מ"ג איוב לח לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לח · לח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּצֶ֣קֶת עָ֭פָר לַמּוּצָ֑ק
  וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בצקת עפר" - ביום שיצקתי עפר

"למוצק" - ליסוד עולם באמצעיתו

"ורגבים ידובקו" - סביבותיו לצדדין עד כי נתמלא ארכו ורחבו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בצקת עפר למוצק", שיצק עפר להיות המוצק והיסוד והמרכז לנבלים האלה, ואל המרכז הזה "רגבים ידובקו", וכולם משמיעים קול זמירות סביב המרכז, כמ"ש איפה היית ביסדי ארץ וכו' ברן יחד כוכבי בקר, עד שגם בעולם הגדול יש חיבור וערך להשמים עם הארץ וקרא זה אל זה, וכבר באר במורה (פע"ב מח"א) שבעולם הקטן החשוב מחברו מוקף ונשמר מחברו, שהלב הוא באמצע הגויה נשמר מכולם, ועז"א מי שת בטוחות חכמה, ובעולם הגדול החשוב הוא המקיף, ונבלי שמים הם מנגנים וסובבים סביב המוצק שהיא הארץ אשר באמצע:


ביאור המילות

"למוצק". יסוד חזק, כמו לה' מצוקי ארץ, יסוד הארץ וממליץ כמ"ד ארץ מאמצעיתה נברא, תחלה נברא המוצק והמרכז ואליו התחברו רגבים ע"י כח המושך שיש לו עד שנעשה הכדור כולו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בצקת" - מוסב על מי ישכיב האמור בסוף המקרא שלפניו לומר מי הוא המשכיב ופורש את הארץ בעת היה ניצק העפר להיות יציקה אחת והרגבים יהיו דבוקים אחת אל אחת להיות גולם אחד וכאומר הלא אני העושה את כל אלה ולא זולתי ומדוע א"כ לא תירא מלהרהר אחרי

מצודת ציון

"בצקת" - מלשון יציקה והתכה

"ורגבים" - הם חתיכות עפר כמו רגבי נחל (לעיל כא)

<< · מ"ג איוב · לח · לח · >>