ביאור:ספרי זוטא במדבר/לא
פרק לא[עריכה]
פסוק טז[עריכה]
הריגת השבויות היתה רק לאלו שזוהו כמחטיאות את העם, בהליך שיפוטי - ולא אוטומטית |
"הן הנה היו לבני ישראל" - אין זו תחלה להם או שנייה להם.
ר' אלעזר בר' שמעון אומר: מלמד שהיו מכירין את כולן ואומרין זה לזה 'זו היא שחטא עמה פלוני'!
פסוק יט[עריכה]
הלוחמים ומי שהיו איתם נשארים מחוץ למחנה. דיני טומאה מורחבים לכל טמאי המת באוהל או במגע – ראו גם לעיל פרק יט יא. |
"ואתם חנו", אין לי אלא אתם; מנין לרבות גרים נשים ועבדים? תלמוד לומר "אתם... אתם"
"כל הורג נפש" - לרבות השדרה והגולגולת!
"נוגע בחלל" - לרבות אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליו בשר כראוי!
וכשהוא אומר "וכל נוגע" - ריבה עצם כשעורה, שהוא מטמא במגע ובמשא!
אין גויים מקבלים הזאה; ההזאה במי החטאת אינה ניתנת לגויים אלא היא פריבילגיה של ישראל בלבד; וראו לעיל יט י. |
"וטהרתם אתם ושביכם", יכול יהוא מקבלין הזייה עד שלא נכנסו לברית?
תלמוד לומר "אתם ושביכם": מה אתם, בני ברית מקבלים הזייה - אף השבויה, כשתבוא לברית ותטמא - מקבלת הזייה:
פסוק כ[עריכה]
ראו כלים כז ב: אריגים בגדל שלוש על שלוש אצבעות מקבלים טומאת אהל, ובגדל 3X3 טפחים מקבלים טומאת מדרס וכו'. וראו ספרא שמיני פרק ח ב, שלומדים את דיני האריג מכאן. |
"וכל בגד וכל עור וכל מעשה עזים", אין במשמע שיטמא, אלא משום שלש על שלש לטמא מת
מנין משום שלושה על שלושה למדרס, ומשום ארבעה על ארבעה לטמא מת,
ומשום חמשה על חמשה ומשום ששה על ששה? תלמוד לומר "מכל כלי עץ",
"וכל בגד וכל כלי עור," - כלי עצם, כלי זכוכית.
דורש "כלי" – לרבות כלי עצם וזכוכית. |
"הורג נפש" - לרבות השדרה והגולגולת "הורג... ונוגע" - לרבות אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי
"וכל נוגע" - ריבה עצם כשעורה במגע ובמשא!
פסוק כא[עריכה]
באירוע של היום השמיני קצף משה על אלעזר ואיתמר, אבל מי שענה לו היה אהרון, שבניו הניחו לו לדבר משום כבודו וכבוד משה. הראיה לכך שגם הבנים יכלו להשיב למשה היא מאצלנו. |
לפי שנאמר "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר" (ויקרא י, טז)
אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר, ואהרן מדבר? הא ידעת שלא היתה זו אלא מדת כבוד:
אמרו: אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברין לפניו; אינו בדין שיהא משה יושב ואנו משיבין אותו
שאין שבחו של אדם שתלמידו משיבו
יכול מפני שלא היה כח באלעזר להשיב? אמרת "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא"
הא כשרצה - דבר לפני משה ולפני הנשיאים וקבלו לו!
פסוק כב[עריכה]
"אך את הזהב" - אמר 'אך', לחלוק חלודה שלהן!
פסוק כג[עריכה]
הלכות הגעלת כלים: שפוד או אסכלא (מנגל) יש ללבן באש; כלים המשמשים עם מים חמים יש להגעיל במים חמים וכלים המשמשים במים קרים מספיק לשטוף במים. |
"כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר", את שדרכו להבליע באור - יבליע באור: זו האסכלה והשפוד
"וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", כלים שהן מחוסרין הגעלה, אלו הדודים.
"וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", כלים שהם מחוסרים שטיפה, אלו הקיתונות והדוליות והסיטליות.
"וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", כלים שאינם עשוים לקבלה - אלו הפשוטים: אלו הסכינים והסיפים והרמחים.
"וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", כלים שאינם עשוים למלאכה אבל עשוים לנואי אלו קטליות ונזמים וטבעות ונזמי האף.
בדרך כלל כלי מתכת שיש לו שם בפני עצמו נחשב כלי ומקבל טומאה, חוץ מחלקי הדלת; ראו כלים יא ב. העיקרון כאן הוא לפי לשון בני אדם. |
כשאמר "דבר" - ריבה כלים תלוים בשמותיהם ומשמשין בשמות אחירין: כן שלפני המטה וקלה ומנורה
'דבר' "וכל דבר" - ריבה כלים תלוים בשמות אחרין ומשמשין בשמותיהן: פיה של מנורה ופלס של מנורה, פיה של קרן ופלס של קרן
יכול שני מרבה קנה של מנורה וקנה של קרן? תלמוד לומר "אך"! יכול יצאו במי שטיפה? תלמוד לומר "במי נדה יתחטא"!
לטהרת אדם או כלי המקבל טומאה מטומאת מת יש צורך הן בהזאת מי חטאת פעמיים – הן בטבילה במקוה. |
יכול יצאו במי הזייה? תלמוד לומר "וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם (במדבר לא, כד)
מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה!
פסוק כד[עריכה]
המשך האמור בסוף הדרשה הקודמת. |
"וכבסתם בגדיכם אחר תבואו אל המחנה" - אחר טבילה וכיבוס בגדים!