ביאור:חסיד - צדיק - חכם
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
כמה פסוקים בתנ"ך משווים בין חכם ( = היודע לשמוע, ללמוד וללמד ) לבין צדיק ( = הנותן לכל אחד את המגיע לו ):
- (משלי יא ל): "פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, וְלֹקֵחַ נְפָשׂוֹת חָכָם": אצל הצדיק, עץ החיים הוא הפרי שלו, שהם הדיבורים (כמו שכתוב "פי צדיק ינוב חכמה") והמעשים (כמו שכתוב "אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו"); אצל החכם, העיקר הוא הלקח - הלימוד שאותו הוא מלמד את הנפשות של תלמידיו ( פירוט ).
- (משלי י יא): "מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק"( פירוט ) לעומת (משלי יג יד): "תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים"- אצל הצדיק, מקור החיים הוא הפה שלו, שממנו ניתן ללמוד כללים ומצוות הקשורים לדיבור; אצל החכם, מקור החיים הוא התורה שהוא מפתח - תורה מקיפה שעוזרת להבין את החיים ולהינצל ממכשולים (ראו מקור חיים ).
- (הושע יד י): "מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"- החכם מבין את דרכי ה', והצדיק הולך בהם ( פירוט ).
על שניהם נאמר שהם מוסיפים לקח:
נראה ש"לֶקַח" הוא לימוד על-מנת לעשות: החכם שומע חכמה ומוסיף לקח על-מנת ללמד אחרים, והצדיק לומד לקח מאחרים ומוסיף מסקנות מעשיות נוספות לעצמו.
פירושים נוספים
[עריכה]בהסטוריה היהודית מקובל להבחין בשני סוגים של מנהיגים - "חסיד" ו"חכם". יוסף אחיטוב, במאמרו "מתחים ותמורות במנהיגות דתית" (הופיע בעמ' 56 בתוך "בין סמכות לאוטונומיה במסורת ישראל", בעריכת זאב ספראי ואבי שגיא, הוצאת הקיבוץ המאוחד) מסביר את המאפיינים העיקריים של כל אחד מהם:
|
"החכם" |
"החסיד" |
|
מיוחסים לו כשרונות אינטלקטואליים טבעיים ומידות של תלמיד-חכם |
מיוחסים לו כוחות על טבעיים, הוא מצטיין בסגולות ובמידות של צדיקוּת |
|
מדגיש את היחס ההגותי כלפי ה' ואת ה"דיסטנס" ממנו |
מדגיש את הקשר הקרוב אל ה', "כבן המתחטא לפני אביו" (תענית יט.) |
|
מדגיש את לימוד התורה |
מדגיש את התפילה |
|
מדגיש את חובת הצייתנות למצוות ה' |
מדגיש את הביטחון בחסד ה' ואמינות הבטחותיו |
|
מציג תביעות כלפי עצמו |
מציג תביעות כלפי ה' |
|
מורה כי 'כל המאריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב, שנאמר (מ שלי יג) "תוחלת ממושכה מחלה לב"' (ב רכות לב:) |
יודע לומר אימתי תפילתו לא שבה ריקם (דוגמה - ר' חנינא בן דוסא) |
|
לא זז כמלוא נימה מאמות המידה ההלכתיות |
מרשה לעצמו לחרוג מן המקובל ולנהוג בפעילויות לא שגרתיות (דוגמה - חוני המעגל) |
|
לומד את המסורות הניסיות כאתגר פרשני |
מתרחשים עבורו מעשי ניסים (דוגמה - אליהו, אלישע) |
|
מקור האמת ומקור הסמכות הוא התורה - הנושאת את דבר ה', ובה מוקד עיסוקם. את ההנחיות הראויות להנהגת היחיד והציבור מפיקים ממנה בלבד, באמצעות כללי פירוש ודרישה מקובלים. אלה מחייבים, בדרך כלל, משא ומתן פתוח ומאמצי שכנוע בדרך הסברא וההסתברות. |
מפעיל טכניקות ייחודיות כדי להתעלות ולהגיע להיכלות - לעולמות עליונים - ולשאוב משם את האמת. חוויותיו הן אישיות, גם בשעה שהוא פועל בחבורה. ההשגות שהוא משיג כתוצאה מן העליות שלו אינן עומדות לא לביקורת ולא להשוואה טקסטואלית כלשהי. |
|
"דוגמאות" : נביאי הכתב בתנ"ך; ראשי הישיבות ופוסקי ההלכה מימי התלמוד ועד ימינו |
"דוגמאות" : נביאי המעשה בתנ"ך; בעלי הנס בתלמוד; המקובלים המעשיים ובעלי השם בימי הביניים; האדמו"רים החסידיים בימינו |
ובתנ"ך:
- החסיד הוא אדם שיש לו קרבה מיוחדת וקשר מיוחד עם ה' - הוא עושה את רצון ה' מעבר לחיוב, וה' נותן לו יחס מיוחד ושומר עליו (ראו חסיד = העושה מעבר לחובתו ).
- והחכם הוא אכן אדם שעיקר עיסוקו בחיים הוא לימוד ורכישת דעת (ראו חכם = היודע לשמוע, ללמוד וללמד ).
אבל בשום מקום בתנ"ך לא נזכרים גם החכם וגם החסיד ביחד, ולכן קשה להשוות ביניהם באופן ישיר. לעומת זאת, קיימים מספר פסוקים שמשווים בין החכם לבין הצדיק, שהוא קרוב לחסיד מבחינה אחת - שניהם שמים דגש על המעשים יותר מאשר על הלימוד.
מכל הפסוקים שבדקנו למעלה ניתן להסיק, שהצדיק נמצא בין החסיד לבין החכם: מצד אחד - הוא שם דגש על מעשים של צדק, ומצד שני הוא גם משקיע זמן בלימוד, שהרי אי אפשר לעשות צדק בלי ללמוד.
פסוקים נוספים על חכם וצדיק
[עריכה]- (קהלת ז טז): "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם"
- משלי כג כד: "גול[גִּיל] יגול[יָגִיל] אֲבִי צַדִּיק, יולד[וְיוֹלֵד] חָכָם וישמח[יִשְׂמַח] בּוֹ"
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-02-14.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/cdiq_xkm