ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שביעית/פרק תשיעי

ירושלמי שביעית, פרק ט, הלכה א

[הרב קנייבסקי ט א] מתני’: ^ט_אהפיגם והירבוזין השוטין, והחלוגלגות, וכוסבר שבהרים, כרפס שבנהרות, וגרגים שבנהרות ושל אפר, פטורין מן המעשרות, ונלקחים מכל אדם בשביעית, שאין כיוצא בו נשמר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. ספיחי חרדל מותרין. שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כל הספיחים _{שהתחילו לגדול בשישית} מותרין, חוץ מספיחי כרוב, שאין כיוצא בהן בירקות השדה. וחכמים אומרים, ^ט_בכל הספיחים אסורים:

גמ’: תנן, הפיגם והירבוזין כו'. מה פירוש סירוגין, מה פירוש חלגלוגות, ומי גדול ממי לענין כיבוד, מי שגדול בחכמה או מי שגדול בשנים. כל אלה אצרכת לחבריא. אמרין, ניסק ונשאל לאילין דבית רבי. סלקון מישאל, ויצאת שפחה של בית רבי ואמרה להן, היכנסו לפי השנים _{לפי הגיל}. אמרין, ייעול פלן קדמא ייעול פלן קדמאי. שרון עללין  התחילו להיכנס קטעין קטעין. אמרה להן. מפני מה אתון נכנסין סירוגין סירוגין? חד רבי הוה טעון פרפחוניה בגולתיה, ונפלון מיניה. אמרה ליה שפחה של בית רבי. רבי, נתפזרו חלוגלגותיך. מהו כרפס שבנהרות? רבי יוסי ברבי רבי יוסי ברבי° אמר, פיטרוסלינן. תנן התם, הסיאה והאיזוב והקורנס שבחצר, אם היו נשמרים חייבים, הא סתמא פטורים. ולמה לא תנינין במתניתין דידן הסיאה והאיזוב והקורנס עמהן? ואל תאמר שלא מנו אותם במשנה, כיוון שאלו אם היו נשמרים בחצר חייבין. ואלו שנמנו במשנה אפילו אם נשמרים בחצר פטורים. לא כך הדין, אלא אילו ואילו, ^ט_גאם היו נשמרין בחצר חייבין. וגם אל תנסה לתרץ שאילו אם היו נשמרים בגינה חייבים. ואילו אפילו אם היו נשמרים בגינה פטורין. לא כך הדין, אלא אלו ואלו אם נשמרים בגינה פטורים, שהשמירה מחמת ירקות אחרים ולא מחמתן. ולמה לא תנינן? אלא אילין הוא שלא תאמר, הואיל ורוב המינין הללו נזרעים בשדה ובאין מן האיסור, אז אפילו אלו שבאים מההרים יהו אסורים. לפום כן צריך מימר מותרים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ט_א מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב:

2 ט_ב מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ב':

3 ט_ג מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה ב':

-----------------------------------דף כה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף כה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד א] מהו שיהו אסורין _{אלו ששנינו במשנה} משום ספיחים? נשמענא מן הדא דתנן, °רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, ספיחי חרדל מותרין, שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה. אף אלו, הואיל ולא נחשדו עליהן עוברי עבירה, יהו מותרין. עד כדון ירקו של חרדל. זרעו מהו? אפשר מימר כן? כי אם ירקו שהוא העיקר מותר, זרעו לכל שכן? רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° הוה בחוקוק. חמתוי מגלגלין בהדין חרדלא ראה שהם מזלזלים בחרדל. נפל מיניה והוא לא נסב ליה. אמר משמע שחרדל לא חשוב בעיניהם. מאן דמייתי לי חרדלא, אנא מורי כ°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי שמותר. אמר רבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא° הורי רבי חוניא דמן חוורין רבי חוניא דמן חוורין° בבית חוורן כהדא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שספיחי חרדל מותרים. עאל רבי יוחנן רבי יוחנן° ודרש כרבנן דהכא שאפילו ספיחי חרדל אסורים. וכרבנן דתמן ביום טוב ושבת ששני קדושות הם, וביצה שנולדה בזה מותרת בזה. אמר רבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא° בשם רבי יצחק רבי יצחק°. מן קומוי אילין תרתי מילייא  בגלל שני דברים אלו, נחית ליה רבי יוחנן רבי יוחנן° מציפורין לטבריה. שלא רצה לחלוק על רבי חוניא רבי חוניא° שבא לגור בציפורי. אמר מה אתיתן לי הדין דיינא סבא. דאי אנא שרי אם אני מתיר בביצה והוא אסיר. אנא אסיר _{בספיחי חרדל} והוא שרי. אמר רבי ווא רבי ווא°. אתא עובדא ביום טוב סמוך לשבת קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ובעי מיעבד כרבי יוחנן רבי יוחנן° שהתיר ביצה שנולדה בזה לאכלה בזה. כד שמע דרב רב (אמורא)° ורבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מתפלגין, שרע מינה  נמנע ולא רצה להורות. דאיתפלגון, ^ט_דשירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת, מהו להדליקן ביום טוב? רב רב (אמורא)° ורבי חנינא רבי חנינא בר חמא° תרוויהון אמרין אסור. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מותר. אמר רבי יודן רבי יודן° קומי רבי מנא רבי מנא°. מה מכפלא  מה משווים דין שירי פתילה לגבי ביצה _{בפתילה מכין משבת ליום טוב ובביצה זו הכנה ממילא?} אמר לו. מן מה דאנן חמיין דרבנן מדמיא לה, הדא אמרה היא הדא היא הדא  ממה שאנו רואים שחכמים מדמים בניהם זה אומר שזה כמו זה. משום ארבע זקנים אמרו כל הנאכל עירובו בראשון, הרי הוא כבני עירו בשני. שהם שני קדושות אמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)°, ^ט_ההלכה כארבע זקנים ואליבא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , דאמר: שתי קדושות הן! . רב חסדא רב חסדא° בעי. מחלפא שיטתיה דרב רב (אמורא)°  האם רב חזר בו? תמן גבי עירובין הוא עבד לה שתי קדושות ולכן אם נאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני. והכא גבי שיירי פתילה הוא עביד לה קדושה אחת? דאיתפלגון. שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת מהו להדליק ביום טוב? רב רב (אמורא)° ורב חסדא רב חסדא° תרוויהון אמרין אסור ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מותר. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יודן רבי יודן° . מה מפכה  מה מחפשים איך להשוות דין שירי פתילה לגבי ביצה _{בפתילה מכין משבת ליום טוב ובביצה זו הכנה ממילא?} אמר לו. מן מה דאנן חמיין דרבנן מדמיא לה, הדא אמרה היא הדא היא הדא  ממה שאנו רואים שחכמים מדמים בניהם זה אומר שזה כמו זה. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כל הספיחים מותרין _{שהתחילו לגדול בשישית,} חוץ מספיחי כרוב _{שאפילו אם התחילו לגדול בשישית, אסורים,} שאין כיוצא בהן בירקות השדה. ומפני שאין כיוצא בהן בירקות השדה יהו אסורים? אמר רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°. מפני שדרכן לגדל אימהות. ומפני שדרכן לגדל אימהות יהו אסורים? אמר רבי שמואל ברבי יצחק רבי שמואל ברבי יצחק° . כל הירק את יכול לעמוד עליו אם חדש הוא שתחיל בשביעית אם ישן הוא _{שהתחיל בשישית.} ברם הכא אי אפשר לעמוד עליו, וגזרו שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האימהות הבאתי _{וחכמים גזרו על כל הספיחים משום כרוב.} אף שחיבים לעקור את הספיחים כדי שלא יקחו מהם אנשים, ^ט_ואין מחייבין אותו לעקור את הלוף בשביעית _{כמו שמחייבים לעקור שאר ספיחים,} אבל מניחו כמו שהוא. אם צימח מוצאי שביעית, מותר, שהולכים אחר לקיטה שהוא גמר פרי שלו. ^ט_זאין מחייבין אותו לשרש הקורנס בשביעית. אבל משקף בעלין _{היינו שמנתק את העלים שצמחו בשביעית מהשורש,} אם צמחו מוצאי שביעית, מותר. ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה _{שכשמנתק את העלים שגדלו בשביעית, הרי הם נרקבים?} מאיליהן הן אבודין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחי הוה עבר בשמיטתא וחמי חד מלקט שביעית. אמר לו, ולית אסור ולאו ספיחין אינון? אמר לו ולא את הוא מתירן? אמר לו, ואין חבירי חלוקין עלי? קרא עליו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד ב] (קהלת י', ח') ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הוות ליה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחי עביד טמיר  התחבא במערתא תלת עשר שנין מאימת המלכות. והוה אכיל חרובין ותמרים, עד שהעלה גופו חלודה. לסוף תלת עשר שנין אמר. לית אנא נפיק חמי מה קלא בעלמא  איני יוצא לראות מה נשמע בעולם? נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא  יצא וישב על פתח המערה. חמא חד צייד צייד ציפרין דפרס מצודתיה. שמע ברת קלא אמרה, דימוס _רחמים. ואישתיזבה  ונצלה הציפור. אמר, ציפור מבלעדי שמיא לא אבדא. כל שכן בר נשא. כד חמא דשדכן מילייא   כשראה שהדברים מסתדרים, אמר ניחות ניסחי בהדין דימוסין דטבריא. אמר צריכין אנו לעשות תקנה כמו שעשו אבותינו הראשונים דכתיב (בראשית וישלח לג יח) ויחן את פני העיר. שתיקן להם שיהיו עושין איטלזין ומוכרין בשוק. אמר נידכי  נטהר טבריא. והוה נסב תורמסין ומקצץ ומקליק  ומשליך. וכל הן דהוה מיתא, הוה טייף וסליק ליה מן לעיל היה צף ועולה למעלה. חמתיה חד כותי אמר. אנא אזל מפלי  ישטה בהדין סבא דיהודאי. נסב חד מית אזל ואטמריה הן דדכי  לקח מת והטמין אותו במקום שטיהר רבי שמעון. אתא לגביה °רבי שמעון בן יוחאי רבי שמעון בר יוחאי אמר לו, לא דכית אתר פלן  לא טהרתה מקום פלוני? איתא ואנא מפיק לך מת מן תמן. צפה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחי ברוח הקודש שנתנו שם. אמר. גוזר אני על העליונים שירדו ועל התחתונים שיעלו, וכן הוית ליה. מי עבר קומי מגדלא, שמע קליה דספרא אמר. הנה בר יוחי מדכי טבריא, והרי מצאו שם מת. אמר לו, יבא עלי אם לא שמעתי שטבריא עתידה להיטהר, ולכן טרחתי כל כך לטהר אותה. אפילו כן לא הימנין לי  אינך מאמין לי. מיד נעשה גל של עצמות:

ירושלמי שביעית, פרק ט, הלכה ב

[הרב קנייבסקי ט ב] מתני’: ^ט_חשלש ארצות לביעור. יהודה, ועבר הירדן, והגליל. ושלוש שלוש ארצות לכל אחת ואחת. גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק. מכפר חנניא ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין, גליל העליון. מכפר חנניא ולמטן כל שהוא מגדל שקמין, גליל התחתון. ותחום טבריא העמק. וביהודא, ההר והשפלה והעמק. ושפלת לוד כשפלת הדרום _{שהיא שפלת יהודה.} וההר שלה כהר המלך _{זה ההר שביהודה.} מבית חוורן עד הים, מדינה אחת _{זה העמק שביהודה.} ולמה אמרו שלוש ארצות? שיהו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. לא אמרו שלש ארצות אלא ביהודה. ושאר כל הארצות כהר המלך. וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים:

גמ’: כתיב, ולבהמתך ולחיה וגו' ^ט_טכל זמן שחיה אוכלת מן השדה, הבהמה אוכלת מן הבית. כלה לחיה מן השדה, כלה לבהמתך מן הבית. אמר רבי חמא בר עוקבא רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° שיערו לומר שאין החיה שבהר גדילה בעמק, ולא גדילה חיה שבעמק בהר. דיקליטיאנס אעיק לבני פנייס. אמרין ליה, אנן אזלין. אמר ליה סופיסטה השר שלו, לא אזלין לון  לא ילכו להם. ואין אזלון לון חזרון לון  וגם אם הם ילכו הם יחזרו. ואי בעית מבדקא, אייתי טביין ושלחון לארעא דרחיקא  תביא צבאים ושלח אותם לארץ רחוקה, ובסוף אינון חזרון לאתריהון  ותראה שבסוף הם יחזרו למקומם. עבד כן. אייתי טביין וחפי קרנתייהו בכסף ושלחון לאפריקא. ובסוף תלתא שנין חזרו לאתריהן. תני, °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר. סימן להרים, מילין. לעמקים, תמרים. לנחלים, קנים. לשפילה, שקמין. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. שנאמר (דברי הימים ב א', ט"ו) ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב. אית דבעי מימר, למידת הדין _{למיקח וממכר} אתמר. _{שהמוכר לחברו שדה בעמק צריך שתגדל תמרים.} ואית דבעי מימר לעגלה ערופה איתמר שצריך לערוף בנחל איזו עמק בגליל? כגון בקעת גנוסר וחברותיה וכן כיוצא בהן. איזה הר שביהודה? זה הר המלך. ושפלתו זו שפלת דרום. ועמק שלו זה מעין גדי עד ירחו. איזה הר שבעבר הירדן? תני, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. כגון הרי מכוור וגדור וכן כיוצא בהן. ושפלתו זה חשבון וכל עריה אשר במישור, דיבון ובמות בעל, ובית בעל, מעון, וכן כיוצא בהן. ועמק שלו זה בית הרם, ובית נמרה, וכן כיוצא בהן. כדכתיב (יהושע י"ג, כ"ז) ובעמק בית הרם ובית נמרה וסוכות, וצפון יתר ממלכת סיחון מלך חשבון. בית הרם זה בית רמתה. בית נמרה זה בית נמרון. סכות זה תרעלה. צפון זה עמתו. שפלה שבהר, כהר? הר שבשפלה כשפלה? מן מה דתני הר והרו _{וסביבותיו,} עמק ועמקו _{וסביבותיו,} שפל ושפלתו _{וסביבותיו,} הדא אמרה שפלה שבהר כהר, והר שבשפלה כשפלה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מתני' אמרה כן. דתנן גבי לוד, וההר שלה כהר המלך. תנן, מבית חורון ועד ים, מדינה אחת _{והיא נקראת} פרא כורין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק. מבית חורון ועד אמאום הר. מאמאום ועד לוד, שפלה. מלוד ועד הים, עמק. אם כך ניתני ארבע ארצות? מעורבות הן והכל נידון כעמק שביהודה. תני, אין בסוריא שלש ארצות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ט_ד טור ושו"ע או"ח סי' תק"א סעיף ז', טור ושו"ע או"ח סי' תקי"ד סעיף ד':

5 ט_ה מיי' פ"ח מהל' עירובין הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' תט"ז סעיף ב', סמ"ג עשין דרבנן א:

6 ט_ו מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ח:

7 ט_ז מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ח:

[ע"ב]

8 ט_ח מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ט', סמ"ג עשין קמז:

9 ט_ט מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה א':

-----------------------------------דף כו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף כו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד א] תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. לא אמרו שלש ארצות, אלא ביהודה, ושאר כל הארצות כהר המלך. איתא חמי  בא וראה. אילין שבעמק שביהודא, אינו אוכל עד שיכלה מה שבהר יהודא אף שהוא קרוב לו. וזה שבעמק שבגליל אוכל עד שיכלה מה שבהר יהודא אף שהוא רחוק הרבה? _{שהרי לשיטת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כל שאר הארץ כהר המלך.} תנן, כל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים. תני ^ט_יאף לחרובים. תני אוכלין על התמרים עד שיכלו מיריחו. ועל הזיתים עד שיכלו ממרון ומגוש חלב:

ירושלמי שביעית, פרק ט, הלכה ג

[הרב קנייבסקי ט ג] מתני’: ^ט_יאאוכלין על המופקר, אבל לא על השמור _בשדה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אף על השמור. ^ט_יבאוכלין על הטפחין _{שמסתירים העופות בקן} ^ט_יגועל הדיפרא _{אילן שעושה שני פירות בשנה,} אבל לא על הסיתווניות _{שמבשילות בסתיו.} °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר כל זמן שביכרו עד שלא יכלה הקיץ:

גמ’: מתנתין ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. דאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כתיב (ויקרא בהר כה יב) מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאת אוכל מן השדה, את אוכל מה שבבית. כלה מן השדה, כלה מן הבית. מה טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שלא אוכלים על השמור אף שזה קיים בשדה? את הוא שגרמת לה שלא תאכל _{על ידי ששמתה שמירה.} מתנתין ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. דתניא, אין אוכלין על הטפחין שבעכו _{שהיו הרבה יונים גדלים שם בטפחין.} °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר, אוכלין על הטפחין שבעכו. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר כל זמן שביכרו עד שלא יכלה הקיץ. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הוינן סברין מימר, מה פליגין °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ורבנן? בסיתוונות _{שלתנא קמא הרי הם כמין אחר ולא אוכלים עליהם.} אבל בדפרין, לא פליגי. אשכח תני, °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי מתיר בדפרון, והן שבכרו עד שלא יכלה הקיץ. ולחכמים אפילו לא ביכרו עד שלא יכלה הקיץ:

ירושלמי שביעית, פרק ט, הלכה ד

[הרב קנייבסקי ט ד] מתני’: הכובש ג' כבשים בחבית אחת. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אוכלין על הראשון _{שכיוון שנתן טעם באחרים הכל אסור.} ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, אף על האחרון. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר. כל שכלה מינו בשדה, יבער מינו מן הבית _{אבל טעם אינו אוסר.} °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל מיני ירקות אחת לביעור ואוכלים עליו. אוכלין ברוגילא, עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה:

גמ’: מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס  ? הראשון נותן טעם באחרון. מה טעמא ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ? שהאחרון נותן טעם בראשון. _{וכיוון שבראשון יש חלק שלא הגיעה זמן ביעורו לא צריך לבער.} וקשיא על ד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . ואין הראשון נותן טעם באחרון? °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר. ^ט_ידכל שכלה מינו בשדה יבער מינו מן הבית. תני, ^ט_טווהלכה כדבריו. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. מכיון שהתחיל באוצר, כמבוער הוא. אתא עובדא קומי רבי יסא רבי אסי°, והורי כחזקיא. ואמר, לא דאנא סבר כוותיה, אלא מן מה דאנן חמיין  ממה שאנו רואים רבנן עבדין עובדא כוותיה. רבי יצחק רבי יצחק°בר רדיפא הוה ליה עובדא _{שהיה לו פירות שהגיעה זמן ביעורם.} אתא שאל לרבי ירמיה רבי ירמיה°, אמר לו. אריוותא קמך ואת שאל לתעלייה  אריות לפניך ואתה שואל את השועל? אתא שאל לרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. אמר לו, חמי לך תלתא רחמין  תביא שלושה חברים, ואפקרה קומיהון. קפודקאי דציפורין שאלין לרבי אימי רבי אמי°. בגין דלית לאילן עמא רחים  בגלל שאין לנו אוהבים, ולא שאל שלם. איך צורכה מיעבד  מה נעשה? אמר לו כד תיחמון ריגלא צלילא  כשתראו שאין אנשים ברחוב, תיהוין מפקון לשוקא ומפקרין ליה, וחזרין וזכיין ביה. רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י מפליג  מחלק לה צלוחין צלוחין שבכל אחד שלוש סעודות. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מפליג לה צלוחין צלוחין. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° סלק גבי רבי ירמיה רבי ירמיה°. אמר לו רבי ירמיה רבי ירמיה° לחזקיה חזקיה בן רבי חייא°, זכה בהן אוצרה שהגיעה זמן הביעור ואני צריך להפקירו _{ורבי ירמיה רבי ירמיה° לא ידע שהוא עצמו יכול לזכות בהם אחר ההפקר.} אמר לו רבי ירמיה רבי ירמיה° לחזקיה חזקיה בן רבי חייא°. צור לי אילין פריטייא גביך. והחזר לי אותם ואמור לי, הרי מקומו של האוצר מושכר לי בפרוטת אלו, כדי שתזכה בהם בקנין חצר. אמר לו לא כן אפקרתן? חזור וזכי בהן אתה.

ירושלמי שביעית, פרק ט, הלכה ה

[הרב קנייבסקי ט ה] קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד ב] מתני’: ^ט_טזהמלקט עשבים לחים, _מותר עד שיבש המתוק. והמגבב ביבש, עד שתרד רביעה שנייה. ^ט_יזעלי קנים ועלי גפנים, עד שישרו מאביהן. והמגבב יבש, עד שתרד רביעה שנייה. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא אומר. בכולן עד שתרד רביעה שנייה. כיוצא בו. המשכיר בית לחבירו עד הגשמים. עד שתרד רביעה שנייה. ^ט_יחהמודר הנייה מחבירו עד הגשמים, עד שתרד רביעה שנייה. ^ט_יטעד אימתי נכנסים עניים לפרדיסות? עד שתרד רביעה שנייה. ^ט_כמאימתי נהנים ושורפים בקש ובתבן של שביעית? עד שתרד רביעה שנייה:

גמ’: אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן עלי קנים, אלא עלי גפנים. דעלי קנים אין להם ביעור. ותני כן. ^ט_כאעלי קנים ועלי האוג ועלי חרובים אין להן ביעור, מפני שאין מינן כלה. רבי זירא רבי זירא° בעי. אמר עד הגשם. האם כיוון שאמר בלשון יחיד די עד שירד גשם אחד? תמן תנינן, ^ט_כבהאומר הרי עלי עצים, לא יפחות משני גזירין. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי. ^ט_כגאמר הרי עלי עץ, מביא גזר אחד? אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . מתניתין אמרה כן, שזה קרבן בפני עצמו וזה קרבן בפני עצמו. דתנינן. ^ט_כדשנים בידן שני גזירי עצים. תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. כל דבר שהוא תלוי ברביעה, עד שתרד רביעה שנייה. ושאינה תלוי ברביעה _{כגון המשכיר בית,} עד שיגיע זמנה של רביעה. תני, °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר. שבעת ימים שירדו בהן גשמים ולא פסקו, יש בהן כדי רביעה ראשונה ושנייה. תני רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° בשם °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל . ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעת את הארץ. תנן, אימתי נהנים ושורפים בקש ובתבן של שביעית? עד שתרד רביעה שנייה: אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מכיון שתסרח מה שבשדה, הותר מה שבבית לכלותו. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. אפילו לאחר ג' שנים אסור עד שיסרח. ^ט_כהתבן של שביעית, אין שורין אותו בטיט. שריין בטיט, בטל. והוא שגבלו. ^ט_כותבן של שביעית, אין נותנין אותו בכר. נתנו בכר, בטל, והוא שישן עליו. תבן של שביעית, מהו שיהא אסור משום ספיחים? רבי לוי רבי לוי° שאל לרבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא°, ושרי. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . ואנא דלא סמכית עליה, אשתאלת לאילין דבית ברסנא, ואמרין. נהגין הוינא כנישין  אוספים תבן מערב שמיטתא כדי לתת לבהמה, וכד מחסרין  כשהיה חסר, מייתי מן שורייא  מהחומה _{שהקש שבחומה כבר בטל בטיט.} רואים שגם קש נאסר באיסור ספיחין. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. מתניתין אמרה שהוא ^ט_כזמותר. דתני, הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום ואינו חושש. סבר רבי ירמיה רבי ירמיה° מימר, אפילו מן החשוד, לפי שלא גזרו ספיחין במאכל בהמה. אמר לו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא אמרו אלא בשאינו יודע אם חשוד הוא אם אינו חשוד. הא דבר ברי שהוא חשוד, אסור. אמר רבי שמאי רבי שמאי°. מתניתין אמרה שהוא אסור. דתנינן תמן, תלתן של שביעית ושל תרומה שנתן בתוך התבשיל. בתרומה, אם יש בזרע _{שרק הזרע התקדש.} ובשביעית ובכלאי הכרם והקדש, אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם. רואים שאף בעץ שהוא מאכל בהמה יש איסור ספיחים. אמר רבי מנא רבי מנא°. תיפתר שחייב בקדושת שביעית ובביעור, אבל לא לענין ספיחין. ולית את שמע מינה כלום: איתמר, אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מכיון שתסרח מה שבשדה, הותר מה שבבית. לא נמצא מאבד אוכלי בהמה? תפתר באוכלי בהמה לשימוש אדם. שאף קדם היה מותר. וחכמים אסרו שנראה כמאבד אוכלי בהמה, אבל אחר שנסרח בשדה לא גזרו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

10 ט_י מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א:

11 ט_יא מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ד':

12 ט_יב מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ד':

13 ט_יג מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ה':

14 ט_יד מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':

15 ט_טו מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':

[ע"ב]

16 ט_טז מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ז:

17 ט_יז מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ז:

18 ט_יח מיי' פ"י מהל' נדרים הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' ר"כ סעיף י"ח:

19 ט_יט מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ח:

20 ט_כ מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ג:

21 ט_כא מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ז:

22 ט_כב מיי' פט"ז מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג:

23 ט_כג מיי' פט"ז מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ג:

24 ט_כד מיי' פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה ג':

25 ט_כה מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ג:

26 ט_כו מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ג:

27 ט_כז מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ד':

 

ירושלמי שביעית, פרק ט, הלכה ו

[הרב קנייבסקי ט ו]

-----------------------------------דף כז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף כז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כז עמוד א] מתני’: ^ט_כחמי שהיו לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור, מחלק מזון ג' סעודות לכל אחד ואחד. והעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא העשירים, דברי °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, ^ט_כטאחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. ^ט_למי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה, או שנתנו לו מתנה. _{ולא הפקירו אותם בזמן הביעור שמהדין אסורים לכולם.} °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ינתנו לאוכליהן. וחכמים אומרים, אין החוטא נשכר _{שיחזיק טובה למוריש או לנותן.} אלא ימכרו לאוכליהן, ודמיהן יתחלקו לכל אדם. ^ט_לאהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה, חייב מיתה:

גמ’: תנן, והעניים אוכלין אחר הביעור אבל לא העשירים, דברי °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. מאי טעמא ד°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי? דכתיב (שמות משפטים כג יא) ואכלו אביוני עמך, ויתרם תאכל חיית השדה. מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? ואכלו אביוני, עמך ויתרם. _{הכוונה לשאר העם.} תני °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. עשירין אוכלין מן האוצר אחר הביעור, שאין חובת ביעור על האוצר _{יש אומרים שהכוונה לאוצר בית דין.} מאי טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? דכתיב, ואכלו אביוני עמך, ולא עשירים. ויתרם, עד שמביאים יתרם לאוצר _{יש אומרים שהכוונה לאוצר בית דין,} שאז גם לעשירים מותר. תנן, מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה, או שנתנו לו מתנה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ינתנו לאוכליהן. וחכמים אומרים, אין החוטא נשכר, שלא יחזיק היורש טובה למוריש. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר. בפירות עבירה היא מתניתין. והתני, המוצא פירות עבירה, אסור ליגע בהן? שנייא היא מציאה. שנייא היא שנפלו לו על כרחו. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, בפירות היתר היא מתניתין, _{היינו שנפלו לו בירושה קדם זמן ביעור.} בהדא תנינן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ינתנו לאוכליהן? למה שלא יאכל אותם בעצמו? כיוון ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דהוא שמותי _{מ°בית שמאי בית שמאי.} ותנינן, אין אוכלין פירות שביעית בטובה כדברי °בית שמאי בית שמאי. ואם הוא יאכל הוא יחזיק טובה לנותן. בהדא רבנן מתיבין ליה שאין חוטא נשכר? _{הרי רבנן כ°בית הלל בית הלל סברי שאוכלים בין בטובה ובין שלא בטובה.} בשיטתו השיבוהו. בשיטתך שאת אומר כ°בית שמאי בית שמאי שאסור לאכול פירות שביעית בטובה, ואיך ינתנו לאוכליהן, שאין חוטא נשכר. הרי אוכליהן יחזיקו לו טובה. אלא ימכרו לאוכליהן, ודמיהן יתחלקו לכל אדם. אמר רבי ביבי רבי ביבי° . הורי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° באילין קונדסיא אם עבר ולא ביער שילכו מעותיהן לים המלח אף שהם מאכל בהמה. רבי מנא רבי מנא° שאל לרבי חזקיה רבי חזקיה°. מהו מייבלא  להוליך בפוניין _{מאכל בהמה} לאשקלון _{בחוץ לארץ}? אמר לו אסור. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° הוה קאים בשוקא דקיסרין. חמי חד טעון עלל מן איסורי  ראה אחד טעון משא מפירות איסור. הפך אפוי דלא מחמיניה טוען ופורק. כל כך למה? כדי שיעשה מקומו הוכיח, שכולם ידעו ולא יקחו ממנו. שמע רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ואמר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כז עמוד ב] אשרי אמה דילדת בר כמותו. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הוה מפקיד לתלמידים. לא תזבון לי ירק, אלא מן גינתא דסיסרא. דסבר יש לגוי קניין להפקיעה מקדושה, וסתם גויים גזלי ארעה מישראל, וחשב שאצל סיסרא היתה הקרקע מעולם ברשות אבותיו. קם עימיה זכור לטוב אמר לו. איזיל אימא  לך אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסרא, דיהודאי הות וקטליה ונסביה מיניה. אין בעיתא מחמרא על נפשך לא לקנות מאדמות שלא כבשו עולי בבל שהם בבעלות יהודים גם אחרי ההיתר של רבי, אשתווי לחברו וגם הוא יהיה אסור. חד בר נש הוה חשיד על שמיטתא. אמר לאיתתיה, אפקין חלתה  תפרישי חלה. אמרה ליה, ההוא גברא חשיד על שמיטתו, ואת אמר אפקין חלתה? אמר לו, חלתה מדבר תורה שביעית מד°רבן גמליאל רבן גמליאל וחביריו:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ט_כח מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ג', סמ"ג עשין קמז:

29 ט_כט מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ג', סמ"ג עשין קמז:

30 ט_ל מיי' פ"ו מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו:

31 ט_לא מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ד':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק הפיגין והריבוזין