אור השם/מאמר א/כלל א/פרק טז
בביאור ההקדמה השש עשרה, האומרת, כי כל מה שאינו גוף לא ישכל בו מניין, אלא אם היה כח בגוף. וימנו אישי הכוחות ההם בהימנות החומרים שלהם, או נושאיהם. ובעבור זה, העניינים הנבדלים, אשר אינם גוף ולא כוח בגוף, לא יֻשְׂכַּל בהם מניין כלל, אלא בהיותם עִלוֹת וְעֲלוּלִים.
הנה להיות מהות המין, הכולל אישים מתחלפים, הוא אחד במין, רבים במספר, הוא מבואר שלא יֻשְׂכַּל בו מִסְפַּר אלא לחילוף המקום, או הזמן, או מקרה מה מהמקרים הנמצאים בו. ולהיות מה שאינו גוף ולא כח בגוף — נבדל, והוא בלתי נופל תחת הזמן, כְּמַה שקדם, ובלתי מוגבל במקום, ולא ייוחס לו מקרה מהמקרים, הנה הוא מבואר שלא יֻשְׂכַּל בנבדלים מנין, אלא מחילוף הנמצא בם, והוא בהיותם עִלוֹת וְעֲלוּלִים.