ביאור:מ"ג דברים לג כט
אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל[עריכה]
אשריך ישראל. לאחר שפרט להם הברכות אמר להם מה לי לפרוט לכם כלל דבר הכל שלכם:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] אין כאל ישורון. אחר שסיים לברך השבטים אחד אחד התחיל עתה לדבר עם כלם בכלל ויודיע להם טוב חלקם כי יוצר הכל הוא, ויבשר אותם בירושת הארץ ושיזכו לבא בתוכה מה שלא זכה הוא, ויבאר עוד להם ענין העוה"ב כאשר אבאר, וחתם דבריו בענינים כאלה, ולכך יאמר אין כאל ישרון, שאין אתם כהכנענים כי הם תחת ממשלת המלאכים שרי מעלה, ולא כן ישראל, כענין שכתוב (שמות לג) ונפלינו אני ועמך, ועל כן קראם ישרון כי הוא שם ישר, להורות שאין בכל שרי מעלה כאלהי ישראל, וכן אמר על ישראל אשריך ישראל מי כמוך, כי אינם כשבעים אומות, על כן יודיעם שלא שם חלקנו כהם ולא גורלנו ככל המונם, זהו אין כאל ישרון שהוא רוכב שמים, והוא יהיה נמצא בעזרך, ובגאותו שחקים, בגאותו רוכב שחקים:
אשריך ישראל. ואז תגיע אל האשור, שהוא המדרגה העליונה האפשרית לעם.
[מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק ט'] ולשון בדד הוא יחיד, כענין שנאמר (איכה א) איכה ישבה בדד, ונקרא היחיד בדד לפי שהיחיד מתבודד, ומלת לבדד כוללת בדד וכוללת לבדם כי התיבה תשמש לשתי פנים, והכוונה כשאמר לבדד כי הוא עם מיוחד לא יתחשב בשאר העמים, אבל הוא מובדל מהם בתורתו ואמונתו, וכענין שכתוב (ויקרא כ) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, וכשאמר לבדד הכוונה שהם עם מיוחד לבדד, כלומר לשם המיוחד שכתוב בו (דברים לב) ה' בדד ינחנו, ומפני זה הזכיר לבדד כי היה ראוי לומר הן עם בדד ישכון כענין שאמר משה (שם לג) וישכון ישראל בטח בדד, אבל הענין לרמוז כי העם מיוחד בשאר הגוים לא יתחשב, והוא מיוחד לשם המיוחד שהוא אלהי ישראל אשר באלהי הגוים לא יתחשב: והנה משה רבינו ע"ה רמז בדבריו באמרו (שם) אשריך ישראל מי כמוך, ובאמרו (שם) אין כאל ישורון, באר כי ישראל עם מיוחד אין כמוהו בשאר העמים, וכן אלהי ישראל מיוחד אין כמוהו באלהי העמים. וכן מצינו שהתנבא דניאל באבדן כל העכו"ם ושתהיה המלכות קיימת לישראל לעולם, הוא שהזכיר באבדן העכו"ם (דניאל ז) והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא, ועל אבדן שאר העכו"ם (שם) ושאר חיותא העדיו שלטנהון וארכא בחיין יהיבת להון עד זמן ועדן, ועל קיום ישראל לעולם אמר אחריו על מלך המשיח (שם) וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטא וקדמוהי הקרבוהי, וליה יהיב שולטן ויקר ומלכו וכל עממיא אומיא ולשניא ליה יפלחון שלטניה שלטן עלם די לא יעדה ומלכותיה די לא תתחבל:
מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיקֹוָק מָגֵן עֶזְרֶךָ[עריכה]
אשריך ישראל מי כמוך. תשועתך בה' אשר הוא מגן עזרך ואשר הוא חרב גאותך:
מי כמוך. בגוים: מגן עזרך. שלא יגע בך רע:
אשריך וגו' נושע בה'. פירוש שכל האומות שריהם נלחמים להם כידוע, ובזה יש לחוש שיגבה עליו שר שכנגדו או ה' יגפנו, כאומרו (שמות י"ד ל') וירא ישראל את מצרים מת וגו' וארז"ל (שמ"ר פכ"א) שהראם ה' שרו של מצרים מת לפניהם, מה שאין כן ישראל אשריהם שתשועתם היא בה' שהוא בכבודו נלחם להם, ובזה חרבם גבוהה ועומדת בלא מיחוש: עוד ירצה באומרו נושע בה' פירוש שהמלך נושע בתשועתו, כאומרו (לעיל ל' ג') ושב ה' את שבותך ואמרו ז"ל (מגילה כ"ט.) והשיב לא נאמר אלא ושב אשריו וכו', והוא אומרו אשריך כי כמוך שאתה עם נושע עם ה' שהוא מגן עזרך, ואשר הוא חרב גבהותך שאין חרב גדולה כחרב לה' בשולפו אותה מתערה:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מה פסוק זה מוסיף על" וכו']
מי כמוך. עד שלא ימצא עם כמוך, כאמרו "ואשרו אתכם כל הגוים" (מלאכי ג, יב). עם נושע בה'. שלא תהיה תשועתך על ידי מלחמתך אבל "ה' ילחם לכם" (ע"פ שמות יד, יד). מגן עזרך. הוא שעזר אותך בגלות שלא כלית, כאמרו "לולי ה' שהיה לנו.. אזי המים שטפונו.. עזרנו בשם ה'" (תהלים קכד, ב-ח).
וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ[עריכה]
ואשר חרב. ואשר הוא החרב שתתגאה בו על כל אויביך:
ואשר חרב גאותך. הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל:
ואשר חרב גאותך. והוא אשר יהיה "חרב גאותך", שתתרומם על האומות במלחמתו עליהם, כאמרו "כי באש ה' נשפט, ובחרבו את כל בשר" (ישעיה סו, טז).
וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ[עריכה]
ויכחשו איביך לך. כגון הגבעונים שאמרו (יהושע ט) מארץ רחוקה באו עבדיך וגו':
ויכחשו איביך לך. שהם כבר בזו אותך, ויכחשו עצמם כאשר יכבדוך, כאמרו "והשתחוו על כפות רגליך כל מנאציך" (שם ס, יד).
וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ:[עריכה]
ואתה על במותימו תדרוך. כענין שנאמר (שם י) שימו את רגליכם על צוארי המלכים האלה:
התדרוך. כמו מדרוך כמו מדרך כף רגל כדברי גדעון:
ואתה על במותימו תדרך. שאפלו מלכיהם יהיו נכנעים לך, כאמרו "והיו מלכים אמניך וכו' אפים ארץ ישתחוו לך" (שם מט, כג).
אשריך ישראל מי כמוך. פסוק זה הבטחה מפורשת לישראל בענין העוה"ב, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה יעודי הגוף, והם ברכת הארץ ושפע השלוה והטובה שהיא ארץ דגן ותירוש, ושמיו אשר מלמעלה יורידו הטל לברכה, ושישכנו שם ישראל לבטח לא יפחדו מצר ואויב, ושלא תדור שם שום אומה כי אם ישראל לבדם, וזהו שאמר בדד כענין שכתוב (במדבר כג) הן עם לבדד ישכון, על כן הוצרך להוסיף ולבאר אשריך ישראל מי כמוך, יאמר אל תחשוב שיהיה זה לכם תכלית הגמול ושכר המצות, ועל כן תמצא טרחא במלת עם, ובאורו מי כמוך עם בעמים שיהיו לו יעודי הגוף ויעודי הנפש ושיהיה לו הטובה והשלוה בארץ טובה ורחבה בעוה"ז, ושיהיה נושע בה' יתעלה לחיי העולם הבא, וכבר ידעת כי אין התשועה האמתית כי אם לעולם הבא ולכך אמר נושע בה', והוא כלשון (ישעיה מה) ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ואחר שהזכיר שכר העולם הבא נתן להם מופת על זה כי יהיה הוא יתברך מגנם ועזרם וחרב גאותם, כלומר שיוכלו להתגאות בה, זהו שאמר מגן עזרך. ויכלול עוד שיקרא למדת הדין של מעלה מגן לפי שדרך המגן להיות בצד שמאל, ויבטיחנו בה שתהיה בעזרנו ולא נפחד מן האויב אך נתגבר עליו, וכן אמר דוד (תהלים יח) ותתן לי מגן ישעך. ובאר עוד ואמר (שם פד) כי שמש ומגן ה' אלהים, קרא השם הגדול שמש ומדת הדין של מעלה מגן וזהו שאמר בכאן מגן עזרך ואשר חרב גאותך, כי בהיות להם לישראל ההצלחה התמידית והתגברות העצום על כל אויביהם הנה זה להם למופת כי הם דבקים ונושעים בהקב"ה לעולם הבא. וזה כלל גדול לכל היעודים שבתורה, וכגון אותן שבסדר אם בחקותי, שאין הכוונה שיהיו אותם היעודים שבעולם הזה תכלית השכר בקיום המצות אבל הם מופת לעם שיזכו לעולם הבא בהפקת כל רצונם בעולם הזה. וראויה היתה התורה שכל דבריה שלום ואמת, להיות להגונין העולם הבא חותמת, גם מלך ישראל העבד הנאמן אשר לחיי העולם הבא מזומן, ראוי היה יום שברך שבטי ישראל ומקהלם להפטר מהם מתוך דברי העולם העליון הנעלם, ועל כן רצה לחתום דבריו בו:
[מובא בפירושו לבראשית פרק מ"ט פסוק א'] ויקרא יעקב אל בניו. אמרו במדרש התחיל יעקב ברכתו ממקום שפסק יצחק אביו לברך אותו, שנאמר (בראשית כח) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. והתחיל משה (דברים לג) וזאת הברכה, ממקום שפסק יעקב ברכותיו, והתחיל דוד ספר תהלים באשרי האיש ממקום שפסק משה ברכותיו (דברים לג) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. ועל זה אמר דוד (תהלים קיט) מזקנים אתבונן: