אגרת רבן יוחנן בן זכאי/נספח - ווארשא
| אגרת רבן יוחנן בן זכאי |
|---|
|
מפרשים על הספר: פירוש מהרא"א (אלעזר אשכנזי) || קול יהודא || באר יצחק |
|
נספחים (דפי פתיחה וסיום, חידושים על מסכת ע"ז): דפוס ווארשא || דפוס אנטוורפן (אברהם יצחק דזובאס) |
דף השער
[עריכה]אגרת דרבי יוחנן בן זכאי
שכתב בצוואת ר"ג הנשיא ובשם כל התלמידים והצדיקים שבירושלים לעיר רומי לקנאות קנאת השם ותורתו הקדושה ולשמור מצותיו.
והא לך פתיחת האגרת:
- האגרת הלז נמצאת ביד איש מלומד אחד שבא לכאן ק"ק קובין, אשר לפנים היה שמו בישראל יעקב, וגם כעת מכונה לעפאלד עמנואל פאהנדארע[1], ואמר האיש הנזכר שזאת האגרת נמצאת בעיר רומי בין גנזי לה"ק הקדמונים אשר ביד הרומים וכתב בראש המגילה בזה הלשון:
- "האגרת הזאת כתב רבן יוחנן בן זכאי בצוואת רבן גמליאל הנשיא ליהודים אשר בעיר רומי בשנת שלשת אלפים ושמונה מאות ושלשה עשר 3,813 לבריאת עולם בחודש כסליו בעשרים וששה בו להחזיק הדת. והיות שכאן נמצא בעת ההוא שלוחא דרבנן בעיר רומי מעיר הקדושה ירושלים תובב"א ה"ה החכם הכולל בכל החכמות השלם מוה"ר אלעזר בר"י אשכנזי, וקרא המגילה הזאת ופירש כל הדברים הסתומים רק כפי מה שנראה לו", ע"כ.
עם שני פירושים יקרים:
- (א') הנקרא בשם פירוש ר"א אשכנזי המבואר למעלה
- (ב') הנקרא בשם פירוש קול יהודא מהרב בעל המחבר "תפארת בנים" על מסכת אבות ופירוש "חק משה" על גמרא ושו"ת
הקדמה מאת בעל המחבר קול יהודא
[עריכה]- הקדמה
ישתבח היוצר ויתברך הבורא מה שמחלק השם לעם ישראל בחבל נחלתו בכל דור ודור, והבדלנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו והעמיד לנו בכל דור ודור חכמים אנשי מדות עומדים בפרץ כנגד הפורצים בתורת משה שבכתב ושבע"פ להורות לנו דרכי חיים.
והנה תוקפו וגבורתו של האגרת הקדושה הלזו נכתבה בסדר השתלשלות מן בריאות העולם עד ביאת הגואל בבי"א. ודברים העומדים ברומו של עולם נאמרה באגרת זו, ואיך ללכת בדרכי ד' בתמימות זה אהבת ד' ויראת ד' ובתוכה רצוף אהבת הקב"ה לכלל ישראל, ודברי להבת אש היוצאים מן הלב ביד כותבת להאמין בחכמים ודבריהם הקדושים וללכת אחר הקבלה איש מפי איש בתושבע"פ. והגם שכל דברי האגרת היה רק הוראת שעה בזמן ריב"ז נגד הקמים אז נגד ישראל ולא בזמנינו -- מכל מקום יש הרבה דברים בה הבוטים כמדקרות חרב לחזק לנו בתורה ובמצות ??? צריכין נגד הפושעים מישראל הצרים אותנו לבטל דת משה ויהודית. וכבר נדפסה האגרת הלז פעמים ושלש במדינת גאליציע אך אין יוצא ובא בה, כי הרבה דברים נאמר' ברמזים ובקיצור ולמכסה עתיק. הגם שהרב הגאון הקדוש החכם בכל החכמות ר"א אשכנזי ז"ל פירש את האגרת על פי מספר קטן וקורא אני על זה מ"ש האר"י הקדוש ז"ל על ספר התיקונים וז"ל: מ"ט נבנה התיקונים על פי יסוד מספר קטן, וכי קצרה יד רשב"י שיבנה דבריו הקדושים על פי מספר גדול. ותירץ מפני שכל עיקר התיקונים נבנה לתקן את עולם העשיה וכל מספר קטן הוא בעשיה, כי שם הוא קליפות תקיפין. וזו החכמה נקרא מוחין דקטנות, עכ"ל.
לפי זה גם אנו נאמר מפני שחכמי ישראל רצו לתקן אז העולם העשיה, הוא עוה"ז, לטהר מהטומאה, לכן כתבה ריב"ז על פי חכמת מספר קטן הנקרא בזוה"ק "אלפא ביתא זעירא דאדם וחנוך". ואפשר גם כן דמהאי טעמא נכתבה האגרת על ידי ר' יוחנן בן זכאי כי אשכחן דהוא נטפל תמיד להמינים לדחות דבריהם - (עיין ב"ב קט"ו: ומנחות סה.) ועיין ריש פרק השוחט (חולין כז, ב) תוד"ה ועוד. ותיקן תמיד תקנות (ראש השנה לא, ב) מפני שכחו היה בהתגלות תורה שבעל פה כמו משה רבינו ע"ה בתושב"כ, והיו לו ה' תלמידים כנגד ה' חומשי תורה, ושנותיו היו ק"ך שנים כמו משה רבינו ע"ה, והיה נקרא 'קטן' (סוכה כח, א) כמשה רבינו ע"ה שנקרא עניו. ועיין ברכות (דף כח:) עמד שמואל הקטן ותיקנה לברכת המינים, והיינו כי בעת צרה העיצה היא להקטין [כשתי תיבות לא קריא בסריקה כאן..] יעקב אבינו נגד עשו קטנתי וגו'. ועיין צוואת ר"א הגדול (סי' למד) ועד"ז יש [כמה תיבות לא קריאים בסריקה..] הנביא (עמוס, ז) מי יקום יעקב כי קטן הוא. וקרוב לומר דמהאי טעמא נשלח האגרת ע[תיבת אחת או שתיים לא קריאים כאן בסריקה..] הקטן כמבואר לקמן בסוף האגרת.
אמנם בהרבה דברים קיצר ר"א אשכנזי במקום שיש להאריך, ואי אפשר להבין תכלית הכוונה לכל אדם בפירושו. לזאת יגעתי ומצאתי לפרש כל האגרת על פי דברי חכמים המפורשים במק"א, והרבה דברים שלא יכולתי להעמידם על מכונם הבאתי אותם לפני איש אלהים הוא מרנא ורבנא כבוד קדושת אדמו"ר הרב הגאון בעל סדרי טהרות זצוקללה"ה ופירשן לי ואחר שעלה למרום מצאתי בכת"י הקדושה עוד איזהו הוספות לפרש דברים הסתומים בהאגרת והעתקתי הכל בפירושינו. ואבקש מהמעיין שיעיין הדק היטב בהאגרת ואח"כ יעיין בכל אותן המקומות שרמזתי בפירושינו לעיין שם ובטח בעזהשי"ת ימצא לפרש הכל לנכון.
וזאת למודעי, אשר כל המראה המקומות בפסוקים בפנים האגרת או בפירוש ר"א אשכנזי וכן כל ההוספות שם בשני חצאים למחוק או להוסיף כזה [ ] או כזה ( ) -- הכל הג"ה שלי.
עוד למודעי, שהדפין המובא בפירושינו להתיקונים הוא על פי דפוס זיטאמיר וסלאוויטא, ומזהר חדש הוא דפוס ווארשא.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חידושים למסכת עבודה זרה לבעל המחבר קול יהודא
[עריכה]- וכדי שלא להוציא נייר חלק נדפס חידושים מבעה"מ פירוש קול יהודא בעזהשי"ת
(ע"ז ב, ב) לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת ומניחו בחיקו ואומר מי שעסק בה יבוא ויטול שכרו מיד מתקבצין ובאין כל האומות בערבוביא והקב"ה א"ל שיבואו כל א' בפ"ע וכו' הרבה כסף וזהב הרבינו וכלם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה. א"ל הקב"ה שוטים לצורך עצמכם עשיתם כו' כלום כפית עלינו ההר כגיגית. א"ל הקב"ה הראשונות ישמעינו ז' מצות שקבלתם היכן קיימתם.
וקשה:
- (א) מה לשון "הניחה ס"ת בחיקו",
- (ב) מאי טעמא אמר "מי שעסק בה" ולא מי שלמד או קיים,
- (ג) למה באו בערבוביא ומ"ט הקב"ה מיאן בזה,
- (ד) איך לא ידעו כי הקב"ה בוחן לבות כי לטובת עצמן עשו הכל, וזו קשה מן הראשונות לגנוב דעת עליון בשקרים,
- (ה) הא הקב"ה בעצמו רצה ליתן התורה לאומות אף דידע שלא קיימו הראשונות, אם כן מה זה דא"ל הראשונות ישמינו לתרץ הקושיא דכפיית ההר.
- (ו) מה ענין הכפייה וכי הקב"ה בא ח"ו בטרוניא.
ונראה ליישב הכל על פי מ"ש בבראשית רבה (בר"ר, ?) בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית. ועיין ברכות (דף ו:) לא נברא העולם אלא בשביל לצוות לזה. אך מפני ההסתר לא נראה זאת מפורש בעוה"ז עד היכן, אשר לאחר החורבן נראה ח"ו כי האומות הם העיקר וישראל ניזונין מתמצית כדאיתא בזוה"ק קדשים (ח"ג פג, ב) עי"ש. אמנם לעתיד לבא כשיפתח הש"י את אורו ומלאה הארץ דעה את ד' יהיו מפורש כי כולם היו רק שומרים את העולם בשביל ישראל, וכמו שביאר הרמב"ם זה בהקדמתו פירוש המשניות עי"ש. ואם כן יהיו אז נקראו כולם בכלל 'עוסקים בתורה', והוא על פי מ"ש הפרי מגדים באשל (סי' מ"ז) דלעסוק משמע כל דהו, ונכלל גם הבעלי בתים שאינם לומדים אלא מחזיקים את הלומדים. ועל כוונה זו מביא הקב"ה ספר תורה ומניחה בחיקו, כי חיק נקרא מקום הנחה טובה ומקום קיום. ואומר "מי שעסק בה" - ר"ל אפילו לא למדוהו בעצמם אלא החזיקו ידי לומדי' וגרמו לקיום התורה גם כן יבואו ויטול שכרה.
ועין פסחים (דף נג:) מה שדרשו בפסוק בצל החכמה בצל הכסף, ובסוף כתובות אמרינן מצאתי להם תקנה מן התורה וכו' עי"ש. ואז באו כל האומות גם כן בטענתם כל מה שעשינו בשביל ישראל, אם כן זהו נקרא קיום התורה וכדאשכחן בזבולן ויששכר. ולא שיאמרו האומות שקר, רק לעתיד לבא יהיו הכל רואים אז דהכל הוא בשביל ישראל וכמש"ה (זכריה, ח) והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם. וזהו כוונתם שבאו בערבוביא כולן בבת אחת לומר שהכל נעשה בהשגחת השי"ת המשגיח עליהם בדרך כלל לקיים המין וכדאיתא בספה"ק מי השילוח (פר' במדבר) עי"ש. ואמר להם הקב"ה שיבואו כל אחד בפני עצמו, ר"ל אמת שעל הכל אני משגיח והשגחתי הי' גם עליכם ובכח ידי עשיתם הכל, אבל אתם בפני עצמם בעת היותכם בעולם הזה היה לכם בחירה לבחור בטוב וזהו "בפני עצמו", כלומר כל אחד חטא בהדיעה שלו. וזהו דבאו אח"כ במפורש דעשו הכל בשביל טובת ישראל שיעסקו בתורה. ואמר להם הקב"ה שוטים שבעולם, ר"ל בלא דעת עשיתם הכל - כשוטה, ואם כן אף שהגיע מזה אח"כ טובה לישראל אין להם חלק ולא מפיהם אנו חיים, כי יש חילוק בין ישראל לאומות העולם, דישראל מה שעושין טובה היא בנדיבות לבם וברצונם, והכעס(?) והרעות שלהם היא רק לפנים. מה שאין כן האומות היא להיפוך - טובתם וחסדם היא לפנים.
ובזה נבין מה שלא נתן הקב"ה התורה לאומות על ידי כפייה, כי ענין כפייה שייך רק בישראל והוא על פי מ"ש הרמב"ם בענין קרבנות דנאמר בהם "כופין אותם עד שיאמר רוצה אני", ומקשין מה מהני אמירה דידיה על ידי כפייה, ואין זה לרצונו? ותירץ הרמב"ם משום דלב ישראל באמת מוסכם ורוצה לקיים המצוה, רק יש סיבות הגוף המונע האדם לעשות מצוה, ולכן כשכופין גם את הגוף להסכים לרצונו שיאמר "רוצה אני" אם כן שוב אין עוד מעכב בדבר. וזהו רק בישראל דיש להם לב קדוש וטהור הנמשך תמיד אחר רצונו יתברך. לכן היה מהני במה שאמרו מתחלה "נעשה ונשמע" ודי בזה. אך מפני שאדם יסודו מעפר ולפעמים שיעבוד מלכיות ושאור שבעיסה מעכב צריכין לזה כפיות ההר שלא יחזרו ממה שקיבלו עליהם מתחלה. וענין כפייה זו אינו אלא כשאר יראת עונשין הכתובה בתורה וכדאיתא במדרש תנחומא נצבים בפסוק לעברך בברית - העבר בך קללה אם תחזור בהן.
והנה הגם כמה רחקוהו חז"ל יראת העונש לגנאי - מכל מקום נכתבה בתורה מפני שאי אפשר להגיע ליראת הרוממות כל זמן שלא נכנס בתחלה בשער יראת העונש מחמת חומר הגוף. אם כן כל יראת העונש אינו אלא סיבה ושער להגיע להתכלית, וכמו שהסביר לנו אדמו"ר הה"ג הקדוש זצללה"ה דמה שהאדם רוצה לנטות מרצונו יתברך איננו אלא מחמת איזהו סיבה הנפסדת מסיבות העוה"ז, אם כן מה בכך שמקבל האדם איזו סיבה אחרת הנפסדת ודוחה את זה הסיבה שרוצה לדחותו מדרכי ד', ועל זה אה"כ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם.
נחזור לדברינו כי הכפייה דקבלת התורה היה רק לסייע לטובתן במה שקבלוהו עליהם מתחלה בתמותן דנעשה ונשמע. וכל זה בישראל. אבל באומות כשיהיה על ידי כפייה שוב אי אפשר לקרוא בשביל זה קבלת התורה על שמם מאחר דלבם בל עמם, ובמעמקי הלב אינם רוצים בקבלת התורה. אם כן לפי זה מה שטענו האומות כלום כפית כו' איננו טענה - דמה שייך כפייה והכרח בדבר שלא רצו לקבל עליהם מתחלה ברצונם.
אך י"ל טענתם הי' על ז' מצות והק' מאחר דהשבע מצות קבלנו מרצונינו שוב היה מקום לכפות ההר עלינו על השאר, ור"ל כשקבלנו עלינו אל אלו"ק שהוא מ"ז מצות אם כן היה מקום לכפייה לקיים כל מצותיו. ואמר להם הקב"ה הראשונות ישמעינו - אלו ז' מצות שלא קיימתם, היינו כמ"ש המפרשים דיש שני מיני סוג מצות - (א) מה שהשכל מחייב, (ב) גזירת המקום בלא טעם. והשבע מצות השכל מחייב לעשותן, ואם כן אפילו בלא כפייה הרי נחשב בהן כאילו כפה עליהם דהא כל ענין כפייה הוא להכניע את הגוף הרוצה לעשות השייך אליו, וזהו לא שייך באותן המצות דגם השכל והטבע רוצה בהם לעשות אותן, ומה עוד כפייה שייך בהם.
ולפי זה יש טעם מספיק דלא כפה עליהם ההר לקיים התורה מאחר דגבי ז' מצות דנחשבו כאילו כפה ומכל מקום עברו. ובזה י"ל מ"ש התוס' פרק קמא דחולין (דף ז:) דאצל ישראל מה שמזמין לחבירו מפני הבושה נקרא קדוש, עי"ש, וקשה מאי טעמא. והשתא ניחא, כי אצל ישראל כל נתינתם הוא לקיים מצות צדקה כמצוותיו יתברך, אך לפעמים המניעה בזה הוא מחמת חומר הגוף, לכן מזמין מפני הבושה שגם הגוף שלו יסכים לזה.
(ע"ז ג, א)[2] אומרים העכו"ם לפני הקב"ה ישראל שקבלוהו היכן קיימוה - היינו טענות האומות, כי אי אפשר כלל לקיים התורה כולה, לכן טוב שלא לקבלה מלקבלה ולא יקיימוה. ועיין זוה"ק בלק (ח"ג קצב, ב). והשיב הקב"ה כי הוא מעיד עליהם שבאמת קיימו כל התורה כולה. אמרו לו כלום יש אב וכו' -- וקשה, מאי טעמא לא א"ל הא עכו"ם פסולין לעדות כמו אב לבן, ומה זה שאמר הקב"ה "מכם יבואו ויעידו וכו'". וי"ל דאמרינן (ב"ק קיג, ב) ישראל ועכו"ם באין לדין, אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל - זכיהו, ואם לאו דניהו כדיניהם. וה"נ הרי בדיניהם כשרים עכו"ם לעדות, לכן שפיר היו עדים. ומיושב בזה גם כן מה דקשה הא אפילו בלא טעמא דאין האב מעיד לבנו גם כן אין הקב"ה יכול להעיד מטעם דאין עד נעשה דיין (מכות יב, א). והשתא ניחא, כי בדיניהם עד נעשה דיין ולא היו יכולין להשיבו מזה. ועוד י"ל דעיקר עדות בזה הוא לחוב את עצמו, אם כן הוה כמו הודאת בעל דין דנאמן. ועיין מה שכתב בספר תפארת בנים לאבות (ספ"ד) ומ"ש לקמן (ד'.) מצוה קלה יש לי וסוכה שמה. עיין זכריה (זכריה י"ד, י"ח-י"ט) משמע דנתכוון לזה.
(ע"ז ח, א) ר"א סבר לא ילפינן ממשה דרב גובריה: וקשה מברכות (דף לד.) דר"א המליץ על המאריך בתפלה ועל המקצר כדמצינו במשה עי"ש. וי"ל דהתם איכא טעמי' להיתר בעת להאריך ועת לקצר כמ"ש המהרש"א שם, מה שאין כן הכא דאיכא איסורא להגביל שבת להקב"ה בלו דומי תהנה וכדאמרינן בברכות (דף נג.) משל וכו'. לכן באיכא לחלק דבמשה שאני דרב גובריה שוב האיסור במקומו.
(ע"ז י, ב) שדר ליה כוסברתא: עיין בתוס' ולענ"ד י"ל כוונת רבי כוסברתא בכ"ף רפוי, ור"ל חום(?) ברתא, ואנטונינוס סבר בכ"ף דגושה אמר ליה, דהיינו שחוט ברתא וזהו ברכתי מלכותא קטיעא עיין פסחים (דף פז:) מבואר יפה.
(שם) בכה רבי וכו' - עיין מהרש"א. ועי"ל טעם הבכיה על צער צדיקים בעולם הזה מיצר הרע, הרי בכח להגיע לחיי עוה"ב אפילו בשעה אחת. ועיין סוכה (דף נב.).
(ע"ז יג, ב) בהמה מאי מכניס תחת כנפי השכינה: י"ל דר"ל ס"ל מה ששובתת בשבת נקרא נכנסת לקיום מצות. אלמלי(?) כצ"ל(?).
(ע"ז יז, א) בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש וכו': ועיין לעיל (י:) ולקמן (י"ח) דאמר להיפוך - מתחלה "יש קונה עולמות בשעה אחת" ואח"כ אמר "ויש קונה עולמות בכמה שנים". וי"ל דכאן קאי על ישראל בעל תשובה דזדונות נעשה כזכיות (יומא פו, ב), לכן אמר ביה מתחלה "יש קונה עולמו בכמה שנים", ואח"כ "יש קונה עולמו בשעה אחת". ור"ל מה שהם קוים בכמה שנים קונה הוא בשעה א', כי הזדונות בכמה שנים נעשה לו כזכיות. אבל לעיל שם ולקמן איירי בגר, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות סב, א) ואין לו עונש ושכר משנים הקודמים, לכן אי אפשר לומר ביה מקודם יש קונה עולמו בכמה שנים דלהוי משמע דיש קונה עולמו בשעה אחת עלה קאי, ר"ל דהוא קונה מה שהם קונים בכמה שנים. וזה אינו. ועיין יבמות (דף מח:) לחד מאן דאמר שם נענשים הגרים על הקודמין. לכן קתני בהו מקודם "יש קונים בשעה אחת" - ר"ל זה עולמות הראוי לו וזה עולמות הראוי לו.
(ע"ז כ, ב) אילן ע"מ לקוץ וקוצץ דר"י וכו': וקשה - ממנ"פ ממה נפשך לא יעבר הישראל; אם יקיים התנאי ויקוץ מיד - לא יעבור, ואם לא יקיים התנאי יהיה בטל מקח, והרי הוא של ישראל ושוב ליכא לא תתנם. ואין לומר משום דלא היה תנאי כפול - קשה, הא ר"י ס"ל דלא בעינן תנאי כפול (נדרים יא, א) וכפרש"י בקידושין (ס"א) דבשאר אופני תנאי כולי עלמא מודו י"ל(?) ועיין דיני תנאי בטור חשן משפט (טור חו"מ, רמא) ואה"ע (סימן ל"ח וסימן קמ"ד).
רש"י ד"ה ע"מ לשחוט. מתנה עמו בפירוש: כוונתו דהא קתני בהמה דהיינו שוורים גם כן דאסור בסתמא כמ"ש הרשב"ם בשם רש"י לעיל (ט"ו.) בתוד"ה אימר עי"ש. אלא דאיירי כאן בהתנה עמו בפירוש.
(ע"ז כד, א) כוס אדום מעבירין לפניו: עיין פרה (סוף פרק ב') ובפירוש הרמב"ם שם דכוס נקרא שטח משער.
(ע"ז כו, א) ישראל מל את העכו"ם וכו': מה שיש לעיין הא ר"מ ס"ל דמותר ליתן מתנת חנם לעכו"ם (לעיל כ.). וכן יש לדקדק בר"י דס"ל דכותי מוהל לשם הר גריזים והא בחולין (דף ו.) רבנן דר"מ, והיינו ר"י, לא סבירא להו כלל לחוש למעוטי כותים, עי"ש. ואת הכל בארתי בחידושינו למסכת כותים (פ"א).
(ע"ז כח, ב) שלח לי שרי או אסור שלח לי' לכ"ע שרי לדידך אסור, וכי מדידי הוא דמר שמואל הוא: וקשה מאי טעמא שלח ליה - הא פליג עליה. וע"ק מאי טעמא אסר ליה - הא לדידיה דאיכא בזה פק"נ אף מה דשויא עליה איסורא גם זה אין עומד בפני פיקוח נפש. גם קשה מה דשלח ליה וכי מדידי וכו' -- שהוא ללא צורך.
וי"ל דהיה מסופק ברב יהודא דמתיר אי רק לעצמו התיר או גם לכולי עלמא, והיינו דאשכחן בשבת (דף לז:) דרב יהודה היה איש מסוכן ורגילין לחלל שבת עבורו, עי"ש. וזהו דאמר מאן ציית ליהודא מחיל שבא (לאפוקי מגי' רש"י דגרס מאן דציית), כי הגם דנעשה החילול עליו בהיתר, נקרא "מחיל שבא", והיינו משום דקיי"ל אידחי שבת אצל פיקוח נפש ולא הותרה. וזה דשלח ליה שרי או אסור, והיינו דאפשר רק לעצמך התרת משום דאיש מסוכן אתה. ושלח ליה לכולי עלמא שרי, ואיך אפשר כלל לטעות דעבור עצמי התרתי ולא אכולי עלמא -- הרי בשם מר שמואל אמרתי ובודאי אכולי עלמא אמר.
ומה דא"ל לדידך אסור -- י"ל בלשון בתמיה א"ל. אך מפרש"י משמע בניחותא. וי"ל דרב יהודה הותר לחלל מטעם ספק ורב שמואל ב"ר יהודה פשיטא ליה דאין בזה ספק סכ"נ אמנם אח"כ דחלה והרגיש צער גדול שאל ממנו הלכה למעשה. עיין בב"ב (בבא בתרא קל, ב). ושלח ליה לכולי עלמא שרי משום דבשם מר שמואל אמרתי והספק שלו טוב יותר מודאי שלך. וזהו לעלמא. אבל לדידך דפשיטא לך שאין בזה ספק - לכן לדידך בעצמך אסור.
ועי"ל דהתכוון להקניטו עמ"ש מקודם מאן דציית ליהודה מחיל שבא, לכן שלח ליה לכולי עלמא שרי ולדידך אסור - פירוש, לא שאני אוסר עליך אלא כפרש"י אתה בעצמך אסרת וחלקת עלי, אם כן מ"ט שאלני עכשיו והלא גם מתחלה היה לך לידע דאיכא בזה סכנה כי בשם מר שמואל אמרתי שהי' רופא מומחה.
ברש"י ד"ה רטיבא וכו' ומשח קירא: צ"ע שאין זה רפואת האוזן.
(ע"ז לד, ב) תרמינך שעתך: ר"ל אז תזכה ליישב הקושיות וכה"ג בכתובות (דף מב:) עיין פרש"י שם ד"ה כ"ב שנין.
(ע"ז לט, א) יוסף עניא: עיין בבא קמא (דף לז:) א"ר יוסף אנן יד עניין אנן.
(ע"ז מ, א) מריש הוה מטבילנא בצירן כו': על כרחך צ"ל דנזדמן לו היתירא ועיין שבת (דף יב:) תוד"ה ר"נ(?).
(ע"ז ס, א) ברש"י ד"ה כח כחו כגון שמגלגל וכו': עיין פרש"י חולין (דף טו:) ד"ה במוכני ושם (דף טז.) ד"ה סרנא דזה נקרא כחו עי"ש. וי"ל דהתם בשחיטה דאי אפשר להיות בלא אדם וסכין לכן חשבה הכל לכח א' מה שמניח הסכין על הגלגל אפילו כשנופל הסכין אח"כ ושוחט. מה שאין כן בנסך הרי הנגיעה היא בלא שום דבר הממוצע רק בידו - לכן ביש שני דברים הממוצעים בין היד להיין הוה שני כוחות.
(ע"ז סה, א) כגון שקיבל עלילו למול ולא מל: והטעם דגרע כהא דאמרו בבכורות (דף ל:) גר שקיבל עליו ד"ת ואח"כ נחשד לדבר א' נחשד לכל התורה ה"נ[3] מפני דחשוד במה שקיבל עליו למול חשוד זה לע"ז.
- ^ בדפוס אנטוורפן, הבאר יצחק מזהה את השם משפחה "פאן דארט", עיי"ש. וראה זה מצאתי בויקיפדיה בערך "דברי גד החוזה" מוזכר מומר יהודי בשם "ליאופולד יעקב עמנואל ואן-דורט", וצע"ע - ויקיעורך
- ^ מכאן עד הסוף הוקלד מתוך עמוד 32 של קובץ הסריקה PDF, ואיכות התצוגה גרועה מאוד. לא הצלחתי לקרוא את המילים עד תומם. ייתכנו שגיאות בהקלדה. לידיעתכם. - ויקיעורך
- ^ לא היה כל כך קריא. ואולי ה"ז - ויקיעורך