לדלג לתוכן

ביאור:מבנה תהלים צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




פרק צד בתהלים הוא קריאה לנקמה, (תהלים צד א): "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיַע! הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים!". המפרשים נחלקו בשאלה מי הם אותם גאים שיש לנקום בהם - רשעי הגויים או רשעי ישראל?

  1. חלק מהפסוקים מעידים על כך שהרשעים הם הגויים, המדכאים את עם ישראל, (תהלים צד ה): "עַמְּךָ ה' יְדַכְּאוּ וְנַחֲלָתְךָ יְעַנּוּ", (תהלים צד ז): "וַיֹּאמְרוּ לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב ", (תהלים צד י): "הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֹא יוֹכִיחַ, הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת"( פירוט ), (תהלים צד יד): "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' עַמּוֹ , וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב".
  2. אולם במזמור אין התייחסות ישירה לגויים, ויש פסוק הפונה לכאורה דווקא אל רשעי ישראל, (תהלים צד ח): "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם , וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ"!

ניתן ליישב את הקושיה ע"י ניתוח מבנה הפרק (ע"פ אברהם ישראל שריר, "פני שבת נקבלה", הוצאת ארז תשס"ג ) . הפרק נחלק לפי סגנונו לשלושה חלקים כמעט שווים באורכם:

א. פסוקים 1-7 הם קריאה של המשורר אל ה'. נוסח הפניה הוא של אדם העומד מן הצד, רואה את מעשי הרשעים ושומע את דברי הגאווה שלהם, וקורא אל ה' שינקום בהם.

ב. פסוקים 8-15 הם פניה של המשורר אל בני-אדם. הוא מוכיח אותם על כסילותם (פסוקים 8-11), אבל גם מנחם אותם (פסוקים 12-15).

ג. פסוקים 16-23 הם סיפור אישי של המשורר. הוא מתאר בגוף ראשון את הצרה שהיה בה ונחלץ ממנה בעזרת ה'.

אגב, החלוקה הזאת לשלושה חלקים התבטאה גם באופן השימוש של המזמור בבית המקדש (ראו משנה תמיד ז ד, בבלי סוכה נה א) .

על-פי מבנה זה, מסתבר שה"גאים" שנזכרו בחלק א אינם ה"בוערים" שנזכרו בחלק ב:

  • הגאים בחלק א הם רשעי הגויים, המענים ולוחצים את עם ישראל;
  • הבוערים בחלק ב הם דווקא בני ישראל; המשורר מוכיח אותם על כך שאיבדו את התקווה והאמונה, ויחד עם זה מנחם אותם כדי לנטוע בהם תקווה חדשה.

פירושים נוספים[עריכה]

1. יש שפירשו את כל הפרק על רשעי הגויים, וגם את הפסוק "בינו בוערים בעם" פירשו על העם הרשע המשעבד את ישראל, או על "קצת שוטים שבעולם" ( רש"י ) .

2. יש שפירשו את כל הפרק על רשעי ישראל, ואת הפסוקים המדברים על "עמך" / "עמו" פירשו על עניי ישראל, המעונים על-ידי הרשעים, ולכן ה' קרוב אליהם במיוחד וקורא להם "עמי" (פיבל מלצר ב"פני ספר תהלים", ודעת מקרא בסיכום הפרק) .

3. ויש שפירשו, שכל הפרק הוא ויכוח עם כופרים מעם ישראל, שאינם מאמינים בהשגחה. הקריאה לנקמה בגויים בחלק א היא טענה של אותם כופרים, שאילו ה' היה משגיח על העולם כבר היה נוקם ברשעים; וחלק ב מביא את תשובת המשורר לאותם כופרים ( מלבי"ם ) .

הקבלות[עריכה]

הרגשות המתוארים בפרק מתאימים במיוחד לפרשת דוד בצקלג (שמואל א ל). כשדוד ואנשיו חזרו לצקלג, הם גילו שהעמלקים פלשו למקום, לקחו בשבי את כל הנשים והילדים, ושרפו את העיר באש. פסוק ו, "אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ", מתאים במיוחד לאופיים של העמלקים, שנהגו לפגוע דווקא בחלשים. גם תיאורי הגאווה והכפירה בחלק א מתאימים לאופיים של העמלקים.

הפלישה גרמה להתמרמרות בכי וייאוש בקרב אנשי דוד, אולם דוד התחזק בבטחונו בה', שמואל א ל ו: "וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ, כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בנו[בָּנָיו] וְעַל בְּנֹתָיו; וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בה' אֱלֹהָיו". מסתבר שעל כך אמר דוד את חלק ב, בו ניסה להוכיח אותם על הייאוש ולעורר בהם תקווה וביטחון.

לאחר שהתפלל וקיבל את ברכת ה', יצא דוד למלחמה בעמלקים, והצליח להציל את כל השבויים, ללא כל "עיסקאות" וויתורים, (שמואל א ל יח): "וַיַּצֵּל דָּוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר לָקְחוּ עֲמָלֵק, וְאֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו הִצִּיל דָּוִד". על כך כנראה אמר דוד את חלק ג, וסיים את הפרק בשבח לה', (תהלים צד כג): "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם, וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם, יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ".

להקבלות נוספות ראו אברהם ישראל שריר, "פני שבת נקבלה", הוצאת ארז תשס"ג .

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2024-03-07.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-94