אור חדש/פרק ו/פסוק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק ו/פסוק א[עריכה]

בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו, א) וגו' פי' בשביל שנדדה שנת המלך לכך צוה שיביא לפניו ספר זכרונות כדי שיהיה ישן כאשר יהיו נקראים וקשה כי יותר היה לו להביא לפניו כלי זמר וכלי שיר מפני שלא היה יכול לישן ובגמרא (מגילה דף טו:) בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו, א) א"ר תנחום נדדה שנת מלכו של עולם ורבנן אמרו נדדו עליונים ותחתונים אמר רבה נדדה שנת המלך אחשורוש ממש נפלה ליה מלתיה בדעתיה אמר מאי דקמן דזמנהיה אסתר להמן בהדאי דילמא עצה קא שקלי עליה דההוא גברא למקטליה הדר אמר אי הכי הוה לא הוה אינש דרחים לי והוה מודע לי הדר אמר דלמא איכא אינש דעביד לי טיבותא ולא פרעתיה מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות ויהיו נקראים (אסתר ו, א) מלמד שנקראים מאליהם, וימצא כתוב (שם, ב) כתב מבעי ליה אמר ר' יצחק נפחא מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב, אמר ר' אסי אמר ר' חנינא בר פפא דריש ר' שילא איש כפר תמרתא ומה כתב של מטה שהוא לזכותן של ישראל אינו נמחק כתב של מעלה על אחת כמה וכמה ע"כ, ואין להקשות איך אמר אחשורוש ליכא אינש דרחים לי ומודע לי דמאי שאלה היא זאת שודאי לא היו מגלים דבר זה ואין זה קשיא כמו שאמרנו למעלה אצל בגתן ותרש כי להם היה אפשר לתת לו סם המות מפני שהם ממונים לשומרו אבל כאשר אין לו זה שהוא שומר אליו אי אפשר שיעשו לו דבר רק אם יבא עליו בכח גדול ולא יוכל אחד לבא בכח גדול על אחד רק אם יש הרבה אנשים עמו ושייך בזה וכי אין יש אחד מהם שהיה מגלה לי זה ועוד שאין זה קשיא כי אין זה רק שכך היה נושא ונותן בזה במחשבתו שאם היה עושה עם הרבה היה אחד מגלה לי וכך הוא ענין המחשבה שהוא נושא ונותן בענין אם הוא כך א"כ ראוי שיהיה כך ומפני כי המעשה של המן מגיע אל הש"י כי המן הרשע רצה לאבד את ישראל וישראל בלבד נקראו בנים למקום כי הם העלולים מאתו יתברך בעצם ובראשונה ואם אין ישראל א"כ אין על השם יתברך שם עילה דעל מי יהיה נקרא שם עילה וכמו שאמר יהושע והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול (יהושע ז, ט) וכבר פרשנו זה למעלה ולכך כתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך מלך מלכי המלכים ואע"ג דכתיב הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל (תהלים קכא, ד) אבל הוא ישן מן העבירות שביד ישראל מ"מ כאשר הגיע הדבר הזה שהוא אבוד ישראל ח"ו ודבר זה נוגע אל הש"י לכך נדדה שנת המלך כי על הש"י שם עילה מצד ישראל שהם העלול, ורבנן אמרי נדדו עליונים ותחתונים, וביאור זה כי עליונים ותחתונים תלוים בישראל ודבר זה נתבאר למעלה ג"כ ובכמה מקומות (נצח ישראל פרק י', דרך חיים בהקדמה ובפרק (ספר אור חדש עמוד קעח) א, ב) וכמו שדרשו רז"ל (בראשית רבה א, ד) בראשית ברא אלקים בשביל ישראל נברא העולם וכאשר היה המן רוצה לכלות ישראל נדדו עליונים ותחתונים ונראה מהו שדרשו כך מפני שהוקשה להם כיון שהכתוב מדבר משינה שהיא שייך לאדם במה שהוא אדם לא מצד שהוא מלך א"כ הוי לכתוב נדדה שנת המלך אחשורוש ולא שנת המלך סתם ולעיל אמרנו מן המדרש כי כל מקום שנאמר המלך משמעו בין המלך מלכים בין מלך אחשורוש לכך דרשו כי הכתוב בא לומר נדדה שנת מלך מלכי המלכים או נדדה שנת עליונים ותחתונים לכך כתב מלך סתם כי לא היה שינה זאת שינה של בשר ודם, ולמ"ד נדדה שנת אחשורוש ומה שלא כתיב נדדה שנת מלך אחשורוש מפני כי היה מתבונן בדבר שראוי למלך להתבונן כאשר ראה סעודת המן חשב כי אסתר והמן יועצים על אחשורוש למקטליה כי המן רוצה למלוך והמלך יש להזהר שלא יהיו יועצים עליו לרע לכך אמר נדדה שנת המלך וגו' כלומר מצד שהוא מלך יש לחוש לדבר זה ומה שאמר ספר זכרונות ספר דברי הימים מפני כי יש שני ספר דברי הימים כי יש ספר דברי הימים שכתוב בו מה שנעשה ואין צריך לזוכרם רק שנכתבו לדעת הנעשה ויש ספר דברי הימים שנכתבו שיהיה נזכר כמו שהוא דבר זה שנכתב שיהיה נזכר מה שעשה מרדכי למלך לכך כתב ספר זכרונות ודברי הימים ולא כתב ספר זכרונות בלבד שהיה משמע דבר שנכתב שיהיה נזכר שיהיה נעשה ולא שהיה ד"ה בלבד אבל מה שאמר ספר זכרונות דברי הימים משמע שיהיה נזכר לעשות איזה דבר זה נקרא ספר זכרונות ולכך כתב ספר זכרונות דברי הימים שפירושו דברי הימים שהיו ויהיו זכרון לעשות איזה דבר ומה שאמר ויהיו נקראים לפניו פירשו רז"ל (מגילה דף טו:) שהיו נקראים מעצמם פי' זה שיצאו מפי הקורא בקלות מאוד כאילו היה נקראים מעצמם כי היה זה מן הש"י ועל ידי נס היה זה ומעתה לא יקשה למה לא הביא כלי זמר לפניו כי היה זה מן הש"י כמו עיקר הקריאה שהיו נקראים מ"מ יש לפרש שהיה זה מן הש"י שלא היה כוונת אחשורוש להביא ספר זכרונות שיהיו נקראים שיביא לו דבר זה שינה רק מאחר שלא היה מתעסק בדברים אחרים לכך אמר להביא ספר זכרונות ואמר ששמשי מוחק וגבריאל כותב פי' זה כי שמשי היה פועל לגרום מחיקה אל הכתב עד שלא היה נמצא אבל גבריאל שהוא ממונה על הכתב היה פועל לשמור אותו מן המחיקה וזה שאמר כי שמשי היה מוחק וגבריאל כותב ודייק זה דלא הוי ליה למכתב כתוב מלשון פעול שהלשון הזה בא על קבלת הפעולה מן הכותב והרי כתיב (אסתר ו, ב) וימצא משמע שהיא נמצא לפניו ודבר זה לא נמצא לפניו שהיה מקבל הפעולה אבל בודאי יש לפרש שהכתב מורה שהוא כתוב מן הכותב מ"מ יותר יש לכתוב וימצא כתב דזה יותר שייך אצל וימצא ועוד דלא הוי ליה למכתב רק וימצא אשר הגיד מרדכי וגו' אלא לכך כתב כך שהיה נכתב על כרחו של שמשי ובזה שייך כתוב ולכך אמר וגבריאל כותב כי גבריאל ממונה על זה לפי ששמשי מוחק וגבריאל היה גובר על זה וכותב לכך כתיב כתוב ואמר אם כתב של מטה אינו נמחק אצל ישראל כתב של מעלה על אחת כמה וכמה ופי' זה כי ישראל מעשיהם נמצאים ומבוררים אף כתב של מטה שהוא בעולם הגשמי וכמו זה דרכו להיות נמחק ונתבטל כי הם מעשים חמרים כמו מה שעשה מרדכי לאחשורוש שהגיד על בגתן ותרש כ"ש כתב של מעלה פי' ענין אלקי שזה יש לו ציור אלקי למעלה המצוה שעושה שדבר זה אינו נמחק ומה שאינו נמחק כתב של מטה מפני כי ישראל הם עצם המציאות ולכך כל מעשיהם יש להם המציאות ג"כ ואינו נמחק ואינו בטל עוד כי ישראל בעצמם הם נבדלים מן הגשמי רק הם בלתי גשמיים ולכך מעשיהם מסולקים מן החמרי הגשמי אשר יש לו ההפסד ודבר זה מבואר ומה שכתיב כאן בגתנה ולמעלה כתיב בגתן כי למעלה מפני שמספר גוף המעשה רמז הכתוב כי היה חסר אלף היינו למוד החכמה וכדכתיב (איוב לג, לג) (ספר אור חדש עמוד קעט) ואאלפך חכמה כי סכלות היה זה כי שנים היו עושין זה וצריכים לדבר ביחד ואמרו (ויקרא רבה לב, ב) כי אזנים יש לכותל והדברים הם נשמעים לכך היה חסר למוד החכמה, ועוד כתיב (קהלת י, כ) גם במדעך מלך אל תקלל כי עוף השמים יולך את הקול לכך היה חסר למוד החכמה ויש לפרש ג"כ מפני המעשה הרע הזה שרצו לשלוח יד במלך לכך חסר אות אחת משמו מפני המעשה הרע ולכך אצל גוף המעשה שמספר מה שעשו חסר אות אחת משמו והמן שלא זכר רק מה שנכתב בספר דברי הימים שם כתוב (אסתר ו, ב) בגתנא שאל"כ לא נדע מי היה כי שמא בגתן היה שמו לכך הוצרך להזכיר אותו בשמו בגתנא.