ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק טז
פרק טז[עריכה]
פסוק א[עריכה]
"ויסעו מאלים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בחמשה עשר יום"
למה נאמר "יום"? - לידע איזה יום שאירעה שבת להיות
שסדורה ובאה מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שניתנה להם בעשרים ושנים באייר.
דבר אחר "בחמשה עשר", למה נאמר "יום"? לידע יום שניתנה בו תורה לישראל.
דבר אחר למה נאמר 'יום'? לידע יום שניתן בו מן לישראל: חררה שהוציאו ממצרים אכלו ממנו אחד ושלשים יום
וכן הוא אומר "ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים" (שמות יב, לט)
וכאן, בחמשה עשר יום לחדש השני, בצדו הוא אומר: "הנני ממטיר לכם לחם".
ר' שילא אומר: נסתפקו הימנה ששים ואחת סעודה.
פסוק ב[עריכה]
השוו מכילתא ויסע א, שם אומר ר' אלעזר המודעי שהתרעומת של ישראל היתה על משה ואהרון, ולא על הקב"ה, ואכן הדרשה כאן קשה – ראו לקמן פס' ח, שמשה ואהרון אומרים "לא עלינו תלונותיכם כי על ה'" |
"וילנו כל עדת בני ישראל" ר' יהושע אומר: היה להן לישראל לימלך בגדול שבהן, לומר "מה נאכל"
אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה!
ר' אלעזר המודעי אומר: למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה
ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה! לכך נאמר "וילנו כל עדת בני ישראל".
פסוק ג[עריכה]
"ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותינו ביד ה'" אמרו לאוי ולוואי מתנו בשלשת ימי החשך במצרים.
"בשבתינו על סיר הבשר" ר' יהושע אומר: והלא תאובין הן לכל! - אלא שבידו ואמרו.
"באכלנו לחם לשבע", והלא תאובין הן לכל! - אלא שבידו ואמרו.
ר' אלעזר המודעי אומר: עבדים היו ישראל במלכות מצרים,
והיו יוצאין לשוק ונוטלין פת ובשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה ממחה על ידן.
והיו יוצאין לשדה ונוטלין תינין וענבים ורמונים וכל דבר ואין כל בריה ממחה על ידן.
"כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה", אמרו הוצאתם אותנו למדבר תוהו הזה שאין בו כלום.
"להמית את כל הקהל הזה ברעב", ר' יהושע אומר: אין לך קשה יתר מן הרעב,
שנאמר "טובים היו חללי חרב מחללי רעב" (איכה ד, ט).
ר' אלעזר המודעי אומר: "ברעב" - בא רעב; בא עלינו רעב אחר רעב.
דבר אחר דבר, חשך אחר חשך.
פסוק ד[עריכה]
"ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם", ר' יהושע אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, הריני נגלה מיד ואיני מעכב.
ר' אלעזר המודעי אומר: אינו אומר 'הנני' אלא לאבות!
"ממטיר לכם", ר' יהושע אומר: בודאי אין ראוי לכם.
ר' אלעזר המודעי אומר: אינו אומר 'לכם' אלא בזכות אבותיכם.
"מן השמים" - מאוצר טוב שבשמים, כענין שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כח, יב).
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני אביהן שבשמים
ולפי שהן חביבין נתחלפו להן מעשה בראשית: נעשו עליונים תחתונים ותחתונים עליונים
שמתחלה היה הלחם עולה מן הארץ, שנאמר "אל ארץ דגן ותירוש" (דברים לג, כח)
והטל היה יורד מן השמים, שנאמר "אף שמיו יערפו טל" (שם)
עכשו נתחלפו הדברים: התחיל הלחם יורד מן השמים, שנאמר "לחם מן השמים",
והטל עולה מן הארץ, שנאמר "ותעל שכבת הטל" (שמות טז, יד)!
"ויצא העם ולקטו", שלא תהיו יוצאין לחצרותיכם ומלקטין, אלא שתהיו יוצאין למדברות ומלקטין.
"דבר יום ביומו" ר' יהושע אומר: שילקט אדם מן היום למחר, וכן מערב שבת לשבת.
ר' אליעזר אומר: שלא ילקט אדם מן היום למחר.
