אבן עזרא על קהלת ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על קהלת · ט · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

(א) כי את כל זה וגו' לבור - היה ראוי להיות בחולם וכן ירון ושמח בעבור היות שניהם מפעלי הכפל והוא כמו לברור, מן שפתי ברור מללו. כי ראיתי הצדיקים והחכמים ומעשיהם כמו לכן יכיר מעבדיהם אינם ברשותם רק ביד האלהים גם כל מה שהם אוהבים או שונאים אינם יודעים מתי יבואם הכל לפניהם ולא ירגישו או פי' לפניהם קודם שיהיו כבר נגזר עליהם מה שנגזר:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ב) הכל - הכל יבא להם כמו שיבא לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע אין הפרש ביניהם לטוב ולטהור ולטמא הנה טמא במקום הזה הפך הטוב והטהור כמו שיש פקח בפסוק מי שם פהלאדם הפך העור והשומע כמו לפקוח עינים עורות פוקח אזנים, ודקדוק כטוב כחוטא כי הכפי"ן בלשון הקדש כמו כעבד כאדניו כי ישוב העבד כאדון והאדון כעבד אין הפרש ביניהם וכןכמוני כמוך כעמי כעמך כחשכ' כאורה, והמפרש כימי' אשר ישבתם הימים אין טעם וריח לפירוש הזה כי מה ענין ישבתם בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם והנכון כי מקדש הלכוהמרגלים ובשנת הארבעים באו לקדש עיר מואב והנה כל השנים היו במדבר קדש וזה פירושו ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם עד שוב התרים כענין כמספר הימים אשרתרתם את הארץ כי בבוא המרגלים אמרו הננו ועלינו אל המקום יתכן היות צדיק ורשע במעשיו טמא וטהור בגופו וזובח בממונו וטוב וחוטא בלבו ונשבע בדבורו:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ג) זה רע - אין בכל מה שנעשה תחת השמש דבר יותר קשה מזה על כן מלא לב בני האדם רע והוללות בלבבם בחייהם בעודם בחיים ועוד יאמרו על המתים ישוב אחריו ללב בני האדם ואמר בענין הזה בני האדם כי על הקטנים יותר קשה בעבור קוצר דעתם:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ד) כי מי - זו מחשבת בני האדם שיאמרו כי כל מי שהוא מחובר אל החיים יש לו בטחון, ופירוש אחר כי מי אשר יחובר מן המתים והענין שלא יתחבר עם כל המתפרדים ממנו אל כלהחיים יש בטחון בלבד ולא למתים וכתוב יבחר וענינו כי המת לא יוכל לבחור:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) כי החיים - והחיים אפי' הם כסילים יודעים שימותו והמתים אפי' הם חכמים אינם יודעים מאומה ולא יש להם מה יקוו כי נשכח שמם וזכרם:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ו) גם אהבתם - כשהיו בחיים ושנאתם וקנאתם אין להם חלק בכל העולם לעולם:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ז) לך אכול - זה דבור לב בני האדם והוא הוללות. והענין, אחר שאין למת חלק בעולם, כשאתה בחיים לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי אלה המעשים רצה האלהים שתעשה:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ח) בכל עת - המפרשים הקדמונים פירשו על ענין אחד והוא אם ידעת שרצה האלהים את מעשיך לך אכול בשמחה לחמך וצריך אתה שיהיו בגדך לבנים, והענין שלא יהיו מעשיך מגואלים, וענין ושמן על ראשך אל יחסר שיהיה לו שם טוב, וצוהו שיקח אשה ולא ישגה בזרה, וכל אשר תמצא ידך לעשות טוב בעולם הזה עשה כי העולם הבא איננו עולם מעשה כי אם עולם הגמול, והפירוש הנכון שהפסוקים שיש למעלה ולמטה הם דבקים והוא דבור לב בני האדם כאילו מדבר עם נפשו ולבו הוא כנוי בעד נפשו והוא אכול ושתה ולבוש בגדים נקיים ותסוך תמיד שמן ושמח עם אשה שחשקת בה וכל אלה הם תענוגי הגוף לבדו:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(י) כל אשר - כל מה שתמצא לעשות מדברי תענוג עשה כי אין מעשה ולא חשבון על מעשה או מחשב' ודעת וחכמה בשאול שהוא הקבר כי ימצא שאול לצדיקים כמו כי ארד אל בניאבל שאולה:

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יא) שבתי - אמר שלמה שבתי וחזרתי בי ששבחתי השמחה וכי הטוב שיבקש האדם התענוג בעבור שלא יוכל אדם לשמוח בעולם הזה ולא יתענג בו כי ראיתי קלים יכשלו ושאין להם כח לרוץ יברחו וימלטו:

ולא לגבורים המלחמה - כענין וגבור לא ינצל ברב כח:

וגם לא לחכמים לחם - שהיה ראוי להיותם מושלים בכסילים ויהיו רשים והדבר הפוך ברוב:

וגם לא ליודעים חן - בענין הממשלה שיאהבו אותו ויסורו אל משמעתו:

כי עת ופגע יקרה את כלם - ענין כלם החכמים והכסילים והגבורים והחלשים והנכון בעיני כי כלם ישוב על אלה הנזכרים לבדם והענין כי אין יכולת ביד בן אדם לעשות זה והראיהכי החכמים בעלי הדעות אבות המלאכות אין להם לחם, והאומרים כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה את הוללות ודבר לא יקום ופירוש עת מה שיש במתכונת המערכת העליונההראשונה, ופירוש פגע פגיעת אחד מן המערכת באחד מהשבעה שהוא החצי וחציו לפניו ואחריו ושלישיתו וחציו לפניו ואחריו, ודע כי מלת עת חסרת נו"ן. ועתה אבאר. דע שאין בלשון הקדש אות מתהפך ומתחלף ומובלע ונוסף ונעדר כי אם אותיות אה"וי כאשר פירש ר' יהודה ברבי דוד בעל הדקדוק ז"ל ואות הנו"ן ימצא בראש מובלע וחסר וכן באמצע ובסוף כמו נסע שבולע הנו"ן בדגש ויסע וכן וישא ויתן ויטע וידר ויפול ויגוף יבול עלהו ובפועל יראו הנוני"ן כלם נוסע נושא נותן נוטע נודר נופל נוגף נובל ובציווי יחסרו הנוני"ן כמו קומו סעו שאו את ראש, תנו יד ליי', ופעמים ישארו הנוני"ן על מתכונתם כמו נפלו עלינו ובאמצע ימצא מובלע בנו"ן שני במלת שתי כי הוא מן ולא אשנה לו וכן בת חסרת נו"ן בן וכן עת הוא ענת וכמוהו בדברי קדמונינו ז"ל עונה וכן בלשון ארמית וכעת וכענת ודגשות תי"ו עתו להתבלע הנו"ן כדגשית תי"ו בתו ונו"ן במלת אתה וכן חטים ושניהם נראים בארמית ותי"ו אמתו כי שרשו מן אמונה והתי"ו לשון נקבה ויורה עליו ותהי האמת נעדרת וכן תי"ו עת לשון נקבה ויורה עליו ועל זה הדקדוק ישאר לעות את יעף לבדו ולא יהיה לו חבר במקרא:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יב) כי גם - אמר כי העת והפגע ימנענו שיעשה מה שיחפוץ ועוד דבר אחר קשה שיתכן שיגיע אליו המות פתאום והוא לא ידע ודמה בני אדם לדגים ולצפרים שלא ידעו עד שנפלו ולא יוכלו להנצל, ומלת יוקשים שם התואר, אמר רבי יהודה בעל הדקדוק ז"ל ארבעה מלות במקרא ואין להם חמישית שהם על משקל פועלים והם פעולים ואלה הם והסנה איננו אוכל, אם תראה אותי לוקח מאתך, ורגל מועדת, כהם יוקשים בני האדם, והוסיף ר' יונה נ"ע מלה אחרת חמישית והיא לנער היולד ואמר רב שמואל הנגיד כי ה"א היולד במקום אשר כה"א ההוללה ובא פועל עבר במקום עתיד, אמר רבי משה הכהן נ"ע כי ארבעה הם בלבד לכן תוסר מלת מועדת מן החשבון ותהיה תחתיה מלת היולד בעבור היות בחשבונם יוקשים ואוכל ולוקח ויולד מהפעלים היוצאים ומועדת מהפעלים העומדים ואמר כי השורק במקום חולם והיה ראוי להיות על משקל ובחומה היא יושבת ומ"ם פתאום נוסף וממנו פתאים וכן שלשום ויותר נכון היות המ"ם סימן היום ותמול:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יג) גם זו - בעבור שאמר וגם לא לחכמים לחם אמר הפך הדבר להלל החכם:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יד) עיר קטנה - המפרשים הקדמונים אמרו כי זה על דרך משל, ועיר קטנה גופו של אדם ואנשים בה מעט בעלי כח התולדת משרתי הנפש ומלך גדול הוא יצר הרע והאיש המסכן הוא השכל. והנכון שאינו מדבר על דרך משל כי אם כמשמעו, ועניינו על החכם שאין לו לחם והוא בעצמו מה לעני יודע אע"פ שלא תועילנו חכמתו בעולם הזה על דרך הרוב גם יש פעמים שתועיל חכמתו יותר ממלכות. אמר עיר קטנה כנגד וסבב אותה מלך גדול בעם רב ואנשים בה מעט, והיא במקום נמוך שיוכל לבנות עליה מצודים וגבוהים ממנה, והנה אין ספק שתלכד ואין מציל. ומלת מצודים כמו למצד דוד, מצודת ציון, והמ"ם שרש:

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טו) ומצא בה איש מסכן - הוא שם התואר ומסכנות הוא השם והמ"ם נוסף וזו הלשון ידועה בארמית וענין ואדם לא זכר שלא היה לאותו החכם המסכן זכר בפי אנשי העיר לפנים קודם שימלט אותה, יש מדקדקים אמרו כי הזכר אינו בפה והענין כי כל זכר ויזכור הוא זכירת הלב ומלת אזכירה שהוא מן הבנין הכבד הנוסף הוא בפה והוצרכו לפרש כן ולא זכר שר המשקים שלא עלה על לבו ומלת וישכחהו ענין כפול ויותר נכון הוא בעיני להיות מלת זכירה פעם בלב ופעם בפה ויורה עליו ומשא ה' לא תזכרו עוד שעניינו לא תזכרו עוד לי בפה משאה', כי מה ענין לא יעלה על לבבכם זכר משא:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טז) ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה - אע"פ שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים לכן בשעת הצורך תעשה החכמה מה שלא יוכלו לעשות הגבורים ותהיה מלת וחכמתחסרת אם כאילו אמר ואם חכמת המסכן בזויה כמו וצמית והלכת אל הכלים ואם צמית, ורבים כמו הם:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יז) דברי - יש מפרש הפסוק הראשון כך טובה חכמה מגבורה ואילו היתה חכמת המסכן בזויה אף כי יותר נשמעים דבריו שהוא מדבר בשפלות קול ונחת מדברי מושל בכסילים בצעקה,כי דברי החכם כמסמרות נטועים בנפש, ויש אומרים דברי חכם אחד אינם נשמעים עד שיתחברו ויש אומרים כי אלה החכמים הם עשירים, והנכון בעיני שאינו מדבר על עת אחת כמושפירשתי ואם חכמת המסכן בזויה יש עת שישמעו דבריו, יותר מדברי המלך:

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

(יח) טובה - החכמה אינה צריכה לכלי קרב וכבר אמר טובה חכמה מגבורה מגבורת הלב ויותר תציל ותגן מכלי קרב לגבור והנה מצאת החכמה תציל בעליה ואחרים עמו, כמו אנשי עירקטנה והפך זה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה וישוב על מושל בכסילים: