זהר חלק ג רצד א
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
דף רצד א
"תמיד עיני יי' אלהיך בה מרשית השנה". "מרשית" חסר א' כתיב, ולא "ראשית" באלף. מאן היא? ה"א דלתתא. ולעילא כתיב, "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" (איכה, ב). מאי טעמא "השליך משמים ארץ"? משום דכתיב (דף רצ"ד ע"א) "אלביש שמים קדרות" (ישעיה, נ), ועיינין בקדרותא, בגוונא אוכמא אתחפו.
"מרשית השנה" - מאן אתר מסתכלין בירושלם אלין עיני יי'? חזר ופירש "מרשית השנה" - דהוא דינא בלא אלף, ודינא אתאחד מסטרהא, אף על גב דלאו הוא דינא ממש. "ועד אחרית שנה" - אחרית שנה ודאי דינא אשתכח. דהא כתיב "צדק ילין בה" (ישעיה, א), דהיא אחרית השנה.
תא חזי, א' בלחודוי אקרי ראשון, דכר. באל"ף סתים וגניז מה דלא אתידע. כד אתחבר האי אל"ף באתר אחרא, אקרי ראשית. ואי תימא דאתחברא. לא. אלא אתגליא ביה, ונהיר ליה, וכדין אקרי ראשית. ואפילו בהאי ראשית לא אשגח בירושלם, דאלמלא הות בהאי - אתקיימת תדירא. אבל "מרשית" כתיב. ולעלמא דאתי כתיב "ראשון לציון הנה הנם וגו'" (ישעיה, מא).
חוטמא דזעיר אנפין, תקונא דפרצופא. כל פרצופא ביה אשתמודע. חוטמא דא - לא כחוטמא דעתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין. דחוטמא דעתיקא, חיים דחיים לכלא. דהא מתרין נוקבין נפקין רוחין דחיין לכלא. בהאי זעיר אנפין כתיב "עלה עשן באפו וגו'" (שמואל ב, כב).
בהאי תננא כל גווני (תרי גווני) אחידן ביה, בכל גוונא וגוונא, אחידן כמה מאריהון דדינא קשיא. דאחידן בההוא תננא. (ובגין כך) ולא מתבסמין כלהו, אלא בתננא דמדבחא דלתתא. ועל דא כתיב "וירח יי' את ריח הניחח" (בראשית, ח). מהו "הניחח"? אתבסמותא דמארי דינא, נחת רוח.
"וירח יי' את ריח הניחח" - "את ריח הקרבן" לא כתיב, אלא "את ריח הניחח" דכלהו גבוראן דאחידן בחוטמא וכל דאתאחדן בהו. כלהו מתבסמן. וכמה גבוראן מתאחדן כחדא, דכתיב "מי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו" (תהלים, קו). והאי חוטמא, מחד נוקבא נפק אשא דאכלא כל שאר אשין. בחד נוקבא תננא. והאי והאי אשתכח באשא ותננא דמדבחא. ואתגלייא האי עתיקא קדישא, ואשתכך כלא. היינו דאתמר "ותהלתי אחטם לך" (ישעיה, מח).
חוטמא דעתיקא קדישא אריך, ומתפשט. ואקרי "ארך אפים". והאי חוטמא - זעיר. וכד תננא שרי - נפיק בבהילו ואתעביד דינא. ומאן מעכב להאי? חוטמא דעתיקא. וכלא כמה דאמינא באדרא, ואתערו חברייא.
ובספרא דרב המנונא סבא, אוקים הני תרי נוקבי; מחד תננא ואשא, ומחד נייחא ורוחא טבא. דאית ביה ימינא ושמאלא. וכתיב (ס"א דכתיב) "וריח לו כלבנון" (הושע, יד). ובנוקבא כתיב "וריח אפך כתפוחים" (שיר השירים, ז). ומה בנוקבא הכי - כל שכן ביה. ושפיר קאמר.
ומה דאמר "וירח יי' את ריח הניחח" - "הניחח" בתרי סטרי. חד נייחא, דאתגלייא עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, דהאי הוא נייחא ואתבסמותא לכלא. וחד אתבסמותא דלתתא, בההוא תננא ואשא דמדבחא. ובגין דאיהו מתרין סטרין, כתיב "ניחח". וכלא בזעיר אנפין אתמר.
תרי אודנין, למשמע טב וביש. ותרווייהו סלקין לחד. דכתיב "הטה יי' אזנך ושמע" (מלכים ב, יט). אודנא לגו בגו דיליה, תלייא ברשימין עקימין, בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא, ויבחין ביה מוחא, ולא בבהילו, דכל מלה דהוי בבהילו, לא הוה בחכמתא שלימתא.
מאודנין אלין תליין כל מאריהון דגדפין, דנטלין קלא מעלמא, וכלהו הכי אקרון "אזני יי'" דכתיב בהו "כי עוף השמים יוליך את הקול וגו'" (קהלת, י). "כי עוף השמים יוליך את הקול" - האי קרא קשיא, השתא מאי קול איכא הכא, דהא רישא דקרא כתיב "גם במדעך מלך אל תקלל", "במדעך" כתיב. "ובחדרי משכבך וגו'" מאי טעמא? "כי עוף השמים יוליך את הקול". והא ליכא הכא קלא?!