ביאור:תלמוד בבלי לפי צופן שמואל הנגיד ופסיקת ההלכה/מבוא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ביאור התלמוד על פי צופן העריכה של רבי שמואל הנגיד, עם מבואות וסיכומים לכל סוגיה, ועם שיטות הפוסקים (רא"ש רמב"ם, שו"ע) כפי שהן עולות מתוך הסוגיה.
כתב: הרב אודי פרומן - ישיבת נחלים.
על האופן שבו מוגדרות יחידות הדיון[עריכה]
שפת התלמוד היא שפה זרה[עריכה]
לרוב לומדי התלמוד, גם לחריפים שבהם, שפת התלמוד היא שפה זרה. כאשר קוראים חיבור בשפה זרה עלולות להתרחש אי הבנות. תארו לעצמכם שאתם קוראים סיפור ומשוכנעים שלפניכם דרמה והנה מישהו מעיר לכם שמדובר בפרודיה על דרמה ידועה, או שזו בכלל קומדיה. חילופים כאלה אינם קורים בדרך כלל בשפת אם. ישנם קודים שגם אם מי שזו שפת אמו יתקשה להגדירם, הם מסמנים לו במה מדובר.
חילופים כאלו עלולים להיות נחלתו של לומד התלמוד. הביטוי השגור "שקלא וטריא" הופך את התלמוד כולו לשאלות ותשובות, למשא ומתן, אך מטשטש מאד את האופי הייחודי של השאלה והתשובה. לא ברור מה בדיוק התכוון השואל; האם הוא התכוון לחלוק על מי שאמר את ההלכה, או אולי להסכים איתו אך להוסיף נופך של בהירות בדברים.
כשמדובר בספרות, ניתן להסתייע בכך שמי שמבין את השפה יורה לקורא כיצד לקרוא את הסיפור – קומדיה, טרגדיה, דרמה וכן הלאה. גם באשר לתלמוד היה יכול להיות נחמד אם מישהו היה מציין לפני כל פסקה איך לקרוא אותה.
צופן העריכה של רבי שמואל הנגיד[עריכה]
קיים כלי, שאמצעותו ניתן להתמודד באופן שיטתי עם כל האתגרים שהועלו, והוא צופן עריכת התלמוד, שכתב רבי שמואל הנגיד. זהו חיבור המכונה מבוא התלמוד לרבי שמואל הנגיד. הוא נדפס בש"ס דפוס ווילנא לאחר מסכת ברכות, ולכן לכאורה היה אמור להיות מוכר לרוב הלומדים. בפועל, לא רבים מכירים אותו, ועוד יותר מכך, עומדים על ערכו.
מדובר בכלי הנותן צופן שיטתי – 21 תבניות החוזרות בתלמוד כולו. בדומה לאותיות הא-ב המרכיבות את השפה, מרכיבות התבניות האלה את הדיון התלמודי, ובונות את הפסיפס השלם.
21 התצורות בתלמוד[עריכה]
החידוש הגדול של רבי שמואל הנגיד הוא בכך שישנן 21 אבני בניין קבועות לדיון התלמודי. לכל אחת מהן אופי ייחודי. קל להכיר אותן, אם באמצעות מילות מפתח ואם בהכרת תכונותיהן, והכרתן יוצקת הבנה לא רק למלים, אלא גם למגמה שלשמה הן נאמרו.
- תוספתא – תוספת למשנה. בדרך כלל קטע קצר מברייתא. לפניה תופיע מילת הצופן "תנא"
- ברייתא – דברי תנאים שאינם נכללים במשנת רבי יהודה הנשיא. הם עשויים לפרש את המשנה. לפניה יופיעו מילות הצופן "תנו רבנן", "תניא", "תני חדא", "תניא אידך" ""תני".
- פירוש – התלמוד מפרש מונחים לא ברורים שהובאו במשנה. צורתו: "מאי {מונח כלשהו"}.
- שאלה – הצגת ספק בין שתי אפשרויות כאשר לא תיתכן אפשרות שלישית. לפניה תופענה מילות הצופן "בעי", "בעו", "איבעיא".
- תשובה – תבוא בעקבות השאלה, ובה הכרעת הספק שהועלה בשאלה.
- קושיה – האמורא המקשה אינו מקבל את השמועה שנאמרה על ידי אמורא אחר. הוא חולק עליו ומוכיח את דעתו ממקורות קדומים – משנה או ברייתא. לפני הקושיה תופיע מילת הצופן "מיתיבי", "איתיביה", "מתיב".
- פרוק – תשובתו של אומר השמועה על הקושיה נגדו. יבוא בתגובה לקושיה.
- תיובתא – הבאת מקור קדום מדברי התנאים (חכמי המשנה) שלא כדברי השמועה שאמר אמורא, במגמה להפוך את הלכת האמורא להלכה דחויה. התיובתא סותרת את הלכת האמורא מעצמה, גם כאשר אין אמורא מסויים שחולק על ההלכה. בסוף התיובתא תופיע מילת הצופן "תיובתא".
- סיוע – הבאת מקור תנאי הבא לסייע להלכת האמורא ולהפוך אותה להלכה מקוימת. מילת הצופן לסיוע היא: "מסייע ליה".
- רמייה – יצירת עימות בין שתי הלכות של תנאים במגמה להגדיר את ההיקף המדויק של כל אחת מהן, כך שלא יסתרו זו את זו. מילת הצופן לרמיה היא "ורמינהו". לפעמים משתמשים אמוראים במתודה זו בכדי לעמת פסוקים זה עם זה ולהגדיר באיזו מציאות נאמר כל אחד מהם. מילת הצופן למתודה זו היא "רמי".
- התקפתא – קושיה שבאה לחלוק על הלכת האמורא מכוח סברה. מילת הצופן להתקפתא היא "מתקיף לה".
- הצרכה – חכם לא יאמר את אותה הלכה פעמיים. כאשר ישנה כפילות לכאורה במשנה או בהלכות של אמוראים יש להסביר מדוע שתי ההלכות נצרכות ואין די לשנות או לומר אחת מהן וממנה ללמוד את ההלכה השנייה. הסבר זה הוא ההצרכה. מילת הצופן להצרכה היא "וצריכא". היא תופיע בדרך כלל בתחילת ההצרכה, ולפעמים גם בסופה.
- מעשה – סיפור על חכם שנהג למעשה כפי ההלכה שנאמרה. מגמת הסיפור היא להפוך את ההלכה מהלכה תלויה להלכה מקוימת.
- שמעתא (=שמועה) – הלכה מחודשת הנאמרת על ידי אמורא. כמעט תמיד תהיה השמעתא בשפה העברית.
- סוגיא – רצף שאלות ותשובות פתוחות. מגמת השאלות היא לברר עניינים הקשורים בהלכה אף שההלכה כבר מקוימת.
- הלכה – פסיקת ההלכה במחלוקת. מילת הצופן היא "והלכתא ...".
- תיקו – כאשר השאלה (=הבעיא) נותרת ללא הכרעה חותם התלמוד "תיקו", קיצור של "תיקום", כלומר: "תעמוד" השאלה כפי שהיא.
- הגדה – מאמר או סיפור שעניינו הלכות דעות וחובות הלבבות (בניגוד להלכות שהן חובות האברים).
- הוראה – הלכה שנאמרה בקהל כהוראה לרבים. מילת הצופן "אורי" חכם פלוני.
- שיטה – שיטה יחידאית שעוברת במסורת הדורות מרב לתלמיד. היא מובאת כדי לומר שאין הלכה כמותה. צורתה: רבי פלוני ורבי פלוני ורבי פלוני כולהו סבירא להו....
- שינוי – דחיית קושיה ממקור קדום, ברייתא או משנה, על ידי שיוכה לתנא יחיד. צורתו: הא מני רבי פלוני היא.
הצורות האלה יסייעו לנו להבין את המגמה של הדברים המובאים בתלמוד, מעבר לפרשנות המלים והמונחים.
יתרונות הכלי הזה בהפקת תכנית לימודים[עריכה]
התועלת מן הלימוד באופן המוצע היא:
- השיטה מאפשרת ללמוד את עקרונות צופן העריכה, וליישם אותם בחומר שטרם נלמד.
- הגדרת יחידת הלימוד. יחידת הלימוד היא הדין (משנה, ברייתא, שמועה) שאליו נלווה דיון.
- מאחר שמדובר ב-21 תבניות קבועות, יוכל תלמיד, לאחר שהגדיר לעצמו מהי התבנית שהובאה בחלק מסוים של הדיון, להבין מיד את מגמת הדיון. כמו כן, הוא יוכל לצפות לתבניות בעלות אופי מסוים, ואם אלה אינן מופיעות תישאל השאלה מדוע.
- הדיון סובב סביב מוקד אחד, כאשר לכל אורכו אנו מנסים לברר את ההלכה שבה הדיון מתמקד, מבלי להיסחף לדיונים משניים.
- המסקנה העולה מן הסוגיה היא חד משמעית.
- השיטה המוצעת מאפשרת ללומד לחזור בקלות יחסית על תוכן הסוגיה, תוך שהוא חוזר על התבניות המופיעות בה ועל תכנן.
הנגשת התלמוד[עריכה]
לאחרונה פרסמו חוקרים ירדניים את התלמוד הבבלי מתורגם לשפה הערבית, במטרה להבין את אופן החשיבה היהודי. הוא נמכר בשווקי ירדן ב- $750 ויש לו ביקוש.
לצערי בציבור היהודי, מלבד מי שהקדישו את חייהם ללימודו, התלמוד הוא כספר החתום. לגבי קהל חילוני. אפילו אם הוא מעוניין להתחבר למקורות ההגות המשפטית והמחשבתית של עם ישראל, אין לו את הכלים לעשות זאת, הן מבחינת השפה, הן מבחינת התחביר והן מבחינת ארגון הדיון התלמודי. זאת מפני שבדרך כלל קשה להחליט באופן חד משמעי היכן מתחיל דיון, היכן הוא מסתיים, מה מהלכו, מהי המסקנה ועוד.
הכלי שמציע רבי שמואל הנגיד עשוי לעניין קבוצות רבות, בין השאר את מי שהתלמוד אינו נגיש להם לחלוטין.
למרבה השימחה בזמן האחרון יצאו הרבה תירגומים והסברים משולבים על התלמוד בעיברית ובראשם מהדורת שוטנשטיין או בשמה האחר ארט סקול