ביאור:מוסר אביך א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


מוסר אביך:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד
ביאור:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד

א . פנימיות היראה וטבעיותה[עריכה]

הנושאים הקשורים לעבודת ה' (כגון: יראת ה', אהבת ה', דבקות בה' ועוד) מוכרים לכולם, אבל רוב האנשים מכירים אותם רק בשמם, למשל הם יודעים שיש כזה דבר "יראת ה'" אבל לא מבינים את המהות העמוקה שלו. יראת ה' היא נושא עמוק, שאי אפשר ללמוד אותו במילים בלבד, אלא יש ללמוד אותו עם הלב.

ברוב החכמות, הדיבור החיצוני (המילים, הנוסחאות וכד') שווה לדיבור הפנימי (המהות): מי שהבין את המילים הבין גם את המהות, ומי שלא הבין את המילים, יודע שאינו מבין גם את המהות. אבל החכמות הקשורות לעבודת ה' הן כל-כך עמוקות, שאין בלשוננו מילים היכולות לתאר את מהותן בצורה מדוייקת. אנחנו מדברים עליהן במילים פשוטות ויומיומיות, וכל השומעים מבינים את המילים, וחושבים בטעות שהם הבינו גם את המהות.

הסיבה לכך שהחכמות הללו מבוטאת במילים פשוטות ויומיומיות היא, שהן עוסקת במידות ותכונות שנמצאות באדם מטבעו. למשל, בכל אדם ישנה מידה של יראה ומידה של אהבה, והחכמה של עבודת ה' נועדה ללמד אותו לכוון את אותן מידות כלפי ה'.

ה' בכוונה טבע בקרבנו את המידות הללו, כדי שהן יהיו חלק מאיתנו, וכאשר נצליח להעלות אותן כלפי ה', נישאר קבועים בעבודת ה' תמיד.

(מכאן קל להבין, עד כמה חשוב להשקיע בלימוד וידיעת ה', שהרי רק בלימוד מעמיק נוכל להעלות את המידות שלנו ולקרב אותן אל ה'. באופן טבעי המידות שלנו מכוונות כלפי מי שאנחנו מכירים טוב יותר: לילד קטן, שאינו מכיר כלום, אין בכלל מידות; וככל שהוא גדל ומכיר יותר דברים, גם המידות שלו מתכוונות בהתאם, לדוגמה, כשהוא מכיר מאכל טעים - הוא אוהב אותו, וכועס על מי שלוקח אותו ממנו, וכן הלאה. ולכן, כדי שנוכל לכוון את מידותנו כלפי ה', עלינו ללמוד ולהכיר את דרכי ה'.)

מעבר לכך: ה' בכוונה טבע בקרבנו את המידות הללו כאשר הן כבר מכוונות לעבודת ה', אולם מכיוון שהן נמצאות בתוך גוף, הגוף מכריע ומכוון אותן לדברים דמיוניים שאינם קשורים לעבודת ה'. אולם ברגע שמתגברים על הגוף, המידות חוזרות לטבען הראשון שהוא עבודת ה', ונשארות קבועות בעבודת ה', כל עוד אין אנו מבלבלים את עצמנו בטרדות.

מכאן, מי שאינו מעיין כראוי בענייני עבודת ה', פוגע בנפשו ומונע ממנה את החיבור אל טבעה האמיתי, והוא דומה לאדם העוצם את עיניו או אוטם את אזניו תמיד, וכך מונע מעצמו את אחד החושים הטבעיים, ועל זה אמר הכתוב (משלי ד יט): "דרך רשעים כאפלה".

מוסר אביך:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד
ביאור:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד