ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת דמאי/פרק ראשון

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה א

-----------------------------------דף א

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף א

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף א עמוד א] מתני’: ^א_אהקלין שבדמאי. השיתין, והרימין, והעוזרדין, ובנות שוח, ובנות שקמה, ונובלות התמרה, והגופנין, והנצפה. וביהודא. האוג, וחומץ, והכוסבר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. כל השיתין פטורות, חוץ משל דיופרא. וכל הרימין פטורין, חוץ מרימי שיקמונה. וכל בנות שיקמה פטורות, חוץ מן המוסטפות:

גמ’: תנן, הקלין שבדמאי. _{גידולים שבהם הקלו חכמים שהקונה אותם מעם הארץ פטור מלעשר} . ולמה הקלו חכמים באלו? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^א_בלפי שרוב מינין הללו אין באין אלא מן ההפקר, לפיכך מנו אותן חכמים ואף בטבל ודאי שלהם פטור. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר. מפני שפירות אלו אינם חשובים ואין עם הארץ חס עליהם, ומסתמא הפריש מהם תרומות ומעשרות. ודווקא בדמאי, אבל טבל ודאי שידוע שלא הפרישו עליו תרומות ומעשרות, חייב להפריש. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר ^א_גלא שנייא בין דמאי בין ודאי פטורין וקשיא על רבי יוחנן רבי יוחנן°. והא תנן הקלין שבדמאי. לא שנו אלא דמאי, אבל ודאי חייבין. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. מתניתין אפילו ודאי פטורים. והא דתני הקלין שבדמאי. לפי שבכל מקום ומקום במסכת זו לא חשיב אלא דמאי. אבל באמת הכא  כאן לא אתינן מיתני  לא באנו לשנות אלא אפילו ודאי. מתניתא מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° _{שאף שהמשנה מדברת על דמאי פעמים שהוא הדין גם בטבל ודאי} דתנן, ^א_דמכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. ושנייא היא  וכי שונה הדין מכזיב להלן בין דמאי בין ודאי? הרי מכזיב ולהלן לא כבשום עולי בבל ולא התקדשו ופטורים מן המעשרות. אלא ודאי מה שנאמר שמכזיב ולהלן פטור מן הדמאי, לאו דווקא דמאי, אלא הוא הדין בטבל ודאי . אוף הכא אף שנאמר דמאי, לא שנייא בין דמאי בין ודאי פטור. מתניתא פליגא על ריש לקיש ריש לקיש° דתנן. ^א_האם היו נשמרים חייבין. והרי לריש לקיש ריש לקיש° עיקר הטעם לפטור של אותם מינים מן הדמאי, זה לא מפני שמן ההפקר הן באין ואם היו נשמרים היה חייב. אלא אף על פי שהם נשמרים ואינם הפקר פטור עליהם מן הדמאי, דמפני שאינם חשובים עמי הארץ אינם חסים עליהם, ולא נמנעים מלהפריש. ולמה המשנה תלתה את הטעם לפטור בשאלה האם הפירות נשמרים? פתר לה, אחר רוב נשמרים. שאם רוב האנשים היו שומרים את הפירות האלה, כנראה שבאותו מקום מינים אלו חשובים וחייב בדמאי, לפי שמסתמא עם הארץ חס עליהם ולא מפריש. אי הכי רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° במאי פליגי במה הם חולקים? דאיתא חמי בא וראה. אם הרוב משמרין, דברי הכל חייבין בין דמאי בין ודאי. אם אין הרוב משמרים, דברי הכל פטורין בין דמאי בין ודאי. ואם תאמר דפליגי ^א_ובמחצה על מחצה, לית את יכיל.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף א עמוד ב] דתנינן, המוצא פירות בדרך. אם רוב מכניסים לבתיהם, פטור _{דכיוון שלא ראו פני הבית לא נתחיבו, ויכול לאכול מהן עראי.} אם רוב מוכרים בשוק, חייב לעשר . _{שכבר חל עליהם חיוב הפרשה בשדה משעת מרוח הכרי.} מחצה _{מכניסים לבית} על מחצה _{שמוכרים בשוק, מפריש} דמאי. אמר רבי זירא רבי זירא° , התם שם שאמרנו דלא פליגי  שלא חולקים שחייב אף במחצה על מחצה, מדובר בשאר המינים שבהם גזרו דמאי עצמו. והכא בקלין שבדמאי, אם היו מחצה על מחצה פליגי חולקים רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . תני, נכנס לעיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות _{שהפירות בחזקת פטור וחיובם מדרבנן משום בעלי כיסים}. ספק רוב משמרין, ספק אין הרוב משמרין, דברי הכל פטורים בין דמאי בין בטבל ודאי. _{כיוון שעיקר חיובם דרבנן ואפילו אם תאמר של יהודי, ספק מן הפקר באו ופטורים}. נכנס לעיר שרובה ישראל _{שהפירות בחזקת חיוב}. ספק רוב משמרין ספק אין הרוב משמרין, דברי הכל חייבין בין בדמאי בין בודאי. ספק רוב עובדי כוכבים ומזלות ספק רוב ישראל. ספק רוב משמרין ספק אין הרוב משמרין, שאין הכרעה לא לחיוב ולא לפטור והוי כמחצה על מחצה וכיוון שמדובר בקלין שבדמאי, מחלוקת רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש°. אילו הן השיתין? רבי שמעון בריה דרבי אבא רבי שמעון בריה דרבי אבא° אמר, אילו _תאנים שהן יוצאות מתחת העלין. תנן, הבכורות והמסוייפות הרי אלו פטורות. ואילו הן הבכורות, שגדלו ^א_זעד שלא הושיב שומר עליהן. ובשומר הדבר תלוי? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כשאין בהן כדי טיפול שומר כיוון שהם מועטים, והרי הם כהפקר . ואילו הן המסוייפות, ^א_חמשיקפלו המקצועות. °רבי אילעי רבי אילעי אמר משום °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . הבכורות הרי אלו חייבות מפני שהן בחזקת משתמרות. שאף שלא העמיד שומר, דעתו עליהם . °רבי יוסי בן חלפתא רבי יוסי בן חלפתא אמר. השיתין שבציפורין, הרי אלו חייבות מפני שהן בחזקת משתמרות. נסתייפו התאינים והוא משמר שדהו מפני ענבים. ענבים והוא משמר שדהו מפני הירק. אם נכנס הפועל ובעל הבית מקפיד עליו, אסורות משום גזל. אמר רבי עולא ברבי ישמעאל רבי עולא ברבי ישמעאל° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי יוסי ברבי יהודא רבי יוסי בר יהודה נכנסו לאכל במסוייפות. וצווח בהן השומר. ומשך °רבי יוסי ברבי יהודא רבי יוסי בר יהודה את ידיו מהן. אמר לו °רבי רבי יהודה הנשיא. אכול שכבר נתייאשו הבעלים מהן. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעי. צווח עליהן שומר ואת אמר הכין? אמר רבי יונה רבי יונה° לא יאות הוא מקשי. דהא מתניתא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 א_א מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':

