ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/יומא/פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תלמוד בבלי מסכת יומא פרק חמישי (הוציאו לו) - מהדורה מעומדת ביאור:כותרת עליונה בבלי - מעומד
רקע - הקטרת הקטורת בפנים ביום כיפור[עריכה]
יומא פרק ה משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו, כלומר: השינון לפי הגרסה שאנו - בית הלל ובניו רבי יהודה הנשיא ותלמידיו - משננים על פה
|
(עבודת יום הכיפורים - פרשת אחרי מות) המשנה הראשונה במקורה נמשכת עד סיפור תפילת כהן גדול. בתלמוד הבבלי (לפחות לפי דפוס וילנה) היא חולקה לכמה חלקים. הנה היא במקורה: |
- הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה,
- וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו - וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף.
- - הַגָּדוֹל בעל חופן גדול, כלומר כפות ידיים גדולות לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ וגודל החופן לפי גודל כפותיו של הכהן הוא "המידה" הנכונה.
- נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ...
גמרא בבלי פרק ה משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד או: הגרסה
מחתת הקטורת[עריכה]
- מחתה? תנא ליה! -
- נטל את המחתה, ועלה לראש המזבח, וחותה ויורד משנה ג' בפרק הקודם. ושם אין אזכור של "הוציאו לו מחתה", אלא שהוא עצמו ממלא את המחתה.
- התם - מחתה דגחלים, והכא - מחתה דקטורת.
- דתניא:
- הוציאו לו כף ריקן - מלשכת הכלים, וּמחתה גדושה של קטורת - מלשכת בית אבטינס:
הכף[עריכה]
|
...וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה, - וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת... |
- וְחָפַן מְלֹא חָפְנָיו, וְנותן הציטוט בגמרא בלשון הווה, לפי גרסת דפוס וילנא לְתוֹךְ הַכַּף: הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ - וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ...
- כף - ביום הכפורים למה לי?
- ...(וּ)מְלֹא חָפְנָיו... וְהֵבִיא... - אמר רחמנא בידיו, ובלי כלים?!
- משום דלא אפשר:
- דהיכי נעביד? - נעייל והדר נעייל?
- הבאה אחת אמר רחמנא, ולא שתי הבאות!
- נשקליה לקטורת בחופניו, ונחתיה [למחתה] עלה, וליעול?
- כי מטי התם היכי לעביד?
- נשקליה בשיניה ונחתיה למחתה?
- השתא - לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים - הקב"ה, על אחת כמה וכמה!
- הלכך לא אפשר.
- וכיון דלא אפשר, עבדינן כדאשכחן בנשיאים כף אחת עשרה זהב מלאה כתורת....
מחתה וכף[עריכה]
- נטל את המחתה בימין ואת הכף בשמאל
- יציבא הקבוע - הותיקים בארעא בארץ וגיורא והזרים, החדשים הבאים זה עתה בשמי שמיא בשמי שמים, כלומר למעלה? והשאלה היא: מדוע החשוב - הקטורת ביד הפחותה, יד שמאל?
- זו מרובה וזו מועטת.
- ואפילו בזמן ששניהן שוין
- - וכמעשה דרבי ישמעאל בן קמחית שאותו נשמע מיד,
- זו הגחלים - חמה לכן עדיף שיאחזם ביד יציבה יותר, וזו הקטורת - צוננת עדיין, ולכן יאחזם ביד שמאל.
מעשי רבי ישמעאל בן קמחית (וראשונה, הנוגעת לעניינינו)[עריכה]
- אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חפניו,
- ואומר: כל הנשים זרדו אספו זרדים, וזרד אימא עלה לגג נהיה גבוה!
- איכא דאמרי: בערסן בעריסה עיסת הלחם, ששלהם טפחה יותר - וכדרבה בר יונתן:
- דאמר רבה בר יונתן:
- אמר רבי יחיאל: ערסן - יפה לחולה.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ואיכא דאמרי: בשכבת זרע - וכדרבי אבהו.
- דרבי אבהו רמי כתיב ({שמואל ב כב}) ותזרני [חיל] למלחמה
- וכתיב {תהילים יח} המאזרני חיל למלחמה
- אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא:
- ריבונו של עולם, זריתני וזרזתני!!
- אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית:
- פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק
- ונתזה צינורא מפיו של הערבי, שרוקם טמא בטומאת זב מדברי סופרים על בגדיו -
- ונכנס ישבב אחיו, ושמש תחתיו.
- וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.
- ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית:
- פעם אחת יצא וסיפר עם אדון בגרסאות שונות: הגמון - ומיוונית: סוחר חשוב אחד בשוק
- ונתזה צינורא מפיו על בגדיו
- ונכנס יוסף (עם) אחיו ושמש תחתיו
- וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד.
|
להשלים: ספרו של הרב ...? (בגרמניה, לפני מלחמת העולם הראשונה) על לחיצת היד לנשים ולעומתו על חובת כיסוי הראש. |
- תנו רבנן:
- שבעה בנים היו לה לקמחית - וכולן שמשו בכהונה גדולה.
- אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך?
- אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי - קלעי שערי.
- אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו.
מידת החפינה, קבועה לכהן הגדול, או משתנה[עריכה]
|
בפרשת אחרי מות: וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ - מִלִּפְנֵי ד' |
- ת"ר: ({פרשת צו} בקומצו - שלא יעשה מדה קבועה. כלומר - ללא מדידה וקביעה טכנית לקומץ.
- איבעיא להו: מהו שיעשה מדה שיכין כלי מדידה לחפינה?
- התם הוא דכתיב בקומצו, אבל הכא - דלא כתיב 'בחפניו', אלא: (בפרשייתנו, אחרי מות)
- (וּ)מְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה... - לא?
או דילמא יליף מְלֹא מלא חפניו קטורת מְלֹא ששש - מקומצו?
- ת"ש תא שמע, בוא ושמע (הוכחה) ממשנתנו: ...וְכַך הָיְתָה מִדָּתָה: מאי? לאו שאם רצה לעשות מדה אחרת - {{ב|עושה|כלומר, משמעות "וכך היתה מדתה" היא שלא משנה המידה, וכל מה שיצא - היא מדידה ראויה (= מידה טובה)?
- לא!
- הכי קאמר כך נאמר: וכך היה חוזר וחופנה לפנים - הוא פירוש "וכך" (שוב) "היא מדתה"...
- שמעת מינה: חופן, וחוזר וחופן ולפי פירוש זה, "וכך היא מידתה" מוכיח שיש מידה מסויימת, שנה אחר שנה, ואפילו באותה שנה בחפינה השניה. אמנם זו תלויה בגודל כפותיו של הכהן הגדול, אך אסור לשנותה.
- דילמא אולי. מלשון: שמא. הגמרא דוחה ואומרת שאין להוכיח מ"וכך היא מדתה", כי: שאם רצה לעשות פירוש אפשרי ל"וכך היא מדתה", שאם הכהן הגדול רוצה להכין מידה כלי מדידה - עוֹשֶׂה או: עוֹשָׂהּ (מכין אותה). כלומר: מותר לו.
- אי נמי או גם, אפשרות אחרת שאין להוכיח מ"וכך היא מדתה" שאסור לשנות את המידה משנה לשנה - שלא יחסר ושלא יותיר ש "וכך היא מדתה" פירושה שאחר שחפן, אסור לו להוריד או להוסיף מהקטורת לחופן.
אופן הקמיצה[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
|
להשלים: ציטוט מתוך 'אורות' על העבודה הקשה שבמשכן |
- תבנית:תנו רבנן אדונינו, מלשון: 'רב' - אדון. כלומר: חכמינו:
- מלא קומצו הכתוב בתורה - יכול מבורץ?
- תלמוד לומר עליך לומר (את המשך הדברים בתורה, במלים:): בקומצו המוכיח שאין המדובר במבורץ.
- אי 'בקומצו' - יכול אפילו בראשי אצבעותיו העיקר היא קמיצה כלשהי, ואין מקום מסויים ביד שבו עליו לקמוץ?
- תלמוד לומר עליך לומר (ולצטט את הכתוב בתורה בנוסף, במלים:) 'מלא קומצו' - כדקמצי אינשי.
- הא - כיצד? חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו, וקומץ.
- ובמחבת ובמרחשת יש המוחקים מלים אלו, ולפי זה הם המשך תיאור קמיצת הקטורת: מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה. -
- וזו היא עבודה קשה שבמקדש!
- זו היא? ותו לא? והא - איכא מליקה?! והא - איכא חפינה?
- אלא: 'זו היא מעבודות רק אחת מתוך העבודות קשות שבמקדש'.
- אמר רבי יוחנן:
- בעי רבי יהושע בן עוזאה: בין הבֵּינַיִם באמצע, כלומר: הקטורת שבין אצבע אחת לאחרת, אחר הקמיצה של מלא קומצו - מהו?
- אמר רב פפא בפירוש הדברים של רבי יוחנן, שקדם לו שנים רבות:
- דְגַוַאִי של הפנימיים, מלשון: גוֹ - פנים. - לא תיבעי לך. - דְוַדַאִי שהרי בטוחים ש: קומץ הוא.
- דבַּרַאִי של החיצונים, מלשון: בר - חוץ - לא תיבעי לך. דְוַדַאִי שִירַיִם הוא שאריות הם, ואין בהם דין קטורת
- כי תיבעי לך? דביני ביני בין אלו של הביניים, כלומר לא בפנים, ולא בחוץ - מאי?
- אמר רבי יוחנן: הדר חזר פשטה הסביר אותה (מלשון: 'פשוט', כלומר 'יישר' אותה) יהושע [בן] עוזאה עצמו: בין הבינים - ספק נינהו ויש לנהוג בו לחומרה כקטורת, אך לא להקריב אותה כקטורת. וכפי שיוסבר.
- היכי עביד איך עושה, עם קטורת זו שבין האצבעות?
- אמר רבי חנינא:
- מקטיר קומץ לחודיה - תחלה, והדר - בין הבינים:
- דאי אמרת בין הבינים ברישא - דילמא שירים נינהו? והוו להו שירים שחסרו בין קמיצה [להקטרה]!
- ואמר מר:
- שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה - אין מקטירין עליהן את הקומץ.
- אי הכי? השתא - נמי איקרי כאן:
- כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו!
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: דמקטיר ליה לשום עצים. כרבי אליעזר.
- דתניא:
- רבי אליעזר אומר:
- (פרשת ויקרא, פרשיית להשלים) 'לריח ניחוח' - אי אתה מעלה.
- אבל אתה מעלה לשום עצים.
- הניחא זה נוח - לרבי אליעזר.
- אלא -לרבנן, מאי איכא למימר?
אמר רב מרי: דקמצי שְׁמֵינִי כהנים שמנים, בעלי אצבעות שמנות, כך שאין קטורת בין אצבעותיהם.
- השתא דאתית להכי: רבי אליעזר נמי - לכתחילה דקמצי שמיני.
המשך אוסף שאלות רב פפא[עריכה]
(בין הביניי"ם פש"ט ומח"ץ ופז"ר וחש"ב בחפינ"ת חביר"ו - סימן):
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- בעי רב פפא בין הבינים - של מלא חפניו מהו?
- מאי קא מבעיא ליה זהו דיון סבוראי בתוך דברי רב פפא, המובאים כאן באסופה?
- אי גמר 'מלא' להשלים מקור בקמיצה - 'מלא' להשלים מקור בחפינה? מהתם משם אכן נלמד ש - היינו הך זהו זה - כלומר שניהם שווים: הקמיצה והחפינה. ואיזו שאלה יש כאן!
- רב פפא הכי בעי ליה: 'מלא חפניו והביא' בעינן? - והא איכא. או דילמא 'ולקח והביא' בעינן - והא ליכא.
- תיקו.
- אמר רב פפא: פשיטא לי: 'מלא קומצו' - כדקמצי אינשי.
- בעי רב פפא:
- קמץ בראשי אצבעותיו - מהו?
- מלמטה למעלה - מהו?
- מן הצדדין - מהו?
- תיקו.
- אמר רב פפא: פשיטא לי 'מלא חפניו' - כדחפני אינשי.
- בעי רב פפא:
- חפן בראשי אצבעותיו - מהו?
- מלמטה למעלה - מהו?
- מן הצד - מהו?
- חפן בזו ובזו, וקֵרבן זו אצל זו - מהו?
- תיקו.
- דף מז עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: מתחיל במלים: רב פפא • yuma&daf=47b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- בעי
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
- דף ס עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: להשלים! • yuma&daf=60b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
יומא פרק ה משנה ז[עריכה]
מתניתין משנתנו, כלומר: השינון לפי הגרסה שאנו - בית הלל ובניו רבי יהודה הנשיא ותלמידיו - משננים על פה
- כָּל מַעֲשֶׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר: אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ - לֹא עָשָׂה כְלוּם.
- הִקְדִּים דַּם הַשָּׂעִיר לְדַם הַפָּר - יַחֲזֹר וְיַזֶּה מִדַּם הַשָּׂעִיר לְאַחַר דַּם הַפָּר.
- וְאִם עַד שֶׁלֹּא גָּמַר אֶת הַמַּתָּנוֹת שֶׁבִּפְנִים נִשְׁפַּךְ הַדָּם - יָבִיא דָּם אַחֵר וְיַחֲזֹר וְיַזֶּה בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים.
- וְכֵן בַּהֵיכָל, וְכֵן בְּמִזְבַּח הַזָּהָב - שֶׁכֻּלָּן כַּפָּרָה בִּפְנֵי עַצְמָן.
- כָּל מַעֲשֶׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָאָמוּר עַל הַסֵּדֶר: אִם הִקְדִּים מַעֲשֶׂה לַחֲבֵרוֹ - לֹא עָשָׂה כְלוּם.
- רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק, מִשָּׁם הוּא מַתְחִיל.
גמרא בבלי פרק ה משנה א[עריכה]
גמרא הלימוד או: הגרסה
סוגיא: להשלים[עריכה]
- תנו רבנן:
- כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר: אם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה כלום.
- אמר רבי יהודה:
- אימתי? בדברים הנעשין בבגדי לבן - מבפנים.
- אבל: דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ - אם הקדים מעשה לחבירו, מה שעשה עשוי.
- רבי נחמיה אומר: במה דברים אמורים? בדברים הנעשים בבגדי לבן - בין מבפנים בין מבחוץ.
- אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ - מה שעשה עשוי!
- אמר ר' יוחנן:
- ושניהם מקרא אחד דרשו: {{קטן|(פרשת אחרי מות) והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה
- דף ס עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: רבי יהודה סבר מקום • yuma&daf=60b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
רבי יהודה סבר מקום שמתכפרין בו פעם אחת בשנה ור' נחמיה סבר דברים המתכפרין בהן פעם אחת בשנה אטו לר' יהודה מקום כתיב? אלא היינו טעמיה דרבי יהודה כתיב זאת וכתיב אחת - חד למעוטי בגדי לבן מבחוץ וחד למעוטי בגדי זהב.
ור' נחמיה? חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירים דלא מעכבי
ור' יהודה? אי מעכבי מעכבי ואי לא מעכבי לא מעכבי כדתניא (ויקרא טז, כ) וכלה מכפר את הקודש אם כפר כלה ואם לא כפר לא כלה - דברי ר' עקיבא אמר לו ר' יהודה מפני מה לא נאמר אם כלה כפר ואם לא כלה לא כפר - שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום ואמרינן מאי בינייהו רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו וחד אמר שירים מעכבי איכא בינייהו
ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן: תנא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבי קשיא
אמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום כמאן? דלא כר' יהודה - דאי ר' יהודה, האמר: כי כתיבא חוקה בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים הוא דכתיבא אפי' תימא ר' יהודה: צורך פנים - כפנים דמי
- דף סא עמוד א - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: בקטורת לא קא מיירי • yuma&daf=61a • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
תנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים ואם איתא יחזור ויחפון מבעי ליה? - בקטורת לא קא מיירי.
אמר עולא שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר - לא עשה ולא כלום.
תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר ואם איתא יחזור וישחוט מבעי ליה?! תרגמא עולא: במתנות שבהיכל. וכן אמר ר' אפס: במתנות שבהיכל: וכן בהיכל וכן במזבח וכו':
|
אחרי מות, השעיר לעזאזל וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ, |
|
אחרי מות, סיכום עבודת היוםוְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו, |
- תנו רבנן: {{קטן|([[אחרי מות, סיכום עבודת היום)
- וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ - זה לפני ולפנים.
- אֹהֶל מוֹעֵד - זה היכל.
- (הַ)מִּזְבֵּחַ - כמשמעו.
- יְכַפֵּר - אלו עזרות
- הַכֹּהֲנִים - כמשמען
- עַם הַקָּהָל - אלו ישראל
- יְכַפֵּר - אלו הלוים.
- הושוו כולן לכפרה אחת!
- - שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח, בשאר עבירות. - דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר:
- כשם שדם השעיר - הנעשה בפנים: מכפר על ישראל - בטומאת מקדש וקדשיו,
- כך - דם הפר: מכפר על הכהנים - בטומאת מקדש וקדשיו.
- וכשם שוידוי של שעיר המשתלח: מכפר על ישראל - בשאר עבירות,
- כך וידוי של פר: מכפר על הכהנים בשאר עבירות.
- תנו רבנן:
- וכלה מכפר את...
- הקודש - זה לפני ולפנים
- אהל מועד - זה היכל
- מזבח - כמשמעו
- מלמד שכולן כפרה כפרה בפני עצמן!
