ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/פרק שישי

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה א

-----------------------------------דף כה

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף כה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כה עמוד א] מתני’: ^ו_אהמקבל שדה _{למחצה לשליש או לרביע}, מישראל מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי, חולק לפניהן. החוכר _{תמורת כמות פירות לשנה} שדה מישראל, תורם ונותן לו _{שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה מהחשבון} אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי . ^ו_באימתי _{מקבל אינו צריך לעשר?} בזמן שנתן לו מאותה השדה, ומאותו המין. אבל אם נתן לו משדה אחרת, או ממין אחר, מעשר ונותן לו _{שנראה כפורע חובו בטבל.} ^ו_גהחוכר _{תמורת כמות פירות לשנה} שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אף המקבל שדה אבותיו _{למחצה לשליש או לרביע} מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו:

גמ’: תנן, המקבל שדה מישראל, מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי, חולק לפניהן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° , זו דברי °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל . אבל דברי חכמים, מישראל חולק. מן העובד כוכבים ומזלות תורם. _{שקנסו אותו שיתרום, כדי שיוזילו את המחיר עד שירצה הגוי למכור את האדמה לישראל. ולא חיבו אותו גם במעשרות, שלא תבור הארץ} ותני כן. המקבל שדה מן העובד כוכבים ומזלות, תורם ונותן לו. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. מה אם ירצה העובד כוכבים ומזלות הזה שלא לעשר פירותיו, וכי אינו רשאי? _{נמצא שאין זה זכות לגוי שזה תוראם עבורו ואיך יכול לתרום שלא ברצונו}אלא חולק ומניח לפניו. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רבי ינאי רבי ינאי°. כתיב (במדבר קרח יח כח) כן תרימו גם אתם. ^ו_דגם אתם לרבות שלוחכם. ^ו_המה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין העובד כוכבים ומזלות עושה שליח. רבי יסא רבי אסי° סבר מימר  חשב לאמר, אין העובד כוכבים ומזלות עושה שליח ביד עובד כוכבים ומזלות אחר חבירו. הא בישראל, עושה. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . ומינה _{מאותה דרשה נמשיך ונלמד,} אתם עושין שליח, _{את מי?} ולא בישראל? _{הרי אין שליחות לגוי.} ודכוותה אין העובד כוכבים ומזלות עושה שליח, אפילו בישראל. התיב רב הושעיה רב הושעיה°. והא מתניתא מסייע לרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דתנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל . מה אם ירצה העובד כוכבים ומזלות הזה שלא לתרום, אינו תורם הא אם רצה, תורם הישראל עבורו. רואים שישראל יכול להיות שליח של גוי. אמר רבי אבא רבי אבא° , במאמין על ידיו מסכים למה שעשה שכיוון שהעובד כוכבים ומזלות הסכים למה שעשה הישראל הרי זה כאילו הוא תרם בעצמו ולא מדין שליחות. מאי חוכר מאי שוכר מאי מקבל? ^ו_והחוכר בפירות, השוכר במעות, המקבל למחצה לשליש ולרביע. תנן, החוכר שדה מישראל חולק ומניח לפניהם. מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו . עד כדון גזרו מעובד כוכבים ומזלות כדי שתשאר הארץ בורה וימכרנה לישראל . מכותי מהו? נישמעינה מן הדא דתני, ^ו_זהנותן שדהו בקבלה לעובד כוכבים ומזלות, ולכותי, אף על פי שלא באו לעונת המעשרות, צריך לעשר על ידיו _{חייב הבעלים לעשר אף על החלק שלהם. שקנסו אותו כדי שלא יתן שדות ישראל ביד עובד כוכבים ומזלות או כותי.} נתן למי שאינו נאמן על המעשרות. עד שלא באו לעונת המעשרות, אין צריך לעשר על ידיו. משבאו לעונת המעשרות, צריך לעשר על ידיו. ממה שראינו שקנסו נותן בקבלנות לכותי כמו שקנסו נותן בקבלנות לעובד כוכבים ומזלות, הוא הדין שקנסו חוכר או מקבל מכותי כמו שקנסו מקבל מעובד כוכבים ומזלות . עד כדון קנסו הנותן שדהו לגוי או כותי בקבלה או חכירות במקום שישראל מצויים, כדי שיתן לישראל . במקום שאין ישראל מצויין מהו? _{שהרי אם לא יתן לגוי תשאר הארץ שממה וסופו שימכור לגוי} נישמעינה מן הדא. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° היו לו שדות בהר המלך _{יש אומרים שזה באיזור בית אל,} שאסרו הרומאים ליהודים להיכנס לשם . שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר לו, הובירן ואל תשכירם לעובד כוכבים ומזלות. שאל לרבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , ושרא ליה  התיר לו. דסבר רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , מקום שאין ישראל מצויין דינו כהדא סוריא. והדא סוריא מה דינה? נישמעינה מן הדא. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° נחית לחמץ _{עיר בסוריה.} אתן שאלון ליה  באו ושאלו אותו אילין דבר עשתור. בגין דלית ישראל שכיחי  כיוון שישראל אינם מצויים כאן ,ואנן מוגרין לעמים  ואנו מחכירים לגויים, צריכין לעשר אנן על ידיהון  עבור החלק שלהם? שלח שאל לרבי זעירא רבי זעירא°. שאל רבי זעירא רבי זעירא° לרבי אימי רבי אמי°. אמר לו, אינו צריך לעשר על ידיהן. מינה את שומע שהלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שבמקום שישראל אינם מצוים לא גזרו. ועוד מן הדא. דאמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° בריה דרבי אבהו רבי אבהו°. אבא הוה ליה עובדא  היה לו מקרה כזה. שלח שאל לרבי חייא רבי חייא רבה° ולרבי יסא רבי אסי° ולרבי אימי רבי אמי°, והורין ליה שמותר להשכיר כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. הא לעשר על ידיהן  עבור החלק שלהם, אינן מעשרין על ידיהן, שהרי בהיתר הם עושין. קיבל ממנו _מהגוי שדה לקצור וישלם לו בחיטים. ענבים לבצור ביין. זיתים למסוק בשמן. מעשר ונותן לו. אית חמי  בא וראה. עד שלא זרע, חולק ואינו צריך לעשר. כדתנן, המקבל שדה מישראל מן העובד כוכבים ומזלות, מן הכותי, חולק לפניהן. קיבל מהם שדה זרוע שכבר הגיעה לעונת המעשרות ביד הבעלים הגוי, מעשר ונותן לו?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כה עמוד ב] אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° . תיקנו במקבל שלא תבור ארץ ישראל. שאם נחייב אותו להפריש, לא יקבל לזורעה שטרחתה מרובה והארץ תבור . ברם הכא  אבל כאן זרועה היא. קיבל ממנו על מנת שישלם לו חלקו קדם שיבואו לחיוב מעשרות _{לפני מרוח הכרי} כגון. שדה לקצור בשחרי שבלים. ענבים לבצור בסלי ענבים. זתים למסוק בסלי זתים. מניח כמות שהן. תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אימתי? בזמן שנותן לו מאותה שדה ומאותו המין . הא מאותה המין שלא מאותה השדה. מאותה השדה שלא מאותה המין. מעשר ונותן לו. תני חייא. מאותה השדה, בין מאותו המין בין ממין אחר תורם ונותן לו. משדה אחרת, בין מאותו המין בין ממין אחר מעשר ונותן לו. מתניתין כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי . מה דתני רבי חייא רבי חייא רבה° כחכמים. ולא היא דבאמת לא פליגא  אינם חולקים. מתניתין במקום שנהגו לעשות שעורין כפליים כחטים, וכיוון שנותן לו כמות גדולה יותר, נראה כפורע חובו בטבל. לכן מעשר ונותן לו _{על זה אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאם נותן לו משדה אחרת או אפילו מן אחר מאותה שדה מעשר ונותן לו.} מה דתני רבי חייא רבי חייא רבה° , במקום שנהגו לעשות שעורים כחטים. וכיוון שנותן לו באותה שדה אותה כמות, נראה כנוטל חלקו ואינו צריך לעשר. תנן, החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. הכא בחוכר מישראל את אמר תורם ונותן לו _{שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה ומנכה לו.} והכא בחוכר מהגוי את אמר מעשר ונותן לו? חבריא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מצד הדין אין החוכר צריך לעשר, שחוכר כמקבל. אלא ^ו_חשקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות _{כדי שימכור שדותיו לישראל} ולא קנסו בחוכר מישראל. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מעיקר הדין על החוכר לעשר, שאין חוכר כמקבל. שחוכר נראה כפורע חובו מטבל. אבל בחוכר מישראל הקלו שהמחכיר יפריש כדי שלא תבור ארץ ישראל. ותפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° _{שמצד הדין החוכר צריך לעשר} דתנן. החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, מעשר ונותן לו. רבנן סברי קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות לחייבו לעשר. ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו°רבי מאיר רבי מאיר קונס אף בישראל . ויש קנס בחוכר מישראל? אלא על כרכך שאין זה קנס אלא מעיקר הדין החוכר חייב לעשר _{כמו שאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°.} רבנין אמרי לא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל _{שהקלו על ישראל כדי שלא תבור הארץ,} ו°רבי מאיר רבי מאיר אומר תפסה מדת הדין בחוכר מישראל. מתניתא מסייע לחברייה _{שמצד הדין אין החוכר צריך לעשר} דתנן, החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, תורם ונותן לו. רבנין אמרי תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות, ולא תפשה מדת הדין בחוכר מישראל. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ו_א מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"א:

2 ו_ב מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"א:

3 ו_ג מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ב:

4 ו_ד מיי' פ"ד מהל' תרומות הלכה א':

5 ו_ד מיי' פ"ד מהל' תרומות הלכה א' , מיי' פ"ב מהל' שלוחין ושותפין הלכה א' , טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ח סעיף א':

6 ו_ו מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ג:

7 ו_ז מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה כ"ב:
[ע"ב]
8 ו_ח מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ב:

-----------------------------------דף כו

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף כו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כו עמוד א] לא תפשה מדת הדין בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות _{שאף שמצד הדין היה צריך החוכר לעשר, חכמים הקלו עליו ופטרו אותו מלעשר.} אית בר נש דיימר הדא מילתא  וכי יש אדם שיאמר דבר כזה שמקילין בגוי ולא תפסה בו מידת הדין ובישראל כן תפסה מדת הדין? אלא על כרחך דכן היא. שמצד הדין פטור, וקנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות _{כדי שימכור את השדה לישראל,} ולא קנסו חכמים בחוכר מישראל. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, לא קנסו חכמים בחוכר מן העובד כוכבים ומזלות. תנן, החוכר _{תמורת כמות פירות לשנה} שדה מישראל, תורם ונותן לו _{שאי אפשר לגורן שתעקר אלא אם כן הפריש תרומה גדולה. ומנכה לו} וכ"ו. החוכר שדה מן העובד כוכבים ומזלות, מעשר ונותן לו. תני , לפיכך _{כיוון שהחוכר מישראל מפריש רק תרומה,} אם חזר העובד כוכבים ומזלות ונתגייר, או שמכרן לישראל אחר, _{מפריש רק תרומה,} פטור מלעשר. מאן דאמר תפשה מידת הדין ניחא. דכשהיה גוי, היה החוכר ממנו חייב _{אף לעשר} . וכשהתגייר הוא פטור _{מלעשר וחייב רק בתרומה כחוכר מישראל} . מאן דאמר קנסו, קנסו בידו. שהרי אותו ישראל שחכר מן הגוי עבר על רצון חכמים ולכן נקנס. ואין זה משנה אם אחר כך הגוי התגייר או מכר את אדמותיו לישראל. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אף המקבל שדה אבותיו מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו _{ולא חוששים שמא ימנע ולא יחכור} אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתוך שאת אומר לו כן, אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ב

מתני’: ^ו_טכהן ולוי שקיבלו שדה מישראל למחצה לשליש או לרביעה. כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, המעשר שלהן. שעל מנת כן באו:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, המעשר שלהן . מתיבין רבנין ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. במה קנו? אמר להם. אין אתם מודין לי שאם התנו ביניהן שאין חולקין במעשרות המעשרות שלהם . אפילו התנו, במה קנו? אלא מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אף כאן בשלא התנו, נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אמרו ליה . אופנא _{גלגל שמניע את העגלה לית ליה אופנא אין לו גלגל שיניע אותו}. שסתמא אחת אמרינן תרי סתמא לא אמרינן. אם התנו שהמעשרות יהיו שלהם, אמרינן מסתמא נעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שתיקנו לך מעשרותיו. אבל אם לא התנו, לא אומרים נעשה כאילו התנו ונעשה כאומר תלוש מן הקרקע הזה שיקח לך אחד מעשרה שבו. תני, כהן מכהן. לוי מלוי. ישראל מישראל, חולקין למעשרות. למי נצרכה? ל רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אף על גב דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר המעשר שלהן שעל מנת כן באו. מודי הוא הכא  כאן שהן חולקין במעשרות. ישראל שקיבל שדה מכהן, ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי, או שלך. או שלי ושלך, מותר. שכיוון שהן של בעל הבית, יכול להתנות עליהם כל מה שירצה . כהן שקיבל שדה מישראל, אמר לו על מנת שיהו המעשרות שלי, מותר. שלך, אסור לפי שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות , _{שמוחל על חלקו כדי לזכות באריסות.} שלי ושלך. אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין, למחצה שליש ורביע, מותר. ואם לאו , _{כגון שהכהן ויתר על חלק ממה שמגיעה לו,} אסור _{כיוון שכשמוותר על חלקו נראה ככהן המסיע בבית הגרנות.} אם קיבלה כדרך המקבלים למה לי התנו? בלא כך אין המעשרות שלהן? אלא על כרחך כן היא . _{שכך התנו} שלי שלי. ושלך שלי ושלך _{שבחלק שלך נתחלק.} אם קיבלה ממנו כדרך המקבלין _{שכך נהגו במקום זה,} מותר . ואם לאו אסור. ישראל שקיבל שדה מישראל על מנת שיהו המעשרות של לוי זה, אסור _{שמעשרות צריכים נתינה ללוי וכשמתנה עליהם נראה כמכירה.} שאטלם אני ואתנם ללוי זה, מותר. ולא דא היא קדמייתא  ואין זה כמו המקרה הקדם? מאי איכא בין רישא לסיפא? אמר רבי אחא רב אחא° . אם תירצה _{הזכות לתת} ביניהן. דבסיפא מתנה שיהיה לו טובת ההנאה לתת ללוי שירצה, אבל ברישא התנאי היה על מנת שיהיה המעשר לפלוני דהוי כמכירת גוף המעשר.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כו עמוד ב] רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. הא דאת אמר מותר, כשקיבלה כדרך המקבלין _{שכך מנהג המקום שיכול המקבל לתת חלקו במעשר למי שירצה.} והן דאת אמר אסור, בשלא קיבלה ממנו כדרך המקבלין  שלא נהגו כך באותו מקום. אתיא דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כרבי יוחנן רבי יוחנן°, ודרבי אחא רב אחא° כרבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° דרבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° אמר, ^ו_יאדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. _{רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° סבר אסור להתנות שיהא המעשר לפלוני, דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו, ליתן לו המעשר. ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדרבי יוחנן רבי יוחנן°. לכן תלי טעמא בדרך המקבלין. ורבי אחא רב אחא° סובר כרבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°. דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה לכן הוא לא תלה את הטעם במנהג המקום:} מאי טעם דרבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא°? דכתיב (במדבר נשא ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עביד ליה רבי יוחנן רבי יוחנן°? שלו הם ליתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בי רבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° דתנן(משנה נדרים יא ג)קונם כהנים ולוים נהנין לי. ^ו_יאיטלו בעל כרחו. פתר לה, באומר אי איפשי ליתן מתנה כל עיקר. _{שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים, כאילו ויתר על טובת ההנאה שהייתה לו.} תדע לך שהוא כן, דתנינן. (משנה נדרים יא ג)ואם אמר כהנים אלו או לוים אלו נהנין לי, יטלו אחרים. מתניתין פליגי על רבי יוחנן רבי יוחנן°. דתני(תוספתא דמאי ה יח) ^ו_יבאומר הוא ישראל לישראל, הילך סלע זה ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה, ^ו_יגברוצה ממילא ליתנו לשנים כהנים, ובן בתו אחד מהן. והוא אמר לו, הילך סלע זו, ותן כולן לבן בתו כהן. בעון קומי  שאלו את רבי זעירא רבי זעירא°. כהן שאומר לישראל הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני . מה רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° שסובר שטובת הנאה ממון יאמר? האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור? לא אגיבון  לא הגיב. אמר רבי חזקיה רבי חזקיה° בשם רבי אחא רב אחא°. הכין אמר להון. על דעתיה דרבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°, מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לישראל, משמע כהן לישראל אסור. ולמה הוא ^ו_ידאסור? לא מפני מראית העין _{שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות.} אוף רבי יוחנן רבי יוחנן° אית ליה _{מסכים לסברה זו} ולכן לשיטתו ישראל לישראל אסור מפני מראית עין _{שנראה כמוכר את המעשרות.} אמר רבי בון רבי אבין°. חילול קדשים יש כאן, ואת אמר מפני מראית עין? וראיה שיש כאן חילול קדשים מן הדא דתני, ^ו_טוהכהנים והלוים המסייעין בבית הגרנות, אין להן לא תרומה ולא מעשר. ואם נתן, הרי זה חלול. שנאמר (ויקרא אמור כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומתן אינה תרומה ומעשרותן אינן מעשר והקדישן אינן הקדש. ועליהן הכתוב אומר, ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו. המקום מביא עליהן ג' פורענות. הדא הוא דכתיב (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער. מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, ^ו_טזהמקדש בתרומות ובמעשרות, ובמתנות ^ו_יזובמי חטאת, ובאפר חטאת, הרי זו מקודשת אפילו ישראל _{משמע שמקדש בטובת הנאה שיש לו בתרומה.} פתר לה, ^ו_יחבתרומה שהיא רכושו שנפלה לו מאבי אמו כהן. ^ו_יטכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי. המעשר שלו. מהו שימכרה לכהן אחר? נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . המוכר מעשרות שדהו לחבירו, לא עשה כלום, שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם . ^ו_כוולדי שפחתו לחבירו, לא עשה כלום. עוברי בהמתו לחבירו, לא עשה כלום. ^ו_כאאויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום _{משום שזה דבר שאין בו ממש.} אלא מוכר לו שדה, ומשייר לו מעשרותיה. מוכר לו שפחה, ומשייר לו וולדה. מוכר לו בהמה, ומשייר לו עוברה. מוכר לו חורבה, ומשייר לו אוירא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ו_ט מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ז:
[ע"ב]
10 ו_י מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה כ':

11 ו_יא מיי' פ"ז מהל' נדרים הלכה י"א , טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"ז סעיף ג' , סמ"ג לאוין רמב :

12 ו_יב מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה כ' , מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה כ"א:

13 ו_יג מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה כ' , מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה כ"א:

14 ו_יד מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה י"ח , מיי' פ א' מהל' בכורות הלכה י"ד:

15 ו_טו מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה י"ח , מיי' פ א' מהל' בכורות הלכה י"ד:

16 ו_טז מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ג' , מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ה':

17 ו_יז מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ג' , מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ה':

18 ו_יח מיי' פ ה' מהל' אישות הלכה ו':

19 ו_יט מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ט:

20 ו_כ טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ט סעיף ד':

21 ו_כא טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ב סעיף ב':

-----------------------------------דף כז

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף כז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כז עמוד א] והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו, שצריכה הבריתא ללמדנו שלא קנה כיוון שזה דבר שאין בו ממש? תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו שתיקנה לך אוירה. והכא כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו? והרי מכר את הקרקע ולא שייר אלא מעשרות. ^ו_כבכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי. המעשרות שלו. ואם מת, אין לבניו במעשרות. אם אמר לו על מנת שיהיו המעשרות ^ו_כגלי ולבני, או לי וליורשי. יש לו במעשרות, ולבניו במעשרות, וליורשיו במעשרות. רבי יודן בר שלום רבי יודן בר שלום° בעא קומי  שאל את רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. עד כדון, ביורשין שהן מדבר תורה. אפילו ביורשין שאינן מדבר תורה _{כמו בעל שיורש את אשתו מדרבנן?} התנה שיהו כל המעשרות שלו כל זמן שהשדה לפניו של הקונה. יהו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו. ^ו_כדמכרה לאחר, אין לו במעשרות. חזר ולקח ממנו. תני רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, אין לו במעשרות. תני רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°, יש לו במעשרות. אתיין אילין פלוגתא, כאילין פלגותא  מחלוקת זו כמחלוקת זו. דתנינן תמן. ^ו_כההמגרש את האשה והחזירה, על מנת כתובתה הראשונה החזירה. תנא רבי חנא רבי חנא° קומי רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. תרין אמוראין. חד אמר, לכתובה אבל לא לתנאין הנוספים לכתובה. וחרנא אמר. בין לכתובה בין לתנאין. מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאין, אף כאן כשחזר ולקח את השדה אין לו במעשרות. ומאן דאמר בין לכתובה בין לתנאין, יש לו במעשרות. דכשם שכשהחזירה נחשב כאילו לא גירשה, אף במעשרות, כאשר חזר וקנה את השדה, נעשה כאילו לא מכרה מעולם. והתני , קיבל שדה באריסות מכהנת, המעשרות שלה. נישאת לישראל, חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה, חזרה לתחילתה כאילו לא נתגרשה . _{וקשה למאן דאמר שאם חזר וקנה אין לו במעשרות.} כאן שמכר הכהן את השדה ושייר לעצמו את המעשרות כל זמן שהיא לפניו של הקונה, לכן כשמכר הקונה את השדה פקעה זכות זו . כאן שקיבל מהכהנת את השדה בחכירה, גוף השדה נשאר שלה. ומה שאינה אוכלת, זה לא בגלל שחל שינוי בבבעלות על השדה, אלא בגלל שינוי במעמדה, שאסורה לאכול בתרומה. ועכשיו חזרה והותרה , והתני רבי חייא רבי חייא רבה°, שהדין הזה אפילו במכרה את השדה והשאירה את המעשרות לעצמה. שאם נישאת לישראל, חולקין במעשרות. נתארמלה או נתגרשה, חזרה לתחילתה? אמר רבי שמואל בר אבדימא רבי שמואל בר אבדימא° . תמן, יצאת מרשות שניהם שגם הלוקח מכר, והתנאי היה כל זמן שהשדה ברשות הקונה וכיוון שהקונה מכר את הקרקע פקעה רשותו. ברם הכא, התנאי היה שהמעשרות שלה כל עוד שהם ברשות הקונה, ועדין הם ברשותו שיצאת מרשות מוכר _{כאשר התחתנה עם ישראל} ולא יצאת מרשות לוקח _{שהוא לא מכר את הקרקע.} כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו. על מנת שיהו המעשרות שלו ארבע או חמש שנים. יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם. _{כי אז יפסיד אכילה של שלש שנות ערלה.} שלא לזורעה איסטיס _{צמח שממנו מפיקים צבע.} שלא לעשותה שדה קנים _{שמפסידו שהרי פטורה ממעשרות.} שלי לעולם. אינו יכול למחות בידו שלא ליטעה כרם. שלא לזורעה איסטיס. שלא לעשותה שדה קנים. _{שודאי לא הסכים הקונה שהכהן יוכל להחליט לעולם מה לעשות בשדה.} אתא עובדא קומי רבי אחא בר אילא רבי אחא בר אילא° באדם שהתנה על מנת שיהו מעשרות שלי שלוש וארבע שנים, ועמד הלוקח ונטעה קנים וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא  חייב אותו לתת לו עשירית מהקנים. ^ו_כוישראל שמכר שדה לכהן ואמר לו הישראל על מנת שיהו המעשרות שלי ארבע וחמש שנים, מותר. לעולם, אסור. שאין כהן עושה כהן: כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהו המעשרות שלך ארבע או חמש שנים, אסור. הכא את אמר מותר, והכא את אמר אסור? כאן זיכהו בדבר שהוא ברשותו. דכשישראל מכר לכהן, נעשה השדה והמעשרות ברשות הכהן, וכשהכהן מזכה לישראל את המעשרות ארבע או חמש שנים הוא מזכה את הישראל בדבר שברשותו. וכאן בכהן שמכר לישראל, השדה נעשת ברשות ישראל. והמעשרות ברשות הישראל ואינם של כהן זה, ואין הכהן יכול לזכות את הישראל בדבר שאינו ברשותו:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_כזישראל שקבל מכהן ומלוי, המעשרות לבעלים. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר. הקרתני שקיבל שדה מירושלמי, מעשר שני של ירושלמי. וחכמים אומרים, יכול הוא הקרתני

