ביאור:מ"ג דברים לג יז
בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ[עריכה]
בכור שורו. יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות שנאמר (תהלים פט) אף אני בכור אתנהו וכן (שמות ד) בני בכורי ישראל. בכור. מלך היוצא ממנו והוא יהושע: (...) הדר לו. נתון לו שנאמר (במדבר כז) ונתתה מהודך עליו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
ובעבור שהזכיר התבואה דמה השבט לשור ואמר בכור שורו כי יש לו כח רב כי הוא ראשית און: הדר לו. גוף גדול והטעם מספר רב:
בכור שורו וגו'. כאן בירך ב' גדולים היוצאים מיוסף, ואמר כנגד מנשה הבכור, בכור שורו הדר לו רמז לגדעון, וכינה לו את את השור רמז למה שאמר מלאך ה' לגדעון (שופטים ו') קח את פר השור אשר לאביך וגו' ולקחת את הפר השני והעלית עולה וגו', ואומרו הדר לו כאומרו שם (שם ז') ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי, והוא הפאר הוא ההדר האמור כאן שלא עלו מישראל אלא אנשים מועטים ובזה תהיה התשועה הדר למושיע, והוא אומרו הדר לו: [ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
בכור שורו הדר לו. בעבור שהזכיר תבואה המשיל השבט לשור, וכענין שכתוב (משלי יד) ורב תבואות בכח שור, והזכיר בכור לפי שהיה בכורו של רחל, וקרני ראם קרניו בכח רבבות אפרים: וע"ד הקבלה, בכור שורו הדר לו, נתנו ליוסף הצדיק שתי מדות, הנצח וההוד, וזהו שאמר בכור שורו הדר לו, כי הדר הוא הנצח שהוא מימין וההוד שהוא משמאל נרמז בשור כי שם צורת שור כידוע בקבלה, ומפני שנתנו לו שתי מדות אלו המשילו לשני דברים לשור ולראם, המשילו לשור כנגד ההוד ולראם כנגד הנצח. וידעת כי משם נשמעה תפלתו של דוד שנאמר (תהלים כב) ומקרני רמים עניתני, וכן יצאו ממנו שני שבטים שבט אפרים שנקרא על שם פריה ורביה שהוא ענין הרחמים והשני שבט מנשה שנקרא על שם השכחה שהוא מענין הדין:
בכור שורו. והוא יוסף בכור שורו של שוכני סנה שאף על פי שהמלכות ליהודה, ונקרא אריה (בראשית מט, ט), הנה אחריו במעלה יהיה יוסף, כמו השור אחר הארי, כאמרם ז"ל: מלך בחיות ארי, שבבהמות שור (חגיגה יג, ב). ובזה היה שבטו של יוסף ראשון בשבטים אחר שבט יהודה, כאמרו "כדבר אפרים רתת" (הושע יג, א).
[מובא בפירושו לויקרא פרק כ"ב פסוק כ"ז] שור או כשב או עז כי יולד. אמרו במדרש שור או כשב יבא שור ויכפר על תבנית שור, שנאמר (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור. וכן דרשו בתרומת המשכן שהזכיר זהב בראשונה הוא שאמר (שמות כה) זהב וכסף ונחשת, יבא זהב שבתרומת המשכן ויכפר על זהב העגל, זהו שאמר הכתוב (הושע ז) ברעתם ישמחו מלך, וכי מה אתה רואה בשור לעשותו ראש לכל הקרבנות. אמר רבי לוי משל למטרונא שיצא עליה שם רע באחד מגדולי המלכות, בדק המלך בדברים ולא מצא בהן ממש, מה עשה המלך, עשה סעודה והושיבה בראש המסובין להודיע שבדק ולא מצא בדברים ממש, כך בדק הקב"ה ומצא שלא עשו ישראל את העגל אלא הגרים שהיו ביניהם, אלו ערב רב שנתגיירו בגאולת מצרים, הם שאמרו לישראל (שמות לב) אלה אלהיך ישראל, לפיכך נעשה ראש לכל הקרבנות. הזכיר מטרונא והכונה על ישראל: ואומר אני לפי הקבלה כי אחד מגדולי המלכות הוא אחד מטטראמולין של הקב"ה, וכדי לפרסם שלא התחילו ישראל בעבירה ההיא לפיכך הקדים שור בראש הקרבנות, וכן הקדים הכתוב (ויקרא כג) פרי עץ הדר כפת תמרים, כי החטא היה בו לבדו. והנה אדם הראשון חטא במחשבה ובמעשה, במחשבה באחד מגדולי מלכות, ובמעשה בפרי עץ הדר, וכמעשה אבות עשו הבנים, וכשם שהקריבו ישראל עגל לכפרת העגל כן הקריב אדם שור לכפרת חטאו הוא שדרשו רז"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו. ומצינו פסוק אחד שצרף את שניהם, חטא המחשבה וחטא המעשה, הוא שכתוב (דברים לג) בכור שורו הדר לו, הזכיר שור וצרף לו הדר, ומזה אמר הנביא (הושע ז) ברעתם ישמחו מלך, כי כשם שאנו מרצים לפניו בפרי עץ הדר שבו היה החטא כך אנו מרצים אותו בקרבן שור שבו היה חטא. והזכיר למעלה מפסוק זה (שם ו) והמה כאדם עברו ברית, באר בפירוש כי חטאם של ישראל שבו ישמחו להקב"ה הוא היה חטאו של אדם הראשון. ומה שהכשירה תורה לצורך קרבן ג' מינין אלו, שור או כשב או עז, דרשו רז"ל שור בזכות אברהם שנאמר (בראשית יח) ואל הבקר רץ אברהם, כשב בזכות יצחק (שם כב) וירא והנה איל, עז בזכות יעקב שנאמר (שם כז) לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך טובים לבניך, טובים לך שעל ידן תטול הברכות, טובים לבניך שעל ידן יתכפרו ביום הכפורים. זהו שאמר הכתוב שור או כשב או עז כי יולד. זהו שאמר הכתוב (קהלת ג) מה שהיה הוא שיהיה ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף, אם יאמר לך אדם שאם לא חטא אדם הראשון הרי הוא חי וקיים, אמור לו הרי אליהו שלא חטא והוא חי וקיים לעולם. ואשר להיות, אם יאמר לך אדם שעתיד הקב"ה להחיות את המתים, אמור לו כבר היה, כבר עשה כן ע"י אליהו וע"י אלישע וע"י יחזקאל. והאלהים יבקש את נרדף, צדיק רודף צדיק רשע רודף רשע, והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק, צדיק רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף. תדע לך שכן הוא, הבל נרדף מפני קין מה כתיב (בראשית ד) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, נח נרדף מפני דורו מה כתיב (שם ו) ונח מצא חן, וכתיב (שם ז) וימח את כל היקום, אברהם נרדף מפני נמרוד מה כתיב (נחמיה ט) אשר בחרת באברם, יצחק מפני פלשתים מה כתיב (בראשית כו) ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך, יעקב מפני עשו מה כתיב (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה, יוסף מפני אחיו מה כתיב (בראשית לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח, משה מפני פרעה מה כתיב (תהלים קו) לולי משה בחירו, ישראל מפני העכו"ם מה כתיב (דברים יד) ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה. אף כאן שור או כשב או עז שור נרדף מפני ארי, כשב מפני זאב, עז מפני נמר, אמר הקב"ה לא תביאו לי קרבן מן הרודפין אלא מן הנרדפין:
וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו[עריכה]
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "בכור" כאן. מהו" וכו']
הדר לו. אף על פי שאין לו "הוד" מלכות, הוא ראוי להדר ומעלה.
ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם. מה שלא הזכיר לשון מגד אצל הררי קדם, נוכל לומר שרמז שכל זכות אבות והאמהות תהיין לראש יוסף כי אברהם ושרה לא ילדו כ"א יצחק ויצחק אע"פ שהוליד עשו ויעקב מ"מ כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב). במקצת זרעו של יצחק ולא בכל זרעו וא"כ יעקב עיקר תולדותיו וביעקב כתיב (שם לז ב) אלה תולדות יעקב יוסף, א"כ יוסף עיקר תולדות כולם לכך כל זכות אבות ואמהות המכונים בהרים וגבעות הכל שייך ליוסף, זה"ש ומראש הררי קדם כי האבות קדמו לעולם וזכותם יעמוד לו לנגח כל אפסי ארץ כי לאנשים המלחמה ולא לנשים, אבל הנשים מסוגלים בעשיית פרי הבטן ע"כ זכותם יעמוד לו להיות ארצו מלאה מגדים וז"ש וממגד גבעות עולם. וזה שביאר שני מיני ברכה אלו באומרו בכור שורו הדר לו. כי זה ענין ריבוי תבואות שבזכות האמהות גבעות עולם. כי רב תבואות בכח שור (משלי יד ד). וקרני ראם קרניו, זהו ענין נצחון במלחמה שבזכות ראש הררי קדם.
שורו. שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים: וקרני ראם קרניו. שור כחו קשה ואין קרניו נאות אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
וקרני ראם. בכח:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש "בכור" כאן. מהו" וכו']
בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ[עריכה]
אפסי ארץ. שלשים ואחד מלכים אפשר שכולם מא"י היו אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בא"י שחשובה לכולם היא שנאמר (ירמיה ג) נחלת צבי צבאות גוים:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
בהם עמים ינגח יחדו. יחדו עם השבט המולך ינגח ויאבד עמים רבים, כאמרו "וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו.. ועפו בכתף פלשתים ימה, יחדו יבזו את בני קדם" (ישעיה יא, יג-יד).
וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה:[עריכה]
והם רבבות אפרים. אותם המנוגחים הם הרבבות שהרג יהושע שבא מאפרים: והם אלפי מנשה. הם האלפים שהרג גדעון במדין שנאמר (שופטים ח) וזבח וצלמונע בקרקר וגו':
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
רבבות אפרים. כדברי יעקב:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק"]
והם רבבות אפרים. כי שמו על שם כי הפרני אלהים (בראשית מא נב). ונתנו לו הרבבות מן ברכת יעקב ושמו מורה על ריבוי הפירות ועל ריבוי יוצאי יריכו, משא"כ במנשה לכך נאמר והם אלפי מנשה.
בכור שורו הדר לו. יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, אף אני בכור אתנהו (תהלים פט כח), וכן בני בכורי ישראל (שמות ד כב), מלך היוצא ממנו הוא יהושע כחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים: וקרני ראם קרניו, שור כחו קשה ואין קרניו נאות ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם. והם רבבות אפרים, אותם המנוגחים הם הרבבות שהרגם יהושע הבא מאפרים, והם אלפי מנשה, האלפים שהרג גדעון במדין, שנאמר (שופטים ח י) וזבח וצלמונע בקרקר, וכמה אלפים נמנו שם, לשון רש"י: והנה הכתוב מבולבל מאד בפירוש הזה, כי "קרני ראם קרניו" כנוי לבכור השור שהוא יהושע, ואם כן איך ינגח בהם אלפי מנשה שהם הרוגי גדעון: ולשון ספרי (ברכה שנג), לפי שלא פירש לנו כמה הרג יהושע בכנענים, תלמוד לומר וזבח וצלמונע בקרקר, הכל קל"ה אלף, לכך נאמר והם אלפי מנשה. וכונתם בזה לדרוש כי גם "בהם ינגח יחדו אפסי ארץ" רמז ליהושע, ואמר שאפסי ארץ אלה שינגח הם הרבבות שהרג אפרים הוא יהושע, והם האלפים שהרג מנשה אחרי כן, שכולם הרגם יהושע ובניהם הקמים אחריהם הרג מנשה בקצתם אלפים. וכן שנו שם, בהם עמים ינגח יחדו, וכי מה כבש יהושע והלא לא כבש אלא שלשים ואחד מלך, מלמד שכבש מלכים ושלטונות שהיו מסוף העולם ועד סופו, יחדו אפסי ארץ, וכי מה ארצות כבש יהושע, והלא לא כבש אלא פרטום (חלק) זה קטן, אלא כל מלכים ששעבד היו מלכים ושלטונות: ופשוטו של מקרא, כי בעבור שבירך יוסף בתבואות דמה אותו לשור, כי ורב תבואות בכח שור (משלי יד ד). ואמר שיהיה לבכור אשר יוליד הדר מלכות, ירמוז ליהושע שהוא ראשון לבית יוסף, ויהיה לו גדולה ומלכות, וקרני ראם קרניו של שור הנזכר, ובקרניו ינגח יחדו אפסי ארץ. ואמר כי קרניו שהם שנים, הם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, הקרן הימין לאפרים והשמאל למנשה. והנה הזכיר בברכתו שהיו לרבבות ולאלפים, כטעם רבבות אלפי ישראל (במדבר י לו):
בכור שורו וגו'. כאן בירך ב' גדולים היוצאים מיוסף, ואמר כנגד מנשה הבכור, בכור שורו הדר לו רמז לגדעון, וכינה לו את את השור רמז למה שאמר מלאך ה' לגדעון (שופטים ו') קח את פר השור אשר לאביך וגו' ולקחת את הפר השני והעלית עולה וגו', ואומרו הדר לו כאומרו שם (שם ז') ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי, והוא הפאר הוא ההדר האמור כאן שלא עלו מישראל אלא אנשים מועטים ובזה תהיה התשועה הדר למושיע, והוא אומרו הדר לו: ואומרו וקרני ראם קרניו הוא כנגד יהושע הבא מאפרים שהיה שמעו בכל הארץ אשר גדלו ה' והרים מעלתו כקרני ראם, בהם עמים ינגח וגו' כי כשמוע מלכי האמורי את אשר היה ה' עמו לא קמה עוד רוח בהם מפניו, וחזר ופירש משה דבריו כי ב' הברכות שאמר הם כנגד ב' השבטים, והוא אומרו והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה, והגם שבברכה הקדים לומר בכור שורו שהוא כנגד מנשה, לפי שברכתו קטנה מברכת אפרים התחיל במועט להוסיף ולעלות בברכה, וכשהזכירם הקדים ברכת אפרים כפי גדולתם שגדולת יהושע גדולה מגדולת גדעון:
[מובא בפירושו לבראשית פרק מ"ט פסוק כ"ב] ועל הכלל ראוי שנפרש בברכת יוסף שיהיה בה זכר לשני השבטים היוצאים ממנו, והוא לשון פורת ובנות, אבל מפני שהזכיר לוי, ושבטי ישראל אינם אלא שנים עשר, לא יעשה ממנו כן בברכתו שנים שבטים חלוקים אבל ירמוז להם. וכן במשה רבינו בברכתו דמה אותו לשור ולראם (דברים לג יז), והזכיר בו הקרנים, כי כל אחד מהם גוף אחד שממנו יתחלקו קרנים. ובעבור ששם לא הזכיר שמעון, אמר בפירוש והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה (שם):