2 א_ב מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':

3 א_ג מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א' , מיי' פ י"ג מהל' מעשר הלכה ג':

4 א_ד מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א' , מיי' פ י"ג מהל' מעשר הלכה ג':

5 א_ה מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':

6 א_ו מיי' פי"א מהל' מעשר הלכה ט':
[ע"ב]
7 א_ז מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ב':

8 א_ח מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ב':

-----------------------------------דף ב

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ב עמוד א] פליגא דתנן, ^א_טהסיאה והאיזוב והקורנית שבחצר. אם היו נשמרין, חייבים. הא בגינה דאין דרך בני אדם לשמר מינים אלו, אפילו נשמרין פטורים דבטלה דעתו. אף כאן, אף שצווח עליהם השומר בטלה דעתו, שאין דרך בני אדם לשמר במסויפות. שאני תמן בסיאה איזוב וקורנית, דיכול הוא לומר לו לשומר, הרי כל העולם כולו לפניך. שהרי אלו גדלים הפקר בכל מקום . ברם הכא בתאנים מסוייפות, יכול לאמר לו. כלכלה אחת היא, ואני משמרה לבעל מלאכתי. תני °רבי יוסי ברבי יהודא רבי יוסי בר יהודה. הנובלות הנמכרות עם התמרים, הרי אילו חייבות. מה הכוונה שנמכרות עם התמרים ? שתי קופות אחת תמרים רגילות ואחת נובלות זו בצד זו, או אפילו שתי קופות זו על גב זו? לא שנייה. היא זו בצד זו, והיא זו על גב זו _{אם הנובלות בארגז נפרד הרי הם פטורות}. אלא כי אנן קיימין, במעורבות. כשהטילו _{הנובלות} שאור או ^א_יכשלא הטילו שאור? רבי מנא רבי מנא° אמר, כשהטילו שאור אנן קיימין. אם כשהטילו שאור, אפילו בפני עצמן יהו חייבות שהרי באו לעונת המעשרות דתנן מאמתי הפירות חייבים? התמרים משיטילו שאור? לית יכול. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שבמינים אלו הקלו חכמים , מפני שרוב המינין האילו באין מן ההפקר, לפיכך מנו אותן חכמים ואפילו בודאי טבל פטורים אבל כשערבם הראה שהם חשובים בעניו . רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אמר, ^א_יאכשלא הטילו שאור אנן קיימין _{אבל אם הטילו שאור אפילו בפני עצמן חייבים שלא פטרו נובלות כקלים שבדמאי אלא כשלא ראויים כל כך לאכילה אבל אחר שבשלו הרי הם ככל התמרים וחייבים}. אם כשלא הטילו שאור, אפילו במעורבות יהו פטורין _{שהרי לא הגיעו לעונת המעשרות}? לית יכיל. דאמר °רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי משום אביו. אשכול שביכר בו גרגיר יחידי, כולו חיבור למעשרות _{וכיוון שהם מעורבות אי אפשר להבחין אולי אחד מהם כבר הטיל שאור וחייב על הכל.} רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. רבי זירא רבי זירא° ורבי חילא רבי חילא°. חד אמר כהדין, וחד אמר כהדין. וחכמים אומרים, ^א_יבלא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא, בין אם הנובלות לבד, בין אם הם מעורבות עם התמרים. אילו שהטילו שאור חייבות. ושלא הטילו שאור פטורות. תנן, והגופנין והנצפה. וביהודא האוג וחומץ והכוסבר. הגופנן, זה שמירה. האם הגופנן והניצפה פטור מן הדמאי בין בגליל ובין ביהודה, או שאלו פטורים רק בגליל וכנגדן האוג, וחומץ, והכוסבר, פטורים רק ביהודה? מן מה דמתלין לה מתל בגלילא. שומרה, שמר מרה. מאן מתל לך עם תבלייא _{מי החשיב אותך עם התבלינים?} הדא אמרה, בגליל פטור, וביהודא חייב. כוסברה זה כוסברתה. האם פטור בין ביהודא בין בגליל, או רק ביהודה? מן מה דמתלין לה מתל בדרומא. כוסברה כוסברתה. מן מתליך עם תבלייא? _{מי החשיב אותך עם התבלינים?} הדא אמרה, בגליל חייבת, וביהודה פטורה. תניא, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מן המעשרות. שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים, ולא היה מחמיץ. והיו מביאין חומץ מן התמד. ועכשיו שהיין מחמיץ, חייב. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? דתנינן תמן. ^א_יגהמתמד ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור. ו°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי מחייב. והכא הוא אמר הכין שכשהיו מביאין חומץ מן התמד, היה החומץ פטור? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. בראשונה היו ענבים מרובות ולא היו חרצנים חשובות, והיו כהפקר. ולכן חומץ הבא מהם פטור . ועכשיו שאין ענבים מרובות, חרצנים חשובות ולכן חייב. אמר רב הונא רב הונא° רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. לית הדא דאמרינן פליגי האם מה שאמרנו לא חולק על רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°? _{שהרי מוכח שהסיבה שחומץ ביהודה פטור, זה משום שהם הפקר. כשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן°.} תנן, כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה. קא סלקא דעתין שרימי שיקמונה חייבים אף במקום אחר . וירבו כל הרימין הנמצאים באותו מקום על רימי שקמונה ויהיו פטורין? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . תיפתר במקום כשיקמונה שהוא מקום שרוב משמרין אותם. רבי יוסי ברבי רבי יוסי ברבי° בעי. ואין כל העולם לפניו? וירבו כל הרימין שבעולם על רימי אותו המקום _{אף בשקמונה}, ויהיו פטורים דבטלא דעתם אצל כל אדם?

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה ב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ב עמוד ב] מתני’: ^א_ידהדמאי. אין לו חומש ^א_טוואין לו ביעור, ^א_טזונאכל לאונן, ^א_יזונכנס לירושלים, ויוצא ^א_יחומאבדין את מיעוטו בדרכים, ^א_יטונותנו לעם הארץ, ואוכל כנגדו, ^א_כומחלל אותו כסף על כסף, ונחושת על נחושת, כסף על נחושת, ונחושת על פירות, ויחזור ויפדה את הפירות, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_כאיעלו הפירות ויאכלו בירושלים:

גמ’: תנן, הדמאי. אין לו חומש ואין לו ביעור. ולא ^א_כב°יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול כבר העביר הודיית מעשר? _{הגמרא חשבה ש°יוחנן כהן גדול יוחנן כהן גדול ביטל את כל דין ביעור.} העבירן שלא יתוודו, הא לבער צריך לבער. ובטבל ודאי , אבל בדמאי אין צריך לבער. תני, מעשר שני של דמאי נאכל באנינה, ואינו נאכל בטומאה. מה בין אנינה מה בין טומאה? אמר רב נחמן רב נחמן° . טומאה מצויה, אנינה אינה מצויה. גזרו על דבר שהוא מצוי, ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אפילו כספק טבל לא עשו אותו. דאילו בספק טבל טבול למעשר שני. שהוא ספק אם ניתקן ספק לא ניתקן, שמא אינו אסור לאונן? ברם הכא מותר לאונן. תנן, הדמאי אין לו חומש. תמן תנינן. חמשה חומשין הם, האוכל תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי. והחלה והבכורים . והכא את אמר הכן _{שלדמאי אין חומש} ? אמר רבי זירא רבי זירא° . תמן דתנינין שיש לו חומש, בתרומת מעשר של דמאי. ברם מה שאמרה המשנה כאן שאין לו חומש, במעשר שני של דמאי. קרן, שמעכבת במעשר שני של תורה, גזרו בה גם בדמאי. חומש, שאינו מעכב בשל תורה, לא גזרו בו בדמאי . אמר רבי אימי רבי אמי° . במשנה נאמר שלכל דמאי אין חומש לא רק למעשר שני של דמאי, ואין המשנה הזאת יוצאת ידי תרומת מעשר של דמאי. שאף בתרומה של דמאי פטור מחומש . מאי כדון _{איך נסביר את הסתירה בין המשניות} ? תמן °רבי מאיר רבי מאיר _{שסובר שעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה.} ברם הכא, רבנן. רבי זירא רבי זירא° אמר בשם רבנן. ^א_כגבדין היה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש. ולמה אמרו שיפריש? מפני גדירה. שאם את אומר לו שלא יפריש, אף הוא אינו נוהג בה בקדושה. בדין היה מעשר שני של דמאי, שיפריש עליו חומש. ^א_כדולמה אמרו שלא יפריש? מפני גדירו. שאם את אומר לו שיפריש חומש בנוסף למעשר , אף

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 א_ט מיי' פ"ב מהל' תרומות הלכה ב':

10 א_י מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':

11 א_יא מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':

12 א_יב מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה א':

13 א_יג מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ז':
[ע"ב]
14 א_יד מיי' פ"ה מהל' מעשר שני הלכה ד' , סמ"ג עשין קלו :

15 א_טו מיי' פי"א מהל' מעשר שני הלכה ח' , סמ"ג עשין קלח :

16 א_טז מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה ח' , סמ"ג לאוין רנט :

17 א_יז מיי' פ"ב מהל' מעשר שני הלכה ט' , מיי' פ ב' מהל' מעשר שני הלכה י"א, סמ"ג עשין קלו :

18 א_יח סמ"ג לאוין רנט :

19 א_יט מיי' פ"ג מהל' מעשר שני הלכה ח' , סמ"ג עשין קלו :

20 א_כ מיי' פ"ד מהל' מעשר שני הלכה ח' , סמ"ג עשין קלו :

21 א_כא מיי' פ"ד מהל' מעשר שני הלכה ח' , סמ"ג עשין קלו :

22 א_כב מיי' פי"א מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה י"ג:

23 א_כג מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה ד' , סמ"ג לאוין רנח :

24 א_כד מיי' פ"ה מהל' מעשר שני הלכה ד' , סמ"ג עשין קלו :