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כז עמוד ב] לעלות ולאוכלו בירושלים:

גמ’: על דעתיה ד°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל. אילו כהן טמא שהיה שותף עם טהור, שמא אין חולקין במעשרות? תמן יכול הוא למוכרן לכהן טהור אחר. ברם הכא, אסור למכור מעשר שני. וצריך הקרתני לעלות ולאכול בירושלים:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_כחהמקבל זיתים לשמן. כשם שחולקין בחולין, כך חולקין בתרומה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר, המעשרות לבעלים:

גמ’: °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי עבד  עושה זיתים כקרקע. כמו שבקרקע המעשרות של הבעלים, הכא נמי בזתים המעשרות של הבעלים , ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע, לפי שהזתים חשובות ולכן חולקים בניהם . מעתה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי עבד זיתים כקרקע , אין יסבור כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דאמר, כהן ולוי שקבלו שדה מישראל המעשרות שלהם, שעל מנת כן באו. הכא נמי בזיתים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, יהיו המעשרות שלהם . פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל, וסיכמו בניהם שהשבח והולדות לאמצע, ואם פחתה חולקים בפחת. אם ילדה בכור , הבכור לכהן דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וחכמים אומרים, אין הבכור אלא לשניהן. אמר להן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו? אמרו לו, מפני שהשדה גופה לכהן. והפרה גופה לשניהן. דכיוון שקיבל אחריות על הפחת נעשה כשותף. אף הפרה, אם היתה גופה לכהן כגון אם כל האחריות היתה עליו, אף הבכור היה לכהן. ותני כן. השם באחריות שניהן, והשוכר באחריות הנותן. כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר. אמר לו, הותירו או פחתו שלי, והמעשרות שלך, מותר. ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר. אמר לו, הותירו או פחתו שלי, והמעשרות שלך. אם נתן לו שכרו, מותר. ואם לאו, אסור, כי נראה שהמעשרות הם חלק משכרו והוי ככהן המסייע בבית הגרנות . ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג שמן טבולים. אמר לו _כהן, תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין, מותר _{ואין הכהן מפסיד בכך כיוון שמשאיר המעשרות לעצמו}. אתן לך ששים לוג טבולין, ואני ואת חולקין את המעשרות, אסור. כד דהוא יהב ליה כוליה  כאשר הוא נותן את הכל מתוקן מותר. כד דהוא יהב לה פלגא  כאשר הוא נותן חצי מתוקן , אסור? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . כאן מדובר במרויח לו זמן שסיכמו שיתן לו את השישים לוג לאחר זמן וכדי שירויח לו זמן מסכים לתת לו חצי מתוקן, ואסור כיוון שנראה כעושה מסחר במעשרות. ותני כן. אם היה מרויח לו זמן, אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים, כי נראה שנושא ונותן במעשר .

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ה

מתני’: °בית שמאי בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. °בית הלל בית הלל אומרים אף למעשר. וצנועי °בית הלל בית הלל היו נוהגין כדברי °בית שמאי בית שמאי:
גמ' אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° טעמא ד°בית הלל בית הלל שהתירו למכור זיתים גם למי שאינו מקפיד על הטהרה זה מפני שדרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין _{לפני שהספיקו להזיעה ועדין לא הוכשרו.} וכי דרך בני אדם לוכל זיתיהן עטונין? אלא על ידי עילה  סיבה מועטת. °בית הלל בית הלל כדעתם _{שדבר שהוא משום חומרה שקשה לעמוד בה הקלו אם יש אפילו סיבה מועטת,} דתנינן. לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית, ^ו_כטו°בית הלל בית הלל מתירין מפני שיכולין לשחטו. ואורחיה דבר נש מיכס תורא דרדיה  וכי דרך בני אדם לשחוט שור העומד לחרישה? אלא על ידי עילה  סיבה מועטת. ושוין שהוא מוכר לו שיבלין לעיסתו, אף על פי שיודע שאינו עושה אותו בטהרה _{כיון שיש הרבה שאוכלים את השבלים קליות}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ו_כב מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ט:

23 ו_כג מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ט:

24 ו_כד מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ט:

25 ו_כה מיי' פט"ז מהל' אישות הלכה ל' , טור ושו"ע אה"ע סי' ק' סעיף ט"ו:

26 ו_כו מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה כ':

27 ו_כז מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ז:
[ע"ב]
28 ו_כח מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ח:

29 ו_כט מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':

-----------------------------------דף כח

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף כח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כח עמוד א] תני, שוין שאין מוכרין גדיש של חטין _{שודאי חלק מהם יוכשרו כשיעשם עיסה} ועביט של ענבים ומעטן של זיתים _{שכבר הוכשרו מהיין או השמן שיוצא מהם,} אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותו בטהרה. ועביט של ענבים לא הכשר תורה היא _{שהרי יין הוא אחד משבעה משקים המכשירים?} אם כך גם מעטן של זיתים מוכשר מהתורה, שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים? לית הדא פליגא  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, כשם שאמרו שקטן העומד בצד עיסה העיסה טמאה ואין זה מן הדין, שהרי תינוק אין בו דעת לישאל וספקו טהור אלא חומרין מדרבנן. כך אמרו מעטין של זיתים חומרין ולא מהתורה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°. _{גם רבי יוחנן מודה שהכשר מעטן מהתורה,} מה פליגין  במה הם חולקים? בחיבורין. שרבי יוחנן רבי יוחנן° סובר שהדין שהמוהל היוצא מהזיתים במעטן מחבר את כל הזיתים, כך שאם טומאה תגע באחד מהם, כולם נטמאו, זה רק מדרבנן . לפי שבכל מקום נשוך נחשב חיבור, מעוך אינו חיבור. ^ו_לוהכא גבי זתים החמירו שאפילו מעוך נחשב חיבור ועל זה אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שזה רק חומרה . הא הכשירן, גם רבי יוחנן רבי יוחנן° מודה שהוא תורה. קם רבי יונה רבי יונה° עם רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר לו. את אמרת הדא מילתא? אמר ליה, אין מיני _{אם אתה שואל אותי לדעתי} סובר רבי יוחנן רבי יוחנן° אפילו הכשירן הן חומרין. והתני שוין שאין מוכרין גדיש של חטים ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולמי שהוא יודע שהוא עושה אותן בטהרה. ועביט של ענבים לא תורה היא? ודכוותה מעטן של זיתים תורה היא. _{שהרי אם היה הכשרן רק מדרבנן, פשיטה שענבים שהכשרם תורה אסור למכור, ולמה היה צריך למנות ענבים?} מאי כדון? תיפתר שהבריתא הזו כ°רבי מאיר רבי מאיר . ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, המוהל כמשקה _{כמו שמן שהוא אחד משבעה משקים שמכשיר} לכן לא ימכור אלא לחבר אבל לדעת חכמים אין המוהל מכשיר. תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר. °בית הלל בית הלל אומרים אף למעשר. ולמה לא אמרו °בית שמאי בית שמאי שלא ימכור אף למי שאינו מעשר? אמר רבי זעירא רבי זעירא° . טעמא ד°בית שמאי בית שמאי, לפי שזה מיותר לציין, שהרי אין דרך חבר להיות מוכר זיתים אלא למעשר. מהו צנועי? כשירי. אמר רב חסדא רב חסדא° כאן שנינו _למדנו שהכשר נקרא צנוע: מתני’: ^ו_לאשנים שבצרו כרמיהן לתוך גת אחת, אחד מעשר ואחד שאינו מעשר. המעשר מעשר את שלו, וחלקו בכל מקום שהוא:

גמ’: אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר שאמר, שלא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד. לכן הוא פתר לה המעשר מעשר את שלו ודאי, וחלקו בכל מקום שהוא דמאי. לפי שהוא סובר שאין ברירה וכשחלקו כל אחד מקבל גם חלק משל חבירו, והרי הוא כמוכר את חלקו שאצל חברו לחברו. וחברו מוכר לו את חלקו שאצלו. וכיוון שהמשנה כ°רבי מאיר רבי מאיר שרק לסיטון התירו למכור דמאי, לכן מעשר את מה שאצלו ודאי. וחלקו שאצל חברו דמאי. רבי יונה רבי יונה° בעי  שאל הרי החלק שהוא מוכר לחברו הוא טבל ודאי, ולמה הוא מתקן דמאי?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כח עמוד ב] אין לך אלא להסביר כההיא דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° דברי הכל היא. המעשר מעשר את שלו שבכל מקום ודאי _{הן את החלק שלו שבידו, והן החלק שלו שנמצא אצל חברו.} וחלקו בכל מקום שהוא דמאי. הכוונה לחצי חלקו שבידו משל חבירו, _{לפי שאינו יודע אם חבירו עישר}

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_לבשנים שקבלו שדה באריסות. או שירשו או שנשתתפו. יכול הוא לומר לו. טול אתה חטים שבמקום פלוני, ואני חטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני, ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו. טול אתה חטים, ואני שעורים. טול אתה יין, ואני אטול את השמן. ^ו_לגחבר ועם הארץ, שירשו אביהם עם הארץ. יכול הוא לומר. טול אתה חטים שבמקום פלוני, ואני חטים שבמקום פלוני. אתה יין שבמקום פלוני, ואני יין שבמקום פלוני. אבל לא יאמר לו. טול אתה חטים, ואני שעורים. טול אתה הלח, ואני אטול את היבש:

גמ’: תני, ישראל ועובד כוכבים ומזלות שקנו שדה בסוריא, הרי הוא כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה דברי °רבי רבי יהודה הנשיא _{שסובר שאין ברירה.} °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ו_לדחלקו של ישראל חייב, חלקו של עובד כוכבים ומזלות פטור _{כי יש ברירה.} אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מה פליגין  במה הם חולקים? ^ו_להכשחלקו שדה בקמתה _{שרק אז °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל סובר שיש ברירה.} אבל אם חלקו גדיש, אף °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל מודה ל°רבי רבי יהודה הנשיא שכל קלח וקלח של שותפות היא. אמר רבי יונה רבי יונה° אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מה פליגין  במה הם חולקים? כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים, אף °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל מודה ל°רבי רבי יהודה הנשיא. שכל קלח וקלח של שותפות הוא. על דעתיה דרבי יונה רבי יונה°, מה בין גדיש מה בין עמרים? _תשובה רבי יונה רבי יונה° לא בא לחלוק אלא להוסיף שאפילו בקוצר כל שהוא ומניח לפניו ונתרבו העומרים, אף שלא בא לידי גדיש מודה °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא. אמר רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° . הדא דתימא, שקנו על מנת שלא לחלוק. אבל אם קנו על מנת לחלוק, אף °רבי מודה רבי מודה ל°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל שזה חלק מגיע לו משעה ראשונה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . מליהון דרבנין פליגין. דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. האחים השותפין, מחלוקת °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל . האחין השותפין לא לחלוק הן עומדין, ואף על פי כן מחלוקת?

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ז

מתני’: ^ו_לוגר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות. יכול הוא לומר לו. טול אתה עבודת גילולים, ואני אטול את המעות. אתה יין נסך, ואני פירות. אם משבאו לרשות הגר, אסור. ^ו_לזהמוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא, חייב לעשר:

גמ’: ישראל ועובד כוכבים ומזלות שקנו ביתו של עובד כוכבים ומזלות והיה שם יין נסך ועבודת גילולים ומעות. לא יאמר לו, טול אתה יין נסך ועבודת גילולים, ואני מעות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לא סוף דבר יין נסך ועבודת גילולים ומעות. אלא אפילו היו שם שני צלמין. אחד עשוי כמין דלופקי  שלחן הגשה, שמותר, ואחד שאינו עשוי כמין דלופקי שאסור משום ספק שמא נעבד . לא יאמר לו, טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי. ואני נוטל את העשוי כמין דלופקי. אמר רבי זעירא רבי זעירא° , ויאות. אילו חבר ועם הארץ שירשו את אביהן עם הארץ. והיו שם פירות מוכשרין ופירות שאינו מוכשרין. שמא אומר לו טול אתה את המוכשרין, ואני נוטל את שאינן מוכשרין? רואים שאף שמדובר באותו מין כיוון שדינם שונה, נחשבים כשני מינים ואסור. אף בצלמים שאחד מותר ואחד אסור נחשב כשני מינים ואסור. והא מתניתין פליגא דתנן, גר ועובד כוכבים ומזלות שירשו את אביהן עובד כוכבים ומזלות. יכול הוא לומר לו, טול אתה עבודת גילולים, ואני מעות. אתה יין נסך, ואני פירות? אמור סיפא, ולית היא פליגא  תאמר את סוף המשנה ותראה שאין היא חולקת. דתנן, אם משבאו לרשות הגר, אסור. והכא וכאן מכיון שקנה, כמי שנכנס לרשותו. עקילס הגר חילק עם אחיו, והחמיר על עצמו והוליך הנייה לים המלח. תלתא אמורין  שלושה אמוראים חלקו בדבר. חד אמר דמי עבודת גילולים הוליך לים המלח. וחרנא אמר, דמי חלקו שלקח כנגד עבודת גילולים שלקחו אחיו הוליך לים המלח. וחרנא אמר, עבודת גילולים עצמה הוליך לים המלח. ולמה עשה כן _{למה לקח עבודה זרה?} אלא בשביל לעקור עבודת גילולים מבית אבא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

30 ו_ל מיי' פ"ו מהל' טומאת אוכלין הלכה ט"ז:

31 ו_לא מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה י"ג:
[ע"ב]
32 ו_לב מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה י"ד:

33 ו_לג מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ו':

34 ו_לד מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ' , מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"א:

35 ו_לה מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ' , מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"א:

36 ו_לו מיי' פ"ז מהל' עבודה זרה הלכה ה' , טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ד':

37 ו_לז מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה י"א:

ירושלמי דמאי, פרק ו, הלכה ח

-----------------------------------דף כט

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף כט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כט עמוד א] מתני’: ^ו_לחעם הארץ שאמר לחבר, קח לי אגודת ירק. קח לי גלוסקין _לחמניה אחד. לוקח סתם, פטור. אם אמר, זו שלי וזו של חבירי ונתערבו. חייב לעשר, אפילו הן מאה:

גמ’: תנן, המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. משלי הן, חייב לעשר. מעושרין הן, נאמן. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. אם ידוע הוא שיש לו שדה בסוריא, חייב לעשר . תמן תנינן. ^ו_לטנאמנין הענים על הלקט ועל השכחה ועל הפאה בשעתן. והכא את אמר הכין שאם ידוע שיש לו שדה בסוריא אינו נאמן לומר מעושרין הם? תמן לא משום אמירתו נאמן אלא משום שחזקה, מה שביד עניים הוא לקט שכחה ופיאה. שהרי שם אם היה שותק העני היה פטור, שהיינו סומכים על החזקה . ברם הכא, אם היה שותק היה חייב. שאין לו חזקה שהרי ידוע שיש לו שדה . ותני כן, את שאם היה שותק היה פטור, נאמן להקל. ברם הכא ששתיקתו לחיוב ופירושו להקל, אינו נאמן. תני, ^ו_מעובד כוכבים ומזלות שהיה צווח ואומר בואו וטלו לכם ממני פירות. ערלה הן, נטע רבעי הן, אינו נאמן, שרק רצה להשביח מקחו שבאו מעצים צעירים . אם אמר, מעובד כוכבים ומזלות פלוני הבאתים. נאמן להחמיר דברי °רבי רבי יהודה הנשיא, שאפשר לברר . וחכמים אומרים, דברי העובד כוכבים ומזלות לא מעלין ולא מורידין. רבי יודן רבי יודן° בעי. היה צווח לפי תומו מהו? רבי יודן רבי יודן° בעי כותי כעובד כוכבים ומזלות? דאיתפלגון  שנחלקו. כותי אינו כעובד כוכבים ומזלות דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר כותי כעובד כוכבים ומזלות לכל דבר. תנן, אם ידוע שיש לו שדה בסוריא חייב לעשר . אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° , והוא שיהא רוב מכנסו משלו. ישראל שהיה לו אריס בסוריא ושילח לו פירות ^ו_מא ואמר הרי אלו מעושרין. נאמן. שאם היה שותק, הייתי אומר מן השוק לקח _{ופטור כיוון שרובם משדות גוייים.} והוא שיהא אותו המין מצוי בשוק. לא סוף דבר  לא רק בשאין לו מאותו המין בתוך שדהו, אלא אפילו יש לו מאותו המין בתוך שדהו. מכיון שאותו המין מצוי בשוק, מותר: תנן, עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק. קח לי גלוסקין אחד. לוקח סתם ופטור. מתניתין ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דתני, הלוקח סתם, צריך לעשר דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי . °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר אינו צריך לעשר . מה אנן קיימין  איך מדובר ? אם כשאמר לו עם הארץ לחבר צא ולקח לי. שלוחו הוא, ולמה ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חייב לעשר? אם אמר לו צא ולקח לך. שלו הן, ולמה פטר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אלא כי אנן קיימין, בסתם. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, לא נתכוון המוכר לזכות אלא ללוקח. ולכן זכה בהם החבר וחייב לעשר. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, לא נתכוון המוכר לזכות, אלא לבעל המעות. ולכן עם הארץ זכה בהם . לפיכך אם נתן לו המוכר אחת יתירה מתנה °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, של לוקח. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, של שניהן . מחלפא שיטתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? תמן הוא אומר, לא נתכוון המוכר לזכות אלא לבעל המעות. והכא את אמר הכין שאם נתן אחת יתרה זה שייך לשניהם? כאן על ידי מעותיו של זה ועל ידי רגליו של זה, לפיכך שניהן חולקין _{שספק למי התכוון המוכר לתת את התוספת למי שטרח לבא דווקא אליו או לבעל המעות.} תני, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^ו_מב אם החליף את המעות ושילם בכספו , צריך לעשר, שעכשיו הוא גם בעל המעות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף כט עמוד ב] אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . הדא אמר  זה אומר. הנותן מעות לחבירו לשמור. אף ששומר חינם פטור בגנבה ואבדה, אם החליפן ואבדו, נקנו לו _{הרי הוא כלווה} וחייב באחריותן: תנן, אם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו, חייב לעשר. אמר שמואל שמואל (אמורא)°, מתי חייב לעשר? כשהחבר מחלק בידו _{ונתן לעם הארץ את חלקו בידים.} אבל אם עם הארץ בא ונטל את חלקו בעצמו, פטור. אמר רבי אליעזר רבי אליעזר° , והוא שנטל חלקו בסוף. אבל אם נטל חלקו בתחילה, אינו חייב לעשר . אמר רבי יונה רבי יונה°. כדי להתחייב צורכה לדין , וצורכה לדין  צריך גם את זה וגם את זה. גם שיחלק בידו, וגם שיטול אחרון . חילק בידו ונטל חלקו בתחלה, אינו צריך לעשר אלא על שלו. לא חילק בידו אלא שעם הארץ נטל חלקו ונטל הוא חלקו בסוף. אינו מעשר אלא על שלו. תני, אומר הוא אדם לפועל. הילך דינר זה ואכול בו. הילך דינר זה שתה בו, אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך . ואינו חושש על שכרו. לא משום שביעית, ^ו_מג ולא משום מעשרות, ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו. צא ולקח לך ככר, ואני נותן לך דמים. צא ולקח לך רביעית של יין, ואני נותן לך דמים. חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. מאי טעמא? אמר רבי זעירא רבי זעירא°. כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני , נעשה החנווני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר. פועל זכה לבעל הבית משל חנווני _{שהרי הכסף של בעל הבית} וחוזר וזוכה לעצמו. מה נפקא מביניהון  איזה הבדל הלכתי יצא בין שני השיטות? היה החנווני חרש. על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא° שסובר שהחנווני נעשה שליח לבעל הבית לא חשש. לפי ^ו_מד שאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, חושש. תני, לא יאמר אדם לחבירו עם הארץ . הילך מאתים דינר קנה בהם תבואה , ושקול על ידי לאוצר _{כתשלום עבור מיסים.} שמא יקנה טבל, ונמצא זה פורע חובו למלך מן הטבל . אלא אומר הוא לו. פרשני מן האוצר. וכן לא יאמר אדם לחבירו. הילך מאתים זוז, ושקול על ידי לאומן. אלא אומר הוא לו. פרשיני מן האומן:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ו_לח מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה ח':

39 ו_לט מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה י"ב:

40 ו_מ טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף כ"ח:

41 ו_מא מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה י"א:

42 ו_מב מיי' פ"י מהל' מעשר הלכה ח':
[ע"ב]
43 ו_מג מיי' פי"ג מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ו , טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ב סעיף ד':

44 ו_מד מיי' פ"ב מהל' שלוחין ושותפין הלכה ב' , טור ושו"ע חו"מ סי' קפ"ח סעיף ב':

הדרן עלך פרק המקבל שדה
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי