ביאור:איוב א יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
|
וּמַלְאָךְ בָּא אֶל אִיּוֹב וַיֹּאמַר הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל יְדֵיהֶם. |
| -- איוב א, יד |
וּמַלְאָךְ בָּא
[עריכה]- מלאך שליח? - "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל עֵשָׂו אָחִיו" (בראשית לב ד)
- מלאך אלוהים? - "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה" (בראשית יט א)
המילה הזו לבד לא אומרת לנו איזה מלאך זה היה.
המלאכים לא הביאו הוכחה כשם שהעמלקי עשה: "וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ, וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ, וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי, הֵנָּה" (שמואל ב א י).
ארבעת המלאכים
[עריכה]- "תִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ" (איוב א טו)
- "אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ" (איוב א טז)
- "כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ" (איוב א יז)
- "וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ" (איוב א יח).
התבוננות בדיווחים
[עריכה]- כולם אמרו: "וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ" - זה לא בטוי מוחלט שרק כך אומרים. אם 4 אנשים אומרים את אותו משפט, מישהו הורה להם להגיד כך - השטן?
- איך זה יכול להיות שרק אחד נמלט, ואיך הם ידעו שרק הם נמלטו? דבריהם נשמעים חשודים כאילו שהם טוענים שמידע נוסף בטוח לא יבוא.
- ארבעת האסונות כולם אפשריים: התקפה, אש, פשיטה, רוח - אבל יש רק סיכויים קטנים ביותר שכל הצרות יבאו ביום אחד. רק באגדות דברים כאלה קורים.
- בכל מקרה, היה רק עד אחד לכל אירוע: "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר" (דברים יט טו). מכאן שדיברי המלאכים חשודים כדבר שמועה ללא הוכחות מסייעות.
בסוף, איוב מבריא וכתוב: "וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב, לְמִשְׁנֶה" (איוב מב י) כלומר אלוהים הוסיף לו למה שהיה לו, מנה נוספת שניה, וכך היה לו כפול. כלומר, כל דברי המלאכים היו שקר: איש לא מת ורכוש לא אבד.
אבל איוב האמין וכך ממשיך הסיפור התאולוגי