ביאור:מ"ג דברים לג כג
וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן[עריכה]
שבע רצון. שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה:
נפתלי שבע רצון. שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה, לשון רש"י. והנכון שהוא נמשך אל השם הנכבד, יאמר שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו:
נפתלי שבע רצון. ארצו ממהרת לבשל פירותיה ושבע מהם כרצונו כי מקום שפירותיו מאוחרין אין משביעין להם ברצון כי צריך להתאוות להם קודם שיבואו: ומלא ברכת ה'. שכל הבא לארץ נפתלי ורואה פירותיו מבוכרין ואילנות מלבלבין משבח ומברך את ה' על החדש וכן אמר יעקב הנותן אמרי שפר.
נפתלי שבע רצון. על דרך הפשט, יהיה שבע רצון של הקב"ה, וכענין שהזכיר למעלה ורצון שוכני סנה, ויהיה מלא ברכת ה' ויירש ים ודרום, וזה ירמוז אל נחלתו שהיא מערבית דרומית:
ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון. יעקב ברכו בברכת אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. שפירותיו ממהרים להתבשל וע"כ מביאים מארצו בכורים תחילה זה"ש הנותן אמרי שפר כי בהבאת ביכורים משבחים ומודים לה', לכך נאמר כאן ע"י שהוא שבע רצון כי השביעו ה' כל רצונו ע"כ הוא מלא ברכת ה' כי הוא יברך את ה' תחילה ע"י הבאת ביכורים כי במקום שאמר יעקב הנותן אמרי שפר אמר כאן ומלא ברכת ה'. ים ודרום ירשה, שיש לו חלק בים כנרת ובדרום.
שבע רצון. שם התאר. וכן הוא יהיה שבע רצון:
[מובא בפירושו לבראשית פרק מ"ז פסוק ב'] ומקצה אחיו. מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין. אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם. אבל שמות הגבורים כפל. וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה. ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ולנפתלי אמר נפתלי. ולדן אמר דן. וכן לזבולון. וכן לאשר. זהו לשון ב"ר שהיא אגדת א"י אבל בגמרא בבלית שלנו (ב"ק צב) מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות אלא טעם יש בדבר כדאיתא בב"ק. ובברייתא דספרי שנינו בוזאת הברכה כמו בגמ' שלנו:
וּמָלֵא בִּרְכַּת יְקֹוָק יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה:[עריכה]
אבל במדרש של רבי נחוניה בן הקנה אמרו בכתוב הזה, אמר רבי אמורא מאי דכתיב ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, כך אמר משה אם תלך בחקותי תירש העולם הבא שהוא נמשל לים, שנאמר (איוב יא ט) ורחבה מני ים, והעולם הזה שהוא נמשל לדרום, שנאמר (יהושע טו יט) כי ארץ הנגב נתתני, ומתרגמינן ארעא דרומא. ומאי דכתיב ירשה, ירש היה לו לומר, אלא אפילו הקב"ה בכלל, והיינו רש יה. למה הדבר דומה, למלך שהיו לו שני אוצרות והקצה האחד מהם, לסוף ימים רבים אמר לבנו טול מה שיש בשני אוצרות הללו, אמר הבן שמא לא יתן לי מה שהקצה, אמר לו טול הכל, והיינו דכתיב ים ודרום ירשה יה רש, הכל נתון לך ולואי תשמור דרכיו: ועוד אמרו, ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, אין ים אלא תורה שנאמר ורחבה מני ים, וכל המדרש שם: אם כן יהיה סוד הכתוב, נפתלי שבע הרצון הממלא ברכת ה' שהיא הים הכלולה בכל מן הכל, כענין שכתוב (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים, והוא ביתו של מלך, משל למבקשים לראות את המלך, שואלים אנה ביתו של מלך ואחר כך שואלים אנה המלך, וגם העולם הזה הנגוב והיבש מן הרצון יירש בי"ה, והמשכיל יבין:
נפתלי שבע רצון. ארצו ממהרת לבשל פירותיה ושבע מהם כרצונו כי מקום שפירותיו מאוחרין אין משביעין להם ברצון כי צריך להתאוות להם קודם שיבואו: ומלא ברכת ה'. שכל הבא לארץ נפתלי ורואה פירותיו מבוכרין ואילנות מלבלבין משבח ומברך את ה' על החדש וכן אמר יעקב הנותן אמרי שפר.
וע"ד הקבלה נפתלי שבע רצון הממלא ברכת ה' שהיא זאת, שנאמר וזאת הברכה. ים ודרום, העוה"ב נמשל לים (איוב יא) ורחבה מן ים, העוה"ז לדרום שנאמר (יהושע טו) כי ארץ הנגב נתתני, וזהו שדרשו בספר הבהיר, ים ודרום ירשה, רש היה לו לומר, אלא ים ודרום יהי רש, הכל נתון לך, ולואי שתשמור דרכיו: ולפי דעתי הרמז בכל זה השלום והברית, ואפילו החכמה והבינה רש, וזהו שאמר ים ודרום יהי רש:
נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. אתה נפתלי ירש "ים ודרום, שבע רצון ומלא ברכת ה'", ואיני צריך להתפלל על ברכת ארצך. וזה כי בחלקו יהיו פרות גינוסר, הראשונים להתבשל, ומהם יהיו בכורים רצויים לפניו.
ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון. יעקב ברכו בברכת אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. שפירותיו ממהרים להתבשל וע"כ מביאים מארצו בכורים תחילה זה"ש הנותן אמרי שפר כי בהבאת ביכורים משבחים ומודים לה', לכך נאמר כאן ע"י שהוא שבע רצון כי השביעו ה' כל רצונו ע"כ הוא מלא ברכת ה' כי הוא יברך את ה' תחילה ע"י הבאת ביכורים כי במקום שאמר יעקב הנותן אמרי שפר אמר כאן ומלא ברכת ה'. ים ודרום ירשה, שיש לו חלק בים כנרת ובדרום.
ים ודרום ירשה. ים כנרת נפלה בחלקו ונטל מלא חבל חרם בדרומה לפרוש חרמים ומכמורות:
ים ודרום. שנחלתו יהיה מערבית דרומית:
ירשה. לשון צווי כמו (לעיל א) עלה רש והטעם שלמעלה ברי"ש מוכיח כמו ירש ידע לקח שמע כשמוסיף בו ה"א יהיה הטעם למעלה שמעה ידעה סלחה לקחה אף כאן ירשה לשון צווי ובמסורת הגדולה מצינו באלפא ביתא לשון צווי דטעמיהון מלעיל:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהי הברכה כאן? הסבר" וכו']
ורבותינו דרשו מכאן בברכות דכל הממלא כוס של ברכה זוכה ונוחל שתי עולמות שנא' ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה. ותימה דשני עולמות היאך נפקי מהכא. וי"ל דים זה מערב וזהו העולם הזה שהיא דומה ללילה ודרום הוא מקום שלעולם החמה שם בין בימות החמה בין בימות הגשמים וזהו העוה"ב שהוא דומה ליום ושניהם ירושה למי שממלא כוס של ברכה:
ודע כי נפתלי ואשר חונים עם דן בצפון ודגלו נשר, וזה נרשם במלות נ'פתלי ש'בע ר'צון, וזה מבואר: