ביאור:תוספתא/מקוואות/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק שלישי

דין "שנפלו"

(א)

גיסטרא כלי חרס שאינו ניתן לטלטול שהיא בקרקע ובור של גת, וירדו גשמים ונתמלאו

הרי אלו פסולים, מפני שהן גרורין על גבי כלי שהגשמים נכנסו לגיסטרא, שהיא כלי, ונחשבים שאובים

ר' אליעזר טוען שגם המים שבגיסטרא אינם "שאובים", למרות שהם בתוך כלי חרס, שהרי לא נשאבו ונפלו למקוה אלא ירדו אליו כגשם. והשוו משנה ו, ו.

ר"א מכשיר, שאין המים שאובין פוסלין המקוה עד שיפלו לתוכו.

(ב)

היה בראשונה שלשת לוגין, וירד וטבל במקוה ויש בו ארבעים סאה - כשר

סחטו לתוכן – פסול. הטביל בו את הסגוס וזבו הימנו שלשה לוגין במקוה - כשר

היו על בגדי האדם שלושה לוגים מים שאובים, וטבל במקוה של 40 סאה – הטבילה כשרה. אבל אם סחט את בגדיו למקוה ואז טבל - פסול.
אם טבל ב40 סאה מעיל (סגוס), ואחר כך העלה אותו מעל המים והם טפטפו בחזרה למקוה – המקוה טהור, אבל אם סחט אותו – כאילו הפיל שלושה לוגים, וטמא. והשוו משנה ז, ו. ראו שם גם את דברי ר' יהודה, הדומים לדברי ר' יוסי כאן.
לדברי ר' שמעון ור' יהושע ראו משנה ב, ו-ז.

עקרו מתוכו – פסול, ור"ש מתיר עד שיתכוין לתלוש
ר' יהושע אומר: בין כך ובין כך ישבר
ר' יוסי אומר: זולף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה - פסול
הולכין עד הקרקע כשר.

(ג)

לגיון העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום

זילפו בידיהם וברגליהם שלשה לוגין למקוה - כשר

המים שנטפו מהלגיון או מהבהמה כשרים למקוה אפילו אם לא היו בו מים קודם, כמו השלג – ראו משנה ז, א.

ולא עוד, אלא אפילו עשו מקוה כתחלה - כשר.

חיבור מקואות

איזהו טיט? הנמדד עם המים. ר' יוחנן בן ברוקה אומר: הנמדד בלוג

ר' יוסי אומר: היוצא במשפך. ואלו הן קנה המדה - זה הסלול.

לעניין הטיט ראו משנה ב, י. ר' יוחנן כר' אלעזר שם. ר' יוסי כר' אליעזר. קנה המידה – ראו ר' יהודה שם.
הטיט שבצדדים – ראו ר' יהושע שם.
שלש גממיות – ראו משנה ב, ה. כאן המחלוקת היא האם החרדלית מחברת את המקואות, וראו משנה ה, ו.

הטיט שבצדדין עולה למדת ארבעים סאה. ואין מטבילין
שלש גממיות שבנחל, העליונה והתחתונה של כ' סאה, והאמצעית של מ' סאה
וחרדלית של מי גשמים נכנסת לתוכן ויוצא מהן
ר' יהודה אומר, ר"מ היה אומר: מטבילין בעליונה, ואני אומר: בתחתונה
וחכ"א בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית, שיש בה מ' סאה.

(ד)
שתי בריכות של מ' מ' סאה, זו על גב זו

הבריכה העליונה הכילה מראש 40 סאה ולכן שלושת הלוגים לא פסלו אותה. כשבאו לתחתונה היו המים כבר כשרים, כי השיקו בעליונה.
אם המים השאובים הם שחיברו את שני המקואות הקטנים – ר' יוסי פוסל אותם. אבל אם הם נפלו ואחר כך התחלק המקוה הוא מסכים עם ר' יהושע, וראו משנה ג, א.

שלשת לגין לעליונה, וניפסקו ובאו לתחתונה - כשרין
שאני אומר: שלמו מ' סאה עד שלא ירדו שלשת לוגין.
שני מקואות של כ' כ' סאה, זה בתוך זה
ונפלו שלשת לוגין בתוך אחד מהן, וניפסקו ובאו לחבירו - כשר
ור' יוסי אומר: אם ניטלה מחיצה פסול
אבל רואה אני את דברי ר' יהושע, שאמר במקוה שאין בו מ' סאה ונפלו שלשה לוגין וחלקו לשנים
שזה כשר להקוות עליו וזה כשר להקוות עליו.

(ה)

שני מקואות של כ' כ' סאה, אחד שאוב ואחד כשר
ירדו שנים והשיקום,  נפח הגופים שלהם חיבר את המקואות וטבלו בהן, אפי' אדומים והלבינום, או לבנים והאדימום

מקוואות כמו שהיו.

לעניין חיבור המקואות ראו משנה ו, ג.
לעניין מספר הכלים ראו משנה ג, ד.
לעניין היין וכו' ראו משנה ז, ה.
לעניין טומאת מי שנשפכו עליו שלושה לוגים (מגזרת חכמים) ראו משנה ב, ב.

ג' לוגין במקוה, ובעל קרי החולה שנפלו עליו תשעת קבין מים
וטהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין
אבא שאול בן חוני אומר: מכלי אחד משנים ומשלשה – מצטרפין, ומארבעה אין מצטרפין.
בא במים שאובין חוץ מראשי אצבעות - ר"א מטהר
וחכ"א: אפי' לא בא אלא ראשו ורובו - טמא.
בא ראשו אבל לא רובו, רובו אבל לא ראשו, או שבא ראשו ורובו בין מלמעלה או מן הצד - טהורין
עד שיבא ראשו ורובו כדרכו.
מקצתן שאובין ומקצתן אינן שאובין, או שנפל לתוכו יין ודבש וחלב – טהור, עד שיהו כולן שאובין
ואפי' הוא טהור והן טהורין - נטמאו וטמאוהו. הרי זה אומר "טימאוני וטימאתיו".

גזרה על טהור שנפלו עליו מים שאובים

(ו)
טהור שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין - טמא.

ברישא חוזרים על שיטת חכמים שהופיעה בהלכה ה. ר' ישמעאל ורבי חולקים. אבא יוסף מנסה להקיש ממקוה, שמים שאובים טהורים פוסלים אותו, ורבי דוחה את הראיה בטענה שבמקוה החמירו, שהרי גם אם נוספו לו מים שאובים בקצב איטי מאד – הוא נפסל. וראו משנה ג, ד, "נתכוין להרבות".

נפלו על ראשו אבל לא על רובו, על רובו אבל לא על ראשו
או שנפלו על ראשו ועל רובו, בין מלמעלה בין מן הצד - טהור
עד שיפלו על ראשו ועל רובו כדרכו
מקצתן שאובין ומקצתן אינן שאובין, שנפל לתוכן יין דבש וחלב – טהור, עד שיהו כולן שאובין
ואפי' הוא טהור והן טהורין, נטמאו וטימאוה - הרי זה טמאני וטמאתיו.
ר' ישמעאל אומר: בטהורין – טהור, מק"ו:
ומה אם במקום שעשה שאר משקים יין דבש וחלב כמים, לפסול את הגוף בשותה רביעית
לא עשה את הטהורים כטמאים
מקום שלא עשה את המשקין כמים, לפסול את הגויה בג' לוגין
אינו דין שלא נעשה את הטהורין כטמאין?!
השיב אבא יוסף החורני: מקוה יוכיח, שלא עשה בו שאר משקין כמים
ועשה בו את הטהורין כטמאין!
השיב רבי על דברי אבא יוסף החורני: לא! אם אמרת במקוה, שעשה בו את הצרופין
תאמר בגוף, שלא עשה בו את הצרופין?