ביאור:מ"ג דברים לג יד
וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ[עריכה]
וממגד תבואות שמש. שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות:
תבואות שמש. כי תבואות הזרע והכרם תלויה בשמש:
וממגד תבואת שמש. ידוע כי השמש מניע יסוד האש, שכן אנו מרגישין חום גדול בהתקרבו אלינו והקרירות בהתרחקו ממנו, והוא מבשל התבואה והפירות, והלבנה מניעה יסוד המים, שכן הימים והנחלים מתוספים בתוספת הלבנה וכאשר תחסר הן מתחסרים, וכח השמש והירח שמבשלין הפירות קראו הכתוב מגד, ויאמר הכתוב שתהיה ארצו של יוסף מבורכת מכח השמש הנמשל בתבואות, ולפי שתבואות הזרע והכרם תלויות בשמש אמר כן מכח הלבנה ג"כ שהיא מגרשת הפירות:
וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו. ברכה זו היא ממש מעין ברכת יעקב שברכו בריבוי התבואות על שהיה זן ומפרנס את כל בית ישראל, והוסיף כאן ממגד תבואות שמש וירח, כי כבר נשתעבדו לו בחלומו, והנה השמש והירח וגו' (בראשית לז ט).
וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים:[עריכה]
גרש ירחים. יש פירות שהלבנה מבשלתן ואלו הן קשואין ודלועין, ד"א גרש ירחים שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש:
וטעם "גרש ירחים", המגדים אשר יגרשו הירחים, כי כל האילנות בחדשיהם יציצו ויפרחו לשאת ענף ולעשות פרי, וזה טעם לחדשיו יבכר (יחזקאל מז יב), בחדשיו הידועים לפרי ההוא יבכר לפני כל שאר האילנות:
גרש. מגזרת ויגרשו מימיו והוא שיעשה האויר בלחותו כי אין חומו ככח השמש. ואמר ירחים בעבור שיתחדשו והן רבים בשנה אחת:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מהי הברכה כאן?"]