ביאור:תוספתא/גיטין/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת גיטין פרק שלישי[עריכה]

החלפת תרו"מ בהלואה[עריכה]

(א)

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני ומתו - צריך ליטול רשות מן היורשין

אלו הן היורשין? רבי אומר: כל שירשו.


ראו משנה ג, ז. אם אינו יודע – יכול להניח שהם חיים, אבל אם יודע שמתו צריך ליטול רשות מן היורשים, אפילו אם היורשים אינם כהן לוי או עני.
אם הלווה להם בבית דין – יכול גם להמשיך להפריש תרו"מ גם בלי ליטול רשות מהיורשים.



ר' אליעזר בן יעקב אומר: המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בפני ב"ד ומתו
מפריש עליהן ברשות אותו שבט
המלוה מעות את העני ומת - מפריש עליהם ברשות כל עניים
ר' אחא אומר: ברשות עניי ישראל.

(ב)
המלוה מעות את העני והֶעֱשיר - אין מפרישין, זכה עני במה שבידו


אפילו אם הלווה בבית דין, התעשרות העני מפקיעה את זכותו לקבל מעשר עני. והוא זוכה ביתרת ההלואה שבידו - ואין המלווה יכול להפריש על חשבונה מעשרות. אבל אם מת וירשו אותה יורשיו, אפילו אם אינם עניים – יכול, כבהלכה א.
לעיקר הפתרון של הלוואה ראו גם תוספתא תרומות א, טז. חישוב ערך תרו"מ הוא לפי שער זול, שהרי הביקוש להם בשוק קטן,כי רק כהנים לוויים וכו' יכולים לקנותם.
אם התבואה לא עלתה יפה והתיאש ממנה לשנה זו, אבל אחר כך בכל זאת עלתה – היאוש ביטל את יכולתו לנכות את התרו"מ מההלואה.



המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני - מפריש עליהן כשער הזול
ואין שמיטה משמטתו. אם רצה לחזור - לא יחזור
אם נתיאשו מהן - אין מפרישין עליהן, שאין מפרישין על האבוד.

(ג)
האומר: הילך מנה, ותן לפלוני בן לוי מחלקו, אם רצה לחזור - לא יחזור


אם נתן לשליח כסף להעביר ללוי – השליח זכה עבור הלוי ואין הנותן רשאי להתחרט, והשוו לעיל א, יא.
אם נתן ללוי הלואה על חשבון המעשר הראשון – ברור שתרומת המעשר היא על חשבון בעל הבית ואין הלוי צריך להפריש אותה. אבל אם שילם ללוי אחרי שהיבול היה אצלו – על הלוי לוודא שתרומת המעשר הופרשה.
אם הבטיח ללוי לתת לו את המעשר ולמעשה נתן אותו ללוי אחר – אין הראשון זכאי לפיצוי כספי, אפילו אם הפריש תרומת מעשר על חשבונו. לכן הוא חייב לוודא שאכן יקבל את המעשר בפועל.



קח מנה זו מדמי מעשר שיש לך בידי, והילך דמיו - הרי זה אינו חושש לתרומת מעשר
כור מעשר יש לך בידי, והילך דמיו – הרי זה חושש לתרומת מעשר
כור מעשר לך בידי, והלך ונתנו לאחר - אין לו עליו אלא תרעומת.

חזקת קיום של פירות[עריכה]

(ד)
הניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות


ראו משנה ג, ח. כאן נוספה דעת ת"ק שאם התחילו להרקיב ולהחמיץ ולהחליד – חוששים להם בדרך השערה מתי התחילו להירקב וכו'. אבל ר' אלעזר מיקל ומניח שהנזק אירע ב24 שעות האחרונות ור' יהודה קובע זמנים לבדיקת היין. והשוו תוספתא תרומות ד, ח, שם מופיעה דעה רביעית, שחוששים להחמצת היין מהיום הרביעי לפני הבדיקה.



מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני
מפריש עליהן בחזקת שהן קיימים
ואינו חושש שמא הרקיבה תבואה ושמא החמיץ יין ושמא החלידו מעות
הלך ומצאן שהרקיבו ושהחמיץ ושהחלידו
ה"ז חושש לתבואה בכדי שתרקב וליין בכדי שיחמיץ ולמעות בכדי שיחלידו
אבדו - ה"ז חושש מעת לעת, דברי ר' אליעזר
ר' יהודה אומר: בשלשה פרקים בודקין את היין.

תיקון העולם בענייני גיטין ועבדים[עריכה]

(ה)
קידם אצל אשתו או ששלח אצלה שליח,


ראו משנה ד, א, כרשב"ג.



אמר לה: גט ששלחתי לך - אי אפשי שתתגרשי בו - ה"ז בטל
בראשונה היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו
אם בטלו - מבוטל, דברי רבי. רשב"ג אומר: אין יכול לבטלו ולהוסיף על תנאו.

(ו)

אמר לשנים: תנו גט לאשתי - יכול לחזור בו, ולבטלו זה שלא בפני זה, דברי רבי

רשב"ג: אינו יכול לבטלו אלא זה בפני זה


אם ביטל שליחותו של אחד , לדעת רבי עדיין שליחות השני בתוקף, ולכן אם השני מסר לה את הגט – מגורשת. לדעת רשב"ג אם ביטל אחד חייב לבטל גם את השני. רק אם אכן עשה כך ביטל את השליחות. וראו משנה ד, א.



אם אמר לזה בפ"ע ולזה בפ"ע - יכול לבטלו אפילו זה שלא בפני זה.

(ז)
עבד שנשבה, ופדאוהו לשם עבד – ישתעבד, ורבו נותן דמיו משתעבד לרבו והוא משלם לפודה.


ראו משנה ד, ד. כיוון שחלות על העבד מקצת מצוות, יש לפדותו. הכלל הזה אינו קשור בהכרח לתחילת הברייתא, אבל רשב"ג חושש שמא העבד ינצל אותו וילך לשבי בכוונה, ולכן מחמיר בדינו.



לשם בן חורין - לא ישתעבד, ואין רבו נותן דמיו
ר' שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד, ורבו נותן דמיו
כשם שמצווין ישראל לפדות בני חורין - כך מצווים לפדות עבדיהן.

(ח)
איזהו נדר שאין צריך חקירת חכם?


ראו משנה ד, ז, בדברי ר' מאיר.
הנדר המובא כאן הוא בגדר "נדרי שגגות" – ראו נדרים ג, ב, שהתירו אותם חכמים בלי הרבה חקירות. ר' מאיר מתיר לו לחזור ולקחתה ור' אליעזר טוען שהיחסים בין בני הזוג הם קשים ולכן לא יחזיר אותה אפילו אם התברר שלא הכתה וכו'.
בסיום הברייתא מובאים סייגים לדברי ר' אליעזר. אם גירש אותה סתם, ואחר כך נדר שלא יחזירנה כי הכתה את בנו וכו', והתברר שהנדר הוא משום טעות – גם ר' אליעזר מודה שמותר להחזירה, וכן אם נדר לגרש ונמלך לפני שגירש וביטל את הנדר. השורה האחרונה עוסקת במי שנדר נזירות או קרבן אם לא יגרש את אשתו, וקובעת שהנדר חל ואינו חייב לגרש אותה, וראו נדרים א, א.



אמר 'קונם אם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי שהכתה את בני
נודע שלא הכתו, ונודע שלא גנבה
ר' אליעזר אומר: אף בזה לא יחזיר, מפני תיקון העולם
בד"א? בזמן שנדר ואח"כ גרש. אבל גרש ואח"כ נדר – מותר. נדר לגרש ונמלך – מותר.
נדר בנזיר בקרבן ובשבועה - מותר.

(ט)
מפני מה אמרו 'המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר'?


ראו משנה ד, ז. גם כאן מדובר לדעת ר' אליעזר, שהרי לפי דברי ר' מאיר המוציא שם רע על אשתו בטעות - יכול להחזיר.
הפסול של הגט והממזרות של בן האשה אינם אלא לפי דעת הבעל ולא להלכה.



שהמוציא את אשתו משום שם רע ונשאת לאחר וילדה, ואח"כ נמצאו דברים בדאים
אמר 'אילו הייתי יודע שהדברים בדאין, אפילו נתנו לי מאה מנה לא הייתי מגרשה'
נמצא גט פסול והולד ממזר!
ומפני מה אמרו 'המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר'
שהמוציא את אשתו משום נדר ונשאת לאחר וילדה, ואח"כ נמצא נדר בטל
אמר 'אילו הייתי יודע שהנדר בטל, אפי' נתנו לי מאה מנה לא הייתי מגרשה'
נמצא גט פסול והולד ממזר!

(י)

ר' אלעזר בר' יוסי אומר: מפני מה אמרו 'המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר'?

שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות.


ר' אלעזר בר' יוסי מנמק את ההלכות בנימוקים אחרים מאלו שבהלכה ט: הוא סובר שהגירושין מוצדקים, ולמרות שהתברר שהנדר היה טעות יש בו ממש, כי האשה כנראה אשמה בדבר מה. האיסור להחזירה הוא כדי לאיים עליה שלא תעורר את חמת בעלה.



אומרין לה: הוי יודעת שהמוציא את אשתו משום שם רע - אין יכולה היא שתחזור!
מפני מה אמרו 'המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר'?
שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בנדרים
אומרים לה: הוי יודעת שהמוציא את אשתו משום נדר - אין יכולה היא שתחזור!

(יא)

המוציא את אשתו משום איילונית, ונשאת לאחר והיו לה בנים

והיא תובעת כתובתה מן הראשון


ראו משנה ד, ח. לפי הברייתא מי שאומר לה 'שתיקתך יפה מדבורך' אינו ר' יהודה אלא ר' יהודה בן בתירא.



משום ר' יהודה בן בתירה אמרו, אומרים לה: שתיקותיך יפה מדבוריך
ר' אליעזר בר' יוסי אומר: משום איילונית - נותנים לה כתובתה. בחזקת שהיא כשרה.

תקנות בענייני מלחמה[עריכה]

(יב)
אין מבליעין דנרי זהב במלחמה, מפני סכנות נפשות


אין לבלוע דינרי זהב כדי להבריח אותם במלחמה, כי הדבר מסוכן לבריאות;
אין להבריח את השבויים (ראו משנה ד, ו,) כי הדבר עלול לחזק את השמירה עליהם ולפגוע בתנאי חייהם.



רשב"ג אומר אין מבריחין את השבויין, מפני תקון שבויים

נזקים לא פיזיים[עריכה]

בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע, חזרו לומר אף המנסך


הגורם לנזק שאינו בעין במזיד – חייב (ראו משנה ה, ד.)



בשוגג פטור במזיד חייב מפני תקון העולם.

(יג)

כהנים שפגלו במקדש, שוגגין – פטורין, מזידין - חייבין

מפני תקון העולם


בעניין כהנים שפיגלו ראו משנה ה, ד.


מזיק ברשות[עריכה]

שליח ב"ד שהכה ברשות ב"ד והזיק


בעניין שליח בית דין ראו מכות ב, ב, וכן שם ג, יד.
בעניין המחתך את הולד ראו אהלות ז, ו.
בשלושת המקרים הללו נראה שתיקון העולם הוא הנימוק לפטור של העושים ברשות בשוגג, שהרי אם לא נפטור אותם לא יהיה מי שיעשה את המעשים הללו.



בשוגג – פטור, במזיד – חייב, מפני תקון העולם
רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק
בשוגג – פטור, במזיד – חייב, מפני תקון העולם
המחתך את העובר במעי אשה ברשות ב"ד והזיק
בשוגג – פטור, במזיד – חייב, מפני תקון העולם.

יהודים ונכרים[עריכה]

(יד)
ארץ יהודה - אין בה משום סקריקין, מפני ישוב המדינה


ראו משנה ה, ו. בזמנו ביטלו את דין הסיקריקון ביהודה כדי לעודד יהודים לקנות את הקרקעות מידי הרומאים,ופטרו אותם מלשלם לבעלים המקוריים. אבל תקנה זו היתה מוגבלת בזמן – עד מלחמת החורבן.



בד"א? בהרוגין שנהרגו לפני מלחמה ובשעת מלחמה
אבל הרוגין שנהרגו מן המלחמה ואילך - יש בו משום סקריקין
גליל לעולם יש בה משום סקריקין.

(טו)
הלוקח מן הסקריקין, וחזר ולקח מבעה"ב - מקחו קיים

מבעה"ב, וחזר ולקח מסקריקין - מקחו בטל
ואם עשה לו בעה"ב אחריות - מקחו קיים. זו משנה ראשונה.
ב"ד שאחריהן אמרו: הלוקח מן הסקריקין נותן לבעלים רביע:
רביע בקרקעות, רביע במעות, ויד בעלים על העליונה לבחור בין רביע קרקע לרביע מעות
אם יש בידן ליקח הבעלים יכולים לקנות את כל הקרקע מהפודה ולהחזיר לו את כספו. - הן קודמין לכל אדם
רבי הושיב בית דינו, שאם שהתה בפני סקריקין שנים עשר חדש
כל הקודם ליקח נותן לבעלים רביע: רביע בקרקעות רביע במעות
יד בעלים על העליונה: אם יש בידן ליקח - הן קודמין לכל אדם.

(טז)
האריסין והחכורות והאפטרופסין - אין בהם משום סקריקין


אם הרומאי מסר את השדה לאריס וכו' – אין הבעלים יכול לטעון לקרקע, כי הרומאי עדיין שותף בה ובעל אינטרס, ולכן אם הבעלים יקח מיד האריס וכו' – הרומאי יחזור ויגזול שוב את השדה מידיו.
מטלטלין אדם מקנה לגזלן, ולכן אין בהם דין סיקריקון.
קרקע שנלקחה כי לא שילמו את המס שעליה – אינה נחשבת סיקריקון.



המטלטלין – אין בהם משום סיקריקון
היורד לשם חוב, לשם אנפרות מס - אין בהם משום סקריקין
אנפרות עצמה ממתנת לבעלים כל שנים עשר חדש.

(יז)

ר' שמעון בן אלעזר אומר: הלוקח מן האשה בכתובתה, וחזר ולקח מן האיש - מקחו קיים

מן האיש, וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל


ראו משנה ה, ו-ח. אם האשה כתבה ללוקח שכבר לקח מבעלה שטר מכר על השדה שהיה מיועד לכתובתה – הקניה בתוקף, למרות שקודם קנה מבעלה.
רשב"ג אומר שפעוטות הם לאו דווקא בני שבע.
עני שהשליך את הלקט מראש הזית למטה – מה שהשליך - שלו, כדעת ר' יוסי.



אם עשתה לו אשה אחריות בכתובתה - מקחה קיים
הפעוטות ילדים בני שבע - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, אבל לא בקרקעות
רשב"ג אומר: לא אמרו פעוטות, אלא בהווה
עני שנוטל בידו ומשליך אחת אחת - מה שתחתיו גזל גמור.

(יח)

עיר שיש בה ישראל ועובדי כוכבים, הפרנסין גובין מישראל ומעובדי כוכבים, מפני דרכי שלום

ומפרנסין עניי עובדי כוכבים ועניי ישראל, מפני דרכי שלום


ראו משנה ה, ט.
דרכי שלום אינם משום איבה. וראו שמחות א, ח-ט, לעניין ההספד המכובד שהם זוכים לו אם הם ראויים.



מספידין וקוברין מתי עובדי כוכבים, מפני דרכי שלום
מנחמין אבילי עובדי כוכבים, מפני דרכי שלום.