ביאור:תוספתא/טהרות/ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת טהרות פרק תשיעי[עריכה]
חצר משותפת עם ע"ה[עריכה]
חבר וע"ה שהיו שרויין בחצר, ושכחו כלים בחצר
הראוי ליטמא מדרס - טמא מדרס, וליטמא טמא מת - טמא מת
לזה סוכה בפני פתחו ולזה סוכה בפני פתחו, לזה מחיצה בפני פתחו ולזה מחיצה בפני פתחו
זה מניח כליו בתוך סוכתו וזה מניח כליו בתוך סוכתו,
זה מניח כליו ע"ג מחיצתו וזה מניח כליו ע"ג מחיצתו - הכל טהורין.
ור"ש אומר אע"פ שאין שם לא סוכה ולא מחיצה - טהורין
שזה מניח לפני פתחו וזה מניח לפני פתחו
לזה מחיצה או סוכה בפני פתחו של חבירו ולזה מחיצה או סוכה בפני פתחו של חבירו
זה מניח כליו בתוך סוכתו וע"ג מחיצתו - לפני פתחו של חבירו
וזה מניח כליו בתוך סוכתו ועל גבי מחיצתו - לפני פתחו של חבירו
הרי אלו טמאין, שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס.
חבר שהניח אוכלין ומשקין ע"ג מעיין וירד לשתות - טהורין
שאין אחרים ממשמשין בהן
אבל חבר שהיה מוכר אוכלין ומשקין על פתח חנותו, הניחן ונכנס
הרי אלו טמאים, מפני שאחרים ממשמשים בהן.
עם הארץ ונאמנותו[עריכה]
נאמנים עמי הארץ על טבילת טומאה ואין נאמנים על טבילת מדף.
ראו משנה ח, ב. למרות שע"ה רוצה לשמור על טהרה, הוא אינו יודע כיצד להיזהר מטומאת מדף. |
חבר שמת והניח פירות - הולכים אחר רוב המכונס
רוב המכונס חולין - חולין. ואם רוב מכונס תרומה - תרומה.
הניח טהרות - הרי אלו טהורות. הניח כלים - הרי אלו טמאין
שאני אומר היזו ולא שנו, או שנו ולא טבלו, או שמא לא היזו כל עיקר.
חבר שמת והניח פירות, אפי' אותן היום כנסן - הרי אלו בחזקת מתוקנין.
ע"ה שקבל עליו והיו לו טהרות, ואמר 'ברי לי שלא נטמאו'
חבר שהיו לו טהרות מלפני שהפך לחבר, וכן גוי שהיה לו יין מתקופת היותו גוי – חכמים מתירים לו להשתמש בטהרות וביין בעצמו, ור' עקיבא אוסר עליו אפילו אם הוא בטוח שהטהרות והיין כשרים. |
בזמן שהן עשויות ע"ג אחרים - אסורות לו ואסורות לכל אדם.
ע"ג עצמו - מותרות לו ואסורות לכל אדם
ר"ע אומר: אם מותר לו - מותר לכל אדם, אסור לכל אדם - אסור לו
עובד כוכבים שנתגייר, והיה לו יין, ואומר 'ברי לי שלא נטמא'
בזמן שנעשה על גב אחרים – אסור לו ואסור לכל אדם
על גב עצמו - מותר לו ואסור לכל אדם
ר"ע אומר אם מותר לו מותר לכל אדם ואם אסור לכל אדם אסור לו.
אבידות ברה"ר וברה"י[עריכה]
המאבד והמוצא ברה"י שספקו טמא - טמא מדרס וטמא מת
ברה"ר ועבר עליהן לילה - טמאים מדרס וטהורין מטמא מת
שאני אומר: מחט שאבד הוא מחט שמצא.
ומודים חכמים לר"ש במניח ובשוכח ולא במאבד ברה"ר, שעבר עליהן לילה, שהן טהורים
ובמניח ושכח ברה"י, ועבר עליהן לילה - טמאין מדרס וטהורין טמא מת
המאבד והמוצא בתוך הבית - ה"ז טהור
מפני שהן בחזקת המשתמר, שכל הבית מן המוצנע.
כלים שטוחין ברה"י למעלה מי' טפחים – טהורין, דברי ר' מאיר
לדעת ר' מאיר השוו לעיל ז, ג. לדעת ר' שמעון ראו נגעים יג יא. וראו גם משנה ח, ג. |
ר' יהודה אומר אפי' למעלה מק' אמות - טמאים.
גגו של חבר בצד גגו של ע"ה - חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות
ובלבד שאין עם הארץ יכול לפשוט את ידו וליגע
גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ, אף על פי שעם ארץ יכול לפשוט ידו וליגע
חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות
רשב"ג אומר: גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה - חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות
ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט את ידו וליגע.
נפל דליו בתוך בארו של ע"ה - הרי זה טמא, וטהור בעלייתו
טיהור הגללים ומשמעות המחשבה[עריכה]
ר"א אומר: משקה סרוח הרי טהור
לדברי ר' אליעזר ראו ספרא שמיני פרשה ח: לדעת ר' אליעזר מים שאינם ראויים לשתיה אינם מטמאים, ולדעת חכמים, כיוון שבתחילה היו ראויים לשתיה גם לאחר שהתלכלכו הם מטמאים. |
חטין היוצאין עם גללי הבקר ושעורין היוצאין עם גללי הבהמה
אע"פ שחשב עליהן לאוכלין - אין מטמאין טומאת אוכלין.
כינסן לאוכלין - אין מטמאין טומאת אוכלין.
גללין, אע"פ שכנסן למשקין - בטלה דעתו.
גוזל שנפל לתוך הבור של גת, חישב עליו לאשפה – טמא, לכלב – טהור, דברי ר"ע
ור' יוחנן בן נורי מטמא. זה היה מעשה ונמנו עליו ה' זקנים וטמאוה.
טהרה בלב הטומאה[עריכה]
עריבה שהיא טמאה טמא מת - אין לשין בה קמח של חולין, ואין עורכין בה בצק של תרומה
אלא אם רצה - מביא קמח של חולין ונותן לתוכה, ועורך בתוכה לעורך בתוכה בצק של תרומה
ובלבד שלא יהא בצק נוגע בעריבה אלא בקמח הזרוי מעליה
רשב"א אומר בשם ר"מ: המזחילה שהיא שותתת ויורדת משקין, ובא טמא והפסיקן
העליונים המים בחלק העליון של המזחילה - טמאין, מפני שהן גרורין ע"ג ידיו. התחתונים טהורין.
מקל שהיא מלאה משקין טופח - טמאין
ור' יהודה אומר משם ר' יהושע: כיון שהשיקה למקוה טהורה.