ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שביעית/פרק שני

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה א

[הרב קנייבסקי ב א] מתני’: עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית? משתכלה הליחה, כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשעות ומדלעות. אמר °רבי שמעון  רבי שמעון בר יוחאי . נתת תורת כל אחד ואחד בידו. אלא ^ב_אבשדה לבן עד הפסח. ובשדה אילן עד העצרת:

גמ’: תנן, עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית? משתכלה הליחה וכ"ו . מאן תנא ליחה? °רבי מאיר רבי מאיר הוא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ג עמוד ב] ו°רבי מאיר רבי מאיר כ°בית שמאי בית שמאי דאמרי חורשים בשדה האילן כל זמן שהוא יפה לפרי . ורבי שמעון כ°בית הלל בית הלל דאמרי עד העצרת. וכי אתינן מתניתין סתם משנה ד°רבי מאיר רבי מאיר כ°בית שמאי בית שמאי, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כ°בית הלל בית הלל? אלא °רבי מאיר רבי מאיר כמשנה ראשונה לפי הסברא דתוספת שבעית דאוריתא ומשתכלה ליחה אסור לחרוש. ו°רבן גמליאל רבן גמליאל ובית דיונו לא יכולים להתיר לחרוש עד הפסח, שהרי לעיתים כלתה הליחה קודם הפסח. _{לכן חייבים לומר לשיטתו} ולא נחלקו °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל בדבר זה. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כמשנה אחרונה. דתוספת שבעית דרבנן. ונחלקו °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל בדבר ו°רבן גמליאל רבן גמליאל ובית דיונו התירו ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כ°בית הלל בית הלל שהתירו לחרוש עד הפסח. וכי אתינן מתני °רבי מאיר רבי מאיר כמשנה ראשונה ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כמשנה אחרונה? אלא °רבי מאיר רבי מאיר שנאה כדברי הכל, דסבר דלא נחלקו °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל בשדה לבן אלא רק בשדה אילן. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שנייה במחלוקת וסבר כ°בית הלל בית הלל . הוי, מאן תנא עד אימתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית? °רבי מאיר רבי מאיר כדברי הכל. ברם ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, כ°בית הלל בית הלל בשדה לבן עד הפסח ובשדה אילן עד העצרת. תנן, כל זמן שבני אדם חורשין ליטע מקשעות ומדלעות. לא סוף דבר כשיש מוקשה ומודלה. אלא אפילו מאחר שבני אדם עתידין ליטע במוקשיות ובמודלעות _{ואפילו אם הוא לא מתכוון ליטע מוקשיות ומודלעות,} מותר. תנן, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. נתת תורת כל אחד ואחד בידו. זה אומר כלה ליחה שלי. וזה אומר לא כלה ליחה שלי. אלא בשדה לבן עד הפסח. ובשדה אילן עד עצרת. מה בין שדה לבן לשדה אילן? שדה הלבן על ידי שהוא עתיד לזורעה בתחילה, צריך שתהא הליחה קיימת _{ואם חורש אחר הפסח שרוב הליחה אינה קימת, מסתמא חורש לזריעה של שביעית.} אבל שדה האילן. על ידי שהיא נטועה מכבר, אינו צריך שתהא רוב הליחה קיימת:

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה ב

[הרב קנייבסקי ב ב] מתני’: ^ב_במזבלין ומעדרין במוקשאות ובמודלאות עד ראש השנה. וכן בבית השלחים _{שדה שצריך להשקות אותה.} מיבלין _{מסירין יבלת} ומפרקין _{ענפים להקל על האילן} ומאבקין _{לכסות השורשים הגלוים} ומעשנין _{להבריח התולעים} עד ראש השנה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אף נוטל הוא את העלה _{הפוצע את האשכול או מסתיר את השמש} מן האשכול בשביעית שלא אסרו אלא אברויי אילן. אבל אוקמי אילן למנוע הפסד מותר. ^ב_גמסקלין עד ראש השנה. מקרסמין _{מסירים ענפים יבשים} ומזרדין _{מסירים ענפים לחים לא רצויים} ומפסלין _{הפסולת מהאילן} עד ראש השנה _{שמהתורה לא אסור בשביעית, אלא זריעה זמירה קצירה ובצירה. וחכמים גזרו שאר מלאכות ואף בתוספת שביעית, והקלו באלו לפי שהם צורך גדול.} °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, כזירודה וכפיסולה של חמישית _{שניכנס קצת לשנה שישית,} כן של ששית _{ויכול להמשיך אף שנכנס לשביעית.} °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן _{רק עד העצרת,} אני רשאי בפיסולו:

גמ’: תנן, מזבלין ומעדרין במוקשאות ובמודלאות עד ראש השנה . מהו לחרוש להם _{לאלו שמותר לעדור עבורם} עד ראש השנה? תני, כל זמן שאת מותר לחרוש, את מותר לזבל ולעדר. אם אין את מותר לחרוש, אין את מותר לא לזבל ולא לעדר. _{מכאן שמותר לחרוש עד ראש השנה. ומה שאמרה המשנה שחורשים רק כל עוד יש ליחה, זה בשדה בעל שלא יזרע עוד עד השביעית ומסתמא החריש אחר שכלתה הליחה הוא לצורך זריעה בשביעית. אבל שדה שלחין שיכול לזרוע בשישית מותר לחרוש עד ראש השנה.} אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° . ומתניתא אמרה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה א', סמ"ג לאוין רסו:

[ע"ב]

2 ב_ב מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ה', מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה ט':

3 ב_ג מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ה', מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה ט':

-----------------------------------דף ד

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף ד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ד עמוד א] כן. דתנן, מזבלין ומעדרין במקשיות ובמדלעות עד ראש השנה, וכן בבית השלחין. ותני עלה, חורשים בית השלחין עד ראש השנה. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, עד לפני ראש השנה שלשה ימים. כדי שיזרע וישריש. ויטע וישריש. ואילן עושה שרשים לשלשה ימים? אלא °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. עד לפני ראש השנה ג' ימים. כדי שיזרע אורז וישריש. ויטע אורז וישריש. תנן, מיבלין ומפרקין מאבקין ומעשנין, מיבלין, מעבירין את היבולת. מפרקין בעלין, שתולשים ממנו עלים להקל מעל האילן . מאבקין, עושין לה אבק לכסות השרשים הגלויים . מעשנין מתנינן לה, שמעשנין תחת הגפן להרחיק ממנה התולעים . תני, מכוונין ומצדדין. מכוונין, מכוונין לה. מצדדין, חברייא אמרי, עושין לה דוקרין להעמידה ישר . רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר, תולה לה אבן שהמשקל יטה את האילן שיגדל ישר . תני, מוותרין ומשמטין. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה. מוותרין _מדלל בגפנים משמטין _מדלל בקנים. מקום שנהגו לוותר ולשמט קודם לחג, מוותרין ומשמטין קודם לחג. מקום שנהגו לוותר ולשמט לאחר החג, מוותרין ומשמטין לאחר החג. שאף בשביעית מותר, שזה אוקומי אילנה . °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ובלבד מן הבקעה _{פקק הראשון} ולמעלה אבל לא עוקר הכל. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, נוטל את הקבוצין _ענפים שצמחו עמה אף למטה מהפקק. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אף נוטל הוא את העלים _{שפוצעים את האשכול ושמסתירים את השמש} מן האשכול בשביעית. מחלפא שיטתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי  האם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי חזר בו? תנינא תמן ^ב_דממרסין _{משקין הרבה} את האורז בשביעית, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, אבל לא מכסחין את העלים המיותרים. והכא הוא אומר אכין שאפילו נוטל את העלים? שנייא הוא הכא, שהוא כמציל מן הדליקה, שאין זה אלא מניעת הפסד: תנן, מסקלים עד ראש השנה כו'. תמן תנינן. ^ב_ההמסקל בשביעית, נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ. והכא את אמר הכין שאסור לסקל בכלל אחרי ראש השנה? אמר רבי יונה רבי יונה°. כאן _{מה שהתירו את העליונות בשביעית} בתלוש, כאן _{שאסרו לגמרי לסקל בשביעית} , במחובר לאדמה. תנן, °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, כזירודה וכפיסולה של חמישית, כן של ששית. דכשם שזירודה ופיסולה של חמישית נמשכת לשישית, כך של שישית מותרת בשביעית. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן, אני רשאי בפיסולו . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הוינן סברין מימר ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כרבנן בקירסום. דאינון תרין תנאין. דרבנן אמרי. מסקלין עד ראש השנה. מקרסמין ומזרדין מפסלין עד ראש השנה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר כזירודה וכפיסולה של חמישית, כן זירודה ופיסולה של ששית, שמותר אף בשביעית. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל זמן שאני רשאי מהתורה,בעבודת האילן אני רשאי בפיסולו. ולא היא אלא תלתא תנאין אינון. רבנן אמרי. מסקלין עד ראש השנה, מקרסמין ומזרדין ומפסלין עד ראש השנה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, כזירודה וכפיסולה של חמישית וכן של ששית, דאפילו יותר מכאן דאפילו בשביעית מותר . °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן, רשאי אני בפיסולו. רק עד העצרת:

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה ג

[הרב קנייבסקי ב ג] מתני’: ^ב_ומזהמין את הנטיעות, _{מורחים זבל במקום הגדם} וכורכין אותן, וקוטמין אותן, ועושין להם בתים _{להגן עליהם מסביב ויש אומרים שעושים גג מעליהם,} ומשקין אותן עד ראש השנה. °רבי אלעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר. אף משקה הוא את הנוף בשביעית, אבל לא את העיקר _{שלא יעשה כדרך שעושה בשאר שנים}. סכין את הפגין, ומנקבין אותן _{שיבשילו מהר} עד ראש השנה. ^ב_זפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין אותן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. מקום שנהגו לסוך, אין סכין, מפני שהיא עבודה. מקום שלא נהגו לסוך, סכין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר באילן _{במוצאי שביעית מיד. אף שיש בפירות קדודשת שביעית,} מפני שהוא רשאי בעבודת האילן:

גמ’: תנן, מזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן, וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן עד ראש השנה. מתניתין ד°רבי רבי יהודה הנשיא. ברם כרבנן, מזהמין ומתליעין אפילו בשביעית, ^ב_חאבל לא במועד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ד עמוד ב] ^ב_טכאן וכאן אין מגזמין. אבל _{אף במועד} נוטל הוא את התולעת שרואה . רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמר. רבי אבונה רבי אבונה° בעי. מה בין המזהם שאף רבנן התירו , לעושה לה בית שאסרו? המזהם אינו אלא כמושיב שומר. בית, עושה לה צל והיא גדילה מחמתן. תמן תנינן. ^ב_יהמבקע בזית. לא יחפה בעפר, אבל מכסה הוא באבנים וקש. רבי יונה רבי יונה° אמר. רבי אבונה רבי אבונה° בעי. מה בין קשין מה בין עפר? קשין אינן אלא כמושיב שומר. עפר עושה לה טינא והיא גדילה מחמתה. תנן, ומשקין אותן עד ראש השנה. °רבי אלעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר. אף משקה הוא את הנוף בשביעית, אבל לא את העיקר . תני °רבי יוסי בן כיפר רבי יוסי בן כיפר אמר משום °רבי אלעזר בן שמוע רבי אלעזר בן שמוע. °בית שמאי בית שמאי אומרים, משקה על הנוף ויורד על העיקר. °בית הלל בית הלל אומרים. משקה בין על הנוף בין על העיקר. דבית רבי ינאי רבי ינאי° משקה בסלא _{שהיו שופכים את המים לתוך סל והמים יוצאים מהנקבים כדי להשקות בשינוי.} אמר רבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי° משקה בסלא. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°. רבי יודן בר גורייא רבי יודן בר גורייא° משקה בסליא ועדר כדי שהמים יחדרו לאדמה. והיה אומר וכי מתכווין אני לעבודת הארץ? ביומי דרבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°, הוון משקין דיקלייא  דקלים בכנישתא חדתא דחרותא  במטטא חדש שעשוי מענפי דקל _{שהיו טובלים את הענפים בדלי ומעבירים לדקל.} תנן, סכין את הפגין. אנן תנינן סכין את הפגין. אבל פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין אותן . תניי דבי °רבי רבי יהודה הנשיא. סכין את הפגין, ואילו הן פגין שהתירו לסוך . פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. אבל של שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין אותן . רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כמתניתין דפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסור לסוך אותן . רבי יוחנן רבי יוחנן° כהדא דתניי דבית °רבי רבי יהודה הנשיא שפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית מותר. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. מקום שנהגו לסוך, אין סכין, מפני שהיא עבודה. מקום שלא נהגו לסוך, סכין . על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, לא בא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אלא להקל _{שאם לא נהגו לסוך מותר}. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, לא בא רבי יהודה רבי יהודה° אלא להחמיר _{שאף בפגי שישית הנכנסים לשביעית אם נהגו לסוך אסור}:

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה ד

[הרב קנייבסקי ב ד] מתני’: ^ב_יאאין נוטעין, ואין מבריכין, ואין מרכיבין, ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע או הבריך או הרכיב, יעקור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. כל הרכבה שאינה קולטת לג' ימים, שוב אינה קולטת. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים, ^ב_יבלשתי שבתות:

