ביאור:ספרי זוטא במדבר/לא
פרק לא
[עריכה]פסוק טז
[עריכה]הריגת השבויות היתה רק לאלו שזוהו כמחטיאות את העם, בהליך שיפוטי - ולא אוטומטית. |
"הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" - אֵין זוֹ תְּחִלָּה לָהֶם אוֹ שְׁנִיָּה לָהֶם.
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַכִּירִין אֶת כֻּלָּן, וְאוֹמְרִין זֶה לָזֶה: 'זוֹ הִיא שֶׁחָטָא עִמָּהּ פְּלוֹנִי'!
פסוק יט
[עריכה]הלוחמים ומי שהיו איתם נשארים מחוץ למחנה. דיני טומאה מורחבים לכל טמאי המת באוהל או במגע – ראו גם לעיל פרק יט יא. |
"וְאַתֶּם חֲנוּ", אֵין לִי אֶלָּא אַתֶּם; מִנַּיִן לְרַבּוֹת גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "אַתֶּם... אַתֶּם".
"כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ" – לְרַבּוֹת הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת!
"נֹגֵעַ בֶּחָלָל" – לְרַבּוֹת אֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עָלָיו בָּשָׂר כָּרָאוּי!
וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְכֹל נֹגֵעַ" – רִיבָה עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא!
אין גויים מקבלים הזאה; ההזאה במי החטאת אינה ניתנת לגויים אלא היא פריבילגיה של ישראל בלבד; וראו לעיל יט י. |
"וְטִהַרְתֶּם אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם", יָכוֹל יְהוּא מְקַבְּלִין הַזָּיָה עַד שֶׁלֹּא נִכְנְסוּ לַבְּרִית?
תַּלְמוּד לוֹמַר "אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם": מָה אַתֶּם, בְּנֵי בְּרִית מְקַבְּלִים הַזָּיָה – אַף הַשְּׁבוּיָה, כְּשֶׁתָּבוֹא לַבְּרִית וְתִטָּמֵא – מְקַבֶּלֶת הַזָּיָה:
פסוק כ
[עריכה]ראו כלים כז ב: אריגים בגודל שלוש על שלוש אצבעות מקבלים טומאת אהל, ובגדל 3X3 טפחים מקבלים טומאת מדרס וכו'. וראו ספרא שמיני פרק ח ב, שלומדים את דיני האריג מכאן. |
"וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים", אֵין בַּמַּשְׁמָע שֶׁיִּטָּמֵא, אֶלָּא מִשּׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ לְטַמֵּא מֵת.
מִנַּיִן מִשּׁוּם שְׁלוֹשָׁה עַל שְׁלוֹשָׁה לְמִדְרָס, וּמִשּׁוּם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה לְטַמֵּא מֵת,
וּמִשּׁוּם חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה וּמִשּׁוּם שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר "מִכֹּל כְּלִי עֵץ",
"וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר" – כְּלִי עֶצֶם, כְּלִי זְכוּכִית.
דורש "כלי" – לרבות כלי עצם וזכוכית. |
"הוֹרֵג נֶפֶשׁ" – לְרַבּוֹת הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגֹּלֶת; "הוֹרֵג... וְנוֹגֵעַ" – לְרַבּוֹת אֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי;
"וְכֹל נוֹגֵעַ" – רִבָּה עֶצֶם כַּשְּׂעוֹרָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא!
פסוק כא
[עריכה]באירוע של היום השמיני קצף משה על אלעזר ואיתמר, אבל מי שענה לו היה אהרון, שבניו הניחו לו לדבר משום כבודו וכבוד משה. הראיה לכך שגם הבנים יכלו להשיב למשה היא מאצלנו. |
לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר" (ויקרא י, טז)
אֶפְשָׁר מֹשֶׁה קָצַף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר, וְאַהֲרֹן מְדַבֵּר? הָא יָדַעְתָּ שֶׁלֹּא הָיְתָה זוֹ אֶלָּא מִדַּת כָּבוֹד:
אָמְרוּ: אֵינוֹ בַּדִּין שֶׁיְּהֵא אָבִינוּ יוֹשֵׁב וְאָנוּ מְדַבְּרִין לְפָנָיו; אֵינוֹ בַּדִּין שֶׁיְּהֵא מֹשֶׁה יוֹשֵׁב וְאָנוּ מְשִׁיבִין אוֹתוֹ,
שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁתַּלְמִידוֹ מְשִׁיבוֹ.
יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ בְּאֶלְעָזָר לְהָשִׁיב? אָמַרְתָּ: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא" –
הָא כְּשֶׁרָצָה – דִּבֵּר לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִים וְקִבְּלוּ לוֹ!
פסוק כב
[עריכה]"אַךְ אֶת הַזָּהָב" – אָמַר 'אַךְ', לַחֲלֹק חֲלוּדָה שֶׁלָּהֶן!
פסוק כג
[עריכה]הלכות הגעלת כלים: שפוד או אסכלא (מנגל) יש ללבן באש; כלים המשמשים עם מים חמים יש להגעיל במים חמים וכלים המשמשים במים קרים מספיק לשטוף במים. |
"כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר", אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַבְלִיעַ בָּאוּר – יַבְלִיעַ בָּאוּר: זוֹ הָאַסְכָּלָה וְהַשַּׁפּוּד.
"וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם", כֵּלִים שֶׁהֵן מְחֻסָּרִין הַגְעָלָה, אֵלּוּ הַדּוּדִים.
"וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם", כֵּלִים שֶׁהֵם מְחֻסָּרִים שְׁטִיפָה, אֵלּוּ הַקִּיתוֹנוֹת וְהַדּוֹלִיּוֹת דלאים וְהַסִּיטְלִיּוֹת sítla - דלי קטן.
"וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם", כֵּלִים שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִם לְקַבָּלָה – אֵלּוּ הַפְּשׁוּטִים: אֵלּוּ הַסַּכִּינִים וְהַסַּיִפִים וְהָרְמָחִים.
"וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם", כֵּלִים שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִם לִמְלָאכָה אֲבָל עֲשׂוּיִם לְנוֹאִי, אֵלּוּ קַטְלִיּוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאַף.
בדרך כלל כלי מתכת שיש לו שם בפני עצמו נחשב כלי ומקבל טומאה, חוץ מחלקי הדלת; ראו כלים יא ב. העיקרון כאן הוא לפי לשון בני אדם. |
כְּשֶׁאָמַר "דָּבָר" – רִבָּה כֵּלִים תְּלוּיִם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם וּמְשַׁמְּשִׁין בִּשְׁמוֹת אֲחֵרִין: כֵּן שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְקֻלָּה וּמְנוֹרָה.
'דָּבָר', "וְכֹל דָּבָר" – רִבָּה כֵּלִים תְּלוּיִם בִּשְׁמוֹת אֲחֵרִין וּמְשַׁמְּשִׁין בִּשְׁמוֹתֵיהֶן: פִּיהָ שֶׁל מְנוֹרָה וּפֶלֶס שֶׁל מְנוֹרָה, פִּיהָ שֶׁל קֶרֶן וּפֶלֶס שֶׁל קֶרֶן.
יָכוֹל שֶׁנִי שאני מְרַבֶּה קָנֶה שֶׁל מְנוֹרָה וְקָנֶה שֶׁל קֶרֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר "אַךְ"! יָכוֹל יֵצְאוּ בְּמֵי שְׁטִיפָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא"!
לטהרת אדם או כלי המקבל טומאה מטומאת מת יש צורך הן בהזאת מי חטאת פעמיים – הן בטבילה במקוה. |
יָכוֹל יֵצְאוּ בְּמֵי הַזָּיָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם" (במדבר לא, כד)
מְלַמֵּד שֶׁהֵן טְעוּנִין הַזָּיָה אַחַר טְבִילָה!
פסוק כד
[עריכה]המשך האמור בסוף הדרשה הקודמת. |
"וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם... אַחַר תָּבוֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה" – אַחַר טְבִילָה וְכִבּוּס בְּגָדִים!