ביאור:חכמה - בינה - דעת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.



בלשון המקרא יש מספר מושגים הקשורים לדעת, לכל אחד מהם יש משמעות ייחודית:

  • חכמה  = הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד - בעיקר בתחום הרוחני (מה טוב ומה רע לעשות).
  • בינה  = הכישרון לחשוב להסיק מסקנות.
  • דעת = היכרות מקרוב, באמצעות החושים.
  • ערמה = הכישרון להטעות ולהיזהר מהטעיות.
  • השכל = הכישרון לבחור נכון ולהצליח - בעיקר בתחום החומרי.
  • מזימה = הכישרון להזיק.
  • תושיה = הכישרון לעזור.

במאמר זה נתמקד בהבדל בין שני המושגים הראשונים - חכמה ותבונה:

  • חכמה היא הכשרון היסודי יותר, הכשרון למצוא לקלוט עובדות מבחוץ, ללמוד מאחרים.
  • תבונה היא כשרון מתקדם יותר, הכשרון להפיק עובדות מבפנים, להסיק מסקנות חדשות מעובדות קיימות.

הנה כמה פסוקים שמדגימים את ההבדל:

איש אוהב חכמה ישמח אביו - שומר תורה בן מבין  

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים משלי א וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-02-01.


תגובות[עריכה]

מאת: עץ

חכמה היא דבר כללי שכולל את הכול לשם כך אמר שלמה המלך החכמה והיא רחוקה ממני, משום שאי אפשר לעטוף את החכמה כולה, והבינה היא חלקים מתוך החכמה לשם כך גם נקראת תבונה, על שם ההבנות שמבנים מתוך החכמה.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/xkma_bina_wdat