גמ’: אין נוטעין ואין מרכיבין כו'. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי יוסי בר זימרא רבי יוסי בר זימרא° . מה שאמרנו שאם נטע או הבריך או הרכיב, פחות משלושים יום יעקור. ^ב_יגבסתם שאינו יודע אם השתרש או לא . הא דבר ברי שנשתרש , מותר. תנן, אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה. ואם נטע או הבריך או הרכיב, יעקור _{שגזרו מפני שישראל חשודים על השביעית, או מפני שמונים שנות ערלה ויחשבו שנטע בשביעית.} לא עקר, פירותיו מה הן? רבי אבא רבי אבא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° הוו יתבין בצור. אתא עובדא קומיהון. הורי רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ^ב_ידישפכו פירותיו. אמר רבי אבא רבי אבא°. אני לא נמניתי עמהן בעלייה ואני לא יודע אם גזרו גם על הפירות . אמרין, נצא לחוץ נלמוד. נפקון ושמעון שרבי יונה רבי יונה° ורבי יצחק בר טבלייא רבי יצחק בר טבלייא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אין מחדשין על הגזירה. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ורבי יצחק בר טבלייא רבי יצחק בר טבלייא° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אין מוסיפין על הגזירה. וכיוון שהגזרה הייתה רק על האילן, הפירות מותרים. נטעו ומת. בנו מהו שיהא מותר לקיימו? תני רבי יעקב בר אביי דברדליה רבי יעקב בר אביי דברדליה°. נוטעו ומת, ^ב_טובנו מותר לקיימו. ואתיא כמאן דאמר מפני החשד, _{דנחשדו ישראל על השמיטה ולכן גזרו שיעקור} עליו גזרו, על בנו לא גזרו. אבל למאן דאמר דגזרו מפני המיניין , _{שכשמונים שנות ערלה יחשבו שנטע בשביעית.} לאב ולבנו מונה מנין אחד. ואותו חשש קים וצריך הבן לעקור . תני, הנוטע המבריך המרכיב שלשים יום לפני ראש השנה. עלתה לו שנה תמימה, ומותר לקיימו בשביעית. פחות משלושים יום לפני ראש השנה. לא עלתה לו שנה תמימה, ואסור לקיימו בשביעית. ואף שאמרו שאם נטע קדם שלושים לפני ראש השנה עלתה לו שנה תמימה , אבל ^ב_טזאמרו פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט. ומה טעם? אמר רבי יוסא רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דכתיב (ויקרא קדושים יט כג-כד) שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל , ובשנה הרביעית. ובשנה . מה את שמע מינא  איך לומדים מכאן? אמר רבי זירא רבי זירא° (ויקרא קדושים יט כג-כד) שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית. שפעמים שאף בשנה רביעית הפירות אסורים משום ערלה עד ט"ו בשבט

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ב_ד מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו:

5 ב_ה מיי' פ"ב מהל' שמיטה ויובל הלכה י':

6 ב_ו מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה ט':

7 ב_ז מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה י':

8 ב_ח מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ז סעיף י"ב, סמ"ג לאוין עה:

[ע"ב]

9 ב_ט מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה י', מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ז סעיף י"א, סמ"ג לאוין עה, סמ"ג עשין קמז:

10 ב_י מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ט:

11 ב_יא מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א, סמ"ג לאוין רסו:

12 ב_יב מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א, סמ"ג לאוין רסו:

13 ב_יג מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א, סמ"ג לאוין רסו:

14 ב_יד מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א, סמ"ג לאוין רסו:

15 ב_טו מיי' פ"ג מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א:

16 ב_טז מיי' פ"ט מהל' מעשר שני הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף ד', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף ה', סמ"ג עשין קלו:

-----------------------------------דף ה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף ה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ה עמוד א] אמר רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. מה שאמרנו שצריך להמתין עד ט"ו בשבט , נראין הדברים, ^ב_יזכשנטעו לפני ראש השנה שלושים יום. הא אם לא נטעו שלושים יום לפני ראש השנה אלא קדם ט"ו בשבט. משעברו שלוש שנים מותרים מיד . דאיתא חמי  בא וראה. שנה שלימה עלתה לו, ואת אמרת הכן? _{שצריך להמתין עד ט"ו בשבט.} אמר לו ואין כיני שאם השלים שלוש שנים מותר מיד. משמע שהסיבה להמתנה עד ט"ו בשבט, זה כי צריך להשלים לשלוש שנים. אם כך אם נטעו שלשים יום לפני ראש השנה, למה לא יהיה אסור עד שלשים יום לפני ראש השנה? מיי כדון? אמר רבי מנא רבי מנא°. באמת משהגיעה ראש השנה מלאו לו שלוש שנים, דשלושים יום בשנה כשנה. וחכמים תקנו שמכיון שעומד בתוך שנתו של אילן _{שנעשה אילן,} משלים שנתו של אילן. שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות.

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה ה

[הרב קנייבסקי ב ה] מתני’: ^ב_יחהאורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה. מתעשרין לשעבר, ומותרין בשביעית. ואם לאו, אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה. °רבי שמעון שזורי רבי שמעון שזורי אומר. פול המצרי שזרעו לזרע בתחילה, כיוצא בהן. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אפונים הגימלונים כיוצא בהן. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר. אפונים הגימלונים לא שהשרישו אלא שתרמלו לפני ראש השנה:

גמ’: תנן, האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה, מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית. ואם לאו, אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה. ^ב_יטבפירות ותבואה הלכו אחר שליש. ובאורז אחר השרשה. ^ב_כובירק בשעת לקיטתו איסורו. מניין שהילכו בפירות אחר השליש? דכתיב (דברים ראה טז יג) חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספיך מגרנך מיקביך. מגרנך, ולא כל גרנך. מיקביך, ולא כל יקביך. הכיצד? הביא שליש חייב. לא הביא שליש פטור . מעתה אפילו פחות משליש יהיה חייב? _{ולמה החלטנו ששליש הוא נקודת הזמן לענין חיוב מעשרות.} אמר רבי זירא רבי זירא° . כתיב (דברים ראה יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך. דבר שהוא נזרע ומצמיח. יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח. מעתה למה הכל מתעשר לפי השנה הקודמת _{שבה הביא שליש}? אולי שליש הראשון יתעשר לשעבר, ושני השלישים האחרים להבא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מחג הסוכות. דכתיב. (דברים וילך לא י)ויצו משה אותם לאמר. מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסכות. וכי מה עניין חג הסוכות לשמיטה? והלא בשמיני הוא. אלא גמירי דכל תבואה הנקצרת בסוכות, גידלה שליש לפני ראש השנה, ואף שהמשיך לגדול עוד שני שליש, הכל הולך אחר שליש ראשון . _{וכוונת הפסוק שמה שאתה קוצר בסוכות בשנה השמינית, חל עליו קדושת שביעית כיוון שהביא שליש קדם ראש השנה.} ואף באילו השני שליש הנוספים , את מהלך בהן לשעבר. ולמה לא נאמר אף באורז ובדוחן ופרגין ובשומשמין כן? אמר רבי חונא רב הונא° בר חייא. לפי שאינם מבשילים כאחת, וכל אחד מביא שליש בזמן אחר ואי אפשר לעמוד עליו _{וכיוון שמעשרותיו מדרבנן}, לפיכך קבעו שהולכים בהם אחר השרשה . מתיבין לחונא בר חייא. והתני, פול המצרי שזרעו לזרע ולירק . _{שהדין הוא, שאם זרעו לזרע, הולכים אחר הבאת שליש. ואם זרעו לירק הולכים אחר לקיטה,} צובר את גורנו לתוכו. ומערבם היטב ומפריש מהתערובת ומתנה שהחדש יהיה מעשר על החדש והישן על הישן שאין מפרישים משנה לחברתה ואם הייתה שנה שניה ושלישית. מפריש מעשר שני מהכל, וחוזר ופודה אותו, ונותן לעניים כמעשר עני. ונמצא מעשר מזרעו על ירקו, ומירקו על זרעו. ולמה לא נעשה כן באורז, ונלך אחר שליש ונצבור גרנו לתוכו ונפריש? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° . קיימא חונה בר חמא. ורבי יונה רבי יונה° אמר רבי חונה בר חייא רבי חונה בר חייא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. דכתיב (דברים ראה יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא שנה שנה . מעשר אחד את מעשר בשנה אחת. ואין את מעשר שתי מעשרות בשנה אחת. ואם תאמר שיצבור את גורנו לתוכו. ויערבם היטב ויפריש מהתערובת, יוצא שפעמים מפריש גם מעשר עני וגם מעשר שני באותה שנה . התיבון הרי פול המצרי _{שזמן ההשרשה שלו חל בסביבות ראש השנה. כך שחלק משריש קדם ראש השנה וחלק משריש אחר ראש השנה ולרבי שמעון שזורי צובר גורנו לתוכו.} הרי הוא שני מעשרות בשנה אחת?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ה עמוד ב] רבי זעירא אמר מדכתיב, (ויקרא בהר כה ג) שש שנים תזרע שדך ואספת. שש שנים זורעין ושש שנים אוספין. ולא ששה זורעין ושבעה אוספין. ואם נלך בקטניות אחר שליש, יהיו שש שנים בהם זורעים ושבע שנים בהם אוספים. אמר רבי יונה רבי יונה°. בשיתה לית אנן יכלין קיימן, שהרי אם הולכים אחר הבאת שליש, מה שזורעים בשישית יהיה אסור לאסוף בשביעית שמא הביא שליש בשביעית. נמצא שרק חמש שנים מותר לאסוף. ולמה דרש רבי זירא רבי זירא° שישה זורעים ושישה אוספים, ולא ששה זורעין ושבעה אוספין? אלא כיני. ששה זרעין ושישה אוספין. ולא ששה זרעין וחמשה אסיפין. לכן חייבים ללכת אחר השרשה. התיבון הרי פול המצרי שזמן ההשרשה שלו חל בסביבות ראש השנה, כך שחלק משריש קדם ראש השנה וחלק משריש אחר ראש השנה. הרי ששה זורעין וחמשה אוספין? _{שהרי מה שזרע בשישית אסור לאסוף משום שהוא ספק שמא השריש בשביעית.} מניין שבירק אחר לקיטתו עישורו? דכתיב מגרנך ומיקבך. מה גורן ויקב שהן חיין ממי השנה שעברה, ואת מהלך בהן לשעבר _{אחר הבאת שליש או השרשה.} ואלו, הואיל והן חיין ממי השנה הבאה, את מהלך בהן להבא. התיבון. הרי פול המצרי דזרעו לזרע מתעשר לשעבר, זרעו לירק מתעשר להבא. וכי קסמיה בידיה לידע מה כוונת הזורע, האם לירק או לזרע. לאמר שאם זרעו לזרע, הוא חיי ממי השנה שעברה. זרעו לירק, הוא חיי ממי השנה הבאה? תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אפונים הגימלונים כיוצא בהן. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר. אפונים הגימלונים שתרמלו לפני ראש השנה. מהו תרמילו? עבדון קנקולין  הוציאו תרמילים. אמר רבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא° בשם אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . הלכה כ°רבי שמעון שזורי רבי שמעון שזורי שפול המצרי שזרעו לזרע דינו כקטניות והולכים אחר השרשה. זרעו לירק דינו כירק והולכים אחר לקיטה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° . הורי רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לרבי שובתי דצרוקי רבי שובתי דצרוקי° _{שם מקומו}, כהדא ד°רבי שמעון שזורי רבי שמעון שזורי. תני. ^ב_כאשש מידות אמרו חכמים בפול מצרי.
א. זרעו לזרע הולכים אחר ההשרשה. ואם השרישו לפני ראש השנה, מתעשר לשעבר אפילו על הירק.
ב. זרעו לירק, הולכים אחר לקיטה ומתעשר להבא אפילו על הזרע.
ג. זרעו לזרע ולירק, או שזרעו לזרע ונימלך וחישב עליו לירק. מעשר מירקו על זרעו ומזרעו על ירקו. ושניהם מתעשרים לשעבר. בשנלקט לפני ראש השנה. אבל אם נלקט לאחר ראש השנה, זרעו מתעשר לשעבר. וירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו. בשהביא שליש לפני ראש השנה. אבל אם הביא שליש לאחר ראש השנה. בין זרעו בין ירקו, מתעשר להבא.
ד. זרעו לזרע וחישב עליו לירק. באין במחשבה. ודי במחשבה לגרום שהירק לא יהיה טפל לזרע. אבל גם הזרע לא בטל כיוון שמתחילה חשב עליו לזרע. _{ואף שכבר הוזכרה מדה זו במידה הקודמת כאן מקומה. ורק מפני שדינם שווה הזכיר אותה שם. וכאן הוסיף שדי במחשבה ולא צריך איזה מעשה לשם כך.}
ה. זרעו לירק וחישב עליו לזרע כיוון שעיקרו לירק לעולם אין מחשבת זרע חלה עליו, אלא אם כן מנע ממנו שלושה מורביות _{היינו פעולות שהיו רגילים לעשות לירק בזמנים קבועים. כגון השקיות או ליקוט שלושה פעמים. ואז אין הזרע טפל לירק, אבל הירק לעולם יהיה חשוב.} ההבדל יהיה כשהביא שליש לפני ראש השנה. אבל אם הביא שליש לאחר ראש השנה, אפילו מנע ממנו שלשה מורביות, בכל מקרה מתעשר להבא.
ו. זרעו לירק, ועשה כולו קצצין גמורין לפני ראש השנה _{שהניחו להתיבש.} הרי זה מעשה מוכיח, וזרעו מתעשר לשעבר, וירקו מתעשר בשעת לקיטתו עישורו.
מקצתן עשה קצצין גמורים, ומקצתן לא עשה. כיצד אפשר להפריש? שהרי חלק שעשה קצצין, צריך להפריש כזרע לשעבר. ועל הירק להבא. ובחלק שלא עשה קצצין, הזרע טפל לירק. הדא הוא דתנן, צובר גורנו לתוכו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. תני רבי אבדומי דחיפה רבי אבדומי דחיפה°. אפילו לא עשה כולו קצצין גמורין לפני ראש השנה אלא רק חלק. כל זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו עישורו. דמה שהניח מקצתו להתיבש, הוכיח על כולו, כאילו זרע לירק ולזרע. איתמר, מקצתן עשה קצצין גמורים, ומקצתן לא עשה. כיצד אפשר להפריש? הרי על החלק שעשה קצצין, צריך להפריש כזרע לשעבר. ועל הירק להבא. ובחלק שלא עשה קצצין, הזרע טפל לירק. הדא הוא דתנן, צובר גורנו לתוכו, ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כל מה שאמרנו שיכול לצבור גורנו ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו, זה רק במקרה שהביא שליש לאחר מחשבת זרע. דאז המחשבה הראשונה בטלה לגמרי, ונעשה כאילו זרעו מתחילה לזרע, והירק בטל באותו חלק שעשה קצצין. ומה שלא עשה קצצין, נידון כירק שהולכים אחר לקיטה. וצובר גורנו לתוכו. כי אז הכמות של מה שנידון כזרע, ומה שנידון כירק קרוב, ובילה מועילה. אבל אם הביא שליש במחשבת ירק, ורק אחר כך חשב לזרע. לא בטל שם ירק ממנו. וזרעו מתעשר לשעבר, וירקו, בשעת לקיטתו עישורו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

17 ב_יז מיי' פ"ט מהל' מעשר שני הלכה י"א:

18 ב_יח מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"א, מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ח', סמ"ג לאוין רסח:

19 ב_יט מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה י', מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ה', סמ"ג עשין קלג, סמ"ג עשין קלה:

20 ב_כ מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה י"א, מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ב', מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ד', מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב, סמ"ג עשין קלה:

[ע"ב]

21 ב_כא מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה י':

-----------------------------------דף ו

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף ו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ו עמוד א] והרי כל הירק מתעשר להבא. ואילו הזרע, חלק מתעשר להבא וחלק לשעבר . ואת אמרת צובר את גורנו לתוכו ונמצא מתעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו? _{הרי בילה לא מועילה כשמאחד יש הרבה ומאחד מעט.} פול המצרי ^ב_כבשזרעו לזרע לפני ראש השנה שביעית ונכנסה שביעית. בין זרעו בין ירקו מותר, שהירק בטל לזרע. _{ולפי °רבי שמעון שזורי רבי שמעון שזורי הולכים אחר השרשה ולתנא קמא אחר הבאת שליש ואין לו קדושת שביעית.} זרעו לירק לפני ראש השנה שביעית ונכנסה שביעית. בין זרעו בין ירקו אסור, שהולכים אחר לקיטה. זרעו לזרע ולירק לפני ראש השנה השביעית ונכנסה שביעית. זרעו מותר, ירקו אסור. זרעו לזרע לפני ראש השנה השמינית והביא שליש, ונכנסה שמינית. בין זרעו בין ירקו אסור. ^ב_כגזרעו לירק לפני ראש השנה השמינית, ונכנסה שמינית. בין זרעו בין ירקו מותר. זרעו לזרע ולירק לפני ראש השנה שמינית, ונכנסה שמינית, זרעו אסור שהולכים אחר השרשה. וירקו מהו? תני רבי חייא רבי חייא רבה° אסור. תני רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול° מותר. מאן דאמר מותר דבר תורה, שהולכים אחר לקיטה. מאן דאמר אסור, מפני מראית עין. ואפילו כמאן דאמר אסור מצד מראית עין. היה לוקט דבר מותר ונמצא בתוכו ירק מותר. ואפילו למאן דאמר מותר ללקוט, לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו ללקט אם הם חשודים. ולא יאכיל את בהמתו _{שמשום מרעית עין נוהגים בזה קדושת שביעית.} מפני מראית עין. ולא יהא לוקט על האומן _הרבה כהדא בר נש עאל טעון עשר מיסרין  נכנס טעון עשר חבילות פול המצרי _{שנזרע לירק בשביעית ונלקט בשמינית} מעשר לרבי ירמיה רבי ירמיה°. אמר לו, לא תיעבד כן. לא תלקוט אלא צורכה דאלפסה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ברבי בון. אם נעקרו הנימה _{שקוטף גם חלק מהענף} מותר _{שמוכח שלירק התכוון}

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה ו

[הרב קנייבסקי ב ו] מתני’: ^ב_כדבצלים הסריסים ופול המצרי שזרעו לירק, שמנע מהן מים שלושים יום לפני ראש השנה. הזרעים מתעשרים לשעבר, ומותרין בשביעית שההשרשה הייתה בשישית. ואם לאו, אסורין בשביעית ומתעשרין להבא. ושל בעל שמנע מהם מים שתי עונות, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, ^ב_כהשלוש:

גמ’: מהו בצלים הסריסין? אילין בצלייא כופרייא דלא עבדון זרע  אותם בצלים כפריים שלא מוציאים זרעים. אמר רבי מנא רבי מנא°. כיון שמנע מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה, נעשו כזרען לזרע וכשאר גידולי בעל שמתעשרין אחר הבאת שליש ובקטניות אחר השרשה. רבי יונה רבי יונה° בעי. למפרע הוא נעשה זרע או מכן ולהבא? מה נפק מביניהון? לקט בתוך שלושים, ולאחר שלושים. אין תימר למפרע הוא נעשה זרע, מעשר מזה על זה. אין תימר מכן ולהבא, אינו מעשר מזה על זה:

ירושלמי שביעית, פרק ב, הלכה ז

[הרב קנייבסקי ב ז] מתני’: ^ב_כוהדילועין שקיימן לזרע. אם הוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מאוכל, מותר לקיימו בשביעית. ואם לאו, אסור לקיימו בשביעית. התימרות שלהן, אסור בשביעית. ^ב_כזמרביצין בעפר לבן דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אוסר. ^ב_כחממרסין באורז בשביעית, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ^ב_כטאבל לא מכסחין:

גמ’: תנן, הדילועין שקיימן לזרע. אם הוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מאוכל, מותר לקיימו בשביעית. ואם לאו, אסור לקיימו בשביעית. למה לי הוקשו אם מנע מהם מים שלושים יום קודם ראש השנה אפילו לא הוקשו? מכיון שהוקשו נעשו כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. אבל קדם לכן אפילו אם מנע מהם מים חישינן שימלך עליהם לאכלם. כיצד הוא בודק אם הוקשו? רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° אומר, עוקצו. אם נתאחה, אסור. ואם לאו, מותר. רבי יונה רבי יונה° בוצרייא אמר. קרמולין פטורין מן המעשר. הדא דתימר, עד שלא עשו דילועין. אבל אם עשו דילועין, כירק הן. הורי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, באילין עלי קולקסייא _{לוף בר,} שאסור לגמות בהן מים בשביעית, מפני שהצבאים אוכלין אותן _{ועל ידי שהוא שואב בהם מים הם מתקלקלים, ואסור להפסיד אוכלים בשביעית.} תנן, מרבצין בעפר לבן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב סירלאו • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ו עמוד ב] דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אוסר. אתיא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כרבנן. וד°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב בשיטתיה. דתנינן תמן. °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר: ^ב_למושכין את המים מאילן לאילן _{בבית הבעל,} ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה. רבי מנא רבי מנא° אמר לה סתם _{בלי לציין שם מקור הדין.} רבי אבין רבי אבין° אמר בשם שמואל שמואל (אמורא)°, בסתם חלוקים. מה אנן קיימין? אם במרווחין, דברי הכל אסור. אם ברצופין? דברי הכל מותר. אלא כי אנן קיימין, ^ב_לאבנטועין מטע עשר לבית סאה. °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב עבד לון כמרווחין. ורבנן עבדין לון כרצופין. גופא, רבנן אמרין, במרווחין אסור להשקות את כל השדה. מהו להמשיך מאילן לאילן? נילף הדא דרבנן מן ד°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. כמה ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אמר, במרווחין, אסור להשקות ומותר להמשיך. כן רבנן אמרין מותר להמשיך ואסור להשקות. ולא כן סברינן מימר, במרווחין דברי הכל אסור. והן עפר לבן, לא כמרווחין הוא? _{שיש בו מעט עצים} ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר, וקימא לן דרבנן כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אז למה רבנן אוסרים? אלא כאן בשביעית וכאן במועד. מה בין שביעית ומה בין מועד? שביעית על ידי שהיא מותרת במלאכה, התירו בין דבר שהוא טורח בין דבר שאינו טורח. מועד על ידי שהוא אסור במלאכה, לא התירו אלא דבר שהוא אבד, ובלבד דבר שאינו טורח. ואית דבעי מימר נישמעינה מן הדא. שביעית על ידי שזמנה מרובה, התירו. מועד על ידי שזמנו קצר, אסור. אותן שבעת ימים האחרונים של השביעית. לא מסתברא מיעבדינון כשבעת ימי הרגל ויהיו אסורין? אשכח תני, מרבצין בעפר לבן בשביעית אבל לא במועד דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ו°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אוסר. ולא חילקו בין ימים אחרונים לשאר שנה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ב_כב מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ד:

23 ב_כג מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו:

24 ב_כד מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ז, מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ט':

25 ב_כה מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ז, מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ט':

26 ב_כו מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ח, סמ"ג לאוין רסח:

27 ב_כז מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ח', סמ"ג לאוין רסו:

28 ב_כח מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין רסו:

29 ב_כט מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין רסו:
[ע"ב]

30 ב_ל מיי' פ"ח מהל' יום טוב הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' תקל"ז סעיף ז', סמ"ג לאוין עה:

31 ב_לא מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ח':

הדרן עלך פרק שדה לבן