו אלין כל אינון מלאכין קדישין כו' ע"ש ובפרשת בראשית דף ל"ז ע"א ועוף יעופף על הארץ אלין שליחי כו' ע"ש עד שם ע"ב עד וסלקין לון לעילא ובפ' שמיני שם ואת כל נפש החיה כו' החיה הרמשת דא איהי חיה דרחשא בכל טורין עד כי אחיה. וכמו שיסוד לא נברא במאמר רק בתוספת נהורא מעד"א כמש"ל (ד' מ"ד ע"ג) כך התנינים לא נבראו במאמר ולכן לא נזכרו במאמר ונתברכו כאן דרועין ושוקין בפריה ורביה כי הן חו"ג דדכורא ונוקבא. וביום הששי נברכו אדם דו"נ שהן גופין דלהון שאז נתקנו שדרועין ושוקין נבראו תיכף בתיקונם מתפרדין בסטרוי משא"כ בגופין שלא נתקנו עד יום ששי ואז נברכו בפ"ו. וז"ש בר"מ פרשת שמיני ופרשת תצא מה נוני ימא חיותן בימא אוף ת"ח מארי מתני' חיותן באורייתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים תנינא דמתני' דבה אתרבו תניני ימא ואי אינון ביבשתא יפלון למיא כו' ות"ח הן נו"ה כידוע וכל בניך למודי ה' (ישעיה נ"ד) כידוע כ"ז והן נקראין תנינים. ואמר שם פרשת תצא אתנים בהיפוך אתוון תנאים כו' והן נו"ה ששם תנאים כמ"ש פרשת פקודי בהיכלות. וכן איתנים הן נו"ה כמ"ש פרשת משפטים דף ק"י ע"ב איתנים ירכין תקיפין כנחשא כו' איתנים אינון תנאים עמודים סמכין לבר מגופא כו' ע"ש. וכאן הוא סיום יום החמישי:

אתתקן כו' עד סוף הפרק:    ר"ל נתתקן אנפין באנפין ונזדווגו בשלישי שת שאז נתבסם עלמא שת שהושתת העולם כידוע כמ"ש באדרא רבא ותאנא בצ"ד כיון דאתבסמו כו' ע"ש. ואז נכללו הכל כל הפרצופין כא' כמ"ש באדרא זוטא דחכמה נכלל בז"א ובינה בנוקבא ונקרא ז"א י' ונוקבא ה'. וע"ק מתייחד בתוכם דעלת העלת לא נחית עליה עד דאתתקן בנוקבא כמ"ש בתיקונים והוא המייחדם כמ"ש שם והוא ו' וע"י נשלם אדם כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א ע"ב וכתיב וייצר ה' אלקים כו' עד ולמהוי הוא בלחודוי. וז"ש יה"ו י' דכר ה' נוקבא ו' כתיב זכר כו' ר"ל אז קראן אדם שנתייחד בתוכם ע"ק כנ"ל והוא ו'. וז"ס האבות יה"ו שכוללין כל המרכבה אברהם י' יצחק ה' יעקב ו'. והוא ע"ק כולל כל האצילות והבריח התיכון (הגהה - מהמלה כי יעקב עד המלה כידוע צריך להיות בסוף הפרק אחר תיבת בהן, כי העיר הה"ג ר"א ק"מ נ"י שראה כן ברור בגליון כתי"ק שתחת ידו ש"ל): כי יעקב בחיר של אבות שהוא כלל הכל כידוע ודוד שלימו דאבהן. וכ"ז כ"ה בכל פרצוף ולכן כמה בחינות הן בכל דור בחינת אבות ודוד כידוע. וי' שני זכרים וכן ה' וכן ו' מטיבורו ולמעלה ולמטה כנ"ל ולכן לכ"א מן האבות היו לו ב' שמות קודם שנשלם היה למטה ואח"כ למעלה: ואמר דיוקנא כו' יתיב כו' ר"ל הכסא כבוד הוא ה' אחרונה של השם ולכן עמהם באחדות והוא דרגא דדוד כמ"ש (ישעיה ט') על כסא דוד: ואמר וכתיב ועל כו'. כלל האדם יה"ו על הכסא ה' אחרונה. וז"ס וע"י יתיב כורסייה כו' שע"י יתיב על הכסא כמ"ש באדרא רבא ע"ש וז"ס שאדה"ר נתגלגל בג' אבות כמ"ש בתיקונים שאדם הוא כלל כל האצילות כמ"ש כאן יה"ו נקראין אדם וכן האבות כוללין כלל כל האצילות ונתתקן בהן: סליק פרקא תליתאה ליקוט סוד ישראל ויעקב ורחל ולאה. כי הנוקבין שבז"ונ שניהם מחצי פרצוף למטה והדכורין שבהן שניהן למעלה ושניהן הן בעלמא דאתכסייא וז"ש בזוהר מתה עלי רחל כו'. והחילוק שבין ז"ונ כי בז"א הנוקבא יעקב הוא הארה בעלמא כי עיקרו הדכורא ובמלכות להיפך רחל עקרת הבית:

(הגהה - סוד ישראל ויעקב ורחל ולאה. כי הנוקבין שבז"ונ שניהם מחצי פרצוף למטה והדכורין שבהן שניהן למעלה ושניהן הן בעלמא דאתכסייא וז"ש בזוהר מתה עלי רחל כו'. והחילוק שבין זו"נ כי בז"א הנוקבא יעקב הוא הארה בעלמא כי עיקרו הדכורא ובמלכות להיפך רחל עקרת הבית):