-----------------------------------דף ג

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ג עמוד א] הוא אינו מפריש כל עיקר. תנן, ומאבדין את מיעוטו בדרכים . רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. לפי הדעה שמה שנאמר במשנה דמאי מאבדין את מיעוטו בדרכים הכוונה גם לתרומת מעשר של דמאי. למה לי דמאי אפילו בתרומת מעשר של טבל ודאי הכהן צריך לבא לגורן. ואם לא בא הכהן, לא הטריחו את בעל הבית להביאם לעיר ולחפש כהן אלא מניחם להאבד במקומם . למה לי מיעוט, אפילו הרבה? ולא כן תני, ^א_כהאין מביאין תרומה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר ליישוב. אלא אם כן היתה במקום שחיה גוררתה. שכיוון שההפסד מוכח ויש בזיון קדשים , מביאה ונוטל דמים מן השבט. ולמה אינו חייב להביאם לעיר ולחפש את בעליה, וכי אינו מצוה להשיב אבידה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט שאין בו טירחה . ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה שיש בו טירחה. ודווקא בודאי . אבל לא בדמאי, שבדמאי אפילו בדבר מועט שאין בו טירחה לא חייבו אותו, ואינו מצוה להשיב אבידה דתנינן, ומאבדין את מיעוטו בדרכים. לפי הדעה שמה שנאמר במשנה דמאי הכוונה למעשר שני של דמאי. האם עד כדון, מה שאמרה המשנה שבמעשר שני מאבד מיעוטו בדרכים, זה דווקא כשאין בידו מעות לפדותם. או אפילו אם היה בידו מעות לא חייבו אותו לפדות ויכול לאבדם בדרכים? רבי ניחומי בריה רבי חייא בר אבא רבי ניחומי בריה רבי חייא בר אבא° אמר, אבא היו לו מעות בדיסקיא  איתו בתיק, ולא היה מחללו. אתיא דרבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° שאמר שאביו היה מאבד מעשר שני של דמאי אף שהיה לו כסף , כרבי זירא רבי זירא° שאמר שהמשנה מדברת במעשר שני של דמאי ולא בתרומת מעשר . ודרבי אילא דרבי אילא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ג עמוד ב] כרבי אמי רבי אמי° שהעמיד את המשנה שלנו שאמרה שמאבדים את מיעוטו בדרכים, בתרומת מעשר של דמאי. לפי הדעה שהמשנה מדברת על מעשר שני של דמאי. דווקא מעט התירו לאבד אבל לא הרבה. וכמה הוא מעט? מצאנו מחלוקת גבי איבוד אוכלין . דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי. פחות משיעור אוכל _כביצה, מותר לאבדו בפרוס. אבל בשלם, עד גרוגרות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשם רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק°. בשלם עד כגרוגרות. בפרוס אפילו כמה מותר. רבי מנא רבי מנא° אמר, בדא פליגין. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי. פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס, אבל בשלם עד גרוגרות. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בשם רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק°, ^א_כובין בפרוס בין בשלם עד גרוגרות. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° בעי. מהו להפריש כל שהוא ולאבד. ושוב להפריש ולאבד עד שיאבד את כולו? תנן , ונותנו לעם הארץ ויאכל כנגדו בדמאי. הא בודאי, לא. ^א_כזשאין מוסרין ודאי לעם הארץ:

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כחהלוקח לזרע, ולבהמה, קמח לעורות, ושמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי. ^א_כטמן הכזיב ולהלן, פטור מן הדמאי. ^א_לחלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, שירי המנחות, פטורין מן הדמאי. ושמן ערב, °בית שמאי בית שמאי מחייבין. ^א_לאו°בית הלל בית הלל פוטרין:

גמ’: תנן התם. גידולי תרומה תרומה, וגידולי גידולין חולין. ותני עלה, במה דברים אמורים? בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אף גידולי גידולין אסורים. אבל בדמאי . מכיון שלקחו לזרע, לא שנייא. היא דבר שזרעו כלה, היא דבר שאין זרעו כלה, פטור. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ותני כן. לקחן לזרע, וחישב עליהן לאכילה. באין במחשבה. _{באין לידי חיוב במחשבה זו וחייב לעשרן דמאי.} לקחן לאכילה וחשב עליהן לזרע, לא הכל ממנו. שכבר נתחייבו במחשבה ראשונה. משמע שאם לקחן מראש לזריעה, פטור מלעשר . תני, ^א_לבאין זורעין טבל, ואין מחפין טבל. ואין עושין עם העובד כוכבים ומזלות בטבל. טבל ששכח וזרעו, פטור שכבר אבד. ^א_לגבדבר שאין דרכו להתלקט. אבל בדבר שדרכו להתלקט, קונסין אותו שילקט אותו. בלא צמח. אבל אם צמח, נעשה כדבר שאין דרכו להתלקט: רבי יוחנן רבי יוחנן° כד הוה אכיל אפילו קופד  בשר אפילו ביעה  ביצה הוה מתקן. אמרו לו תלמידיו. לא כן אילפן רבי  לימדתנו רבינו, עשר תעשר את כל תבואת זרעך. שרק דבר שגידולו מן הארץ חייב בתרומות ומעשרות, ולמה אתה מעשר בשר וביצה _{שבישלן עם הארץ עם ירקות?} והוא חשש למשקין שיש בהן. רבי ירמיה רבי ירמיה° שלח לרבי זעירא רבי זעירא° חדא מסאנא  טנא דתאנים דלא מתקנא. והוה רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר, מה רבי זעירא רבי זעירא° מיכול דלא מתקנא? ודאי יעשרם. והוה רבי זעירא רבי זעירא° סבר מימר, מה אפשר דרבי ירמיה רבי ירמיה° משלחה לי מילא דלא מתקנא? ודאי כבר עישרן. בין דין לדין איתאכלת טבל. למחר קם עימיה. אמר לו, ההוא מסנאתא דשלחת לי אתמול מתקנא הוה? אמר לו. אמרית, מה רבי זעירא רבי זעירא° מיכל מילא דלא מתקנה? אמר לו, אוף אנא אמרית כן, מה רבי ירמיה רבי ירמיה° משלח לי מילא דלאו מתקנה? אמר רבי אבא בר זבינא רבי אבא בר זבינא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. אין הוון קדמאי  אם הראשונים בני מלאכים, אנן בני נש  אנו כבני אדם. ואין הוון בני נש, אנן חמרין. אמר רבי מנא רבי מנא°. בההיא שעתא אמרין, אפי' לחמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר לא אידמינן. חמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר גנבונה לסטיי בליליא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

25 א_כה מיי' פי"ב מהל' תרומות הלכה י"ז:
[ע"ב]
26 א_כו מיי' פ"ג מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ט':

27 א_כז מיי' פ"ג מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ט':

28 א_כח מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ד , , סמ"ג עשין קלה :

29 א_כט מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ג':

30 א_ל מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ד:

31 א_לא מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ט"ז:

32 א_לב מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ג':

33 א_לג מיי' פ"ו מהל' מעשר הלכה ו':

-----------------------------------דף ד

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ד עמוד א] עבדת טמורה גבן  הסתירו אותה אצלם תלתא יומין ולא טעמא כלום. בתר תלתא יומין, איתמלכן מחזרתה למרה  החליטו להחזיר אותה לבעלים שלה. אמרין, נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי  אמרו נשלח אותה לבעלים שלה שלא תמות אצלנו ותסריח מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה  הוציאו אותה הלכה ונעמדה על פתח החצר של בעליה. שריית מנהקא  התחילה לנעור. אמר לון, פתחין להדא עלובתא  תפתחו לאותה עלובה דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום. פתחין לה ועלת לה. אמר לון, יהבון לה כלום למיכל ותיכל. יהבין קומה  נתנו לפניה שערין, ולא בעית מיכל  ולא רצתה לאכול. אמרו ליה, רבי, לא בעית מיכל. אמר לון, מתקנין אינון? אמרו ליה, אין. אמר לון, וארימתון דמיין  תיקנתם אף את הדמאי? אמרו ליה, ולא כן אילפן רבי, הלוקח לזרע, לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר לון. מה נעביד להדא עלבתא, דהיא מחמר על גרמה סגין היא מחמירה על עצמה הרבה. וארימון דמיין ואכלת  תיקנו את הדמאי ואכלה: תרין מסכינין  שני עניים אפקדון תרין סאין דשערין גבי °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר. זרעון וחצדון  זרע אותם וקצר. כד אעלון בעין מיסב שעריהון  כשבאו וביקשו את השעורים שלהם, אמר לון. אייתון גמליא וחמריא וסבון שעריכון  תביאו גמלים וחמורים וקחו את השעורים שלכם: °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר אזל לחד אתר. אתון לגביה אמרו ליה, עכבריא אכל עיבורן  תבואה. גזר עליהן וצמתון  התאספו כל העכברים שרון מצפצפין. אמר לון, ידעין אתון מה אינון אמרין? אמרו ליה לא. אמר לון, אמרו דלא מתקנה  שאינכם מפרישים תרומות ומעשרות. אמרו ליה, עורבן  תהיה ערב שאנו מתחיבים לעשר. וערבון ולא אנכון  ויותר לא נשכו את התבואה: מרגלית מן דמלכא סרקיא  ישמעאל נפלת ובלעת חד עכבר. אתא לגבי °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר. אמר לו, מה אנא חבר? אמר לו, לשמך טבא אתית. גזר עליהון וצמתון  התאספו. חמא חד מגבע ואתא ראה אחד שיש לו גיבנת. אמר, גבי ההן ניהו. וגזר עלוי ופלטה. °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר אזל לחד אתר. אתון לגביה אמרו ליה. לית מבוען _המעין מספק לן. אמר לון, דילמא לא אתון מתקנן  אינכם מפרישים תרומות ומעשרות? אמרו ליה, עורבן תהיה ערב שאנו מתחיבים לעשר. וערבון ומספק להון. °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר הוה אזל לבית וועד. הוה נחל גיניי גביר. אמר לו גיניי, מה את מנע לי מן בית וועדא. ופליג קומוי  נחצה לפניו ועבר. אמר לו תלמידיו יכלין אנן עברין? אמר לון. מאן דידע בנפשיה דלא אקיל  ביזה לבר נש מן ישראל מן יומוי, יעבור ולא מנכה לא יפגע. רבי בעי משרי שמיטתא  רבי רצה להתיר את השמיטה. מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול. דסבירא ליה דשביעית בזמן הזה מדרבנן . סלק °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר לגביה. אמר לו, מה עיבוריה עבידין?  איך התבואה השנה ורצה לרמוז לו שצריך לבטל את השמיטה לפי שגידולי השישית לא עלו יפה ולא יהיה לעניים מה לאכול בשמיטה. אמר לו עולשין יפות _{ואף שהם מאכל בהמה יכולים העניים לאכלם בשעת הדחק.} חזר ושאל מה עיבוריא עבידין  איך התבואה השנה? אמר לו עולשין יפות. וידע °רבי רבי יהודה הנשיא דלית הוא מסכמה עמיה  שאין הוא מסכים עימו. אמר לו, משגח רבי למיכל עימי ציבחר  האם תסכים לאכול עימי מעט, בטל יומא דין  בצהרי יום זה? אמר לו אין. מי נחית  כשהגיע, חמא מולוותא דרבי קיימין ראה את הפרדות של רבי עומדות. אמר, כל אילון יהודאי זנין כל אלו יהודים מאכילים?. מלאך המוות בביתו ואני אוכל אצלו? אפשר דלא חמי סבר אפוי מן כדון יותר לא יראה את פני. אזלין  הלכו ואמרון ל°רבי רבי יהודה הנשיא. שלח °רבי רבי יהודה הנשיא בעי מפייסתיה רצה לפייס אותו. מטון בי גבי קרתי  הגיעו אליו כשהיה בכפר שלו. אמר, בני קרתי קורבין לי  בני כפרי התקרבו אלי. ונחתו בני קרתתיה ואקפון עלוי  ירדו בני כפרו והקיפו אותו אמרו להון רבי בעי מפייסתיה אמרו להם רבי רוצה לפייס אותו. שבקוניה ואזול לון  עזבו אותו והלכו להם. אמר, בני דידי קורבין לי  בני שלי התקרבו אלי. נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי  ירדה אש מהשמים והקיפה אותו. אזלון  הלכו ואמרון ל°רבי רבי יהודה הנשיא. אמר, הואיל ולא זכינן נישבע מיניה  להנות ממנו בעלמא הדין  בעולם הזה. ניזכי נישבע מיניה  להנות ממנו בעלמא דאתא  בעולם הבא: אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° . מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים. פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא, ושטפה נהר. והוון כל עמא עללין לגביה  ונכנסו כולם אליו בעיין מנחמתיה  ביקשו לנחמו, ולא קביל עלוי מתנחמה ולא קיבל ניחומים. עאל נכנס °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר לגביה  אליו. בעי מנחמתיה  ביקש לנחמו, ולא קביל עלוי מתנחמה  ולא קיבל ניחומים. אמר לון, דין הוא חסידכון  זה החסיד שלכם? אמרו ליה, רבי. כך וכך היה עושה, כך וכך אירעין  קרה לו. אמר, אפשר שהיה מכבד את בוראו במים, והוא מקפחו במים? מיד נפל קול הברה בעיר דבאת בתו של אותו האיש. אית דאמרי בסיכתא איתערית  נאחזה ביתד ועלתה. ואית דאמרי, מלאך ירד בדמות °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר והצילה. °רבי חנינה בן דוסא רבי חנינא בן דוסא הוה יתיב אכול י שב לאכול בלילא שבת. פחת פתורא קומוי  נשבר השולחן ונפל מלפניו. אמר לה לאשתו , מהו כן? אמר לו, תבלין שאלתי משכינתי ולא עשרתיו. והזכיר תיניין _{שהיה רגיל להתנות מערב שבת שאם יצטרך יוכל לעשר,} ועלה השולחן מאיליו. °רבי טרפון רבי טרפון הוה יתיב אכול  ישב לאכול ונפיל פיתותא  נפל הלחם מיניה. אמר לאשתו מהו כן? אמר לו, קורדם שאלתי ועשיתי על גבו טהרות. תנן התם. °רבי רבי יהודה הנשיא מתיר לתת יין _תרומה למורייס _{ציר של דגים} מפני שהוא משביחו _{דטעם היין ניכר ברוטב ולא מפסיד את התרומה} °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אוסר, שאינו בא אלא להעביר את הזוהמא. תני, יין למורייס _{ציר של דגים} ויין לאלונטית _{תערובת של יין שמן אפרסמון ומים,} קטניות לעשותן טחינין _{שם מאכל,} חייבים בדמאי, ואין צורך לומר בודאי. הן עצמן, _{אם קנה מוריס או אלונטית מעם הארץ,} פטורין מן הדמאי. מה אנן קיימים? אין כ°רבי רבי יהודה הנשיא _{שהתיר לתת יין מעשר שני למוריס כיוון שהמוריס משביח וטעם היין ניכר} אפילו בדמאי יהיו חייבין שהרי טעם היין ניכר לשבח. אין כ °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון _{שאסר לתת יין למוריס לפי שהיין נפסד,} אפילו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ד עמוד ב] בודאי טבל יהון פטורים, שכבר בטל טעמו. אלא כ°רבי רבי יהודה הנשיא. דאנן אמרין שזה אחד מהקלין שהקילו בדמאי שיהיה פטור בתערובת . ^א_לדיין לקילור _{רטיה לעין,} קמח לעשותה מלוגמה _{רטיה למכה.} חייבים בודאי ופטורים בדמאי. והן עצמן _{אם קנה קילור או מלוגמה מעם הארץ} פטורים מן הודאי. הכא בקילור את אמר פטורים אף מן הודאי. והכא במוריס ואלונטית את אמר פטורים מן הדמאי, הא בודאי טבל חייבין? כאן במוריס ואלונטית שעומדים לאכילה , על גב גופו הוא בטל כשאוכלו. וכיוון שנהנה מאכילת התערובת חייב לעשר בטבל ודאי, ובדמאי הקלו . וכאן בקילור , כיון  מיד שהוא נותנו על הרטיה הוא בטל. והתני קילור של עבודה זרה אסור בהנייה? שנייא היא דכתיב, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם _{בעבודה זרה יש איסור הנאה בטבל אין איסור הנאה} מה בינן לשמרים של עבודת כוכבים ומזלות? אלו שמרים של עבודת כוכבים ומזלות, ^א_להשמא אינן אסורים בהנייה? ואפילו הכי שמרים שיבשו, אין בהם משום הניית עבודה זרה. והרי היין יבש בקילור ולמה נאסר? _{נשאר בשאלה:} תנן, מכזיב ולהלן ^א_לופטור מן הדמאי: כזיב עצמה מה היא? תני כזיב עצמה פטורה מן הדמאי: תנן, ^א_לזהלוקח מן החמרת  שיירה בצור, ומן המגורות  מחסנים בצידן, חייב. שחזקתן מארץ ישראל הן באים . הא מן המגורות מחסנים בצור, ומן החמרת בצידן, פטור _{שרוב התבואה לצור הייתה מגיעה דרך אניות מארצות אחרות, ורוב השירות לצידון באו מלבנון ורוב התבואה באניות מישראל} ^א_לחמחמר יחידי בצור פטור. _{שלא מצוי שיובילו תבואה מארץ ישראל רק בחמור אחד ולכן חזקתו שהביא מהשדות של צור.} חמרת שנכנס לצור דרך כזיב מהו? אתי חמי  בא וראה. אילו עמדה לה בכזיב, פטורה. עכשיו שנכנסה לצור חייבת? תנן, חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, ושירי המנחות, פטורין מן הדמאי . מאי טעמא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^א_לטבשעה שגזרו על הדמאי, לא גזרו על דברים הללו לפי שאינם מצויים . רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° אמר, מפני שאימת קדשים עליו, ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן. תנן, וחלת עם הארץ. על דעתיה דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה°, בחלת עם הארץ היא מתניתא. אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה, לא נפטר מן הדמאי . על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, היא הדא היא הדא ובכל חלת דמאי פטור, שלא גזרו על חלה דמאי. תנן , והמדומע. על דעתיה דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה°, בפירות שנדמעו _{תרומה התערבה בחולין} אצל עם הארץ היא מתניתא. אבל חבר שלקח פירות מעם הארץ ונדמעו, לא. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, היא הדא היא הדא ובכל מדומע פטור, שלא גזרו על מדומע .

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

34 א_לד מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ד:

35 א_לה מיי' פי"א מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ד , טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף י"א:

36 א_לו מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ג':

37 א_לז מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ז':

38 א_לח מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ו':

39 א_לט מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ג':

-----------------------------------דף ה

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ה עמוד א] מאי נפק מביניהן איזה הבדל הלכתי נוסף יוצא מהמחלוקת שלהם? סאה עולה מתוך מאה. שאם נפלה סאה תרומה למאה חולין של עם הארץ והעלה אחד ונתן לכהן מפני גזל השבט. אם הלך ישראל וקנה את אותן מאה מעם הארץ, על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, חייבת. שאחר שהעלה אחד ממאה הרי הם כשאר דמאי וחייב . על דעתיה דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה°, פטורה, דמכיוון שאימת קדשים עליו. מסתמא הוא תיקן את כל המדומע והפריש עליהם מעשרות ממקום אחר, קדם שהעלה אחד ממאה כדי לתת לכהן דבר מתוקן . תני, וכולן _{כל השנוים במשנתנו חלת עם הארץ, והמדומע, והלקוח בכסף מעשר, ושירי המנחות. אף שמצד הדין הם פטורים} שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם _{שהפריש בכל זאת,} ^א_ממה שעשה עשוי. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° ניחא. על דעתיה דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה° _{שסובר שאימת קדשים על עם הארץ והוא כבר הפריש,} מתוקנין הן ואת אמרת הכן _{והרי הוא הפריש מדבר שפטור, ולמה שיהיה למה שהפריש שם מעשרות?} תיקנו שאם קרא שם מה שעשה עשוי , מפני אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו. תני נמי הכי, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי, מפני אחד שאינו מתקן. תנן, הלקוח בכסף מעשר, פטור מן הדמאי . רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°. עד כדון, בכסף מעשר של ודאי שאני אומר אימת קדשים על עם הארץ וודאי תקנם. אבל האם הדין הזה נאמר אפילו בלקוח בכסף מעשר שני של דמאי או שבכסף מעשר של דמאי אין אימת קדשים עליו לפי שהוא מחזיק אותם ככסף חולין? תני, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , חוץ משירי מנחות. דכיון שהם קדשי מזבח והכהן זוכה משולחן גבוה ואינם שלו, לכן אם קרא לשיירי המנחה שם תרומה, לא עשה כלום. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, אף בשאר יש אחד שהוא במחלוקת _{הכוונה למעשר שני.} רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. היידו  איזה מחלוקת? דמה אנן קיימין? אם הכוונה למחלוקת בין °רבי מאיר רבי מאיר ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי . אין כ°רבי מאיר רבי מאיר שסובר שמעשר שני ממון גבוה , היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם לא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי שסובר שמעשר שני זה ממון בעלים, ולכן מה שעשה עשוי, אף בשיירי מנחות צריך להיות מה שעשה עשוי שאף הם ממון בעלים לשיטתו, ולמה אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? אמר רבי מנא רבי מנא°. אזלית  הלכתי לקסרין, ושמעית חזקיה חזקיה בן רבי חייא° יתיב ומתני. ^א_מאהמקדש בחלקו בקדשי קדשים או בקדשים קלים, אינה מקודשת, דממון גבוה הוא. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, דברי הכל היא. שרק במעשר שני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חולק, אבל בקדשי מזבח אף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה דכהנים משלחן גבוה כזכו . רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, במחלוקת. של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אף בקדשי מזבח אחר שהכהן זוכה בהם הרי הם ממונו. ואמרית לחזקיה חזקיה בן רבי חייא°, מי מאן  ממי שמעת הדא מילתא  דבר זה? ואמר לי, מן רבי ירמיה רבי ירמיה°. ואמרית, יאות זה נכון _{כי עכשיו הכל מתברר.} רבי ירמיה רבי ירמיה°, דהוא שמע הדא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° דאמר, המקדש בחלקו בבשר קדשים אינה מקודשת דברי הכל היא, שאף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה שכהנים בקדשי מזבח משולחן גבוה כזכו. הוא דאמר שבשיירי המנחות לדעת כולם לא עשה כלום. ורק הלקוח בכסף מעשר שני במחלוקת. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דלא שמיע ליה הא דאמר  את מה שאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הוא דאמר היידה מחלוקת הוא ששאל איזה מחלוקת?, שהרי אין כ°רבי מאיר רבי מאיר , היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם הדין צריך להיות שלא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי, בין בשירי המנחות בין במעשר שני הדין צריך להיות שמה שעשה עשוי. ולמה אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? תנן, ושמן ערב, °בית שמאי בית שמאי מחייבין ו°בית הלל בית הלל פוטרין . תני, אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי . לא פטרו °בית הלל בית הלל מן הדמאי , אלא שמן של פלייטון בלבד, שאינו עשוי אלא לריח . אחרים אומרים בשם °רבי נתן רבי נתן. מחייבין היו °בית הלל בית הלל, בשמן וורד שהוא לסיכה, וסיכה כשתיה. מאי שמן ורד? ווירדינון:

ירושלמי דמאי, פרק א, הלכה ד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ה עמוד ב] מתני’: הדמאי. ^א_מבמערבין בו, ומשתתפים בו, ^א_מגמברכין עליו, ומזמנים עליו, ^א_מדומפרישין אותו ערום ^א_מהובין השמשות. ^א_מוואם הקדים מעשר שני לראשון, אין בכך כלום. ^א_מזשמן שהגרדי סך באצבעותיו, חייב בדמאי. ושהסורק נותן בצמר, פטור מן הדמאי:

גמ’: מפרישין אותו ערום, לפי שאינו טעון ברכה: ובין השמשות. כהדא דתנינן, ספק חשיכה ספק לא חשיכה מעשרין את הדמאי: תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול, מחללין מעשר שני של דמאי במרחץ לפי ^א_מחשאינו טעון ברכה. הא ^א_מטודאי, טעון ברכה. רבי מנא רבי מנא° בעי  שאל קומי °רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי. ^א_נכיצד הוא מברך? אמר לו, אם היו פירות, על פדיון מעשר שני. אם היו מעות, על חילול מעשר שני. תנן, אם הקדים שני לראשון אין בכך כלום. בשעבר  בדיעבד, הא בתחילה, לא. רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^א_נאמותר להקדים שני לראשון בדמאי אפילו לכתחילה. רבי יעקב בר אחא בר אידי רבי יעקב בר אחא בר אידי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, לא יעשה. ואם עשה, מה שעשה עשוי. מהו ליקבע שני במקום ראשון? _{כגון שאמר מעשר שני בצפונו ופדוי על מטבע שיש לי, וחזר ואמר מעשר ראשון בצפונו. ויש מקום לאמר שזה אפשרי כיוון שאותו מעשר שני, טבול למעשר ראשון. שהרי היה צריך להפריש מעשר ראשון ורק אחר כך מעשר שני. וכל הקדם לחבירו, חבירו מתחייב בו. כך שאחרי שיפדה את המעשר, אין הוא חולין גמורים אלא חולין הטבולין למעשר ראשון.} רבי יוסי בן שאול רבי יוסי בן שאול° אייתי ליה אריסיה פירי  הביא לו אריסו פירות. אמר לו, צא וקבע מקום למעשר שני _{אמור מעשר שני בצפונו ופדה אותו. אחר כך נזכר שלא הפריש עדין מעשר ראשון} וחזר ואמר ליה, צא וקבע מקום למעשר ראשון. ולמה לא חשש לומר לאריס לקבוע מעשר ראשון במקום אחר ולא חש שמא קבע שני במקום ראשון? הדא אמרה  זה אומר, שמותר לקבע שני במקום ראשון.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

