"בצקת" - מוסב על מי ישכיב האמור בסוף המקרא שלפניו לומר מי הוא המשכיב ופורש את הארץ בעת היה ניצק העפר להיות יציקה אחת והרגבים יהיו דבוקים אחת אל אחת להיות גולם אחד וכאומר הלא אני העושה את כל אלה ולא זולתי ומדוע א"כ לא תירא מלהרהר אחרי
"בצקת עפר למוצק", שיצק עפר להיות המוצק והיסוד והמרכז לנבלים האלה, ואל המרכז הזה "רגבים ידובקו", וכולם משמיעים קול זמירות סביב המרכז, כמ"ש איפה היית ביסדי ארץ וכו' ברן יחד כוכבי בקר, עד שגם בעולם הגדול יש חיבור וערך להשמים עם הארץ וקרא זה אל זה, וכבר באר במורה (פע"ב מח"א) שבעולם הקטן החשוב מחברו מוקף ונשמר מחברו, שהלב הוא באמצע הגויה נשמר מכולם, ועז"א מי שת בטוחות חכמה, ובעולם הגדול החשוב הוא המקיף, ונבלי שמים הם מנגנים וסובבים סביב המוצק שהיא הארץ אשר באמצע:
ביאור המילות
"למוצק". יסוד חזק, כמו לה' מצוקי ארץ, יסוד הארץ וממליץ כמ"ד ארץ מאמצעיתה נברא, תחלה נברא המוצק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו:
