ביאור:תוספתא/עבודה זרה/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עבודה זרה פרק רביעי

מוכר עבדו לגוי או לחו"ל

(א)

המוכר עבדו לעובד כוכבים - הרי זה יצא בן חורין, וצריך גט שחרור מרבו הראשון

ר' שמעון בן גמליאל אומר: במה דברים אמורים? - בזמן שלא כתב לו אונו

ראו גיטין ד, ו. המוכר נקנס ועליו לפצות את הגוי.
לעניין היורש ראו דמאי ו, י.
אם שותפים קנו פעמיים אינם יכולים לחלק את כל הרכישות המשותפות אלא כל רכישה לחוד.

אבל כתב לו אונו שטר מכר - זה הוא גט שחרורו
בין שמכרו לו בין שנתנו לו במתנה - יצא בן חורין, שמא יצא לרשות שאינה רשותו
לוה עליו, אם עשה עליו העובד כוכבים נימוסות סימן אותו, אף שעדיין לא לקחו - יצא בן חורין, ואם לאו - לא יצא בן חורין
נטלו בחובו, או שנפל לו בסיקריקון - יצא בן חורין
ירש עבדים מן העובד כוכבים, עד שלא באו לרשותו - מותר למוכרן לעובד כוכבים
משבאו לרשותו - אסור למוכרן
וכן אתה אומר ביין נסך: עד שלא בא לרשותו - דמיו מותרין; משבא לרשותו - דמיו אסורין.
ישראל ועובד כוכבים שלקחו מקח בשותפות, וחזר ולקחו מקח אחר בשותפות
לא יאמר לו 'טול אתה דברים שבמקום פלוני במקח ראשון, ואני דברים שבמקום פלוני במקח שני'
אבל אומר לו 'טול אתה דברים שבמקום פלוני, ואני דברים שבמקום פלוני במקח ראשון,
טול אתה דברים ואני דברים שבמקום פלוני במקח שני.'

(ב)

המוכר עבדו בחוצה לארץ - יצא בן חורין, וצריך גט שחרור מרבו שני

רשב"ג אומר: פעמים יוצא, פעמים אינו יוצא.

ראו ספרי דברים רנט.
מדובר על איש א"י, שאסור לו להוציא את עבדו מהארץ. לבן חו"ל מותר למכור שם את עבדו ליהודי אחר. וראו גיטין ד, ו. רשב"ג מתיר למכור גם לחו"ל אם המכירה נעשית בארץ. בהמשך מחריגה המשנה גם את סוריה.
דין היורש דומה לדין הגר שירש את אביו בהלכה א.
עבד שיצא עם רבו מהארץ יכול בתנאים מסוימים לכפות עליו לחזור לארץ, והשוו כתובות יג יא: "הכל" – לפעמים גם עבדים.

כיצד? - אמר לו 'אני פלוני בן פלוני, מוכר אני עבדי פלוני לפלוני אנטיוכי' - יצא בן חורין
'...לפלוני אנטיוכי השרוי בלוד' - לא יצא בן חורין
ירשו עבדים בחוצה לארץ, עד שלא באו לארץ - מותר למכרן לחוצה לארץ
משבאו לארץ - אסור למכרן לחוצה לארץ.
עבד שברח בחוצה לארץ - אין רבו רשאי למוכרו
יוצא עבד עם רבו לסוריא. לפיכך אם מכרו שם - הרי זה מכור
עבד שיצא לחו"ל עם רבו ע"מ לחזור – כופין אותו את הרב לחזור
ע"מ שלא לחזור – אין כופין אותו לחזור
בא מחו"ל ע"מ לחזור - אין כופין אותו לחזור; שלא לחזור - כופין אותו שלא לחזור.

(ג)

המוכר עבדו ליריד של עובדי כוכבים - דמיו אסורין, ויוליך לים המלח
וכופין את רבו שיפדנו, אפילו מאה בדמיו, ויוציאנו לחירות

נמצאת אומר: הנושא ונותן ביריד של עובדי כוכבים

קנס כפול: דמיו אסורים וגם חייב לפדותו.
ים המלח מקשר את הנושא ונותן ביריד לדיני השמדת ע"ז, ראו משנה ג, ג.

בהמה – תיעקר; כסות וכלים – ירקבו; ומעות וכלי מתכות - יוליך הנאה לים המלח.
פירות - את שדרכו לישפך – ישפך, לישרף – ישרף, ליקבר - יקבר

ראו דברים יב ג, שם נראה כר' יוסי, שמספיקה שבירה ואין צורך לשרוף.

ככל הנראה הגרסה המקורית במשנה הייתה הפוכה:
אמר להן ר' יוסי: הרי הוא אומר: ויזר על פני המים וישק את בני ישראל?
אמרו לו: משם ראיה? -ואת חטאתכם אשר עשיתם וגו'.
והתוספת של "מלמד שבדקן כדרך שבודקין את הסוטות" לא הייתה כלל בגרסה המקורית.

בשני מקומות מתקן בעל דברי הימים את הכתוב בנביאים ראשונים ומוסיף את שריפת הפסלים.

דרך השמדת עבודה זרה

ר' יוסי אומר: עבודת כוכבים שוחק וזורה את האבקה לרוח או מטיל את האבקה לים
אמרו לו: אף היא נעשית זבל כל עוד לא נשרפה, עוד ניתן לזבל איתה את השדות, ולכן עדיין לא התבטלה לגמרי, שנאמר (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם וגו' ברישא של הפסוק מתואר שיש לשרוף את שלל עיר הנידחת ששימש לעבודה זרה
אמר להן ר' יוסי: הרי הוא אומר (דברים ט כא) ואת חטאתכם אשר עשיתם וגו' בהמשך הפסוק מתואר שמשה שרף את עגל הזהב
אמרו לו: משם ראיה? - (שמות לב כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל
מלמד שבדקן כדרך שבודקין את הסוטות
אמר להן רבי יוסי: הרי הוא אומר (שמואל ב ה כא) וישאם דוד ואנשיו פירש כאילו נשא ברוח
אמרו לו: משם ראיה? (דברי הימים א יד יב) ויאמר דוד וישרפו באש מפרש "וישאום" עשו אותם משואה
אמר להן רבי יוסי: הרי הוא אומר (מלכים א טו יג) וגם מעכה אם אסא המלך
ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת וגו'
אמרו לו: משם ראיה? (דברי הימים ב טו טז) וישרוף בנחל קדרון
אמר להן ר' יוסי: הרי הוא אומר (מלכים ב יח ד) וכתת נחש הנחושת וגו'
אמרו לו: וכי עבודת כוכבים היה? והלא משה עשאו
מלמד שטעו ישראל אחריו עד שבא חזקיה והעבירו.