ביאור:בבלי סנהדרין דף ד/צופן שמואל הנגיד ופסיקת ההלכה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דעת רבי: דיני ממונות בחמישה[עריכה]
ברייתא[עריכה]
תנו רבנן: דיני ממונות בשלשה, רבי אומר: בחמשה, כדי שיגמר הדין בשלשה.
סוגיה[עריכה]
אטו בתלתא מי לא גמר דינא בתרי?
- הכי קאמר: מפני שגמר דין בשלשה.
אלמא קסבר: תלתא כי כתיבי - בגמר דינא כתיבי.
מגדף בה רבי אבהו: אלא מעתה תהא סנהדרי גדולה צריכה מאה וארבעים ואחד, כדי שיגמר הדין בשבעים ואחד, ותהא סנהדרי קטנה צריכה ארבעים וחמשה כדי שיגמר הדין בשלשה ועשרים! אלא: (במדבר יא) אספה לי שבעים איש אמר רחמנא, משעת אסיפה שבעים. (במדבר לה) ושפטו העדה והצילו העדה נמי, משעת שפיטת העדה. הכי נמי (שמות כב) ונקרב בעל הבית אל האלהים - משעת קריבה שלשה.
- אלא, היינו טעמא דרבי; (שמות כב) אשר ירשיען אלהים - תרי, נאמר אלהים למטה ונאמר אלהים למעלה, מה למטה שנים - אף למעלה שנים, ואין בית דין שקול - מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן חמשה. ביאור:בבלי סנהדרין דף ד#עמוד א ורבנן - ירשיען כתיב.
שיטה[עריכה]
אמר רבי יצחק בר (יוסי) [יוסף] אמר רבי יוחנן: רבי, ורבי יהודה בן רועץ, ובית שמאי, ורבי שמעון, ורבי עקיבא, כולהו סבירא להו: יש אם למקרא.
- רבי - הא דאמרן.
- ורבי יהודה בן רועץ - דתניא: שאלו תלמידים את רבי יהודה בן רועץ: אקרא אני (ויקרא יב) שבעים, יכול תהא יולדת נקבה טמאה שבעים! - אמר להן: טימא וטיהר בזכר, וטימא וטיהר בנקבה. מה כשטיהר בזכר - בנקבה כפלים, אף כשטימא בזכר - בנקבה כפלים. לאחר שיצאו, יצא ומחזיר אחריהם. אמר להן: אי אתם זקוקים לכך, שבועיים קרינן, ויש אם למקרא.
- בית שמאי - דתנן: בית שמאי אומרים: כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת - כיפר, (שנאמר (דברים יב) ודם זבחיך ישפך). ובחטאת שתי מתנות. ובית הלל אומרים: אף בחטאת, שנתנן במתנה אחת כיפר. ואמר רב הונא: מאי טעמא דבית שמאי – (ויקרא ד) קרנת קרנת קרנת - הרי כאן שש, ארבע למצוה, ושתים לעכב. ובית הלל אומרים: קרנות קרנת, קרנת - הרי כאן ארבע, שלש למצוה ואחת לעכב. ואימא כולהו למצוה - כפרה בכדי לא אשכחן.
- רבי שמעון - דתניא: שתים כהלכתן, ושלישית אפילו טפח. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח. במאי קמיפלגי? רבנן סברי: יש אם למסורת, ורבי שמעון סבר: יש אם למקרא. רבנן סברי: יש אם למסורת, (ויקרא כג) בסכת, בסכת בסכות - הרי כאן ארבע. דל חד קרא לגופיה - פשו להו תלת, אתאי הלכתא גרעתא לשלישית, ואוקימתא אטפח. ורבי שמעון סבר: בסכת בסכת בסכות - הרי כאן שש, דל חד קרא לגופיה - פשו להו ארבע, אתאי הלכתא גרעתא לרביעית, ואוקמיה אטפח.
- רבי עקיבא - דתניא: רבי עקיבא אומר: מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל - שנאמר (ויקרא כא) על כל נפשת מת לא יבא - שתי נפשות ושיעור אחד. ורבנן: נפשת כתיב.
התקפתא[עריכה]
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: מי איכא דלית ליה יש אם למקרא? והתניא (שמות כג) בחלב אמו יכול בחלב, ביאור:בבלי סנהדרין דף ד#עמוד ב אמרת: יש אם למקרא. אלא: דכולי עלמא יש אם למקרא.
- ורבי ורבנן - בהא קמיפלגי: רבי סבר: (שמות כב) ירשיען אלהים - אחריני, ורבנן סברי: ירשיען - דהאיך והאי.
- ורבי יהודה בן רועץ - לא פליגי רבנן עליה.
- בית הלל - דתניא: (ויקרא ד) וכפר וכפר וכפר - מפני הדין. והלא דין הוא: נאמר דמים למטה ונאמר דמים למעלה. מה דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר, אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת - כיפר. או כלך לדרך זו: נאמר דמים בחוץ ונאמר דמים בפנים. מה דמים האמורים בפנים - חיסר אחת ממתנות לא עשה ולא כלום, אף דמים האמורים בחוץ - חיסר אחת ממתנות לא עשה כלום. נראה למי דומה? דנין חוץ מחוץ, ואין דנין חוץ מפנים. או כלך לדרך זו: דנין חטאת וארבע קרנות, מחטאת וארבע קרנות, ואל יוכיח זה שאין חטאת וארבע קרנות! תלמוד לומר: וכפר וכפר וכפר - מפני הדין. כיפר - אף על פי שלא נתן אלא שלשה, כיפר - אף על פי שלא נתן אלא שתים, כיפר - אף על פי שלא נתן אלא אחת.
- ורבי שמעון ורבנן בהא פליגי: רבי שמעון סבר: סככא לא בעי קרא, ורבנן סברי: סככא בעי קרא.
- ורבי עקיבא ורבנן בהא פליגי, רבי עקיבא סבר: (ויקרא כא) נפשת - תרתי משמע, ורבנן סברי: נפשת - דעלמא משמע.
פרוק ההתקפתא[עריכה]
ודכולי עלמא יש אם למקרא? והתניא: (שמות יג) לטטפת (דברים ו) לטטפת (דברים יא) לטוטפות - הרי כאן ארבע, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אינו צריך, טט בכתפי - שתים, פת באפריקי - שתים. אלא, לעולם פליגי.
- והני מילי כי פליגי - היכא דשני קרא ממסורת. אבל האי חלב וחלב דכי הדדי נינהו - יש אם למקרא, והרי (שמות כג) יראה יראה דכי הדדי נינהו, ופליגי! דתניא יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה בן תימא: הסומא באחת מעיניו - פטור מן הראיה. שנאמר יראה יראה - כדרך שבא לראות כך בא ליראות. מה לראות בשתי עיניו - אף ליראות בשתי עיניו!
- אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא: אמר קרא (שמות כג) לא תבשל גדי, דרך בישול אסרה תורה.
סיכום[עריכה]
הגמרא מציעה שתי הצעות להבין את דעתו של רבי.
- לדעת רבי צריך שמספר הדיינים שדעתם באה לידי ביטוי בפועל בקיום פסק הדין יהיו שלושה.
- דעה זו נדחית על ידי רבי אבהו, ומסקנת הגמרא היא שרבי לומר ארבעה דיינים מדרשת הפסוקים. מאחר שאין בית דין שקול יש להוסיף דיין חמישי. וזהו שאמרו כדי שייגמר הדין בשלושה, היינו שאם יחלקו לשתי כיתות, אלו מזכים ואלו מחייבים לא ייווצר מצב של בית דין שקול, אלא ייגמר הדין בשלושה (ר"ח).
חכמים החולקים על רבי סבורים שאלהים האמור בפרשה משמעו דיין אחד, שכן "ירשיען כתיב" – חסר, לשון יחיד.
רבי חייא בר יוסף אומר בשם רבי יוחנן שדעת הסבורים יש אם למקרא, כלומר שדרשת הפסוקים נדרשת בהתאם לקריאה על פי הניקוד, אף אם הכתיב חסר, היא "שיטה". מהי שיטה?
במבוא המיוחס לרבי שמואל הנגיד כתב: "ושיטה היא קהלת חכמים שאין הלכה כמותם. כשיאמרו 'רבי פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו', וכן כל כהאי גוונא שיטה ואין הלכה כחד מהם".
בהתאם לכך משמעות דבריו של רבי חייא בר יוסף בשם רבי יוחנן היא שאין הלכה כאותם המנויים בשיטה, הסבורים יש אם למקרא. הדיון בסוגיה הוא בשאלה האם ניתן להעמיד את דבריו או שלכולי עלמא יש אם למקרא.
מסקנת הסוגיה היא כי אכן ישנה מחלוקת בשאלה האם לדרוש על פי אם למקרא או אם למסורת. דעת הסבורים יש אם למקרא הועמדה בשיטה ואין הלכה כמותם. בהתאם לכך פוסקים הרמב"ם (סנהדרין ה, ח); והמחבר בשולחן ערוך (חושן משפט יג, א) שלא כרבי, אלא דיני ממונות בשלושה.
גם ההלכות הנוספות שהוזכרו בסוגיה זו נפסקו שלא כדעת הסבורים יש אם למקרא.
- הרמב"ם בהלכות פסולי המוקדשין (פרק ב הלכה א) פוסק כדעת בית הלל, שאף בחטאת מתנה אחת בלבד מעכבת: "כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון, אם נתן מתנה אחת בלבד כיפר, ואפילו בחטאת מתנה אחת היא העיקר ושאר הארבע מתנות למצוה, שנאמר ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך, שפיכת הדם על המזבח היא העיקר".
- הרמב"ם בהלכות שופר וסוכה ולולב (פרק ד הלכה ב) לעניין דפנות ה סוכה פסק שלא כרבי שמעון: "סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה, היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו כמין גם עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו". כך פוסק גם המחבר (שולחן ערוך אורח חיים סימן תרל סעיף ב).
- אף ברביעית דם משני מתים פסק הרמב"ם (הלכות טומאת מת פרק ד הלכה א) שלא כרבי עקיבא: "רביעית דם הבאה משני מתים טהורה עד שתהיה כל הרביעית ממת אחד".