לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק שלישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלישי – מי שאמר

[עריכה]

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה א

[עריכה]

מתני': ג_אמי שאמר הריני נזיר. מגלח יום שלשים ואחד. ואם גילח יום שלשים יצא. הריני נזיר שלשים יום. אם גילח יום שלשים לא יצא:

גמ’: מנין לסתם נזירות שהיא שלושים יום? בר קפרא בר קפרא° אמר כתיב (במדבר נשא ו ה) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. יהיה בגימטריא תלתין. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יהונתן רבי יהונתן°, כנגד כ”ט פעמים שכתוב בתורה בפרשת נזיר, נדר נזיר להזיר. והא תלתין אינון? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אחד לחידושו יצא. על דעתיה דבר קפרא בר קפרא° , אם גילח יום שלשים לא יצא. על דעתיה דרבי יהונתן רבי יהונתן°, אם גילח יום שלשים יצא. הדא מסייע לבר קפרא בר קפרא° דתנן, מגלח יום שלשים ואחד. סיפא מסייע לרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° דתנן, אם גילח יום שלשים יצא. הא תרתיי יש סתירה בין הרישא לסיפא? לית היא אלא חדא אין סתירה, כאן לכתחילה כאן בדיעבד. שאף לבר קפרא בר קפרא° אם גילח ביום שלושים יצא דמקצת יום ככולו. ואף לרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° לכתחילה לא יגלח ביום כ”ט גזרה שמא נזר שלושים יום ולא סתם נזירות. תנן זו עדות העיד °רבי פפייס רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירויות. שאם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השניה יום ששים. ולמה נצרך לעדות זו? ג_ביודעין היו שהוא אסור לגלח ביום שלושים, אלא שהן סבורין שאף בדיעבד אם גילח יום שלשים לא יצא. לכן בא להעיד שאם גלח יום שלשים יצא. רבי אמי רבי אמי° הוה ליה עובדא אבלות, וגילח יום ל”א שלא אומרים מקצת יום ככולו באבלות. רבי הוה ליה עובדא וגילח יום ל"א, אמר רבי זריקן רבי זריקא°, מן מתניתן יליף לה רבי אמי רבי אמי° שלא אומרים מקצת היום ככולו, דתנינן תמן, ג_גמי שנזר שתי נזיריות, מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] והשנייה יום ששים ואחד. והא תני סיפא ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השנייה יום ששים, ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא, שיום שלושים ואחד עולה לכאן ולכאן? רואים שכן אומרים מקצת היום ככולו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, תמן לשעבר בדיעבד והכא בתחילה. רבי ירמיה רבי ירמיה° הורי לרבי יצחק עטושייא רבי יצחק עטושייא°, ואית דאמרי לרבי חייה בר רב יצחק עטושיא רבי חייה בר רב יצחק עטושיא°, ג_דלגלח יום שלשים מן מתניתא דתני, ג_השמונה ימים קודם לרגל, בטלו ממנו גזירת שלשים היא שמינית היא יום שלשים. כמו שביום השמיני שהוא ערב הרגל מתגלח לפני סוף היום מכאן שמקצת היום ככולו והוא הדין ביום שלושים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, שנייא היא תמן, שמפני כבוד הרגל התירו להקדים ולגלח לפני סוף היום. תדע לך שהיא כן, דאמר רבי חלבו רבי חלבו°, אמר רבי חונה רב הונא° בשם רב רב (אמורא)°, ג_וחל יום שמיני שלו להיות בשבת, מגלח ערב שבת, אין תימר שלא מפני כבוד הרגל התירו, מעתה אפילו חל יום שלשים שלו להיות בשבת מגלח בערב שבת? ועוד מן הדא דתני, ג_זעל כל המתים כולן הוא שולל לאחר שבעה, ומאחה לאחר שלשים. וישלול יום שבעה אחר שיעבור מקצתו, ויאחה יום שלשים? אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)°, זו מחלוקת תנאים די הוא שמועתא כן ושמועתא כן.

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה ב

[עריכה]

מתני': ג_חמי שנזר שתי נזיריות. מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד, ואת השנייה יום ששים ואחד. ואם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השנייה יום ששים. ואם גילח יום ששים חסר אחד, יצא. זו עדות העיד °רבי פפייס רבי פפייס על מי שנזר שתי נזיריות. שאם גילח את הראשונה יום שלשים, מגלח את השנייה יום ששים, ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא. שיום שלשים עולה לו מן המניין:


גמ’: השלים נזירותו הראשונה, ובא להישאל על השנייה. לא מצאו פתח לשניה עד שמצאו פתח לראשונה. ג_טעלת לו שנייה ראשונה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ג_א מיי' פ"ד מהל' נזירות הלכה א', סמ"ג עשין קט :

2 ג_ב מיי' פ"ד מהל' נזירות הלכה ב':

3 ג_ג מיי' פ"ד מהל' נזירות הלכה ב':


[ע"ב]

4 ג_ד מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ה סעיף א', סמ"ג עשין ב :

5 ג_ה מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ג', סמ"ג עשין ב :

6 ג_ו מיי' פ"י מהל' אבל הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' שצ"ט סעיף ג', סמ"ג עשין ב :

7 ג_ז מיי' פ"ט מהל' אבל הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"מ סעיף ט"ו, סמ"ג עשין ב :

8 ג_ח מיי' פ"ד מהל' נזירות הלכה ב':

9 ג_ט מיי' פ"ג מהל' נזירות הלכה י':

-----------------------------------דף יב

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א] מה אנן קיימין? אם באומר הריני נזיר שתים, נדר שבטל מחציתו בטל את כולו. אם באומר הריני נזיר שלשים יום אילו ושלשים יום אילו. לא בדא אמרה המשנה שעלת לו שנייה ראשונה. שהרי אמר שנזירות שניה תחול רק אחר שלושים הימים הראשונים. אלא כי אנן קיימין באומר, הריני נזיר ונזיר. ולא הגדיר באיזה ימים תחול כל נזירות. באומר קרבנות אילו לנזירות. אבל אם אמר אילו לנזירותי הראשונה ואילו לנזירותי השניה, לא בדא עלת לו שנייה בראשונה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. השלים נזירותו לראשונה, והביא קרבן אחד וגילח, אפילו אם מצאו לו פתח לראשונה, לא עלת לו ראשונה שנייה. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° פקיד לחברייא. אין שמעתון מילה  דבר מרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בעניין זה, הוון ידעין דרבי יוחנן רבי יוחנן° פליג וסובר שעד שיביא כל קרבנותיו אם מצאו לו פתח לראשונה, עלת לו ראשונה שנייה. כרבנין שאמרו, שאין הנזיר מותר ביין עד שיביא כל קרבנותיו, לכן כל עוד לא הביא את כל הקרבנות, לא הסתיימה הנזירות ויכול להישאל עליה. ברם אם היה סובר כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, שאפילו לא הביא אלא קרבן אחד כבר נגמרה הנזירות ויכול לשתות יין, ולא שייך להשאל עליה. גמר נזירות ראשונה ולא הביא קרבנות, ואחר שסיים נזירות שניה הפריש קרבנות שתיהן כאחת. אין בידו אלא אחת שאין הנזירות השניה חלה, עד שיגלח ויביא קרבנות הנזירות הראשונה. הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה, והחליף והביא של זו בזו ושל זו בזו, לא יצא. הא לקדש, קדשה? לא כן תני רבי חייה רבי חייא רבה°, קרבנו לה' על נזרו צריך שיקדום נזרו לקרבנו ולא שיקדום קרבנו לנזרו? שנייא היא שעומד בנזירותו כיוון שנדר את שני הנזירויות כאחד והתחיל את הנזירות הראשונה נחשב שקדם נזירותו לקרבנו. כשלא נדר את שניהן כאחת, ניחא שאם הביא את קרבנות השנייה עבור הראשונה לא יצא. אבל אם הביא את קרבנות הראשונה אחר השניה למה לא יצא ידי ראשונה? שהרי כיוון שמה שהקריב אחר ראשונה אינו כלום, נמצא שהנזירות הראשונה נמשכה והשניה לא התחילה. אם כן כשהביא את קרבנות הראשונה למה לא עלו לראשונה? אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי והדא מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאמר שאפילו אם הביא קרבן אחד כבר הסתימה הנזירות ויכול לשתות יין כי נוכל להעמיד שמדובר שהביא קרבן אחד של הראשונה והשאר של השניה. כך שיכל להתחיל את הנזירות השניה, ואחריה הביא אחת משל שניה ואת האחרים משל הראשונה. לא כן רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° מפקד לחברייא אין שמעתון מילה  דבר מרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בעניין זה, הוון ידעין דרבי יוחנן רבי יוחנן° פליג וסובר שאינו יכול להתחיל את הנזירות השניה עד שיביא כל קרבנותיו? סברין מימר כרבנין, והכא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אנן קיימין. אמר רבי חיננא רבי חיננא° בשם רבי פינחס רבי פינחס°, תיפתר בנזירותו ובנזירותו של בנו דתנן, הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר. והתחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו, ואחר כך משלים את שלו. ורק לבסוף מגלח על שניהם, ומביא את קרבנות שניהם ויכול להיות שהביא את של הראשונה עבור השניה ואת השניה עבור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] הראשונה. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° לא כן סברנן מימר באומר הריני נזיר הרני נזיר , בדין היה שלא יהא נזיר אלא אחת את הוא שהחמרתה עליו שיהא נזיר שתים שדרשנו גזרת הכתוב שנזירות חלה על נזירות לא דייך שהחמרת עליו שיהא נזיר שתים אלא שאת אומר אין בידו כלום?

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה ג

[עריכה]

מתני': ג_ימי שאמר הריני נזיר. ניטמא יום שלשים, סותר את הכל. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר לא סתר אלא שבעה. הריני נזיר שלשים יום. ניטמא יום שלשים, סתר את הכל:

גמ’: תנן, ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר לא סתר אלא שבעה. למה שבעה? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ממצורע למד °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, שכן מצינו במצורע בין תגלחת לתגלחת שבעה. ולמה לא יליף לה מנזיר טמא שאחר שמגלח סופר שבעה ימים לטהורתו ומתחיל נזירותו? מצורע מגלח וחוזר ומגלח אחרי שבוע. לכן אפשר להביא ראיה שדי בשבעה ימים בכדי ששיער יגדל דיו כדי שיהיה ראוי לתגלחת. נזיר טמא אינו מגלח וחוזר ומגלח אחרי שבוע, רבנין דקיסרין אמרין בפירוש פליגין רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ממצורע למד °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, מנזיר טמא למד °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. מה נפקא מינא בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר? נזר סתם, אם מירט גילח ביום שלושים, אינו סותר, שמקצת היום ככולו וכבר סיים נזירותו, ואם נטמא ביום שלושים אינו צריך להביא קרבן טמאה ביום השמיני, והשביעי שלו עולה לו מן המניין, ומביא בו קרבנות נזירות טהרה. ובשעה שפירש שנוזר שלושים יום כוונתו שיהיו מלאים לכן. אם היה מורט ביום שלושים סותר ואין השביעי שלו עולה לו מן המנין:

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה ד

[עריכה]
עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

10 ג_י מיי' פ"ו מהל' נזירות הלכה ג':


-----------------------------------דף יג

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר איג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] מתני': הריני נזיר מאה יום. ג_יאניטמא יום מאה, סתר את הכל. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא סתר אלא שלשים. ניטמא יום מאה ואחד סתר שלשים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר לא סתר אלא שבעה:

גמ’: תנן, ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא סתר אלא שלשים. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דכתיב (במדבר נשא ו יג) זאת תורת הנזיר ביום מלאת. המטמא ביום מלאת, נותנין לו תורת נזיר, ואין נזירות פחות משלושים. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. ניטמא באותן הימים שהוספנו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] מה הן שניתן להן תורת נזיר שיצטרך להביא קרבן טמאה ויסתור שלושים? אמר רבי שמי רבי שמי°י. מכיון דאת אמר ניתק לתורתו של נזיר, כולם נחשבים כיום מלאת ארוך. והמטמא ביום מלאת, אין שביעי עולה לו מן המנין, ומביא קרבן טמאה וסותר שלושים. תנן, ניטמא יום מאה ואחד סתר שלשים. רבי מנא רבי מנא° בעא. אם נטמא ביום הבאת הקרבנות דינו כנטמא בתוך מלאת. למה לי סותר שלשים יום, שיסתור הכל? ואם כמטמא לאחר מלאת, שביעי שלו עולה לו מן המניין ואינו צריך להביא קרבן טמאה ולמה סותר שלשים יום?

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה ה

[עריכה]

מתני': ג_יבמי שנזר והוא בבית הקברות. אפילו הוא שם שלשים יום, אין עולין לו מן המניין, ואינו מביא קרבן טומאה. ג_יגיצא ונכנס, עולין לו מן המניין ומביא קרבן טומאה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא בו ביום שנאמר (במדבר נשא ו יב) והימים הראשונים יפלו. עד שיהו לו ימים ראשונים:


גמ’: נזר והוא בין הקברות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הנזירות חלה מיד ג_ידמתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אין הנזירות חלה עד שיטהר, מאחר שאין מתרין בו על הטומאה, אין מתרין בו על היין ועל התגלחת. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  האם רבי יוחנן רבי יוחנן° חזר בו? תמן הוא אמר, מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת. והכא הוא אמר אכן? רבנין דקיסרין אמרי, על כולה פליגין. דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הנזירות חלה, ומאחר ומתרין בו על הטמאה, מתרין בו על היין ועל התגלחת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אין הנזירות חלה. ומאחר שאין מתרין בו על הטומאה, אין מתרין בו לא על היין ולא על התגלחת

-----------------------------------דף יד

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר יד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] עודינו שם בבית הקברות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. אם שהה מתרין על כל כדי פרישה ופרישה והוא לוקה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, ג_טואינו מקבל, עד שיפרוש ויחזור. אמר רבי אבא רבי אבא°. כך היה משיב רבי יוחנן רבי יוחנן° את רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. והא כתיב (במדבר נשא ו ז) על נפש מת לא יבוא, לאביו ולאמו לא יטמא. משמע שחייב על הביאה, וחייב על טומאה אף שלא בא, כגון שכבר נמצא בבית הקברות. אמר לו, להכי כתבי קרא ללמדך, כל היכא דאיתיה בלא יבא, לוקה נמי אם התרו בו משום לא יטמא. לאפוקי הכא דכיון דאינו בלא יבא, אינו לוקה משום לא יטמא. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. מהשתחויה למד רבי יוחנן רבי יוחנן°. דתנינן תמן, נטמא בעזרה והשתחוה או ששהה כדי השתחויה חייב. אלמא אפילו נטמא שם ולא בא אל המקדש טמא, אם שהה כשיעור השתחויה חייב, והכא נמי אף על פי שהוא בבית הקברות אם שהה כדי שיעור פרישה חייב. אמר רבי מתנייה רבי מתניה°, הוינן סברין מימר מה פליגין? במכות. הא קרבן, לא. מן מה דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, מהשתחויה למד רבי יוחנן רבי יוחנן°. הדא אמרה, היא במכות היא בקרבן. מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, נזיר שהיה שותה יין כל היום, ג_טזאינו חייב אלא אחת, ואין מחייבים אותו על כל זמן שיכל לפרוש מן היין. פתר לה, בשאין בית הבליעה פנוי וכל זמן השתיה נחשבת אחת. אבל אם היה מפסיק, היה חייב על כל שתיה ושתיה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן. ג_יזנזיר שהיה מטמא למת כל היום, אינו חייב אלא אחת. פתר לה, בשלא יכול לפרוש, אבל בשיכול לפרוש ושהה, על כל כדי פרישה ופרישה הוא לוקה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, כהן שעומד בבית הקברות, והושיטו לו מת אחר, יכול יקבל? תלמוד לומר (ויקרא אמור כא ד) לא יטמא בעל בעמיו להחלו אף שהוא כבר טמא. הרי שקיבל. יכול יהא חייב? תלמוד לומר להחלו. את שהוא מוסיף חילול על חילולו. יצא זה, שאינו מוסיף חילול על חילולו. וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן° הרי גם בנזיר אינו מוסיף חילול ואמאי לוקה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. כתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו, יצא זה הנוגע במת ונמצא בבית קברות שאינו לוקה. שאינו מוסיף חילול על חילולו. אבל לא יאמר, הואיל וניטמאתי על אבא, אלקוט עצמות פלוני בידי. מכאן שאם נמצא בבית קברות ואחר כך נוגע במת, הרי הוא מוסיף טומאה ולוקה. תני, להחלו, בשעת מיתה, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר במותם. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר משמעות דורשין בינייהו. אבל לדעת כולם אין הכהן מוזהר עד שעת מיתה, והוא הדין לנזיר . רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר מחלוקת בינייהו. דתנא קמא סובר משהוא גוסס נקרא חלל, ומטמא טמאת מת והכהן מוזהר עליו. ול°רבי רבי יהודה הנשיא דיליף לה מבמותם, גוסס אינו מטמא: ואתייא דרבי שמעון בר ווא רבי שמעון בר אבא° כרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דשמעון בר ווא שמעון בר ווא°, מי דמך  כשעמד למות, הוה אמר. הא כהן נפיקא מיכא  צא מכאן, והא כהן נפיקא מיכא, שהזהירם שלא יטמאו שהרי הוא קרוב להיות גוסס: יצא ונכנס. °רבי טרפון רבי טרפון פוטר, ו°רבי עקיבה רבי עקיבא מחייב. אמר לו °רבי טרפון רבי טרפון. וכי מה הוסיף זה חילול על חילולו? אמר °רבי עקיבה רבי עקיבא. בשעה שהיה שם, כל הנוגע בו טמא טומאת שבעה טמאה בחיבורין. פירש, הנוגע בו טמא טומאת ערב. חזר ונכנס טמא טומאת שבעה. אמר לו °רבי טרפון רבי טרפון. °עקיבה רבי עקיבא, כל הפורש ממך כפורש מחייו. תנן, יצא ונכנס, עולין לו מן המניין ומביא קרבן טומאה. רב רב (אמורא)° אמר. יצא, מיד מתחיל למנות לנזירות טהרה אף שהוא טמא.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] ואם נכנס אפילו בו ביום מביא קרבן טומאה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, לא בו ביום, דכתיב והימים הראשונים יפלו, עד שיעברו שני ימים בטהרה. כהנא בעא קומי רב רב (אמורא)°. איך יכול למנות לנזירות מיד כשיצא מבית הקברות, ואין טעון הזייה שלישי ושביעי? אמר לו, התורה קראת לפורש מן הקבר טהור, דכתיב (יחזקאל מ"ד, כ"ו) אחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. ג_יחיצא והזה בשלישי ושנה בשביעי וטבל ונכנס בו ביום, מביא קרבן טומאה בו ביום. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לא בו ביום. דכתיב והימים הראשונים יפלו עד שיעברו שני ימים בטהרה. עולא בר ישמעאל עולא° אמר. מה צריכה ליה? בנזיר שנזר כשהוא טמא. דכתיב כי טמא נזרו, אז צריכים שיעברו יומים בטהרה קדם לטמאה שניה. אבל בנזיר שנזר כשהוא טהור, אף °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודי דאפילו אין לו ימים להפיל מביא קרבן טמאה. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעי. אם אמר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר. והתחיל למנות את שלו יום אחד ונולד לו בן והפסיק את נזירותו והתחיל למנות נזירות בנו, האם הימים שלו ושל בנו מצטרפים ליומים? מה אנן קיימין? אם בשנולד בנו היום, ולמחרת נכנס לבית הקברות. הרי יש לנזירות בנו שני ימים שמקצת היום ככולו. ואם מנה לעצמו יום אחד ונולד בנו למחר, ונכנס למחר. הרי יש לו לנזירותו שני ימים. אמר רבי מנא רבי מנא°. תיפתר שנולד בנו בין השמשות ולמחר נכנס לבית הקברות. אמר רבי אבין רבי אבין°. אפילו תימר שהתחיל נזירותו ונולד בנו בחצי היום ונכנס באותו יום לבית הקברות, לא כן סברינן מימר, תחילת היום עולה לנזירותו, סוף היום עולה לבנו? השאלה האם נחשב כשני ימים ויתקים הימים הראשונים יפלו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מה צריכה ליה לשמואל בר אבא שמואל בר אבא° אם נזירותו ונזירות בנו מצטרפין לשני ימים, זה רק בנזיר טהור שנטמא. אבל אם נזר כשהוא טמא ונולד לו בן, פשיטא ליה שהן מצטרפין. דכיון שטמא הוא מה לי נזירותו ומה לי נזירות בנו הרי אינם עולים לו כלל. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לא כל שכן הוא? ומה ימי טומאה שהם ימים שאין עולין, לא בנזירותו ולא בנזירות בנו, את אומר מצטרפין. ימי טהרה שהם ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירות בנו, אינו דין שיצטרפו? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°

-----------------------------------דף טו

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] תמן אינו ראוי לקבל התרייה לא על נזירות בנו ולא על נזירותו שהרי הוא טמא, כך ששניהם שוים לעניין זה, לכן מצטרפים. ברם הכא כשהוא טהור ראוי לקבל התרייה, ואם הוא בנזירותו אומרים לו אל תטמא בנזירותך, וכשהוא בנזירות בנו אומרים לו אל תטמא בנזירות בנך, וכיוון שההתראה שונה אולי לא מצטרפים. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא, כמה דאת אמר תמן על ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. בתחילה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ואם לא עברו יומים אינו מביא קרבן אם נטמא. האם הוא הדין בסוף, שצריך שישארו שני ימים לנזירותו, ואם אין, לא מביא קרבן טומאה. או אף על פי שאין לו מהיכן להפיל מביא?. אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי מנא רבי מנא°. ולא מתניתא היא? דתנן, ניטמא יום אחד ומאה, סותר שלשים. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר לא סותר אלא שבעה. רואים שאפילו ביום האחרון הוא סותר . אמר לו שמענו שהוא סותר. כלום שמענו שמביא קרבן טומאה?

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה ו

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] מתני': מי שנזר נזירות מרובה והשלים את נזירותו בגולה ואחר כך בא לארץ. °בית שמאי בית שמאי אומרים, נזיר שלשים יום. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ג_יטנזיר בתחלה. מעשה בהילני המלכה שהלך בנה למלחמה ואמרה, אם יבא בני מן המלחמה אהא נזירה שבע שנים. ובא בנה מן המלחמה והיתה נזירה שבע שנים. ובסוף שבע שנים עלת לארץ, והורוה °בית הלל בית הלל שתהא נזירה עוד שבע שנים אחרות. ובסוף שבע שנים ניטמאת. נמצאת נזירה עשרים ואחת שנה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. לא היתה נזירה אלא ארבע עשרה שנה:


גמ’: רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. איתפלגון רבי חייה בר יוסף רבי חייה בר יוסף° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חד אמר, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כ°בית שמאי בית שמאי ונהגה נזירות שבע שנים בחוץ לארץ ובסוף נטמאה ונהגה עוד שבע שנים ועלתה לארץ ונהגה עוד חדש כ°בית שמאי בית שמאי. וחרנה אמר, סבר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שלא נטמאה כל עיקר. ונהגה נזירות שבע שנים בחוץ לארץ ועלתה לארץ ונהגה עוד שבע שנים כ°בית הלל בית הלל אין תימר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כ°בית שמאי בית שמאי, ולתני שלשים יום וי"ד שנה? לא חש למתני חדשים גבי שנים

ירושלמי נזיר, פרק ג, הלכה ז

[עריכה]

מתני': מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו. אילו מעידין שנזר שתים, ואילו מעידין שנזר חמש. °בית שמאי בית שמאי אומרים, נחלקה העדות ואין כאן נזירות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ג_כיש בכלל חמש שתים. ויהא נזיר שתים:


גמ’: רב רב (אמורא)° אמר, בכולל נחלקו כשאלו אמרו נזר שנים ואלו אמרו נזר חמש. אבל בפורט כגון שאלו אמרו נזר נזירות אחת ואחר כך נזר נזירות שניה. וכת שניה אמרה נזר נזירות אחת ואחר כך נזר נזירות שניה אחר כך שלישית ורביעת וחמישית. כולי עמא מודיי, שיש בכלל ה' שתים, ויהא נזיר שתים. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר במונה נחלקו. אבל בכולל כל עמא מודיי שנחלקה העדות ואין כאן נזירות. היי דינו כולל היי דינו מונה? כולל אהן אומר תרתיי ואהן אומר חמש. מונה, אהן אמר חדא תרתיי, ואהן אמר תלת ארבע חמש. רב רב (אמורא)° אמר הכחש עדות בתוך עדות, לא בטלה עדות הגמרא תביא דוגמא. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר הכחש עדות בתוך עדות, בטלה עדות דברי הכל הכחש עדות לאחר עדות לא בטלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° כדעתיה, דרבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הוחזק מונה, כגון שיש עדים שראו את המלוה סופר כסף ליד הלוה, זה אומר מן הכיס מנה וזה אומר מן הצרור מנה זה הכחש עדות בתוך עדות. ואף רב רב (אמורא)° מודה שבטלה העדות

-----------------------------------דף טז

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] שהרי אין כאן עדות של שני עדים. מה פליגין? כשהיו שתי כיתי עדים. אילו אומרים, מן הכיס מנה, ואילו אומרים מן הצרור מנה, שזה הכחש עדות בתוך עדות שלרבי יוחנן רבי יוחנן° בטלה העדות, ולרב רב (אמורא)° לא בטלה העדות שהרי כת אחת אומרת אמת וממה נפשך חייב. אילו אומרים בתוך חיקו מנה הלוה את הכסף שקיבל אחר ההלואה, ואילו אומרים בתוך פונדתו מנה. דברי הכל, זה הכחש העדות לאחר עדות, ולא בטלה עדות. זה אמר במקל הרגו, וזה אמר בסייף הרגו. הכחש עדות בתוך עדות ואף רב רב (אמורא)° מודה שבטלה עדות מה פליגין? כשהיו שתי כיתות עדים אילו אומרים במקל הרגו, ואילו אומרים בסייף הרגו, שזה הכחש עדות בתוך עדות, שלרבי יוחנן רבי יוחנן° בטלה העדות. ולרב רב (אמורא)° לא בטלה העדות. אילו אומרים לדרום פנה אחר שרצח, ואילו אומרים לצפון פנה. דברי הכל זה הכחיש עדות לאחר עדות ולא בטלה העדות. חייליה דרב רב (אמורא)° מן הדא דתנן, אשה אחת אומרת מת, וצרתה אומרת נהרג. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. הואיל והן מכחישות זו את זו, לא ינשאו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים, ג_כאהואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אילו ינשאו. וקימא לן דהלכה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ואף שבהכחש עדות בתוך עדות רב רב (אמורא)° אומר שלא בטלה עדות רק במקרה של שני כיתי עדים, הא נמי כשני כיתי עדים דמי. שהרי האמינה התורה בעדות זו אפילו עד אחד ואפילו אשה. ולא שמיע דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מודה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בשני כתות עדים, שאם כת אחת אומרת נהרג ואחת אומרת מת עדותן בטלה? מה בין עדים מה בין צרה? לא עשו דברי צרה אצל חבירתה כלום דאמרינן לקלקלה קמכוונת שתנשא ויחזור בעלה ותיאסר עליו, מה שאין כן בעדים. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, ג_כבאחד חקירות ואחד בדיקות. בזמן שהן מכחישות זו את זו עדותן בטילה. אמר רבי מנא רבי מנא°, פתר לה רב רב (אמורא)°, שעד אחד מכחיש עד שני באותה כת. אמר רבי אבון רבי אבין°, ואפילו תימר כת בכת, שנייא היא בדיני נפשות דכתיב (דברים שופטים טז כ) צדק צדק תרדוף. תני °רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה רבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה. לא נחלקו על מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אחת אומרת חמש נזר ואחת אומרת שניים שיהא נזיר בקל שבהן ויהיה נזיר שניים. ועל מה נחלקו? על שני עדים. עד אומר חמש נזר ועד אומר שניים ש°בית שמאי בית שמאי אומרים נחלקה העדות, ואין נזירות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים

הדרן עלך פרק מי שאמר הריני נזיר

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נזיר/פרק_שלישי"