40 א_מ מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ט:

41 א_מא מיי' פ"ה מהל' אישות הלכה ה':
[ע"ב]
42 א_מב מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה ט"ו , סמ"ג עשין א :

43 א_מג מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה כ' , סמ"ג עשין כז :

44 א_מד מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ד' , סמ"ג עשין קלה :

45 א_מה מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה ט"ו , טור ושו"ע או"ח סי' רס"א סעיף א':

46 א_מו מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ו' , סמ"ג עשין קלה :

47 א_מז מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ט"ז , סמ"ג עשין קלה :

48 א_מח מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ד':

49 א_מט מיי' פ"א מהל' מעשר הלכה ט"ז:

50 א_נ מיי' פ ד' מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ג':

51 א_נא מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ו':

-----------------------------------דף ו

ירושלמי מאיר מסכת דמאי דף ו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף ו עמוד א] אמר עולא בר ישמעאל עולא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^א_נבפוטר אדם את טבלו בסאה אחת של טבל בדמאי. כיצד הוא עושה? נוטל סאה אחת של טבל, ועושה אותה שני. ופודה אותה. וחוזר ועושה אותה מעשר ראשון וחוזר ועושה אותה תרומת מעשר למקום אחר. נחת  ירד עולא עולא° לתמן _לבבל, ואמרה בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. וחברון עלוי  התנפלו עליו. התיב  הקשה לו רב ששת רב ששת°. והא מתניתא פליגא. דתנן, ^א_נגהיו לפניו שתי כלכלות של טבל. ואמר מעשרות של כלכלה זו יהיו בזו ושל זו בזו, הכלכלה הראשונה מעושרת, אבל השנייה אינה מעושרת וצריך להפריש ממנה מעשרות על שתיהן. כי מיד שאמר של זו בזו, נתקנה הראשונה ושוב אינו יכול להפריש ממנה, כי אין מפרישים מן הפטור על החיוב. ותני עלה, כיצד הוא עושה? נוטל מן השניה שני תאנים _{הגמרא הבינה שהכוונה לתרומה גדולה,} ושני עישורים אחד למעשר ראשון ואחד לשני , ונוטל עישורו של עישור לתרומת מעשר. ואם כדברי רבי יוחנן רבי יוחנן°, למה צריך ליטול שני עישורים? יטול רק מעשר אחד ויעשה אותו מעשר שני, ויפדה אותו. ויחזור ויעשה אותו מעשר ראשון. ויחזור ויעשה אותו תרומת מעשר? _{עונה הגמרא} מזה שהמשנה אמרה שנוטל שני תאנים לצורך תרומה גדולה, משמע שמדובר בטבל ודאי. שהרי בדמאי לא חייבו להפריש תרומה גדולה. ורבי יוחנן רבי יוחנן° לא אמר אלא בדמאי. אמר רבי מנא רבי מנא°. חייבים לאמר שגם כאן מדובר בדמאי. שהרי הבריתא אומרת שבתחילה מפריש מעשר ראשון ושני עבור הראשונה, ואחר כך מעשר ראשון ושני עבור השניה. והרי כשנוטל מעשר שני מהכלכלה השניה על הראשונה, הרי עדין לא הפריש ממנה מעשר ראשון על עצמה . ואין שני של הראשונה שנטל מהשניה , טבול לראשון שבשניה? ואחר שהפריש מעשר שני עבור השניה צריך לחזור ולהפריש חלק מעשר ראשון שנמצא במעשר שני שהפריש עבור הראשונה. נמצא שהפריש מעשר שני קדם שהפריש מעשר ראשון ואם המשנה מתירה להפריש מעשר שני לפני מעשר ראשון בודאי שהמשנה מדברת בדמאי _{ושני התאנים שאמרה המשנה שצריך להפריש, אינם לצורך תרומה גדולה, אלא לתרומת מעשר.} , וקשה על רבי יוחנן רבי יוחנן° . אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° , מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שני שנתקן לפני מעשר ראשון את חוזר ועושה אותו ראשון. מדובר בכרי אחד שהוא טבול למעשר ראשון ולשני. והתירו בדמאי שיקרא שם למעשר שני, ויפדה אותו, ויחזור ויקרא שם למעשר ראשון באותו מקום. ברם הכא בשני כלכלות, כשאמר מעשרות זו בזו, כל המעשרות חלים כאחד. ולא שיך להחיל מעשר ראשון במקום של מעשר שני. ומה שמפריש אחר כך, זה רק לממש את מה שאמר בתחילה. תנן, שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי. מה שהסורק נותן בצמר, פטור מדמאי. מה בין זה לזה? ^א_נדזה על גב גופו בטל, וכיוון שהגוף נהנה שסיכה כשתיה חייב בדמאי,. וזה על גב צמר הוא בטל:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

52 א_נב מיי' פ"ז מהל' מעשר הלכה ג':

53 א_נג מיי' פ"ז מהל' מעשר הלכה י"א:

54 א_נד מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה ט"ז:
[ע"ב]
תבנית:סןף הדרן עלך פרק הקלין

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת דמאי