- מכאן אמרו:
- נתן מקצת מתנות שבפנים, ונשפך הדם:
- - יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים.
- - רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
- גמר את המתנות שבפנים, ונשפך הדם:
- - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל.
- נתן מקצת מתנות שבהיכל, ונשפך הדם:
- - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל.
- - רבי אלעזר ור' שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
- גמר מתנות שבהיכל, ונשפך הדם:
- - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח.
- נתן מקצת מתנות שבמזבח, ונשפך הדם:
- - יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח
- - רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל.
- גמר מתנות שבמזבח, ונשפך הדם: דברי הכל לא מעכבי.
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת, עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ... וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים, בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי י"י לְדֹרֹתֵיכֶם. לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה וְעֹלָה וּמִנְחָה, וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו. וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה, מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַי"י. {פ} }} אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו:
- (תצוה) מדם חטאת הכפורים - אחת בשנה.
- רבי מאיר סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא שתי חטאות
- רבי אלעזר ורבי שמעון סברי חטוי אחד אמרתי לך ולא שני חטויין
- תניא אמר רבי לי חלק ר' יעקב בלוגין. ולא?
- והתניא
- נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הלוג:
- - יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל
- - רבי אלעזר ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל
- גמר מתנות שבהיכל, ונשפך הלוג:
- - יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות
- - נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג יביא לוג [אחר] ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות
- רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל
- גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש לא מעכבות
- אימא לי שנה ר' יעקב - בלוגין
- אמר מר מתנות הראש אין מעכבות מאי טעמא
אילימא משום דכתיב (ויקרא יד, כט) והנותר מן השמן אלא מעתה (ויקרא ב, ג) והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי שאני התם דכתיב (ויקרא יד, יז) ומיתר והנותר
- דף סא עמוד ב - בדפוס וילנא. העמוד פותח במלים: אשם מצורע ששחטו שלא לשמו • yuma&daf=61b • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה)
- אמר רבי יוחנן
- אשם מצורע ששחטו שלא לשמו באנו למחלוקת ר' מאיר ור' אלעזר ור' שמעון ר' מאיר
- - דאמר יביא אחר ויתחיל בתחילה, הכא נמי יביא אחר וישחוט
- - ולר' אלעזר ור' שמעון שאומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל הכא אין לו תקנה מתקיף ליה רב חסדא והא (ויקרא יד, יב) אותו כתיב קשיא
- תניא כוותיה דרבי יוחנן:
- אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו לגבי בהונות
- הרי זה:
- עולה לגבי מזבח, וטעון נסכים,
- וצריך אשם אחר להכשירו!
- ורב חסדא אמר לך מאי 'צריך'? צריך - ואין לו תקנה.
- ותני תנא: 'צריך - ואין לו תקנה'? אין.
- והתניא
- נזיר ממורט:
- ב"ש אומרים צריך העברת תער
- וב"ה אומרים אין צריך העברת תער
- וא"ר אבינא: כשאומרים בית שמאי 'צריך': צריך - ואין לו תקנה.
- ופליגא דר' פדת.
- דאמר רבי פדת:
- בית שמאי ורבי אלעזר אמרו דבר אחד.
- בית שמאי הא דאמרן.
- רבי אלעזר (דתניא) - 'אין לו בוהן יד ובוהן רגל - אין לו טהרה עולמית'.
- רבי אלעזר אומר נותן על מקומו ויוצא.
- רבי שמעון אומר אם נתן על של שמאל יצא.
- תנו רבנן (ויקרא יד, יד) ולקח מדם האשם - יכול בכלי?
- ת"ל ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן
- יכול אף למזבח כן? ת"ל (ויקרא יד, יג) כי כחטאת האשם הוא.
- מה חטאת טעונה כלי? אף אשם - טעון כלי.
- נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלים את דמו. אחד ביד ואחד בכלי.
- זה שקבל בכלי - בא לו אצל מזבח.
- וזה שקיבל ביד - בא לו אצל מצורע.
- תנן התם וכולן מטמאים בגדים ונשרפין אבית הדשן דברי ר"א
- ור' שמעון וחכמים אומרים אין מטמאין בגדים ואין נשרפין אבית הדשן אלא האחרון - הואיל וגמר בו כפרה.
- בעא מיניה רבא מרב נחמן: כמה שעירים משלח?
- א"ל וכי עדרו משלח?!
- אמר לו