וכן היה ר' אליעזר אומר: מי שיש לו מה שיאכל היום, ויאמר 'מה אני אוכל למחר'
הרי זה ממחוסרי אמנה, שנאמר "דבר יום ביומו", מי שברא יום - ברא פרנסתו.
הליקוט היומי של המן היה הזדמנות לגילוי שכינה בכל בוקר, ולא גרם לאי וודאות שיהיה גם מחר מן! |
דבר אחר "דבר יום ביומו", ר' שמעון אומר: מפני חיבתן שלישראל ניתן להם דבר יום ביומו
מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו, ואמר אל יראה פני, אלא מתחלת השנה יבוא ויטול פרנסתו.
היה מתפרנס כל השנה והוא מתבלקט מצפה: הלווי אראה פני אבה ולא אתפרנס! כיון שנתרצה לו אמר יבוא בכל יום ויטול פרנסתו.
אמר אותו הבן כדאי! אם אין בידי אלא ראיית המלך בכל יום - כדאי הוא!
כך ישראל, מפני חיבתן ניתן להן פרנסת יום יום, כדי שיהיו מחלין ומקבילין פני שכינה בכל יום.
"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" נסוי הוא להן לכל באי העולם,
שכל מי שמלאו לבו לעבוד את השם בכל לבו - הוא ממציא לו ספקו מכל מקום!
ר' יהושע אומר: שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועשה מלאכה כל היום
מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה.
ר' אליעזר אומר: לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כאיזה צד? היה אדם יושב ושונה
ואינו יודע מאין יאכל וישתה ומאין ילבש ויתכסה!
הא לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שנייה להן לאוכלי תרומה.
פסוק ה[עריכה]
ראו מכילתא ויסע ב. שם לומדים מהפסוק להניח עירוב בערב שבת. כאן נשארים לעסוק בעניין המן, שבום ששי מלקטים כמות כפולה. |
"והיה ביום הששי והכינו", מכאן שילקט אדם מערב שבת לשבת.
"והיה משנה" לחם שהוא משונה. אתה אומר לחם שמשונה, או אינו אלא לחם כפול?
כשהוא אומר "לקטו לחם משנה" (פס' כב) - הרי לחם משנה אמור
הא מה תלמוד לומר "והיה משנה"? - לחם שהוא משונה.
בכל יום היה יורד עומר אחד ובשבת שני עמרים. בכל יום היה ריחו נודף ובשבת ביותר
בכל יום ויום מצהיב כזהב ובשבת ביותר.
פסוק ו[עריכה]
"ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם", אמרו להם: עד שאתם ישינין על מיטותיכם המקום מפרנס אתכם!
"כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים", מיכן אתה אומר ששקולה יציאת מצרים לפני המקום כנגד כל נסים וגבורות שעשה המקום לישראל.
פסוק ז[עריכה]
"ובוקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה'", מיכן את למד שבפנים מאירות ניתן להן מן לישראל
מן, ששאלו אותו כהלכה - ניתן להן בפנים מאירות, ובשר ששאלו אותו שלא כענין - ניתן להן בפנים חשכות
"ונחנו מה", אמרו להן: אנו - מה אנו ספונין? שאתם עומדין ומתרעמין עלינו!
פסוק ח[עריכה]
"ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול", מיכן את למד שבפנים חשוכות ניתן להן בשר לישראל
מן, ששאלו אתו כהלכה - נתן להן בפנים מאירות; בשר, ששאלו אתו שלא כענין - ניתן להן בפנים חשוכות
"ונחנו מה? לא עלינו תלונותיכם כי על ה'", אמרו להן: אילו עלינו הייתם עומדין ומתרעמין - לא היינו מצטערין
אלא שאתם מתרעמין לפני קיים עולמים ברוך הוא
פסוק ט[עריכה]
"ויאמר משה אל אהרן: אמור אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני ה'", ר' יהושע אומר: אינו אומר קרבו אלא ליתן את הדין!
ר' אלעזר המודעי אומר: אינו אומר "קרבו לפני ה'" אלא כשנתגלתה השכינה!
פסוק י[עריכה]
"ויהי כדבר אהרן" מה תלמוד לומר? מלמד שכשם שגזר המקום - היה.
"ויפנו אל המדבר", ר' יהושע אומר: אינו אומר "ויפנו" אלא ליתן את הדין
ר' אלעזר המודעי אומר אינו אומר "ויפנו" אלא לאבות הראשונים, שנאמר "אל המדבר",
מה מדבר, אין בו חטא ועון - כך אבות הראשונים, אין בהן חטא ועון
"והנה כבוד ה' נראה בענן", ר' יוסי בר' שמעון אומר כל זמן שישראל מבקשין לסקול למשה ולאהרן המקום נגלה בענן
אמר המקום: מוטב ילקה עמוד ענן, ואל יסקלו משה ואהרן.
פסוק יא-יב[עריכה]
"וידבר ה' אל משה לאמר. שמעתי את תלונות בני ישראל", ר' יהושע אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה:
גלוי וידוע לפני מה שהיו ישראל אומרים ומה עתידין לומר לפני.
"דבר אלהם לאמר", אמור להן: בין שני הדברים הייתם עומדין: שאלתם ממני מן, לפי שאי איפשר לו לאדם להיות בלא לחם, נתתי לכם
חזרתם ושאלתם בשר, שלא כענין - הריני נותן לכם! מפני מה אני נותן לכם?
כדי שלא תהיו סבורין לומר אין ספק בידו ליתן לנו בשר; אלא הריני נותן לכם - ולבסוף אני נפרע מכם.
"כי אני ה' אלקיכם", אני דיין ליפרע!
פסוק יג[עריכה]
"ויהי בערב", מיכן את למד שבפנים חשיכות נתן להן בשר לישראל
מן, ששאלו אותו כהלכה, ניתן להן בפנים מאירות; בשר, ששאלו אותו שלא כענין, ניתן להן בפנים חשיכות.
"ותעל השלו ותכס את המחנה" איני יודע כמה! הרי הוא אומר "וכאמתים על פני הארץ" (במדבר יא, לא)
שתי אמות היה גבוה מן הארץ, שיהיה אדם עומד כנגד לבו ונוטל מדבר שאין בו צער
מן לבו ולמטה - שתי אמות, מלבו ולמעלה - אמה אחת.
וכן הוא אומר "וכאמתים על פני הארץ", ולהלן הוא אומר "ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותיו" (תהלים עח, כח)
ר' יוסי אומר "ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה" (במדבר יא, לא) - שלשה פרסאות לכל רוח ורוח
כן הוא אומר "וכאמתים על פני הארץ", וכן הוא אומר "ויפל בקרב מחנהו"
ר' יאשיה אומר: "ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה". מה תלמוד לומר "וכדרך יום כה"?
שלש על שלש - הרי תשע. תשע על תשע - הרי שמנים ואחד.
כן הוא אומר "וכאמתים על פני הארץ", ולהלן הוא אומר "ויפל בקרב מחנהו"
אחרים אומרים: "ויטש על המחנה כדרך יום כה" - כדרך הילוך בינונית - עשרה פרסאות. "יום" – עשרים, "כה" – ארבעים!
מה תלמוד לומר שוב "וכדרך יום כה"?- הרי שמנים כלפי למעלה
וכן הוא אומר "תערך לפני שלחן" (תהלים כג, ה), יכול שהיו אסתרטיאות ומקולקלות?
תלמוד לומר "וכאמתים על פני הארץ" - על הפנוי שבארץ! ולהלן הוא אומר "ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנותיו", שהיה מסובב למשכנות
שתי אמות היתה נטולה מן הארץ! ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: אף מן לא אכלו אותו ישראל אלא מן הגבוה
כיצד? יורד המן לישראל, ויצתה הרוח צפונית וכברה את המדבר, וירד מטה וכבש את הארץ, וירד עליו הטל והרוח מנשבת בו
ונעשה כמין שולחנות של זהב, והמן היה יורד עליו, וממנו ישראל מלקטין ואוכלין
והרי דברים קל וחומר: אם חס המקום על עוברי רצונו בעולם הזה על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא
וכן הוא אומר: "הבשר עודנו בין שניהם..." (במדבר יא, לג) אמרו: רשעים שביניהם אכלו ונותנו מיד
כשל כשר שביניהם ניתרו אחד לשלשים יום "ואף ה' חרה בעם" (שם),
מלמד שלא הביא עליהן המקום מכה קשה כיוצא בזו מיום שיצאו ממצרים
"ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה" (שם פס' לד), יכול כן היה שמו מקדם? תלמוד לומר "כי שם קברו את העם המתאוים" (שם)
על מה שערערו נקרא, ולא כן היה שמו מקדם.
"מקברות התאוה נסעו העם חצרות" (שם פס' לה), מלמד שחזרו חנייה אחת לאחוריהן.
"ובבוקר היתה שכבת הטל סביב למחנה" - לענין שאמרנו.
פסוק יד[עריכה]
"ותעל שכבת הטל". בא כתוב ללמדך היאך היה מן יורד להן לישראל יצתה רוח צפונית וכיברה את המדבר וכו' כדכתיב לעיל. קיצור סופרים – הפניה לדרשה דלעיל פס' יג.
"והנה על פני המדבר" ולא על המדבר כולו אלא על מקצתו. "דק" מלמד שהוא דק "מחספס" מלמד שהוא מחספס
"דק ככפור על הארץ" - מלמד שהיה יורד כגליד על הארץ, כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר "ותעל שכבת הטל" כוייכול פשט המקום את ידו ומקבל תפלתן של אבות של שכני עפר, והוריד המן כטל לישראל.
והנה על פני המדבר" ולא על המדבר כולו אלא על מקצתו. "דק" מלמד שהיה יורד מן השמים, שנאמר "הנוטה כדק שמים" (ישעיה מ, כב)
או, לפי שהיה יורד מן השמים, מנין שלא היה יורד צונן? תלמוד לומר "מח".
או לפי שהיה יורד מלמעלה למטה, יכול היה יורד בקול? מנין שלא היה יורד אלא בשתיקה?
תלמוד לומר "חס". או, לפי שהיה יורד על הקרקע, מנין שלא היה יורד אלא על הכלים? תלמוד לומר "סף"
ר' טרפון אומר: לא היה יורד אלא על העוספיים.
"ככפור" כוייכול פשט המקום את ידו וקבל תפלתן שלאבות של שכני עפר והוריד המן כטל לישראל כענין שנאמר "מצאתי כפר" (איוב לג, כד).
וכבר היה ר' טרפון ותלמידיו יושבין, ור' אלעזר המודעי יושב ביניהן.
אמר להן ר' אלעזר המודעי: ששים אמה היה גבהו שלמן שהיה יורד להן לישראל!
אמרו לו: אלעזר אחינו, עד מתי אתה מגבב ומביא עלינו? אמר להן: מקרא מן התורה אני דורש!
וכי אי זו מדה מרובה, מדת הטוב או מדת הרע? הוי אומר מדת הטוב!
במדת פורענות הוא אומר "חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכוסו ראשי ההרים"
(בראשית ז, כ)
מה נפשך: וחמש עשרה אמה בתוך הנחל, חמש עשרה אמה על פני ההר, חמש עשרה אמה על פני הבקעה
ובמדת הטוב הוא אומר: "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן" (תהלים עח, כד)
מעוט דלתות - שתים כמה ארובות בדלת? ארבע. ארבע על ארבע - הרי שמנה. שמנה על שמנה - הרי ששה עשר
הא צא וחשב, שששים אמה היה גבהו של מן שהיה יורד להן לישראל!
איסי בן עקביה אומר מנין שירד להן מן לישראל עד שראו אותו כל האומות? תלמוד לומר "תערך לפני שלחן נגד צוררי" (תהלים כג, ה).
פסוק טו[עריכה]
"ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא" כאדם שאומר לחבירו: מה הוא? כך אמרו ישראל: מן הוא?
"ויאמר משה אלהם הוא הלחם": משה אמר להן לזקנים, וזקנים אמרו להן לישראל - כך דברי ר' יהושע
ר' אלעזר המודעי אומר: אמר להן משה לזקנים, והוא אמר לכל ישראל!
"הוא הלחם אשר", ר' יוסי בן שמעון אומר: כסוסים ניתפטמו ישראל: נאמר כאן "לאכלה" ונאמר להלן "לחם אבירים אכל איש" (תהלים עח, כה)
אמר להן לחם זה שאתם אוכלין - ניטוח הוא באברים.
דבר אחר "לחם אבירים אכל איש" - זה יהושע, שהיה יורד לו מן כנגד כל ישראל.
ויש אומרים על איברים היה יורד, ומאבריו היה מלקט ואוכל; לכך נאמר "לחם אבירים אכל."
פסוק טז[עריכה]
"זה הדבר אשר צוה ה': לקטו ממנו" אמרו: כשהיה יוצא נחשון בן עמינדב ללקט הוא ובני ביתו - היו מלקטין הרבה
ועני שבישראל היה מלקט קימאה, וכשהן באין במדה "עמר לגלגלת מספר נפשותיכם"
אמרו: האוכל כשיעור הזה - בריא ומבורך; פחות מיכן - מקולל במעיו; יתר על כן - הרי זה רעבתן!
פסוק יז[עריכה]
פסוק יט-כ[עריכה]
ראו מכילתא ויסע ד. |
"ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר ולא שמעו אל משה" - אלו מחוסרי אמנה שבהן.
"ויותירו אנשים" אנשים לא הותירו, שאר אנשים הותירו.
"וירם תולעים ויבאש". איפשר מאחר שמרחיש יבאש? אלא מבאיש ואחר כך מרחיש
כענין שנאמר להלן "ולא הבאיש ורימה לא היתה בו" (שמות טז, כד)
"ויקצף עליהם משה" כעס עליהן משה ואמר להם: מפני מה עשיתם כך?
פסוק כא[עריכה]
"וילקטו אתו בבקר בבקר" - משחרית לשחרית
"איש לפי אכלו" דורשי רשומות אומרים: מיכן שהיה בו במן "בזעת אפך תאכל לחם" (בראשית ג, יט).
"וחם השמש" - בארבע שעות. אתה אומר בארבע שעות, או אינו אלא בשש שעות?
כשהוא אומר "כחום היום" (בראשית יח, א) הרי שש שעות אמור! הא מה אני מקיים "וחם השמש"? בארבע שעות
"ונמס" כיון שזורחת עליו חמה - היה פושר ויורד, ונחלים מושכין ממנו, והולכין לים הגדול
ואיילות וצביים באין ושותין מהן, ואומות העולם באין וצדין מהן, וטועמים מהן טעם מן שנתן המקום לישראל!
פסוק כב[עריכה]
"ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד", מיכן שיערב אדם מערב שבת לערב שבת.
"ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה", אמרו לו: רבינו משה, מה נשתנה יום זה משאר ימים?
פסוק כג[עריכה]
אמר להן "הוא אשר דבר ה' שבתון שבת קדש לה'" אמרו לו: אימתי? אמר להן "מחר"
"את אשר תאפו אפו, ואת אשר תבשלו בשלו" על האפוי אפו ועל המבושל בשלו.
ר' יהושע אומר: הרוצה לאפות - מתאפה לו, והרוצה לבשל - מתבשל לו.
ר' אלעזר המודעי אומר: "את אשר תאפו אפו" הרוצה לטעום דבר האפוי - טועם בו טעם כל אפויין שבעולם
דבר בשול - טועם בו טעם כל בישולין שבעולם!
ר' אליעזר אומר "את אשר תאפו אפו..." על האפוי אפו ועל הבישול בשלו.
כיצד? יום טוב שחל להיות בערב שבת; מנין אתה אומר שאין רשאין לופות ולבשל אלא אם כן עירבו?
תלמוד לומר "את אשר תאפו-אפו ואת אשר תבשלו – בשלו" על האפוי - אפו ועל המבושל - בשלו "ואת כל העודף"
פסוק כד[עריכה]
"ויניחו אותו עד הבקר... ולא הבאיש ורימה לא היתה בו" – לענין שאמרנו. לעיל פס' כ.
פסוק כה[עריכה]
"ויאמר משה אכלוהו היום" מיכן שהיה ר' ירמיה אומר שלש סעודות בשבת
לפי שהיו ישראל רגילין לצאת בשחרית, אמרו לו: רבינו משה, נצא בשחרית?
אמר להן "אכלוהו היום"! אמרו לו: הואיל ולא יצאנו בשחרית, נצא בין הערבים? אמר להן "כי שבת היום לה'
לפי שקבע לבן של ישראל באותה שעה, אמרו לו: רבינו משה, הואיל ולא מצאנוהו היום, שמא לא נמצאהו למחר?
אמר להן: היום היום אי אתם מוצאין אותו, מוצאין אתם אותו למחר - דברי ר' יהושע
ר' אלעזר חסמא אומר: בעולם הזה אי אתם מוצאין אותו, מוצאין אתם אותו לעולם הבא!
ר' יהושע אומר: אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת - תנצלו משלש פורעניות: מיומו של גוג ומיומו של משיח ומימי בית דין הגדול ברוך הוא
ר' אלעזר המודעי אומר אמר להן משה לישראל: אם תזכו לשמר שבת
עתיד המקום ליתן לכן ארץ ישראל ועולם הבא ועולם חדש ומלכות בית דויד וכהונה ולויה.
ר' אליעזר אומר אמר להן משה לישראל, אם תזכו לשמר שבת
עתיד המקום ליתן לכן שלשה מועדות: חג של ניסן וחג של עצרת וחג של תשרי
פסוק כו[עריכה]
"ששת ימים תלקטוהו", ר' יהושע אומר: למדנו שלא היה יורד בשבת. ביום טוב מנין? תלמוד לומר "לא יהיה בו"
ר' אלעזר המודעי אומר: "ששת ימים תלקטוהו" למדנו שלא היה יורד בשבת. ביום טוב מנין?
תלמוד לומר "לא יהיה". ביום הכפורים מנין? תלמוד לומר "לא יהיה בו"!
פסוק כז[עריכה]
פסוק כח[עריכה]
"ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי"
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: אמור להן לישראל, הוצאתי אתכם ממצרים וקרעתי לכם את הים
והורדתי לכם את המן והיגזתי לכם את השליו ועשיתי לכם נסים וגבורות
עד מתי אתם ממאנים לשמור מצותי ותורתי? שמא תאמרו מצות הרבה היטלתי עליכם,
שבת זו שנתתי לכם במרה לשמרה ולא שמרתן אותה - שמא תאמרו שומר שבת מה שכר נוטל?
תלמוד לומר "אשרי אנוש... שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע" (ישעיה נו, ב)!
הא למדתה שכל המשמר שבת מרוחק הוא מן העבירה!
פסוק כט[עריכה]
"ראו כי ה' נתן לכם השבת", אמר להן: הזהרו, שהמקום "נתן לכן את השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים"
מיכן היה ר' יאשיה אומר לחם כפול, "שני העומר לאחד" (לעיל פס' כג)
"שבו איש תחתיו" ארבע אמות, ארבע אמות
"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" אלפים אמה. כיון ששמעו את הדבר הזה קיבלו עליהן ושבתו "וישבתו העם ביום השביעי".
פסוק ל[עריכה]
"וישבתו העם ביום השביעי" ר' יהושע ור' אליעזר ור' אלעזר המודעי אומר: אמר להן משה לישראל כדכתיב לעיל בויאמר משה אכלוהו היום קיצור סופרים, ראו לעיל פס' כה
כיון ששמעו את הדבר הזה קיבלו עליהן ושבתו "וישבתו העם ביום השביעי!
פסוק לא[עריכה]
"ויקראו בית ישראל את שמו מן" דורשי רשומות אומרים: ישראל קראו אותו מן!
"והוא כזרע גד". אי אתה יודע של מה? ר' יהושע אומר: הוי אומר של זרע פשתן
או אתה אומר מה זרע פשתן אדום - אף זה אדום? תלמוד לומר 'לבן'!
ר' אלעזר המודעי אומר: למה הוא דומה? לדבר אגדה, שהוא מושך את לב האדם
ר' יוסי אומר: הוא מגיד על עצמו שהוא מן, לפי שאינו יורד לא בשבתות ולא בימים טובים ולא ביום הכיפורים!
אחרים אומרים: כשם שהנביא מגיד להן חדרים וסתרים לישראל כך היה המן מגיד לישראל חדרים וסתרים
הא כיצד? אשה סורחת על בעלה; היא אומרת הוא סורח עלי, והוא אומר היא סורחת עלי.
באין אצל משה לדין, אמר להן לבקר משפט
לשחרית, אם נמצא מן בבית בעלה - בידוע שהיא סורחת על בעלה; ואם נמצא בבית אביה - בידוע שהוא סורח עליה
וכן המוכר עבד לחבירו; זה אומר לקחתי, וזה אומר לא מכרתי באין אצל משה לדין, אמר להן לבקר משפט
לשחרית, אם נמצא מן בבית רבו ראשון - בידוע שאינו מוכר; ואם נמצא בבית רבו אחרון - בידוע שהוא לוקח.
"וטעמו כצפיחית בדבש", ר' יהושע אומ' כאידפס האיסקריטין; ר' אלעזר המודעי אומ: כסלת זו, שצפה על גבי נפה ולושה בדבש וחמאה!
פסוק לב[עריכה]
ראו מכילתא ויסע ה. |
אם אומר אני זה הדבר, יכול לא הניחו אהרן אלא בשנת הארבעים? תלמוד לומר "כאשר דבר ה' אל משה ויניחהו אהרן" (פס' לד)
אמתי נעשה הארון? - בשנה שניה
וזה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות בערב שבת, ואילו הן: קשת, ומן ובאר, והכתב והמכתב והלוחות,
ופי האתון ופי הארץ, וקבורתו שלמשה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה,
ויש אומרים: אף בגדו שלאדם הראשון ראו בראשית ג כא, ויש אומרים אף הכתונות והמזיקים
ר' יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר. ר' נחמיה אומר אף האור והפרדה ר' יהודה אומר אף הצבת
הוא היה אומר 'צבתא בצבתא מתעבדא, צבתא קדמיתא מה הות? הא לאו ביריה הות!'
שבעה דברים מכוסין מבני אדם, ואילו הן: יום מיתה, ויום נחמה, ועמק הדין, ואין אדם יודע במה משתכר
ואין אדם יודע מה בלבו שלחברו, ומלכות בית דויד ומלכות חייבת!
פסוק לג[עריכה]
"ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת" צנצנת זו, איני יודע שלמה היא, אם שלזהב אם שלכסף אם שלנחשת ואם שלברזל
אם שלבדיל ואם שלעופרת? תלמוד לומר 'צנצנת אחת', לא אמרתי אלא כלי שמציין יתר מחברו; אמור כלי חרש
"ותן שמה מלא העומר מן" בה. "והנח אותו לפני ה'", ר' יהושע אומר: לאבות; ר' אלעזר המודעי אומר לדורות
ר' יוסי אומר: לימות ירמיה, לפי שהיה ירמיה אומר להן לישראל התעסקו בתורה! - אם נתעסק בתורה מאין אנו מתפרנסין?
הוציא להן צנצנת המן, אמר להן: אבותיכם שנתעסקו בתורה - ראו במה נתפרנסו!
אף אתם, אם נתעסקתם בתורה - לסוף שהמקום מפרנס אתכם
וזו אחת משלש אותות שעתיד אליהו לגלות להן לישראל, ואלו הן: צלוחית שלמן וצלוחית שלמים וצלוחית שלשמן המשחה!
פסוק לה[עריכה]
"ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה" ר' יהושע אומר ארבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו שלמשה
מת משה בשבעה באדר, ואכלו ממנו עשרים וארבעה שלאדר וששה עשר שלניסן
וכן הוא אומר "וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ" (יהושע ה, יב)
ר' אלעזר המודעי אומר: שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו שלמשה
מת משה בשבעה באדר, אכלו ממנו עשרים וארבעה שלאדר ושלשים שלאדר שני שהיא היתה שנה מעוברת - ואכלו ממנו ששה עשר בניסן
וכן הוא אומר וישבת המן ממחרת.
ר' אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו שלמשה!
מת משה בשבעה בשבט, ואכלו ממנו כ"ד שלשבט ול' שלאדר, ועיבור לא היתה לשנה באותה שנה
ואכלו ממנו בי"ו בניסן
וכן הוא אומר וישבת המן ממחרת. אחרים אומרים חמשים וארבע שנה אכלו ישראל את המן:
ארבעים בחייו שלמשה, וארבע עשרה לאחר מיתתו שלמשה: שבע שכיבשו ושבע שחילקו
שנאמר "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה" שאין תלמוד לומר "עד בואם אל ארץ נושבת"
מה תלמוד לומר "אל ארץ נושבת"? מלמד שארבע עשרה שנה אכלו ישראל את המן אחר מיתתו שלמשה
שבע שכיבשו את הארץ ושבע שחילקו
מתה מרים - בטלה הבאר וחזרה; מת אהרן - בטל עמוד ענן וחזר; מת משה - בטלו שלשתן ולא חזרו!
פסוק לו[עריכה]
"והעומר" איני יודע כמה? תלמוד לומר "עשירית האיפה" אחד מעשרה בשלש סאין, שהן שבעת רבעים ועוד. 'ועוד' זה - אחד מחמשה ברובע!