ביאור:תוספתא/תענית/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת תענית פרק שלישי

מעמדות

(א)

בשלשה פרקים נושאין כפיהן ד' פעמים ביום: בשחר בחצות במנחה ובנעילה, דברי ר' מאיר

וחכמים אומרים: במנחה ובנעילה לא היה שם נשיאת כפים

ראו משנה ד, א.
הכהן מברך במעומד, כשם שכל עבודתו היא בעמידה, וראו זבחים ב א שנאמר לעמוד לשרת, וראו גם ספרי דברים קנה. בויקרא ט כב ברך אהרון את העם בנשיאת כפיים בבקר, ומכאן שברכת כהנים היא תמיד בנשיאת כפיים בבקר; וראו ספרי במדבר לט.

שנאמר (דברים יח ה): לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו
מקיש בניו לו: מה הוא מעומד ונשיאות כפים בבוקר - אף בניו מעומד ונשיאות כפים בבוקר.

(ב)
שמונה משמרות תקן משה לכהונה ושמונה ללוים

ראו משנה ד, ב.
השאלה כאן דומה לזו שבמשנה, אבל התשובה שונה. לפי האמור כאן אין קשר בין השאלה על החובה לעמוד על התמיד לבין המעמדות, שהרי ממילא שולחים למקדש את הכהנים שבמשמרת. הקשר הוא בכך שהמעמדות נותנים הרגשה של שליחות כי הם משתפים את הציבור בחיי המשמרת. פורמלית אכן התשובה היא דין השליחות השנוי כאן, אבל החוייה של השליחות מחייבת את המעמדות, כנאמר במשנה.

משעמד דוד ושמואל הרואה עשאום כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה
שנאמר (דברי הימים א ט כב): המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם
אלו משמרות כהונה ולויה.
עמדו נביאים שבירושלים וקבעו שם כ"ד מעמדות כנגד כ"ד משמרות כהונה ולויה
שנאמר (במדבר כח ב): צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי
אי אפשר לומר כל ישראל, אלא מלמד ששלוחו של אדם כמותו.

(ג)
הגיע זמן המשמר - כהנים ולוים עולים לירושלים

חלק מהישראלים עולים גם הם, אבל לא כולם.
נוכחות של חלק מהמשמר בירושלים ("העם") היא חיונית לעבודה.
ראו משנה ד, ד-ה: א' בניסן הוא היום היחידי, חוץ מא' בטבת, שיש בו קרבן עצים וגם מוסף, ולכן אין בו קריאת התורה של המעמד במנחה ובנעילה.

וישראל שבאותו משמר, שאין יכולים לעלות לירושלים,
מתכנסים לעריהן וקורין מעשה בראשית ובטלים מן המלאכה כל אותה שבת
רשב"א אומר כהנים ולוים וכלי שיר והעם מעכבין את העבודה
באחד בניסן אין בו מנחה ונעילה, משום שיש בו קרבן מוסף וקרבן עצים.

(ד)
פרשה גדולה קורין אותה בשנים, וקטנה ביחיד, בשחרית ובמוסף, דברי ר"מ

ראו משנה ד, ג-ד.
ר' יוסי בדעה שבמנחה היו קוראים בעל פה כציבור, כשם שפורסים על שמע.

וחכמים אומרים: כל שיש בו מוסף קורין בו מוסף, וכל שאין בו מוסף אין קורין בו מוסף
בשחרית ובמוסף נכנסין לבתי כנסיות וקורין, במנחה קורין על פה
ר' יוסי אומר אין היחיד קורא ע"פ
אלא נכנסין לבתי כנסיות וקורין על פה, כדרך שקורין את שמע.

עצי כהנים מול התעניות

(ה)

מה ראו זמן עצי כהנים והעם לימנות? במשנה שכשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה

עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמן, ומסרו לצבור

קרבן עצים הוא מועד של בית שני בלבד, בדומה לחלוקת המשמרות בעליית עזרא, ראו לעיל ב, א.

וכן התנו עמהן הנביאים
שאפילו לשכה מלאה עצים, ואפילו עצים משל צבור, ועמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמן
לא יהא קרבן מתקרב אלא משלהם תחלה
שנאמר (נחמיה י לה): והגורלות הפלנו על קרבן עצים
ואומר (עזרא ז ט): כי עזרא הכין לבבו וגו'.

(ו)
אותן ימים אסורים בהספד ובתענית, בין משחרב הבית ובין עד שלא חרב הבית

ראו לעיל ב, ה.
ראב"צ טוען שמגילת תענית לא בטלה, ולכן אחרי החורבן לא השלימו בני סנאה את התענית כי בי' באב הקריבו קרבן עצים.

רבי יוסי אומר: משחרב הבית – מותרין, מפני שאבל הוא להם
אמר רבי אלעזר בר צדוק: אני הייתי מבני סנאב בן בנימין וחל ט' באב להיות בשבת
ודחינוהו לאחר השבת, והיינו מתענין ולא משלימים.

(ז)
מהו "בני גונבי עלי" ו"בני קוצעי קציעות"?

ראו משנה ד, ה.
מלכי יוון, וכן האיזכור של ירבעם הם מפחד הצנזורה של מלכי רומי. אבל הסיבה להושבת המשמרות היא דומה, ראו מלכים א יב כז.
ההסבר מדרשי ומשלב את גונבי עלי ואת קוצעי קציעות יחדיו.

שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים, שלא לעלות לירושלים
כדרך שהושיב ירבעם,
כל מי שהוא כשר וירא חטא באותו הדור היה נוטל את הבכורים, ומחפן כמין קציעות
ומניחן בכלים ונטל את הסל ואת העלי על כתפו ועלה
כשהגיע לאותו משמר אמרו לו: לאן אתה הולך?
אומר להם: לעשות שתי קציעות הללו שני כפין של דבלה
במכתשת הלז שבפני בעלי זה שעל כתפי
כיון שעבר מאותו משמר - מעטרן ומעלן לירושלים.

(ח)
מה הוא אומר "בני סלמאי הנטופתי"?

בבית ראשון הערימו והביאו ביכורים, ובבית שני – עצים.
אבל ראו תרגום לדבהי"א ב נד. שם מייחסים לבני שלמא גם הבאת ביכורים וגם קרבן עצים.

שבשעה שהושיבו מלכי יון פרדסאות על הדרכים, שלא לעלות לירושלים
כדרך שהושיב ירבעם בן נבט
כל מי שהוא ירא חטא וכשר באותו הדור היה מביא שני גזרי עצים
ועושה אותן כמין סולם ומניחן על כתפו ועולה
כשהגיע לאותו משמר אמר לו: לאן אתה הולך?
אומר להם: ליטול ב' גוזלות משובך הלז שבפני בסולם זה שעל כתפו
כיון שעבר מאותו משמר - מפרקן ומעלן לירושלים
ולפי שמסרו עצמן על התורה ועל המצות, לפיכך נמצא להם שם טוב וזכר טוב בעולם
ועליהם הוא אומר (משלי י ז) "זכר צדיק לברכה"
ועל ירבעם בן נבט וחביריו הוא אומר (שם) "ושם רשעים ירקב".

תשעה באב וי"ז בתמוז

(ט)
ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי, וחובה ליום חייב

ראו סדר עולם רבא פרק ל.

כשחרב הבית בראשונה מוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היה
ומשמרתו של יהויריב היתה וט' באב היה, וכן בשנייה
והלוים עומדין על דוכנן ואומרים (תהלים צד כג): וישב עליהם את אונם
למחר כשיבנה הבית, מה הוא אומר?
(דברי הימים א טז לו): ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם
(תהלים עב יח): עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'.

(י)

בתשעה בחודש הובקעה העיר בשניה, ובראשונה בז' בו
אם נאמר (ירמיהו נב יב) "בעשור לחודש" למה נאמר (מלכים ב כה ח) "בשבעה בחודש"?
ואם נאמר בז' בחודש למה נאמר בי' בחודש?
אלא בז' בחודש כיבשו האומות את ההיכל ונטלו את העמודים ואת הים ואת המכונות
והיו מקרקרים שביעי שמיני ותשיעי עד שפנה יום.
וכן הוא אומר (ירמיה ו ד) "אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב"
לעתותי ערב הציתו בו את האור ונשרף עם שקיעת החמה בעשור לחודש.

(יא)

כל שהוא מסעודת ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין

ואסור לאכול שני תבשילים ואסור לרחוץ ולסוך.

ראו משנה ד, ז. מותר לאכול שני תבשילים וכו' בסעודה שלפני הסעודה המפסקת. לדעת ר' ישמעאל הכל מותר עד תחילת התענית.
לפי התוספתא מותר לרחוץ ולסוך מיד במוצאי תשעה באב.

וכל שאינו מסעודת ט' באב מותר לאכול בשר ולשתות יין, ומותר לאכול שני תבשילין
ומותר לרחוץ ולסוך
רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משם אביו: כל שעה שמותר לאכול - מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו
ואין שאילת שלום לחברים בט' באב, ולהדיוט - בשפה רפה.
מתקנין מט' באב לי' באב.
עבר ט' באב - מותרין בכולם.

(יב)

ט' באב שחל להיות בשבת
אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו
ואין מונע מעצמו כלום.

(יג)
אותן ימים עתידין להיות ימים טובים לישראל,

ראו תוספתא סוטה טו ה.

שנאמר (זכריה ח יט): כה אמר ה' צום הרביעי וגו'
וכל המתאבלים עליה בעולם הזה - שמחים הם עמה לעולם הבא
שנאמר (ישעיהו סו י): שמחו את ירושלים... שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.