אור השם/מאמר א/כלל א/פרק יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אור השם · מאמר א/כלל א/פרק יג· >>

בביאור ההקדמה השלוש עשרה, האומרת, שאי אפשר שיהיה דבר ממִינֵי השינוי, מתדבק, אלא תנועת ההעתק לבד, והסיבובית ממנה.

ואמנם הכוונה בהקדמה הזאת הינה, שאי אפשר במיני השנוי, רוצה לומר בשני מינים המקבילים, שיהיה תנועה מדובקת. וזה, שכבר קדם, שהשינוי — בארבעה מאמרות, והם סוגים מתחלפים. והנה בשני סוגים, הדבר בהם מבואר שאין שם תנועה אחת מדובקת, כאילו תאמר, המשתנה מהלובן אל השחרות, והמתנועע מאנה אל אנה. אבל בסוג אחד בעצמו, כאילו תאמר, באיך, מהלובן אל השחרות ומהשחרות אל הלובן, גם כן איננו שינוי מדובק. וזהו מה שרצה באמרו: "דבר ממיני השינוי". כי אין לאומר שיאמר במין אחד מן השינוי שאי אפשר שיהיה מתדבק. וזה, שהשינוי, ממנו בזמן, וממנו בזולת זמן. והשינוי אשר בזמן הוא בהכרח מתדבק, להיות הזמן מתדבק, ואם לא, היה הזמן מחובר מֵעַתּוֹת. אלא שהכונה הוא בשני מיני השינוי המקבילים. או שרצה באמרו מתדבק — מתדבק תמיד נצחי.

והנה וזהקדמה הזאת בארה אריסטו, בשאמר, כי למה שהתנועה תיקרא בשם מה שאליו התנועה, כי אנחנו נאמר במתנועע מהשחרות אל הלובן, מתלבן. ובתנועה, חלק מה ממה שאליו גמור, חויב שיהיה נח במה שאליו. ואם לא, היה השלימות האחרון בכוח, ולא היה מה שאליו גמור, והיו התנועות המקבילות תנועה אחת, והיה הדבר ישתחר ויתלבן יחד. אלא שהעניין בו כעניין בהוויה, וזה, שהתנועה אשר בעצם כאשר נתהוה — נח. ויתנועע אחרי כן אל ההפסד, ואמנם בין ההוויה וההפסד אמצעי, שלא יצויר בו שיתהווה וייפסד יחד.

ואולם בתנועת ההעתק גם כן הדבר בו מבואר. למה שתנועת ההעתק, אם שתהיה ישרה, או סיבובית, או מורכבת משתיהן. והנה בתנועה הישרה הדבר מבואר, שיתחייב בין כל שתי תנועות הפכיות מנוחה, ואם לא, היה מתנועע אל המעלה ואל המטה יחד. ועוד, שהאמצע בכל גודל, כבר יימצא בשני צדדים, אם בכוח ואם בפועל. כי הוא, כאשר התנועע בו מתנועע מה, בהתדבקות, לא ירשום בו נקדה או קו בפועל. למה שהקו איננו מחובר מנקדות, ולא השטח מקוים. וכאשר עמד, רשם בו נקודה או קו בפועל. ואם היה רושם נקודה או קו בפועל כשהוא מתנועע בהתדבקות, היה מחויב שיהיה בהם זמן יעמוד באמצע. וזה, שהוא מבואר שהיותו מתנועע אל האמצע, והיותו מתנועע מן האמצע, הם שתי תכונות מתחלפות. ואם היה הנקודה או הקו בפועל, היה מחויב, שיהיו שהי תכליות התכונות בפועל, ושיהיה הזמן מחובר מֵעַתּוֹת. וכאשר התבאר זה בקו הישר, הוא מתחייב בקו המורכב מהישר והסיבובי, אשר הוא הַחֶלְזוֹנִי. וזה, שכאשר נניחהו מִתְדַּבֵּק, כבר יתנועע בפועל אל המעלה והמטה בהתדבקות. ויתחייבו מימנו הביטולים הקודמים.

ולזה היה מבאר שההתדבקות איננו אפשרי אלא בתנועת ההעתק, והסיבובית ממנה, שמה שממנו ומה שאליו אחד. ומזה הצד אפשר בה ההתדבקות והנצחיות.