מכילתא דרשב"י/טו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
תוכן
[עריכה]אז ישיר משה ובני ישראל יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד' כ"ו), אז אמרה חתן דמים למולות (ד' כ"ו), אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ה' ל') אז אמר דויד (דה"י א' ט"ו ב) אז אמר שלמה (מ"א ח' י"ב) לשעבר: אז תיראי ונהרת (ישעיה ס' ה'), אז יבקע כשחר (שם נ"ח ח'), אז ידלג כאיל פסח (שם ל"ה ו'), אז תפקחנה (שם ה') אז תשמח בתולה (ירמיה ל"א י"ב), אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה (תהלים קכ"ו ב') אז יאמרו בגוים הגדיל [ה'] לעשות עם אלה (שם ג') לעתיד לבוא: רבי אומר אז שר משה ובני ישראל אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה ובני ישראל נמצאנו למדים לתחית המתים מן התורה: ד"א משה ובני ישראל מגיד הכתוב שהיה משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כנגד משה (בשירה) [בשעה] שאמרו שירה: ד"א משה ובני ישראל מלמד שאמר [משה] שירה כנגד כל ישראל: את השירה הזאת. וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן ראשונה שנאמרה במצרים השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל' כ"ט), שנייה שאמרו על הים זה אלי ואנוהו שלישית שנאמרה על הבאר אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה (במדבר כ"א י"ז), רביעית שירת האזינו וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת (דברים ל"א ל'), חמישית שאמר יהושע אז ידבר יהושע (את השירה הזאת) [לה'] ביום תת ה' את האמורי (יהושע י' י"ב), שישית שאמרו דבורה וברק ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה' א'), שביעית שאמר דויד וידבר דויד את דברי השירה הזאת (ש״ב כ"ב א'), שמינית שאמר שלמה מזמר שיר חנכת הבית לדוד (תהלים ל' א') וכי דויד בנאו והלא שלמה בנאו שנ' (מ"א ו' ט') ויבן את הבית ויכלהו אלא שנתן דויד נפשו עליו נקרא על שמו והיכן נתן נפשו עליו שנ' (תהלים קל"ב א) זכור ה' לדויד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, מה נאמר לו (מ"א י"ב ט"ז) עתה ראה ביתך דויד הא כל דבר ודבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו: ד"א שירת שלמה דכתיב שיר השירים אשר לשלמה (שה"ש א' א'), תשיעית שאמר יהושפט שנ' (דה"ב כ' כ"א) ויועץ אל העם ויעמור משוררים לה' ומהללים להדרת קדש כצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, עשירית לעתיד לבוא שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ (ישעיה מ"ב י') ואומר (תהלים קמ״ט א') שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים: כל תשועות שעברו נקראו על שם נקבה כשם שנקבה יולדת כך תשועות שעברו יש אחריהן שעבוד, אבל תשועה העתידה לבוא נקראת על שם זכר כשם שאין הזכר יולד כענין שנ' (ירמיה ל' ו') שאלו נא וראו אם ילד זכר כך תשועה העתידה לבא אין אחריה שעבוד שנ' (ישעיה מ"ד י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד: לה'. לה' אמרוה ולא לבשר ודם לא בענין שנ' (ש"א י"ח ו') ותצאנה הנשים המשחקות מכל ערי יהודה לשיר והמחולות לקראת שאול המלך בתפים בשמחה ובשלישים ותענינה הנשים המשחקות ותאמרנה הבה שאול באלפיו ידור ברבבותיו אבל כאן לה' ולא לבשר ודם: ויאמרו לאמר. ר' נחמיה אומר רוח הקודש שרת על ישראל ואמרו שירה בבני אדם שקורין את שמע: אלעור בן (הדאי) [תדאי] אומר משה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו סוס ורוכבו רמה בים, משה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו זה אלי ואנוהו, משה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' שמו: (ד"א) [אשירה לה'] לה' גאה גדולה לה' גאה גבורה לו תפארת והנצח וההוד ובן דויד אומר (דה"א כ"ט י"א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד: מושלו משל לה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו מקלסין לפניו שהוא גבור ואינו אלא חלש: שהוא חכם ואינו אלא טיפש: שהוא עשיר ואינו אלא עני: שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי: שהוא דין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא שמחנפין לו: שירו לה' שהוא חכם ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג' י"ט): ואומר עמו חכמה וגבורה לו עצה ותבונה (איוב י"ב י"ג): שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה (דברים י' י"ד): ואומר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב' ח'): שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון (שמות ל"ד ו'): ואומר כי אל רחום ה' אלהיך (דבר' ד' לא'): שירו לה' שהוא דין שנ' כי אלהי (ה) משפט ה' (ישעיה ל' י"ח): שומר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פ"ב א): שירו לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן שומר הברית והחסד (דברים ז' ט') אל אמונה ואין עול (שם ל״ב ד'): שירו לה' שהוא גאה שהוא הדור שהוא משבח שנ' כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים (תהלים פ"ט ז') שומר ה' אלהים צבאות מי כמוך חסין יה (שם פ"ט ט') ואומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (שם פ"ו ח') שומר דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים כול' עד זה דודי וזה רעי בנות ירושלים (שה"ש ה' י'-י"ו): הא לה' נאה גבורה לו תפארת נצח והוד: וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דהי"א כ"ט י"א): כי גאה גאה. הגאני והגיאתיו הגאני במצרים כה אמר ה' בני בכרי ישראל (ד' כ"ב) ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל' כ"ט): הגאני על הים ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל כול' (י"ד י"ט) ואף אני הגאיתיו ואמרתי לפניו שירה זה אלי ואנוהו: ד"א כי גאה גאה גיאה הוא ועתיד להתגאות שנ' כי יום לה' על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב' י"ב - י"ז): ד״א כי גאה גאה מהגאה הוא על כל הגאים במה שאומות העולם מתגאין לפניו בו נפרע מהן: וכן את מוצא באנשי מבול שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן: וכן את מוצא באנשי מגדל ובאנשי סדום: וכן את מוצא במצרים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהן שנ' ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (א' כ"ב): מה נאמר בהן מרכבות פרעה וחילו ירה בים (ט"ו ד'): וכן את מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל ואת כל העם אשר אתו מחרושת הגוים אל נחל קישון (שופטים ד' י"ג) ומהוא אומר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא (שם ה' כ'): וכן את מוצא בסנחריב שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ביד מלאכיך חרפת ותאמר ברב רכבי [וגו'] אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (מ"ב י"ט כ"ג-כ"ד): מהוא אומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (שם י"ט כ"ה) אלו ראשי גייסות שלו: אמרו גדול שבהן הוא ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף: קטן שבהן אין פחות משני אלפים שנ' ואיך תשיב את פני פחת אחד עברי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים ועתה התערב נא את אדני המלך ואתנה לך אלפים סוסים (שם י"ח כ"ג-כ"ד): מהוא אומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך בתולות בת ציון אחייך הגיעה ראש בת ירושלים (שם י"ט כ"א): וכן את מוצא בנבוכדנצר שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע שנ' (ותאמר) [ואתה אמרת] בלבבך אל השמים אעלה בין כוכבי אל ארים כסאי (ישעיה י"ד י"ג) מהוא אומר אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (שם י"ד ט"ו): וכן את מוצא בנגיד צור שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים (יחזקאל כ"ח ב'): מהוא אומר עליו מותי ערלים תמות ביד אדם כי אני דברתי נאם ה' אלהים הא במה שהאומות מתגאין לפניו בו נפרע מהן לכך נאמר כי גאה גאה: סוס ורוכבו. וכי סוס אחד ורכב אחד והלא כבר נאמר (י"ד ז') ויקח שש מאות רכב בחור אלא מלמד שלא היה לפני המקום אלא כסוס אחד ורכב אחד בלבד: כיוצא בו אתה אמור כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב (דברים כ' א') וכי בסוס אחד ורכב אחר אומות העולם יוצאין אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום אין אויביהם לפניהם אלא כסוס ורכב בלבד: ד"א סוס ורוכבו מלמד שהיה סוס קשור ברכב ורכב קשור בסוס: רמה בים. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר (ט"ו ד') ירה כאיזה צד יתקיימו שני כתובים הללו: רמה שהיו עולין למרום: ירה שהיו יורדין לתהום ולא היו נפרדין זה מזה: בנוהג שבעולם אדם זורק שני כלים לאויר לא סוף אחד מהן ליפרד מחברו אבל כאן רמה ירה רמה שהיו עולין למרום: ירה שהיו יורדים לתהום ולא היו נפרדין זה מזה: ד״א רמה בים כיון שראו ישראל שרה של מצרים שנפל התחילו נותנין לפניו את השבח לכך נאמר רמה בים: וכן את מוצא שאין המקום נפרע מן המלכיות עד שמפיל את שריהן תחלה שנ' ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כ"ד כ"א): ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים (שם י"ד י"ב): ואומר כי רותח בשמים חרבי ואחר כך הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט (שם ל"ד ה'): ד"א סוס ורוכבו רמה בים היה הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידין בדין אומר לסוס מפני מה רצת אחר בני אומר לו מצרי מריצני בעל כרחי שנ' (י"ד כ"ג) וירדפו מצרים אחריהם כל סוס פרעה: אומר למצרי מפני מה רצת אחר בני והוא אומר סוס היה מריציני בעל כרחי שנ' (ט"ו י"ט) כי בא סוס פרעה והיה הקב"ה מביא סוס ורוכבו ודנם כאחד: זו שאל אנטנינוס את רבי אמר לו ומאחר שאדם זה מת וגוף (כולה) [כלה] כלום הקב״ה מביא לדין אמר לו על שאתה משאליני על גוף טמא שאליני על נשמה שהיא טהורה מושלו משל לה"ד למלך בשר ודם שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות והשיב בו שני עבדים חגר וסומא לשמרו אמר לו חגר לסומא בכורות נאות אני רואה אומר לו סומא וכי אני רואה אמר לו חגר וכי אני יכול להלך: מה עשו רכב חגר על גבי סומה והלכו נטלו את הבכורות וישבו במקומן: לימים בא המלך וישב עליהן בדין אמר להן היכן הן בכורות אמר לו סומה וכי רואה אני אמר לו חגר וכי יכול אני להלך: המלך פקח היה הרכיב חגר על גבי סומה והיו מהלכין אמר להן כך עשיתם ואכלתם את הבכורות: כך הקב"ה מביא גוף ונשמה ומעמידין בדין אומר לגוף מפני מה חטאת לפני אומר לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי נשמה שחטאת מיום שיצאת ממני לא מושלך אני לפניך כאבן: אומר לנשמה מפני מה חטאת לפני אומרת לפניו רבונו של עולם אני שחטאתי גוף שחטא מיום שיצאתי ממנו לא טהורה אני לפניך: הקב"ה מביא נשמה ומכניסה לגוף ודנם כאחד שנ' (תהלים ג' ד') יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יקרא אל השמים מעל להביא נשמה ואל הארץ להביא הגוף ואחר כך לדין עמו מידיין עמו: ד"א סוס ורוכבו איסי בן שמאי אומר נאמר כאן סוס סתם ונאמר להלן (זכרי י"ב ד') ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון ואומר (שם י"ד י"ב) וזאת תהיה מגפה אשר יגף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה במחנות ההמה כמגפה הזאת: בא מפורש ולומר על הסתום מה מפורש בחמש מכות אף סתום בחמש מכות:
עזי אין עזי אלא תקפי שנ' (ירמיה י"ו י"ט) ה' עזי ומעזי ואומר (תהלים כ״ח ז') ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי: ד"א עזי אין עזי אלא תורה שנ' (שם כ"ט י"א) ה' עז לעמו יתן ה' וגו' ואומר(שם צ"ט ד') ועז מלך משפט אהב: ד"א עזי אין עזי אלא מלכות שנ' (שם כ"א ב') כעזך ישמח מלך: ואומר (שם כ"ח ח') ה' עוז ומעוז ישועות משיחו הוא: ד"א עזי עוזר וסומך אתה לכל באי העולם ולי ביותר: וזמרת יה. זמרה את לכל באי העולם ולי ביותר שהרי אומות העולם אומרין גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנ' (ש"ב כ"ג א') ונעים זמירות ישראל: הוא עשאני אימרא ואף אני עשיתיו אימרה: הוא עשאני אימרה וה' האמידך היום (דברים כ"ו י"ז) ואף אני עשיתיו אימרה את ה' האמרת היום (שם כ"ו י"ח) ישראל אומרין מי כמוך באלים ה' (ט"ו י"א) ורוח הקודש מבשרת על ידיהן ואומרת אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל"ג כ"ט): ישראל אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (שם ו' ד'): ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ (דהי"א י"ז כ"א): ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שה"ש ב' ג') ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב' ב'): ישראל אומרין זה אלי ואנוהו (ט"ו ב') ורוח הקודש מבשרת על ידם ואומרת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט ג'): ויהי לי לישועה. ישועה אתה לכל באי העולם ולי ביותר: ד"א ויהי לי לישועה היה לי והווה לי: היה לי לשעבר והווה לי לעתיד לבוא שנ' (שם מ"ה י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים: זה אלי ואנוהו. רבי אלעזר אומר מנין שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' (הושע י"ב י"א) וביד הנביאים אדמה: ואומר (יחזקאל א' א') נפתחו השמים ואראה מראות אלהים מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואילת צפירה מקיפתו וחיילות מלפניו ומאחוריו וגבורים מימינו ומשמאלו הכל צריכין לשאל עליו ולידע איזה הוא מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשעלה הקב״ה על הים לא נצרך אחד לשאל אלא הכירו כולם ופתחו כולם פיהם ואמרו זה אלי: ואנוהו ר' ישמעאל אומר וכי היא אפשר לו לאדם לגאות את קונו אלא היה נאה לפניו במצוה עשה לו סוכה נאה לולב נאה תפילין נאה ציצית נאה: אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום: ר' יוסי בן דורמסקית אומר עשה לו בית המקדש שנ' (ישעיה ל"ג כ') חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן ואומר (תהלים צ"ג ה') לביתך נאוה קודש ואומר (ירמיה י' כ"ה) ואת נוהו השמו: ד"א ואנוהו ר' יוסי הגלילי אומר אדבר בניאותו ובשבחו שלמי שאמר והיה העולם ב"ה: ר' עקיבה אומר אומר ניאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם שהרי אומות העולם משאלין את ישראל ואומרין להן מה דודך מדוד היפה בנשים (שה"ש ה' ט') שכך אתם מומתים עליו וכך אתם נהרגים עליו כענין שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א' ב') אל תקרא עלמות אלא אפלו על מית אהבוך ואומר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ"ד כ"ג): כולכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו בנו: וישראל אומרין להם נאמר לכם מקצת שבחו אי אתם מכירים אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז (שה"ש ה' י'): זה דודי מה רעי בנות ירושלים (שם ה' ט"ז) כיון ששמעו אומות העולם גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אמרו להן לישראל נבוא עמכם שנ' (שם ו' א') אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרין להן אין לכם חלק בו אלא אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו' ג') אני לדודי ועלי תשוקתו (שם ז' י"א): ד"א ואנוהו וחכמים אומרים נלונו עד שנבוא עמו לבית מקדשו מושלו משל לה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: נכנס למדינה אחרת אמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: כך ירדו ישראל למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה: עלו שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה: ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים: באו למדבר שכינה עמהם שנ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך עד שבאו עמו לבית מקדשו שנ' (שה"ש ג' ד') כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי זה אהל מועד ואל חדר הורתי שמשם נתחייבו ישראל בהוראה: אלהי אבי. עמי נוהג במדת רחמים ועם אבותי נוהג במדת הדין: אלי אין אלי אלא מדת רחמים שנ' (תהלים כ״ב ב') אלי אלי למה עזבתני ואומר (במדבר י"ב י"ג) אל נא רפא נא לה ואומר (תהלים קי״ח כ"ד) אל ה' ויאר לנו: ד"א אלהי אבי אני אהובה בת אהובים [מלכה] בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנשא אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני אהובה בת אהובים מלכה בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: וארוממנהו. ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם שנ' (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: וכשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומר (יחזקאל ל"ו כ') ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ד"א אלהי אבי וארוממנהו לא על נסים שעשה עמי בלבד אני נותנת לפניו את השבח אלא על נסים שעשה עם אבותי ועתיד הוא לעשות עמי לכך נאמר אלהי אבי וארוממנהו:
ה' איש מלחמה ה' שמו הרי זה מקרא [עשיר] במקומות הרבה מגיד שנגלה להן בכל כלי זיין: נראה להם כפרש כענין שנ' (תהלים י"ח י"א) וירכב על כרוב ויעף נראה להם בשריון ובכובע שנ' (ישעיה נ"ט י"ז) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו: נראה להם כגבור חגור חרב כענין שנ' (תהלים מ"ה ד') חגור חרבך על ירך גבור: נראה להם בקשת כענין שנ' (חבקוק ג' ט') עריה תעור קשתך: נראה בצנה ומגן שנ' (תהלים ל"ה ב') החזק מגן וצנה: נראה להם בחנית כענין שנ' (חבקוק ג' י"א) לנגה ברק חניתיך: שומיע אני שצריך כל המדות הללו ת"ל ה' איש מלחמה ה' שמו בשמו הוא נלחם ואין צריך לכל מדות הללו: אם כן למה צריך הכתוב לפרט כל המקראות הללו: לומר שאם יצטרכו ישראל לאחד מהן הרי הוא עושה להם אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שמי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בהם: ד"א ה' איש מלחמה ה' שמו לפי שכשנגלה הקב"ה על הים נראה להם כבחור עושה מלחמה שנ' ה' איש מלחמה ונגלה עליהם בסיני כזקן עטוף כענין שנ' (דניאל ז' כ"א) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושעיר רישיה כעמר נקי יכול שהן שתי רשויות ת"ל ה' שמו ד"א ה' איש מלחמה ה' שמו הוא נלחם במצרים והוא על הים והוא על הירדן והוא על נחלי ארנון והוא בעולם הזה והוא לעולם הבא הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא שנ' (דברים ל"ב ל"ט) ראו עתה כי אני אני הוא ואומר (ישעיה מ"א ד') אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא: ד"א ה' איש מלחמה ה' שמו יש גבור עומד במלחמה וכוחו עליו כבן ארבעים שנה אבל אין דומה לבן ששים או לבן שבעים שכל זמן שהוא הוליך כוחו מתמעט אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הנלחם במצרים ה' שמו הוא לשעבר והוא לעתיד וכן הוא אומר (מלאכי ג' י') כי אני ה' לא שניתי: ד"א ה' איש מלחמה יש גבור עומד במלחמה ומשחץ יוצא מידו אין יכול להחזירו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום גזרה יוצאה מלפניו שנ' (דברים ל״ב מ"א) אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה הרי הוא מחזירה שנ' (שם) ותאחז במשפט ידי שומיע אני שמחזירה ריקם ת"ל (שם) אשיב נקם לצרי אני מחזירה על אומות העולם: ד"א ה' איש מלחמה יש גבר עומד ומשקנאה וגבורה לובשתו ואפלו אביו ואפלו אחיו ואפלו קרובין אינו מבחין אלא מכה והוליך בחמה: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הוא עושה מלחמה ואעפ"י כן ה' שמו רחמן הוא על כל בריותיו מה שמו ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (ל"ד ו):
מרכבות פרעה וחילו ירה בים במדה שמדד בה מדדת לו הוא אמר מי ה' אשר אשמע בקולו (ה' ב) אף אתה הראית להן יראתך ואימתך על הים מרכבות פרעה וחילו ירה בים: הוא אמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו (א' כ"ד) ואף אתה באותה מדה מדדת להן מרכבות פרעה וחילו ירה בים: הוא אמר ושלישים על כלו (י"ד ו') אף אתה באותה מדה מדדת להן ומבחר שלישיו טובעו בים סוף: לפי שנ' וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבינים (א' י"ד) אף אתה הקשית עליהן מים (בטיט) [כטיט] והיו משתקעין בתוכו אין טביעה אלא בטיט כענין שנ' (ירמיה ל"ח ו') ויטבע ירמיהו בטיט ואומר (תהלים ס"ט ג') טבעתי ביון מצולה ואין מעמד:
תהומות יכסיומו וכי יש תהומות שם אלא מלמד שעלה תהום התחתון וחיפה עליהן את הרקיע והקדיר עליהן את המאורות וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ב ח'-ט') כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם ה' אלהים והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על ארצות אשר לא ידעתם: ואומר (ישעיה י"ג י') כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו ויריח לא יגיה אורו מפני מה כי (פקדתי) [ופקדתי] על תבל רעה ועל רשעים עונם: ואומר (יחזקאל ל' י"ח) ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מוטות מצרים ונשבת בה גאון עזה מפני מה כי היא ענן יכסנה ובנותיה בשבי תלכנה: ד"א תהומות יכסימו וכי יש תהומות שם והלא שונית היא אלא מלמד שעלה תהום התחתון והעליון והיו נלחמים במצרים בכל מיני פורעניות יונה ירד לתהום אחד שנ' (יונה ב' ו') תהום יסובבני והם ירדו לשתי תהומות שנ' תהומות יכסימו: ירדו במצולות. וכי יש מצולות שם והלא שונית היא אלא מלמד שנפרץ ים הגדול לתוכו והיה נלחם בהם בכל מיני פורעניות: יונה ירד למצולה אחת שנ' (יונה ב' ד') ותשליכני מצולה והם ירדו לשתי מצולות שנ' ירדו במצולות: כמו אבן. זו כת בינונית שבהן: כשרים שבהן מטרפין כקש: בינונים כאבן: רשעים צללו כעופרת במים אדירים: ד"א כמו אבן הוא אמר וראיתן על האבנים (א' ט"ז) אף אתה הקשית עליהן מים כאבנים והיו מכין אותן על מקום האבנים שלהן: ד"א כמו אבן לפי שהקשו את לבם כאבנים: אבל את בחסדך ובטובך וברחמיך הרבים ובימינך שפשוטה לכל באי העולם שנ' (תהלים מ"ד ד') כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם:
