ירושלמי דמאי ו ד
<< | ירושלמי · מסכת דמאי · פרק ו · הלכה ד | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי ·
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ד משנה[עריכה]
המקבל זיתים לשמן כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה רבי יהודה אומר ישראל שקיבל מכהן ומלוי זיתים לשמן או למחצית שכר המעשרות לבעלים
הלכה ד גמרא[עריכה]
ר' יהודה עבד זיתים כקרקע ורבנין לא עבדין זיתים כקרקע מעתה אין יסבור ר"י כר' אליעזר דרבי אליעזר אמר המעשרות שלהן שע"מ כן באו והכי כהן ולוי שקבלו שדה מישראל המעשרות שלהן שע"מ כן באו פרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל וילדה בכור הבכור לכהן דברי רבי יהודה וחכ"א אין הבכור אלא לשניהן אמר להן ר"י אי אתם מודים לי במעשרות שדהו שהוא שלו אמרו לו מפני שהשדה גופה לכהן והפרה גופה לשניהן אף הפרה אם היתה גופה לכהן הבכור לכהן ותני כן השם באחריות שניהן והמוכר באחריות הנותן כהן שנתן מעות לישראל ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמר לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך מותר ישראל שנתן מעות לכהן ליקח לו בהן פירות למחצית שכר אמר לו הותירו או פחתו שלי והמעשרות שלך אם נתן לו שכרו מותר ואם לאו אסור ישראל שהיה מוכר זתים בששים לוג טבולים אמר לו תנם לי ואני נותן לך ששים לוג מתוקנין מותר ששים לוג טבולין ואני ואת חולקין את המעשרות אסור כדו יהב ליה כוליה מותר כדו יהב לה פלגא אסור א"ר יוסי כאן במרויח לו ותני כן אם היה מרויח לו אסור משום רבית ומשום בזיון קדשים