ימינך ה' נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכוח שנתת ארכה לדור המבול כדי שיעשו תשובה ולא עשו ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען: וכן באנשי מגדל וכן בסדום וכן המצריים עשר מכות הבאת עליהן ולא גמרת עליהן כלאה עד שהשלימו ברשען לפניך: ימינך ה' תרעץ אויב. בא וראה כשישראל עושין רצונו של מקום עושין את השמאל ימין שנ' ימינך ה' ימינך ה': וכשאין עושין רצונו עושין את הימין שמאל שנ' (איכה ב' ג') השיב אחור ימינו מפני אויב: כשישראל עושין רצונו של מקום אין חמה לפניו חמה אין לי (ישעיה כ"ז ד'): וכשאין עושין רצונו מתמלא חמה על שונאיהם שנ' (דברים י"א י"ז) וחרה אף ה' בכם: כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם ה' ילחם לכם (י"ד י"ד): וכשאין עושין רצונו כויכול הוא נלחם בם שנ' (ישעיה ס"ג י') ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם: ולא עוד אלא שעושין את הרחמן אכזרי כענין שנ' (איכה ב' ה') היה ה' באויב: כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנ' (תהלים קכ"א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל ובשאין עושין רצונו כויכול שינה לפניו שנ' (שם ע"ח ס"ה) וייקץ כישן ה': וכן הוא אומר (איוב י"ז ב') ובהמרותם תלן עיני: כויכול כאילו שינה לפניו בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה: תרעץ אויב. זה פרעה שנ' (ט"ו ט') אמר אויב ארדוף אשיג ויש אומרין זה:עֲשָו שנ' (יחזקאל ל"ז ב') יען כי אמר (אויב) [האויב] עליכם האח: רעצת אויב אין כתיב כן אלא תרעץ לעתיד לבוא וכן הוא אומר (חבקוק ג' י"ב) בזעם תצער ארץ באף תדוש גוים:
וברב גאונך תהרוס קמיך הרבית להתגאות כנגד מי שקמו בנגדך ומי הן שקמו בעדך מי שקמו כנגר ידידיך: אמרפל וחביריו שקמו על אברהם מהוא [אומר](בראשית י"ד ט"ו) ויחלק עליהם לילה: וכן פרעה הרשע שקם על בניך ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור מהוא אומר (ט"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים: וכן בסיסרא וכן בסנחריב וכן בנבוכדנצר וכן בחירם מלך צור: הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים ע"ד כ"ג) אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד: כי הנה אויביך יאבדו (שם צ"ב י') כי הנה רחיקיך יאבדו הצמת כל זונה ממך (שם ע"ג כ"ז): ד"א הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך וכן הוא אומר (שם נ"ח ז') אלהים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' כי לא יבינו אל פעולות ה' של מעשה ידיהם יהרסם ולא יבינם: שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך וכן הוא אומר (שם ס"ט כ"ה) שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (שם ע"ט ו'): אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר (עבד' א' י"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ואומר (זכריה י"ב ו') והיה ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (ואכלה) [ואבלו] על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בטח: כקש. כל העצים כשהן חלקין אין להן קול אבל קש כשהוא דוליק קולו הולך: כך היו המצריים קולן הוליך מפני פורעניות שהיו באות עליהן: כל עצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש כך מצרים לא היה בהן ממש מפני פורעניות שבאו עליהן וכן הוא אומר (ישעיה מ"ג י"ז) יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו: ד"א כקש אין כך מלכות יהדה יתר מן המצריים אלא שנטלה מלכות לשעה מפני כבודן של ישראל: כשהוא מושל מלכיות מושלן בכסף וזהב דכתיב (דניאל ב' ל"ב) הוא צלמא רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל: כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת שנ' (ט"ו י') צללו כעופרת במים אדירים: כשהוא מושל מלכויות מושלן [ב] חיות ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז' ג'): וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלים שנ' (שה"ש ב' ט"ו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים: כשהוא מושל מלכויות מושלן בארזים שנ' (יחזקאל ל"א ג') הנה אשור ארז בלבנון: ואומר (דניאל ד' י"ז) איילנא די חזית די רבא ותקיף ואומר (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים: וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש שנ' יאכלמו כקש: זו שאל אנטניגוס את רבינו הקדוש מי שמבקש לירד (לאכסניא) [לאלכסנדריא] של מצרים כלום יעמוד מלך וינצחנו אמר לו איני יודיע מכל מקום כתוב שאין מצרים עתידה להעמיד לא מלך ולא שררה שנ' (יחזקאל כ"ט ט"ו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים:
וברוח אפיך נערמו מים במדה שמדדו בה מדדת להן הם אמרו הבה נתחכמה לו (א' י') אף אתה נתת ערמימות במים וברוח אפיך נערמו מים: נצבו כמו נד נוזלים. מה נוד צרור ועומד כך מצרים צרורין ועומדין והיו מתעלפין מריח המים כענין שנ' (איוב מ"א כ"ג) ירתיח כסיר מצולה אבל ישראל נעשה להן לכל מיני בשמים שנ' (שם) ים ישים כמרקחה: ד"א נצבו כמו נד מה נוד צרור ועומד כך היתה נפשם של מצריים צרורה ועומדת ואינן לא מכניסין ולא מוציאין וישראל אוכלין ושותין ושמחים ויצא להם זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין כענין שנ' (תהילים ע״ח י"ז) (מוציא) [ויוצא] נוזלים מסלע: קפאו תהומות בלב ים. היכן לבו של אדם נתון על שני חלקיו כך קפאו עליהם ים משני חלקים ולמעלה כדי לאבדם: בלב ים לא היה לו לב וניתן לו לב שנ' קפאו תהומות בלב ים: אלה לא היה לה לב וניתן לה לב שנ' (ש"ב י"ח י"ד) בלב האלה: שמים לא היה להן לב וניתן להן לב שנ' (דברים ד' י"א) עד לב השמים: יבא ים שלא היה לו לב וניתן לו לב ויפרע מן הרשעים שכיברו את לבם תבא אלה שלא היה לה לב וניתן לה לב ותיפרע מן שגנב שלש לבבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל: יבאו שמש שלא היה להן לב וניתן להן לב ויורידו מן לישראל שקבלו את התורה שניתנה על לב שנ' (שם ו' ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבביך:
אמר אויב זה הוא תחלת הפרשה אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ויקרא ט' א') ויהי ביום השמיני קרא משה זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה ו' א') בשנת מות המלך עזיהו זה הוא תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ב' ב') הלוך וקראת באזני ירושלים זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו אתה אומר (יחזקאל ב' א') בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך ויש אומרין (שם י"ז ב') בן אדם חוד חידה ומשול משל על אדמת ישראל זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: כיוצא בו (הושע י' א') גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה כיוצא בו אתה אומר (קהלת א' י"ב) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים זה היה תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה: ד"א אמר אויב וכי מאין היו ישראל יודיעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים רוח הקודש שרת עליהן והיו יודעין מה פרעה מחשב עליהן במצרים: מה אמר פרעה לחיילותיו אמר להם אפלו אם אינכם רודפין אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שאבדו ממנו כדאי הוא לנו: כיון ששמעו מקצת העם אמרו הא ותרא לא נרדוף אחרי ישראל עד שאמר להן הרי כולנו שווין בבזה: ד"א אמר פרעה ולא ידע מה אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי ט"ז א') נרדף נשיג לא אמר כן אלא ארדוף אשיג נרדף הוא להם ונתפס הוא בידם אחלק שללם אין כתיב כן אלא אחלק שלל מתחלק הוא שלל להם: תמלאם נפשי אין כתיב כן אלא תמלאמו נפשי ממלאים הם נפשם ממנו: תורישם ידי אין כתיב כאן אלא תורישמו ידי מוריש אני עשרי וכבודי להם: ד"א אמר להם פרעה לשעבר הייתם בוזזים נכסים והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו אחלק שלל: לשעבר הייתם הורגין בהן והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו תמלאמו נפשי: לשעבר הייתם מבקשין לאנוס בניהם ובנותיהן והייתי ממחה בידכם מפני נימוס מלכות עכשו אריק חרבי תורישמו ידי: בשלש כתות באו מצרים על ישראל אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומדת נהרגם ולא נטול ממונם: ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם: זו שאמרה נטול ממונם ולא נהרגם אחלק שלל: וזו שאמרה נהרגם ולא נטול ממונם תמלאמו נפשי: וזו שאמרה נהרגם ונטול ממונם אריק חרבי תורישמו ידי: חמשה דברים פרעה הרשע היה עומד ומנאץ במצרים אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי: וכנגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו:
נשפת ברוחך כסמו ים [וגו'] מושלו משל לה"ד לערבי לסטים שהיה עומד אחר פלטין של מלך אמר אם אני מוצא בנו של מלך הורגו אני צולבו אני שורפו אני מיתות רעות אני ממיתו שמע המלך נתמלא עליו חמה אמר לו תשתלם בפיך: כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ במצרים ארדף אשיג: ונגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו נשפת ברוחך כסמו ים [וגו']: וכן אתה מוצא לעתיד לבוא (תהילים ב' א') למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו: יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו: ואומר (שם נ"ט ח') הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומיע וסמיך [ליה] ואתה ה' תשחק למו תלעג לכל גוים: וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ז י"ג) שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לה הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהליך וסמיך ליה (שם י"ח-י"ט) ביום בוא גוג על אדמת ישראל תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל: צללו כעופרת במים אדירים. הקב״ה נקרא אדיר אדיר במרום ה' (תהילים צ"ג ד'): ישראל נקראו אדירים שנ' (שם ט"ז ג') ואדירי כל חפצי בם: מצרים נקראו אדירים שנ' צללו כעופרת במים אדירים: מים נקראו אדירים שנ' (שם צ"ג ד') מקולות מים רביש אדירים: נגלה הקב"ה שנקרא אדיר על ידי ישראל שנקראו אדירים ונפרע מן המצרים שנקראו אדירים במים שנקראו אדירים:
מי כמוך באלים ה' כיון שראו שאבד פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע"ז שלהם פתחו כולם והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': ולא ישראל בלבד אלא אף אומות העולם כיון שראו מה שאירע למצרים וע״ז שלהן כפרו כלן בע"ז שלהן והודו למקום ואמרו מי כמכה באלים ה': וכן רחב אומרת (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם ונשמע ונמס לבבינו וגו' וכן את מוצא לעתיד לבוא שעתידין אומות העולם לכפור בע"ז שלהן שנ' (ישעיה ב' ב') ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לחפור פירות ולעטלפים לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני מה מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ מהוא אומר (שם י"ח) והאלילים כליל יחלף: ד"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך בנסים וגבורות שעשית לנו על הים וכן הוא אומר (תהלים ק"ו כ״ב) נוראות על ים סוף: ד"א מי כמכה באלים ה' מי כמוך שרואה בעלבון בניו ושותק וכן הוא אומר (ישעיה מ"ב י״ד) החשיתי מעולם אחריש אתאפק שתקתי לשעבר מכאן ואילך כיולדה אפעה אשם ואשאף יחד אחריב הרים וגבעות וגו' והולכתי עורים בדרך לא ידעו: ד"א מי כמכה באלו שעומדין לפניך במרום וכן הוא אומר (תהלים פ"ט ז') כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים: ד"א מי כמכה באלו שקראו עצמן אלהות: פרעה קרא עצמו אלוה שנ' (יחזקאל כ"ט ג') לי יארי ואני עשיתיני מה כתיב בו הנני אליך ואל יאריך: סנחריב קרא עצמו אלוה שנ' (מ"ב י"ח ל"ה) מי בבל אלהי הארצות אשר הציל את ארצו מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי מה כתב בו (שם י"ט ל"ז) ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר מידי הכוהו בחרב: וכן נבובדנצר וכן חירם מלך צר: ד"א מי כמכה באלים באלו שאחרים קורין אותן אלהות מה טיבן פה להם ולא ידברו (תהלים קט״ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדיבור אחד שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים [האלה] לאמר: ואומר (ירמיה כ"ג כ"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה': עינים להם ולא יראו (תהלים קט"ו ה') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ (זכריה ד' י'): ואומר בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים (משלי ט"ו ג'): אזנים להם ולא ישמעו (תהלים קט"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (שם ס"ה ג') שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו ואומר (שם י' י"ז) תכין לבם תקשיב אזניך: אף להם ולא יריחון (תהלים קט"ו ו') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא (ויק' א' י') אשה ריח ניחח לה' ואומר (בראשית ח' כ"א) וירח ה' את ריח הניחח: ידיהם ולא ימישון (תהלים קט"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מ"ח י"ג) ואומר אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי (שם מ"ה י"ב): רגליהם ולא יהלכו (תהלים קט"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכריה י"ד ג') ואומר (שם ד') ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים: לא יהגו בגרונם (תהלים קט"ו ז') אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא חכו ממתקים וכלו מחמדים (שה"ש ה' ט"ז) ואומר והגה מפיו יצא (איוב ל"ז ב'): מי כמכה נאדר בקדש. גאה אתה ואדיר בקודש שלא כמדת בשר ודם מדת המקום: בשר ודם אין יכול לדבר שני דברים כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אמר עשר הדברות בדבור אחד כענין שנ' (כ' א') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: ד"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לשמוע משני בני אדם כאחד אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל באי עולם עומדין ומתפללין לפניו ושומיע תפלתם כאחת שנ' (תהלים ס"ה ג') שומיע תפלה עדיך כל בשר יבואו: ד"א שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם פועל עושה מלאבה אצל בעל הבית זוריע עמו חוריש עמו מנכש עמו מטביע (עמו והוא) [אחד] נותן לו: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נתן לו שנ' (תהלים קכ"ז ג') הנה נחלת ה' בנים: תאב לחכמה נתן לו שנ' (משלי ב' ו') כ ה' יתן חכמה: תאב לנכסים נתן לו שנ' (דהי"א כ"ט י"ב) והעושר והכבוד מלפניך: נורא תהלות. שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם מוראו על הרחוקים יתר מן הקרובים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מוראו על הקרובים יתר מן הרחוקים שנ' (תהלים נ' ג') וסביביו נסערה מאד: ואומר (שם פ"ט ה') אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו: ואומר(איוב כ"ה ב') המשל ופחד עמו: ואומר (ויקרא י' ג') בקרובי אקדש: עשה פלא. שלא כמידת בשר ודם מדת המקום בשר ודם בונה תחתון ואח"כ בונה עליון אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא בונה עליון ואחר כך בונה תחתון שנ' (בראשית א' א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא מקרה מקרה בעצים ואבנים ועפר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא מקרה אינו מקרה אלא במים שנ' (תהלים ק"ד ג') המקרה במים עליותיו: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה במים אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה במים שנ' (בראשית א' כ') ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם אין יכול לצור צורה באפילה אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא צר צורה באפילה שנ' (תהלים קל"ט ט"ו) אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ: ד"א עשה פלא שלא כמדת בשר ודם מדת המקום בשר ודם כשהוא צר צורה מתחיל מראשו או מרגליו או מאחר מכל איבריו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא צר צורה צר הכל כאחד שנ' (ירמיה י' ט"ו) כי יוצר הכל הוא ואומר (ש"א ב' ב') ואין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו: בשר ודם צר צורה והוא נותן פאפוסיא בתוך סממנין והקב״ה יצר את האדם מסמן אחד גלגל זה של עין שחור והקיפו לבן והשנים לבנות והקיפן אדום:.בשר ודם אינו יכול לצור צורה בתוך צורה והקב״ה יצר את האדם במעי אמו: בשר ודם צר צורה ואינה זזה ממקומה והקב"ה יצר את האדם והוא מהלך מסוף העולם עד סופו: בשר ודם צר צורה ואינו רואה ושומעת ולא מדברת והקב״ה יצר את האדם והוא רואה ושומיע ומדבר: בשר ודם צר צורה ואינו יכול לעשות לה [נפש ו]קרבים [והקב״ה יצר את האדם ועשה לו נפש וקרבים הוא שדויד אומר (תהלים ק"ג א') ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו]: ד"א עושה פלא עשה פלא אין כתיב כן אלא עשה פלא עם האבות ועתיד לעשות עם בנים וכן הוא אומר (מיכה ז' ט"ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ואומר (תהלים קל"ט י"ד) אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד:
נטית ימינך תבלעמו ארץ מגיד הכתוב שכל הנפשות בכף מי שאמר והיה העולם שנ' (איוב י"ב י') אשר בידו נפש כל חי: תבלעמו ארץ. בזכות מה ניתנה להם קבורה שאמרו ה' הצדיק (ט' כ"ז) אמר להם המקום אתם צדקתם עליכם את הדין אני אתן לכם קבורה נטית ימינך תבלעמו ארץ [ד"א נטית ימינך תבלעמו ארץ] לפי שהיה הים מזרקן ליבשה ויבשה זורקתן לים הים אומר ליבשה קבלי אכלוסיך: ויבשה אומרת לים קבל אכלוסיך: אמרה לו יבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל יחידי נאמר בי (בראשית ד' י"א) ועתה ארור אתה מן האדמה עכשיו היאך אני יכולה לקבל כל ההמון הזה עד שנשבע לה הקב״ה שאין אני מעמידך בדין שנ' נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין ימין אלא שבועה שנ' (ישעיה ס"ב ה') נשבע ה' בימינו: ד"א נטית ימינך מגיד הכתוב שכשהמקום מטה את ידו הרשעים פונין מן העולם שנ' (צפניה ב' י"ג) ויט ידו על צפון ושבר את אשור: ואומר (יחזקאל כ"ה ט"ז) (נטיתי) [נוטה] ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים ואומר (צפניה א' ד') (הנני נוטה) [ונטיתי] ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים מושלו משל לה"ד לבצים שנתונות ביד אדם שאם מטה ידו (מהם) [מעט] מיד נופלות ומשתברות וכן כשהמקום מטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדיו כולם יכליון (ישעיה ל"א נ'):
נחית בחסדך חסד שעשית עמנו לא היה בידנו מעשים כענין שנ' (ישעיה ס"ג ז') חסדי ה' (אזכור) [אזכיר]: ואומר(תהלים קי"ט ס"ד) חסדך ה' מלאה הארץ: עם זו אעפ״י שבל העולם בולו שלך חש אץ לך עם אלא ישראל שנ' (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי: נחלת בעזך. בתקפך שנ' (תהלים כ"ח ז') ה' עזי ומגני: ד"א בזכות תורה שנ' (שם כ"ט י"א) ה' עז לעמו יתן: ד"א בזכות מלכות בית דויד שנ' (שם כ"א ב') ה' בעזך ישמח מלך: אל נוה קדשך. בזכות בית המקדש שעתידין לבנות כתיב אל נוה קדשך וכבתיב (שם ע"ט ז') ואת נוהו השמו:
שמעו עמים ירגזון כיון ששמעו שאבדו פרעה וחילו בים ואבדה מלכות מצרים ושפטים שנעשו בע"ז שלהן התחילו מתרגזין: ד"א כיון ששמעו שהקב״ה מגביה קרנם של ישראל התחילו כועסין אמר להן הקב״ה במה מלכים עמדו מכם ולא רגזו בני ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל (בראשית ל"ו ל"א) כמה שלטונות עמדו מכם ולא כעסו בני אלוף לוטן אלוף שובל אלוף צבעון אלוף ענה (שם כ"ט) עכשו אתם כועסין אני נותן לכם כעס שאין בו רצון ה' מלך ירגזו עמים (תהלים צ"ט א'): חיל אחז יושבי פלשת. אמרו עכשו הן באין לגבות עירותן של אפרים אביהם שנ' (שם ע״ח ט') בני אפרים נשקי רומי קשת הפכו ביום קרב: ד"א חיל אחז יושבי פלשת אמרו אין להן דרך אלא עלינו עכשו הן באין ובוזזין את נכסינו ומחריבין את ארצנו:
אז נבהלו אלופי אדום אם תאמר שהם באים לירש את ארצם הרי כבר נאמר (דברים ב' ד') ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו אל תתגרו בם אלא מפני ארנוניאות: ד"א אמרו עכשו הן באים לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם שנ' (בראשית כ"ז מ"א) וישטם עשו את יעקב על הברכה: אילי מואב יאחזמו רעד. אם תאמר שהן באין להחריב את ארצן או לירש אותה הרי כבר נאמר (דברים ב' ט') אל תצר את מואב אלא מפני ארניניאות: ד"א אמרו עכשו הן באין לגבות מריבה שבין אבינו לאביהם ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט (בראשית י"ג ז'): נמנו כל יושבי כנען. כיון ששמעו שאמר לו הקב״ה למשה (דברים כ' ט"ז) רק מערי העמים האלה לא תחיה כל נשמה התחילו נמונים אמרו אלו ואלו אין מתיראין אלא מפני ממונם ומפני נכסיהן התחילו נמוסין אבל אלו אין באין עלינו אלא לכלותינו על אחת כמה וכמה התחילו נמונים אין נמינה אלא המסאה שנ' (תהלים ע"ה ד') נמונים ארץ וכל ישביה: ואומר (יחזקאל כ"א כ') למען למוג לב והרבה המכשולים (למען) נמונו כל ישבי כנען:
תפול עליהם אימתה ופחד אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה' א') ויהי כשמע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וגו' וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל: בגדול זרועך ידמו כאבן. כיון שעברו ישראל את הים כינס עליהן עמלק כל מלכי אומות העולם לבוא להלחם עמהם נתפלל משה באותה שעה ודממו כולן כאבן שנ' בגדול זרועך ידמו כאבן: ד"א כיון שנכנסו מרגלים לארץ כל מי שרצה לומר אלו מרגלי ישראל היה דומם כאבן לבך נאמר בגדול זרועך ידמו כאבן: עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. עד שיעבר את הירדן עד יעבר את נחלי אתון: עם זו. אעפ״י שכל העולם כולו שלך אין לך עם אלא אלו שנ' (ישעיה מ"ג כ"א) עם זו יצרתי לי: קנית. תורה נקראת קניין שנ' (משלי ח' כ"ב) ה' קנני ראשית דרכו: ישראל נקראו קנין שנ' עם זו קנית: ארץ ישראל נקראת קנין שנ' (בראשית י״ד י"ט) קונה שמים וארץ: בית המקדש נקרא קנין שנ' (תהלים ע"ח נ"ד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו: יבואו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין בזכות תורה שנקראת קנין לכך נאמר עם זו קנית:
תביאמו ותטעמו נבאו אבות ולא ידעו מה נבאו תביאנו ותטענו אין כתיב אלא תביאמו ותטעמו בנים נכנסין ואין אבות נכנסין וכן הוא אומר (שה"ש א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך גדיים נכנסין ואין התישים נכנסין: ד"א תביאמו ותטעמו בכרם הזה שנטוע שורות שורות וכן הוא אומר (ע' יחז' מ"ח ג') מפאת קדמה ועד פאת ימה נפתלי אחד יהודה אחד אשר אחד: ותטעמו נטיעה שאין לה נתישה וכן הוא אומר (ירמיה כ"ד ו') ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש ואומר (ע' ירמ' ל"א מ"א) ונטעתים על הארץ הזאת באמת בכל לבבי ובכל נפשי: בהר נחלתך. בהר שהבטחתנו בו וכן הוא אומר (ע' יחז' כ' מ') כי בהר קדשי בהר מרום ישראל שם יעבדוני בית ישראל כלו בארץ ושם ארצם ושם אדרוש כל תרומותיכם ראשית משאתם לכל קדשיכם: ד"א בהר נחלתך תורה נקראת נחלה שנ' (במדבר כ"א י"ט) וממתנה נחליאל: ישראל נקראו נחלה שנ' (דברים ט' כ"ו) והם עמך ונחלתך: ארץ ישראל נקראת נחלה שנ' (שם כ"ו א') והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה: בית המקדש נקרא נחלה שנ' בהר נחלתך: יבואו ישראל שנקראו נחלה לארץ ישראל שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות תורה שנקראת נחלה לכך נאמר בהר נחלתך: מכון לשבתך פעלת ה' זה אחד מן המקראות שכסא שלמטן כנגד כסא שלמעלן שנ' (ישעיה ס"ו א') כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי: ואומר (ע' יחז' מ"ג ז') בן אדם מקום כסאי והדום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם: ואומר (תהלים י"א ד') ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם: ואומר (מ"א ח' י"ג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים: פעלת ה' מקדש חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם שכל העולם כולו לא נברא אלא במאמרו של הקב״ה שנ' (תהלים ל"ג ו') בדבר ה' שמים נעשו אבל כשבנה בית המקדש כויכול פעולה הוא לפניו שנ' פעלת ה' מקדש אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שבית המקדש קרוי פעולה לפני מי שאמר והיה העולם והן החריבוהו האומרים ערו ערו עד היסוד בה (תהלים קל"ז ז'): ואומר (ירמיה כ"ה ל') ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו הידר כדורכים יענה (על) [אל] כל יושבי הארץ: אוי להן לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט ונשפטתי אתם שם על עמי ועל נחלתי (יואל ד' ב'): עמי אלו ישראל נחלתי זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו: מקדש ה' כוננו ידיך. חביב בית המקדש לפני מי שאמר והיה העולם שכל העולם כולו לא נברא אלא ביד שנ' (ישעיה מ"ח י"ג) אף ידי יסרה ארץ אבל כשנבנה בית המקדש לא נבנה אלא בשתי ידיו שנ' כוננו ידיך: ד"א מקדש ה' חביב בית המקדש שניתן בין שתי שמות פעלת ה' מקדש ה': ד"א מקדש ה' כוננו ידיך אימתי מתקדש שמו בעולמו כשהוא מכונן מקדשו ומקבץ גליות עמו שנ' (תהלים קמ"ז ב') בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס מושלו משל לה״ד ללסטים שנכנסו לתוך פלטין של מלך תפסו מעבדיו של מלך והרגו מהם וצלבו מהם ושרפו מהם והחריבו פלטין שלו בא המלך וישב עליהם בדין תפס מהן והרג מהן וצלב מהן ושרף מהן וישב פלטין שלו ונודעה מלכותו בעולם:
ה' ימלוך לעולם ועד ר' יוסי אומר אלו אמרו ישראל ה' מלך לעולם ועד לא שלטה בהן אומה ומלכות אלא ה' ימלוך לעולם ועד לעתיד לבוא: מפני מה
כי בא סוס פרעה מלמד שאף פרעה בכלל: וישב ה' עליהם את מי הים. עליהם שב אבל עמך ונחלתך וצאן מרעיתיך בני אברהם אוהבך זרע יצחק ידידיך משפחת יעקב בכוריך גפן שהסעת ממצרים וכנה שנטעה ימיניך: ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: הרי שמונה עשרה פסוקים כנגדן תקנו חכמים שמונה עשרה ברכות בתפלה: שלשה פסוקים הראשונים שבח לשם ושלשה האחרונים הודייה לשם האמצעיים מעין המירע: כנגדן תקנו חכמים שלש ברכות ראשונות שבח אחרונות הודייה: אמצעיות צרכי כל איש ואיש: וכנגדן פייסן הקב"ה בשמונה עשרה פסוקי נחמות אמר הקב״ה אתם אמרתם אז ישיר אתם משבחים באז שנ' (ישע' נ"ח ח') אז יבקע כשחר אוריך: אז תקרא וה' יענה (שם ט'): אז תיראי ונהרת (שם ס' ה'): אז תתענג (אל) [על] ה' (שם נ"ח י"ד): אתם אמרתם עזי עורי עורי לבשי עוזך (ישע' נ"ב א'): עורי לבשי עוז זרוע ה' (שם נ"א ט'): אתם אמרתם ה' איש מלחמה ה' שמו זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך (ירמ' י"א ט"ז): אתם אמרתם מרכבות פרעה ואתה על במותימו תדרוך (דב׳ ל"ג כ"ט): אתם אמרתם תהומות יכסיומו ירדו במצולות האומר לצולה חרבי (ישע' מ"ד כ"ז): אתם אמרתם ימינך ה' נשבע ה' בימינו (שם ס"ב ח'): אתם אמרתם וברב גאנך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום (עובד' א' י"ח): אתם אמרתם וברוח אפך נערמו מים יצאו מים חיים מירושלים (זכר' י"ד ח'): אתם אמרתם אמר אויב לכן כל אוכליך יאלו וכל צריך כולם בשבי ילכו והיו שוסיך למשסה וכל בוזזיך אתן לבז (ירמ' ל' מ"ז): אתם אמרתם נשפת ברוחך ואת רוחי אתן בקרבכם (יחז׳ ל"ו כ"ז): אתם אמרתם מי כמכה אשריך ישראל מי כמכה (דבר׳ ל"ג כ"ט): אתם אמרתם נטית ימינך תבלעמו ארץ ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו ארץ חפץ (מלא' ג' י"ב): אתם אמרתם נחית בחסדך וחסדי מאתך לא ימוש (ישע' נ"ד י'): אתם אמרתם שמעו עמים ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר (שם ל' כ"א): אתם אמרתם אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזימו רעד ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וישב תחתיו ולא ירגז עוד (ש"ב ז' י'): אתם אמרתם תפל עליהם אימתה ופחד והיו מלכים אומניך ושרותיחם מניקותיך אפים ארץ ישתחוו לך (ישע' מ"ט כ"ג): אתם אמרתם תביאמו והביאותים אל הר קדשי (שם נ"ו ז'): אתם אמרתם ה' ימלוך יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל (דני׳ ב' מ"ד): אתם אמרתם כי בא סוס פרעה והיה שם מסלול ודרך הקודש יקרא לה (ע' ישע' ל"ה ח'):
ותקח מרים הנביאה היכן נתנבאתה מרים הרי הוא אומר (ב' א') ותהר האשה ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא אמרה לאביה עתיד לצאת ממך מי שמושיע את ישראל וכיון שנולד משה נתמלא הבית אור עמד אביה ונשקה על ראשה ואמר לה נתקיימה נבואתיך וכשהושלך ליאר אמרה לה אמה היכן נבואתיך אע"פ כן עדיין בנבואתה עומדת ותתצב אחותו(ב' ד'): אחות אהרון. וכי אחות אהרן היית ולא אחות שניהם היית אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו ומניין שנתן נפשו עליה דכתיב (במדבר י"ב י"א) ויאמר אהרן אל משה בי אדוני אל נא תשת עלינו חטאת וגו': ד"א שנתנבאת ועדיין היא אחות אהרן קודם שיולד משה: את התף בידה. וכי מאין היה להם לישראל תופים על הים אלא לפי שהצדיקים מובטחין עם יציאתן ממצרים שהמקום עושה להם נסים וגבורות ולפיכך נטלו תופים ומחולות בידם:
ותען להם מרים מגיד הכתוב שכשם שאמר משה שירה לאנשים כך מרים אמרה שירה לנשים: שירו לה' כי גאה גאה:
ויסע משה את ישראל מים סוף ר' יהושע אומר זו נסיעה נסעו ישראל על פי משה לפי שכל המסעות כולן לא נסעו אלא על פי גבורה אבל נסיעה זו לא נסעו אלא על פי משה לכך נאמר ויסע משה: ר' אליעזר אומר על פי ה' נסעו לפי שמצאנו בשנים ושלשה וארבעה מקומות שלא נסעו אלא על פי הגבורה שנ' (במדבר ט' י"ח) על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו ואומר (שם כ') ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ואומר (שם כ"ג) על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו אף זו על פי גבורה נסעו אם כן למה נאמר ויסע משה אלא שהסיען בעל כרחן במקל כיון שראו פגרי בני אדם שהיו מעבידים בהם בחומר ובלבנים ובכל עבורה בשדה אמרו דומה שלא נשתייר אדם במצרים נעשה ע"ז ונשוב למצרים שנ' (שם י"ד ד') נתנה ראש ונשובה מצרימה: יכול שאמרו ולא עשו ת"ל (ע' נחמי' ט' י"ז) ויתנו ראש לשוב לעבודתם במרים: ר' יהודה בי ר' אלעאי אומר ע"ז היתה בידן של ישראל והסיעה משה באותה שעה: ד"א ויסע משה את ישראל מים סוף הסיע מהן המרייה שהמרו על ים סוף שנ' (תהלים ק"ו ז') וימרו על ים בים סוף: ויצאו אל מדבר שור. זה מדבר כוב אמרו עליו על מדבר כוב שהוא מהלך שמונה.מאות פרסה על שמונה מאות פרסה וכולו מלא נחשים ועקרבים שנ' (דבי ח' ט"ז) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואומר (ישעי ל' ו') משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף אין אפעה אלא איכעוס: אמרו איכעוס זה בשעה שרואה צל עוף הפוריח באויר מתאכל אותו העוף ונושר איברים איברים וכן הוא אומר (ירמיה ב' ו') ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים המוליך אותנו בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות מקום שהצל עמו מות: אמר ר' אבא דבר זה שח לי רבינו הגדול אדם אחד היה בארץ ישראל ושמו מריטה ולמה קורין אותו מריטה שפעם אחת הלך ללקט עצים מן ההר וראה את הנחש ישן והנחש לא ראהו ונשר כל שערו ולא צמח בו שער עד יום מותו והיו קורין אותו מריטה: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו בו מים ר' יהושע אומר כדי ליגען ר' אליעזר המודעי אומר והלא מים תחת רגליהן של ישראל הם: הארץ אין צפה אלא על פני המים שנ' (תהלים קל״ו ז') לרוקע הארץ על המים. מה ת"ל ולא מצאו מים כדי לנסותם: אחרים אומרין מים שנטלו מבין הגזרים שלמו באותו מקום שנ' ולא מצאו מים: ואף בכליהם לא מצאו כעגין שנ' (ירמיה י"ד ג') ואדיריהם שלחו צעיריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בושו והכלמו וחפו ראשם: דורשי רשומות אמרו אלו דברי תורה שנמשלה כמים שנ' (ישעיה נ"ה א') הוי כל צמא לכו למים לפי שפירשו מדברי תורה שלשת ימים לכך מרדו לפיכך התקינו להם נביאים שביניהן שיהיו קוראין בתורה בשבת ובשני ובחמישי הא כאיזה צד קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת קורין בשני ומפסיקין בשלישי וברביעי קורין בחמישי ומפסיקין בערב שבת:
ויבאו מרתה ר' יהושע אומר בשלשה מקומות באו ישראל באותו יום שנ' ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה: ר' אליעזר המודעי אומר לא באו אלא למקום אחד ונקרא על שם שעירע בו:
וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ר' יהושע אומר היה להן לישראל לימלך מגדול שביניהן לאמר מה נשתה ומה לא נשתה אלא שעמדו ואמרו דברי תרעומת על משה: ר' אלעזר המודעי אומר למודין הן ישראל להיות עומדין ואומרין דברי תרעומת על משה ולא על משה בלבד אלא אף על הגבורה לכך נאמר [לאמר] מה נשתה:
ויצעק אל ה' מיכאן אתה למד שאין הצדיקים קשין לקבל ולפי דרבנו למדנו שתפלת הצדקים קצרה: ומעשה באחד שעבר לפני התיבה לפני ר' אליעזר והאריך בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבינו ראית פלוני שהאריך בברכותיו כדי שיאמרו מברכן הוא אמר להם לא האריך יותר ממשה שנ' (דברים ט' י"ח) ואתנפל לפני ה' בראשונה ארבעים יום וארבעים לילה: ושוב מעשה באחד שעבר לפני ר' אליעזר וקיצר בברכותיו אמרו לו תלמידיו רבינו ראית פלוני שקיצר בברכותיו כדי שיאמרו תלמיד חכם הוא אמר להם לא קיצר פחות ממשה רבינו שאמר (במדבר י"ב י"ג) אל נא רפא נא לה: שהיה אומר יש שעה לקצר ויש שעה להאריך אל נא רפא נא לה הרי לקצר: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה (דברים ט' ט') הרי להאריך: ויורהו ה' עץ. ר' יהושע אומר זה עץ של ערבה: ר' אלעזר המודעי אומר זה עץ של זית אין לך מר יתר מזית: ר' נתן בר יוסף אומר זה עץ של קרדיס ויש אומרין אף עיקרי תאנה ועיקרי רמון: דורשי רשומות אומרין הורהו דברי תורה שמשולין בעץ שנ' (משלי ג' י"ח) עץ חיים היא למחזיקים בה: ר' ישמעאל ביר' יוחנן בן ברוקה אומר בוא וראה כמה מפורשין דרכי בשר ודם מדרכי המקום בשר ודם מתוק מרפא את המר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא מר מרפא את המר הא כאיזה צד נותן דבר המתאכל לתוך דבר המתאבל כדי לעשות נס בתוך נס: כיוצא בו אתה אומר (מ"ב ב' כ"א) ויצא אל מוצא המים וישלך שם מעט מלח ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה ולא יהיה משם עוד מות ומשכלת והלא מים יפים כיון שנותנין לתוכן מלח מיד מבאישין הא באיזה צד נתן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס [בתוך נס]: כיוצא בו אתה אומר (ישעיה ל"ח כ"א) ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי: והלא בשר חי כיון שנותנין עליו דבלי תאנה מיד מתאכל אלא נתן דבר המתאכל לתוך דבר המתאכל כדי לעשות נס [בתוך נס]: וישלך אל המים וימתקו המים באותה שעה היו ישראל מתחננים ומתגרים לפני אביהם שבשמים כבן שמתחטא לפני אביו כתלמיד שמתגרה לפני רבו אמרו לפניו רבונו של עולם חטאנו שנתרעמנו על המים: וימתקו המים. המרו לפי שעה והומתקו דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר מרים הם מתחלתן שנ' מים מים שני פעמים: שם שם [לו] חק ומשפט. חק זו שבת ומשפט זה כבוד אב ואם דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו העריות שנ' (ויקרא י"ח ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות: משפט אלו דיני אונסין ודיני חבלות ודיני קנסות: ר' שמעון בן יוחאי אומר מפני מה קדמו דינין לכל המצות כשהדין בין אדם לחברו תחרות ביניהן נפסק הדין נעשה שלום ביניהם וכן יתרו אומר למשה (י"ח כ"ג) אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויבלת עמוד וגם כל העם הזה אל מקומו יבא בשלום: ושם נסהו. שם נעשה נסאון לישראל כענין שנ' (מ"ב כ"ה כ"ד) נשא אויל מרודך מלך בבל את ראש יהויכין כך דברי ר' יהושע: אמר לו רבי אלעזר המודעי והלא אין גדולה בבל מקום אלא בשין וכאן אינו אלא סמך מה ת"ל ושם נסהו שם נסה [המקום] את ישראל: ד"א ושם נסהו שם ניסו אבותינו את המקום:
ויאמר אם שמוע תשמע שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו הרבה שנ' אם שמוע תשמע שכח אדם מצוה אחת משביחין אותו מצוות הרבה שנ' (דברים ח' י"ט) אם שכוח תשכח: לקול ה' אלהיך. מלמד שכל השומע בקול גבורה מעלה עליו כאלו שימש לפני חי העולם ב"ה: והישר בעיניו תעשה. זה משא ומתן שכל הנושא והנותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלה עליו כאלו קיים כל התורה כולה: והאזנת למצותיו. אלו הלכות: ושמרת כל חוקיו. אלו גזירות: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. ואם אשים כי אני ה' רופאיך. כך דברי ר' יהושע: ר' אלעזר המודעי אומר שמוע יכול רשות ת"ל תשמע קבעו הכתוב חובה: ד"א תשמע זה הכלל שכל התורה כולה כלולה בו: לקול ה' אלהיך. אלו עשר הדברות שנאמרו על הר סיני: והישר בעניו תעשה. אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם: והאזנת למצותיו. אלו גזרות: ושמרת כל חקיו. אלו עדות: אם עשית כן כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך: מה ת"ל כי אני ה' רופאיך אמר לו הקב״ה למשה דברי תורה שנתתי לך חיים הן לך רפואה הן לך שנ' (משלי ד' כ"ב) כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא: ד"א כי אני ה' רופאיך ר' יצחק אומר אם אין בהם מחלה למה הן צריכין רפואה אלא אמור מעתה לא אשים עליך בעולם הזה כי אני ה' רופאיך לעולם הבא:
ויבואו אלימה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים מגיד הכתוב שהיה אותו מקום מקולל במים יתר מכל המקומות שהרי היו שם שנים עשר מבועים ולא סיפקו אלא שבעים דקלים וכשבאו ישראל חנו ששים רבוא בני אדם וסיפקו להם מים ולנו ושנו ושלשו: ויחנו שם על המים. מלמד שלא היו ישראל חונים אלא על המים כך דברי ר' יהושע ר' אלעזר המודעי אומר מיום שברא הקב״ה את העולם ברא שם שנים עשר ממעין כנגד שני עשר שבטים ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים: ויחנו שם על המים. מלמד שהיו יושבין ועוסקין בדברי תורת שניתנו להם במרה: