עולם אחד/חלוקת ויקי/נושא ז
מתוך: עולם אחד/נח (עריכה)
פרק נח[עריכה]
אחר שהודעתיך בפרקים שעברו אחדות האצילות הקדוש ואחדות התורה הקדושה, במה שיש בו די למשכיל, אמרתי הנה בא עת דודים לגלות לך מצפוני חכמה בסוד אחדות ישראל עם קדוש.
- (בשעה זו שהיא היתה בחצות יום ו' עש"ק ערב שבת קדש כ"ב תמוז אבד חסיד מן הארץ, הוא אדוני חותני הצדיק המפורסם שר וגדול בישראל ושמו מרדכי ז"ל, בשנת יו"ם דו"ה, מרדכי הצדי"ק אב"ד לפ"ק, בפרק הזה נ"ח נפשיה, ורשמתי לזכרון)
וכבר הורתיך בפרק י"ח בענין אחדות אצילות הקדוש שהוא בדרך ההשתלשלות, עיין שם היטב. לכן גם פה צריך אתה לדעת מתחלה השתלשלות ישראל עם קדוש, וממנו נקח להבין אחדותם ויחודם.
ואתחיל ואומר בתכלית הקיצור כדרכי. הנה אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה הוא היה כלול מן כלל ישראל מראשיתם עד תכליתם. וכמו שאותיות אמת הם "ראש תוך סוף" מן האותיות והם כלל כל האותיות כמו שבארתי למעלה -- כמו כן שלשה אותיות אדם הם ראש תוך סוף מכל הדורות עם קודש, כי הוא נוטריקון אדם דוד משיח וכנודע. והוא כלל כל הדורות באמת. וכמו שאמרו חז"ל (שמות רבה, מ) וזה לשונם: "עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו, יש שהוא תלוי בראשו של אדם ויש שהוא תלוי בשערו, ויש שהוא תלוי במצחו וכו'", עיין שם באורך. וזה ענין הקומה הכוללת שניתנה לאדם הראשון וכמו שרמזה הרב עשרה מאמרות - במאמר חקור דין (ח"ג פ"ב), עיין שם.
ואמרו חז"ל (ויקרא רבה כ, ב) וזה לשונם:
- "א"ר לוי בשם ר' חמא בר חנינא י"ג חופות קשר לו הקב"ה בגן עדן שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם וכו'. רשב"ל אמר חד עשר ורבנן אמרי עשר. ולא פליגי - מאן דעבד להון תלת עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת, מאן דעביד להון חד סר עביד להון חדא, מאן דעביד להון י' ולא עביד חד מנהון". עכ"ל.
והנה במאמר הזה נתקשה הרב יפה תואר באומרו "לא פליגי" וכתב וזה לשונו: "לא הבינותי זה, דכיון דפליגי בפירוש דקרא - הא פליגי, ובמאי הוו להו למפלג טפי מזה, ואם איתא למימר דלא פליגי בסברא אלא בפירוש דקרא מה למימרא וכו'. ואם פי' דכולהו סבירא להו די"ג חופות הוו ולא פליגי אלא אי רמיזי כולהו בקרא - לא מסתבר דכוון דקרא לא מדכר למר רק י"א ולמר י' - מנא להו דהוו טפי וכו'". ועיין שם שהאריך והניח בתימא.
ולי אני הצעיר יש בזה שני דרכים ליישב קושיתו. דרך אחד עמוק מאוד, ודרך השני קרוב לפשוטו. ומפני שכבר הודעתיך שלא באתי בקונטרס הזה להאריך בסודות עמוקים, ובפרט שאין שייך כל כך לענין הזה שאני עוסק בו פה - לכן לא אציג לפניך כאן רק הדרך השני הקרוב לפשוטו ושייך לעניינינו.
הלא נדע סוד אד"ם שהוא חושבן מ"ה, והמילוי של מ"ה חושבן חוה אשתו, כי היא כלולה בו, ובסוד (בראשית ה, ב) "ויקרא את שמם אדם". וכבר ידעת בסוד אחד שסודו אח - שהוא ז"א בגימטריא ט' מדות, ונוקבא סוד אות ד' מן אחד משלימתו לעשר. וסודם ו"ה כנודע. הרי לפניך סוד עשר שהוא סוד זו"ן שהם שני אותיות ו"ה שבגימטריא י"א. ומתאחדים ונעשים אח"ד בסוד היחוד אח"ד כאמור, והיינו סוד י"ג שבגימטריא אח"ד. ונאמר כמו כן בסוד עלייתם בסוד התאחדותם על דרך שהורתיך למעלה. הנה כי כן י"ג חופות מתאחדים בסוד שני אותיות ו"ה שהם חושבן י"א. ועם שני אותיות עצמן - הרי י"ג כמנין אחד כמו שאני עתיד לבאר אי"ה בפירוש "אחד מי יודע".
והם מתאחדים בסוד עשר שהוא סוד יוד - ציור אות א שמספרו אחד. והוא שורש סוד אדם וכמו שאני עתיד לבאר בפרקים שיבואו בעז"ה. הרי שלא פליגי כלל, כי כולי עלמא מודים בכל שלשה בחינות אלו האמורים. וגם קרא משמע הכי ומשמע הכי, כי הכל אמת, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. וכל אחד מפרש דברי חבריו. והמשכיל יבין היטב.
מתוך: עולם אחד/נט (עריכה)
פרק נט[עריכה]
זהו שאמר ר' חמא בר חנינא בעצמו (במסכת בבא בתרא פרק ה' דף ע"ה ע"א) וזה לשונו: "עשר חופות עשה הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן שנאמר "בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגומר", עכ"ל.
וקשיא לכאורה דידיה אדידיה, שבמדרש רבה הנ"ל אמר ר' לוי משמו י"ג חופות וכו' כנ"ל ולמדו מפסוק זה עצמו. וביפה תואר הקשה קושיא זו וכתב וזה לשונו: "וי"ל אמוראי נינהו אליבא דר' חמא", עכ"ל. והוא דוחק גדול כנודע. ובכל המקומות דאמרינן "אמוראי נינהו אליבא דחד תנא" צריך באמת הבנה, וכמו שראיתי כמה ספרים חוברו על אלו העניינים והדומה להם. ואין כאן מקומו להאריך בזה.
אמנם לפי מה שכתבתי בפרק העבר לפנינו - אתי שפיר הכל, כי ר' חמא בעצמו פעם אמר הכי ופעם הכי, לפי הענין שהיה צריך, מאחר שזהו וזהו אמת וכאמור. ולכן גם מר זוטרא שאמר (שם) "אחת עשרה שנאמר כל אבן יקרה", עכ"ל - לא פליג על ר' חמא, רק כוונתו על דרך שכתבתי בפרק שלפני זה. וק"ל.
מתוך: עולם אחד/ס (עריכה)
פרק ס[עריכה]
זה שאמרו חז"ל (סנהדרין לח, א) "תניא היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו", עכ"ל. ועי"ש. והיינו גם כן בחינת כללות, שכולל כל הדורות עד סוף העולם כנ"ל. ואמנם במדרש (בר"ר, יד) אמרו "ממקום כפרתו נברא כמה דאת אמר "מזבח אדמה תעשה לי"", עכ"ל. וכן הוא בתלמוד ירושלמי (נזיר פ"ז ה"ב) וזה לשונו: "מלא תרווד עפר נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון", עכ"ל. ועיין שם ביפה מראה שרוצה ליישב המאמרים ולומר שמ"ש "ממקום המזבח נברא" היינו ראשו של אדם, שהראש עיקר בנין האדם ובו המוח. וכמו שאמרו חז"ל (שם בסנהדרין) "גופו מבבל וראשו מארץ ישראל ואבריו משאר ארצות". ועיין שם שהאריך ומסיים "אבל מדברי רש"י בפירוש החומש נראה כי אגדות חלוקות הן", עד כאן דבריו.
והנה אני ראיתי מ"ש מהרש"ל ז"ל בפי' דברי רש"י שצריך לדבר אחר וכו' כי לפירוש הראשון קשה הול"ל "מכל הארץ". לכן אמר "דבר אחר וכו'" ולדבר אחר קשה - הול"ל "מאדמה" - מלת "מן" למה לי? לכן פי' מד' רוחות. ומובאים דבריו במנ"י. ולדידי קשיא מאוד איך יהיו שני דרושים הסותרים זה את זה מדוייקים בכתוב אחד. ואיך אפשר שיהיה כוונת הכתוב לשניהם? ואיך רוצה רש"י ז"ל לתרץ הכתוב בשני דברים הפכיים?
לכן לבי אומר לי שמר אמר חדא ולא פליגי, והוא בבחינת האחדות והכוללת[1]. כנודע בכתוב (קהלת ב, ה) "ונטעתי בהם עץ כל פרי" ואמרו חז"ל בתנחומא מביאו רש"י שהיה שלמה מכיר בחכמתו את גידי הארץ וכו' שכל גידי הארץ באים לציון שמשם משתיתו של עולם וכו', עיין שם. הרי שכל הארצות מתאחדים ונכללים שם בארץ ישראל. וכל ארץ ישראל נכלל ומתאחד במקום המזבח וכנודע למשכילים.
ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד (בראשית כח, יג) "הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה וגו'", ואמרו חז"ל (בר"ר, סט) (ומביאו רש"י בחומש), קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו וכו' -- להבין ענין הקיפול הזה כתבתי שהיינו בסוד התאחדות וכללות. כי כמו שי"ב צרופי השם המיוחד נכללים ומיוחדים בארבעה אותיות השרשים -- כמו כן נכללו י"ב חדשי השנה בארבעה תקופות, וכמו כן נכללים ומיוחדים כל י"ב גבולי הארץ בתוך סוד ארבעה, והיינו סוד ד' אמות שכתב רש"י ז"ל אצל יעקב. ושם בבראשית רבה גרסינן "קפצה כפינקס ונתנה תחת ראשו", ועיין שם. והיינו כי הראש כולל ומייחד הכל כמו שהודעתיך פעמים רבות. ועיין למעלה פרק ל"ז ול"ח ותבין ביותר ובמקומו הארכתי.
- (אמר המחבר, הדבר הזה מענין הקיפול כתבתיו זה זמן רב בחבורי עול"ם חד"ש בפרשת ויצא. והן עתה כאשר העתקתיו לכאן ראיתי בספר מנ"י שמביא בשם מהרש"ל ז"ל וזה לשונו: "ומהרש"ל פי' שקפל כל כחות הארץ כולם במקום אחד, ובזה ידע שלמה המלך ע"ה שהכחות כולם היו במקום הזה, לכן היה יודע לכוון כחות האדמה ולנטוע אילנות של כל מיני פירות כדכתיב "ונטעתי בהם עץ כל פרי", עכ"ל. ודבריו צריכין עיון", עד כאן לשון מנ"י מנחת יהודה(?)
- הנה הוא כתב שצריך עיון. ואנכי בראותי זאת שמח לבי בקרבי שכוונתי בילדותי לדעת גדול זכרונו לברכה, אלא שדבריו סתומים קצת כדרך הקדמונים, כמו שהודעתיך כמה פעמים ולמעלה בפרק ל"ב. ואני הולך רכיל ומגלה סוד ה' ליריאיו. וברוך ה' שהנחני ברך אמת).
והנה מזה תשכיל ותבין שאינם אגדות חלוקות כמו שהבין יפה מראה, כי אם אלו ואלו דברי אלהים חיים. והכל מודים שנלקח עפרו ממקום המזבח שהוא הכולל עפר כל הארצות, והיתה חכמתו יתברך ויתעלה לקחת ממקום הכולל באופן שיהיה "גופו מבבל" - כלומר מארץ בבל הכלול שם, "וראשו מארץ ישראל" - הכלול שם, "ואיבריו משאר ארצות" - הכלולים שם. ואתי שפיר הכל. ולכן כתב רש"י ז"ל שני הדרושים בכתוב (בראשית ב, ז) "עפר מן האדמה". ולשניהם יש הוכחה מן הכתוב כמ"ש מהרש"ל ז"ל וכנ"ל, כי שניהם אמת בכוונת הכתוב, וכדבר האמור. ודוק היטב.
מתוך: עולם אחד/סא (עריכה)
פרק סא[עריכה]
כל הדורות שהראה הקב"ה לאדם הראשון כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין לח, ב) וזה לשונם: "מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו וכו'", היינו גם כן בבחינת הכללות והאחדות, שכל הדורות ודורשיהם וחכמיהם היו מיוחדים וכלולים באדם הראשון עצמו כידוע למשכילים. וכשנתן בו הקב"ה חכמה ובינה ודעת להשיג את עצמותו - אז ממילא השיג כל הדורות הכלולים בו. והמשכיל יבין.
וזהו גם כן מה שאמרו חז"ל (שם בסנהדרין) "אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה וכו'". עוד אמרו (שם) "מן הארץ עד לרקיע היה כו'" - כי כן קודם החטא היה מדריגתו גבוה מאד עד שהיה כולל וחובק בעצמותו כל ששה קצוות העולם. ומה שמקשים תוספות (במסכת חגיגה פרק ב' דף י"ב ע"א) בד"ה אידי ואידי וכו' לא קשה מידי להיודע ומבין מעלת אדם הראשון קודם שחטא המבואר בדברי מר"ן האר"י זלה"ה. ואין כאן מקומות להאריך והמשכיל יבין.
וכמו כן אפשר לפרש מה שאמרו חז"ל (שמות רבה, מ) וזה לשונם: "ומה עשה הקב"ה הביא לו ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות שהן עתידין לעמוד מבראשית עד תחיית המתים וכו'", עיין שם באורך. מלבד פירושו הפשוט אפשר לומר גם כן שהעלה הקב"ה את משה עד לבחינת אדם הראשון קודם החטא, ואז השיג ממילא כל הדורות בהשגת עצמו.
ומ"ש "ספרו של אדם הראשון" - הוא מלשון 'ספיר' שהוא בחינת הארה וכמ"ש הקדמונים בכתוב (תהלים יט, ב) "השמים מספרים וגומר" מלשון "ספיר גזרתם", וכמו שכתבו בפירוש ספר יצירה מלשון "עשר ספירות".
וכבר אמרו חז"ל (בבא בתרא נח, א) וזה לשונם: "א"ר בנאה נסתכלתי בשני עקביו ודומים לשני גלגלי חמה", עכ"ל. ובמדרש (ויקרא רבה, כ) "תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה", עכ"ל . וידוע גם כן מאחז"ל (בראשית רבה סוף פרשה כ') "בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב 'כתנות אור'", ויש להאריך בזה מאד, אך כי כבר קבלתי עלי שלא להאריך בקונטרס הזה בסודות עמוקים רק בדבריו הקרובים אל הפשט. והסוד מציץ מן החרכים. והחכם המבין מדעתו יבין הכל. ובפרט כי יש עת להאריך בכל זה במקומות אחרים בעז"ה, כי תדרשנו ימצא לך, ודי בזה כאן.
ואמנם תדע שאין הדבר יוצא מידי פשוטו לעולם, וכן מוכח גם כן מהא דאמרינן (במס' בבא מציעא פרק ז' דף פ"ה סוף ע"ב) שאמר שמואל ירחינאה וזה לשונו: "לדידי חזי לי ספרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי וכו'", ושם בוודאי אין סברא לומר שהגיע שמואל למדריגת אדם הראשון קודם החטא -- ועל כרחינו שהדבר כפשוטו גם כן. ואתה דע לך.
מתוך: עולם אחד/סב (עריכה)
פרק סב[עריכה]
כלל העולה מדברינו הנאמרים בפרקים שעברו שאדם הראשון הוא היה בחינת אחד הכולל את כל ההתפשטות המספר כנודע. כמו כן הוא היה כולל בעצמותו כל הדורות הבאים. וזה הוא ענין שהראה לו הקב"ה דור דור ודורשיו וכנ"ל. וכן משמע מפורש בעבודת אלילים (דף ה.) "וכי ספר הוה ליה לאדם הראשון וכו'", עיין שם. ומה שאמרו שהוצבר עפרו מכל העולם -- הכוונה מבחינה(?) הכוללת עפר כל העולם שהוא מקום המזבח. וזהו ענין אמרם שהיה מסוף העולם ועד סופו, כי היה כולל הכל.
ועיין בראשית רבה (בר"ר, כא) ובויקרא רבא (ויק"ר, יד) ותבין שם על פי זה. ועיין גם כן בזוהר פרשת לך לך (ח"א צ, ב) "תא חזי דאמר ר' שמעון וכו'" עיי"ש כל המאמר באורך. ובפרשת ויחי (ח"א רלג, ב) "ר' חזקיה פתח גלמי ראו עיניך וכו'". ועיין בפרדס שער מהות והנהגה פרק כ"ב (פרדס רמונים ח, כב), והמשכיל יבין כמה דברים שאיני רוצה להאריך.
והנה חז"ל הגידו במדרש (בר"ר, ח) "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון - גולם בראו, והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו", עכ"ל.
עוד אמרו (שם פ' כ"ד) "א"ר יהודא בר סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו וכו' שנאמר (תהלים קלט, טז) גלמי ראו עיניך וגומר - גלם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון, הוי זה ספר תולדות אדם", עכ"ל.
להאריך בביאור מאמרים אלו אין כאן מקומו. ואמנם ארמוז לך בקיצור, אפס קצהו תראה מכאן. ואקדים מה שכתוב במאורי אור וזה לשונו: "אד"ם הראשו"ן נקרא אבא עילאה, פרצוף ראשון שניכר באצילות. וכן נקרא זעיר לפעמים. והוא כי ע"ב - מילואו מ"ו - אד"ם והכולל", עכ"ל.
ועיין בספרי 'מדרש לפירושים' (חלק ראשון דרוש השני) שהבאתי גם כן הקדמה זו שאדם הראשון הוא סוד אבא ופירשתי בזה דברי הציוני בענין נגיעת הכף - עיין שם ותברכני נפשך. ומזה מובן סוד גל"ם שאמרו חז"ל, כי כן חכמה בגימטריא גל"ם כמ"ש המקובלים. וכבר נודע כי חכמה הוא הכולל הכל בסוד "כולם בחכמה עשית". וז"ש "עד שאדם הראשון מוטל גולם וכו' הראה לו דור דור ודורשיו וכו'", וכאמור לעיל בבחינת הכללות.
וכבר נודע כי דוד הוא בסוד אדם ורמוז בשמו. וקבל ממנו שנותיו - שבעים שנה. וכתיב "ה' בחכמה יסד ארץ". לכן אמר דוד "גלמי ראו עיניך וגו'". והבן זה היטב הדק.
מתוך: עולם אחד/סג (עריכה)
פרק סג[עריכה]
ראה נא אחי מדריגת אדם הראשון קודם שחטא כמו שהורתיך אפס קצהו בפרק שלפני זה, ואיך אם כן לא יהיה תפוח עקבו מכהה גלגל חמה. ובחנם דחק את עצמו הרב יפה תואר בויקרא רבה (ויק"ר, כ) ליישב הדבר בדרך פלסופי - עיין שם שמאריך ללא צורך. כי הדבר פשוט מאד ביציר כפיו של הקב"ה.
והבט נא וראה גדולתו ועומק חכמתו במה שנאמר (בראשית ב, כ) "ויקרא האדם שמות וגו'". ראה נא גודל חכמתו בזה כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה, יז) ובמדבר רבה (במדבר רבה, יט) והאריכות בזה בסוד הדבר הוא ללא צורך, כי כבר האריכו המקובלים מאד בזה. ואמנם גם בדרך הפשוט נראה חכמתו בזה כי הוא ראה שורש כל דבר למעלה בעולמות העליונים וממנו הבין לתת שם לכל דבר.
ועיין ביונת אלם פ' צ"ח שלא הושלם בריאת בהמות חיות ועופות עד שקרא להם שמות, שהלביש בהם רוחניות התורה לקיים בריאותם. ובזה היה השלמת תיקונם, עיין שם. ועיין גם כן בספר עשרה מאמרות חלק ב' ממאמר חקור דין (סוף פרק י"ז), עיין שם. ושם בחלק שני ממאמר אם כל חי (סימן יוד), וכן (סימן ל"ג) שם. והכל מובן עם האמור, כי השפיע אדם עליהם שרשיהם מעלה מעלה. ועיין בפרקי ר' אליעזר (פי"ג) איך שנתקנאו בו המלאכים עבור זה, עיין שם.
וגדול מזה תראה בתיקונים תיקון נ"ז (דף צ"ד ע"ב) שאדם היה קורא שמות לשרפים וחיות ואופנים. וזה לשונו: "תא חזי אדם הוה ידע כל שרף וחיה ומלאך ואופן, כל חד דהוה ממונא על שליחותיה, והוה ידע שמא דכל חד דהוה כפום שליחותיה והכי הוה קרי ליה", עכ"ל ועיין שם באורך.
והיינו גם כן כי הוא ראה באמת שורש של כל מלאך למעלה, וכמו שמפורש שם בתיקון מ"ט (דף פ"ח ע"ב) וזה לשונו: "דקרא שמהן לכל חיות הקודש ולכל שרפים ואופנים וצבא דלעילא לכל חד קרא ליה בשם ידיע ובדרגא ידיעא לאשתמודע לכל חד מאתר דאתנטיל", עכ"ל, מפורש כאמור.
ואתה אחי המעיין ראה נא עוד שם בתיקון הנזכר שכתב וזה לשונו: "כגוונא דנחלי ימא דאתחזרו לאתר דאתנטילו בשליחותא, הדא הוא דכתיב כל הנחלים וגו' אל מקום וגו' מאתר דאזלין תמן חזרין בשליחותא", עכ"ל. דוק בדברים אלו ותמצא ראיה אל עיקר היסוד אשר עולם אחד הזה בנוי עליו כמו שהורתיך בפרק הארבעים שים עיניך. ובין תבין את אשר לפניך.
מתוך: עולם אחד/סד (עריכה)
פרק סד[עריכה]
ראשון שבכל היצורים היה אדם, וכבר הודעתיך פעמים רבות בקונטרס הזה שבכל חבל השתלשלות הקדושה - הראשון הוא הכולל כל הבאים אחריו, ולפיכך אדם הראשון השיג כל הנבראים.
ודע והבן שלפיכך אדם ההולך בדרך הטוב והישר בבחינת הקדושה - נשמתו גוברת על גופו, כי הנשמה היא הראשונה והגוף כרוך אחריה. ולכן בגודל צדקתו יכול לעשות גם גופו רוחני כמו שמצינו בחנוך, ומשה רבינו ע"ה, ואליהו ז"ל, וכדומה. כמו שנאמר (דניאל יב, ג) "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" - כי נזדכך גופות שלהם ונעשים רוחני. אך בהיפך חלילה - אם הולך בדרך לא טוב - אז הוא בבחינת סטרא אחרא שהתחתון גובר על העליון, ולפיכך נשמתו כפוף תחת גופו והגוף גובר.
ולדברים אלו יש אריכות גדול ונורא מאד כמו שיבוארו אי"ה בקונטרס עולם הפוך. ולא כתבתי לך כאן רק מה שצריך אתה לדעת בענין אדם הראשון. והוא מה שתבין מזה מאמר אחד במדרש (בראשית רבה, ח) שדורשים שם הפסוק (תהלים קלט, ה) "אחור וקדם צרתני וגו'" בכמה דרשות. ואיתא שם וזה לשונו:
- "אמר רשב"ל אחור למעשה יום האחרון, וקדם למעשה יום הראשון. הוא דעתיה דרשב"ל דאמר ריש לקיש "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" - זו רוחו של מלך המשיח. המד"א הוא מה דאת אמר "ונחה עליו רוח ה'". אם זכה אדם אומרים לו קדמת למלאכי השרת. ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך וכו'", עכ"ל.
ובשוחר טוב (סימן קל"ט) גרסינן: "זו רוחו של אדם הראשון" בדברי ריש לקיש, עיין שם. והיינו הך, כי אדם מורה גם על משיח, כי הוא ראשי תיבות א'דם ד'וד מ'שיח כנודע.
והבט נא וראה חכמתו יתברך שבכוונה מכוונת נברא האדם בבחינה זו שיהיה כלול מן הראש והסוף, כלומר נשמתו בתחלת יום ראשון בסוד (בראשית א, ב) "ורוח אלהים וגו'", וגופו ביום ו' בסופו. כדי שאם יזכה יהיה הגוף כפוף תחת כח נשמתו הקודמת למלאכים. ואם לאו - נשמתו כפופה תחת הגוף המאוחר לכל הברואים. וז"ש "אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת וכו'" וכאמור. וז"ש "אחור וקדם צרתני". וזה פשוט.
ואמנם יש במאמר ההוא להאריך מאוד ולהשוות המחלוקת דשם, ויבואר הכל על נכון ב'עולם הפוך'. ועל כל פנים היוצא לנו מן הדברים אלו כאן הוא להראותך שאל תתמה על החפץ מה שהודעתיך בפרק שלפני זה שהיה מעלתו גבוה ממלאכי השרת, כי כן היה באמת קודם החטא קודם למלאכי השרת מצד נשמתו. וכמ"ש רשב"ל "אתה קדמת למלאכי השרת". כי גם גופו היה רוחני מאוד וכאילו נברא כולו קודם הכל. וכדבר האמור.
וגם מזה ראיה נכונה אל הכלל שמסרתי בידך בקונטרס הזה שבכל חבל השתלשלות הקדושה הדבר הראשון הוא הכולל וחובק בעצמותו כל הדברים הבאים אחריו. ודוק היטב.
מתוך: עולם אחד/סה (עריכה)
פרק סה[עריכה]
ומזה תבין טעם פשוט והגון בענין קדושת הבכורות, והוא להורות בזה שאצלינו עם קודש הראשון ראשון משובח, ובכח המצוה זו יתעלו ויתאחדו כל הבחינות והמדרגות מסוף המעשה עד ראשית המחשבה כמו שהודעתיך כמה פעמים ובפרק הארבעים, עיין שם. ויושפע שפע רב מראשית המחשבה עד סוף המעשה בסוד מ"נ ומ"ד מיין נוקבין ומיין דכורין שרמזתי לך שם.
ואציגה נא עמך מעט מלשון הרב זלה"ה מ"ש בלקוטי תורה פרשת וירא וזה לשונו:
- "ונחזור לענין, כי זהו מצות כיבוד אב ואם, כי ראוי לדעת כי הלא אם כל הנשמות היו באין בסדר וכו' אי אפשר שיגרע(?) אליו איזה שפע אם לא שיעבור דרך אביו ואמו, כי כן הדין ה' גנות(?) מסתפקין מים ממעיין(?) אחד שהתחתונה מסייעת עם כולם וכו'. אבל מצינו רוב העולם מגולגלים ואין להם יחוס וקורבה כלל עם אביהם וכו' ואיך יהיה חייב בכבודו?"
- "אך הענין מובן עם מ"ש, כי אין לך אדם שאין לו נשמה הלובשת בלבוש נפש דעצמות אביו ואמו וכו' ואפילו השפע שנותנים לו מן השמים הוא על ידי הלבוש הזה. וזהו הענין שותפות האדם ואשתו בבניהם וכו'. גם בזה תבין ענין מאמרם ז"ל "כבד את אביך - לרבות אחיך הגדול וכו'". והבן השני משועבד לכבוד בן הראשון, והשלישי משועבד לשני הבנים הראשונים וכו'. וכן על דרך זה בכל הבנים", עכ"ד. ועיין שם כל הענין באורך גדול.
עוד כתב שם וזה לשונו:
- "ואמנם כל זה אינו רק עד תחיית המתים, כי אחר כך נוטל כל אחד את שלו וכל דבר חוזר לשרשו, ואין יחוס לבן עם אב ולא עם אחיו, אלא אם כן הם משורש אחד וכו'. ראובן בן יעקב הוא אח הגדול - לכן נקרא רא"ו ב"ן, כלומר כי זה הבכור שנוטל כל בחינת הב"ן - שהוא האי רוחא דשביק יעקב בלאה, אמנם אבד אורו ונטלו יוסף. לכן היה ראוי הבכור ליטול כתר כהונה ומלכות כמו שנאמר "יתר שאת ויתר עז"".
עיין שם. ועיין גם כן מעניינים אלו בספר הגלגולים. ואין כאן מקום להאריך. על כל פנים שגם דברים אלו מחזיקים יסוד העול"ם האח"ד הזה. והמשכיל יבין.
ולדעתי זהו גם כן הטעם למה שאמרו חז"ל (קידושין לא, א) "אבא אומר וכו' שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך", עיין שם. והיינו גם כן מטעם האמור, כי כן בסדר המדרגות האב ראשון וקודם אל האם.
וזהו גם כן סוד מאחז"ל (ברכות סא, א) "לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו אשתו", ופרש"י "גנאי הדבר". ועיין מהרש"א בחידושי אגדות דאין דרך ארץ שילך הגדול אחר הקטן, עיין שם. ולדידי טעמא רבא אית ביה, ולפיכך אמרו חז"ל (ברכות שם) "מסתברא דזכר סגי ברישא דתניא וכו'" -- הוא הראש באמת בסדר המסודר, והדבר נכון מאוד. ובקונטרס עולם הפוך יובא אי"ה כמה עניינים נפלאים בזה. וכאן לקצר אני צריך והמשכיל יבין.
ואמנם כן מה שבאתי הֵנה בדברים אלו האמורים, הוא כי מהם הבנתי מאחז"ל במדרש (במדבר רבה פ"ד והוא בדף רט"ז ע"ג בדפוס אמשטרדם) וזה לשונו:
- "אדם הראשון היה בכורו של עולם, וכיון שקירב קרבנו שנאמר ותיטב לה' משור פר וגו' לבש בגדי כהונה גדולה, בגדי שבת היו והיו הבכורות משתמשין בהם", עכ"ל. ועיין שם כל המאמר באורך גדול.
ויש להאריך בו מאוד אלא שאין כאן מקומו. ועל כל פנים שורש הדברים בדרך כלל מובנים היטב מתוך דברי האר"י זלה"ה שהצגתי לפניך. ומכלל דברַי שהורתיך כאן נראה בעליל גדלות אדם הראשון. ועיין ריש ספר גלגולים מהאר"י זלה"ה איך שכל הנשמות היו כלולים באדם הראשון, וזהו סוד מאחז"ל (יבמות סא, ב) "אתם קרוים אדם וכו'", עיין שם היטב. ועיין היטב בספרי 'מדרש לפירושים' (חלק א' דרוש השלשים), (וחלק שני דרוש השנים עשר), ותבין עם כל האמור כאן בענין אדם הראשון ועם מה שאאריך להלן אי"ה עוד מזה. והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/סו (עריכה)
פרק סו[עריכה]
ואמנם כל הגדולה זו וכל הכבוד הזה -- הן בענייני החופות שביארתי למעלה, והן בשאר העניינים המבוארים שם למעלה -- כולם לא היו רק קודם החטא. אך אחר שחטא -- עירב טוב ברע, ונפגמו כל הנשמות שהיו כלולים בו כמבואר בריש ספר גלגולים עיין שם. ונטרד מגן עדן ולא לן כבודו עמו. ונאמר לו (בראשית ג, יט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב".
כי תדע מה שכתבו הקדמונים ששמו אדם - מורה על הטוב ועל הפכו, כי אם טוב הוא נקרא אד"ם מלשון "אֶדַמ"ה לעליון", וכמו שאמרו חז"ל אם זכה אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת כנזכר בפרק ס"ד, ובסוד שם מ"ה בסוד (יחזקאל א, כו) "דמות כמראה אדם". ואם לא זכה נאמר "כי עפר אתה", ונקרא 'אדם' מלשון אַדמָ"ה אשר נלקח ממנה.
לך נא ראה בספרים קדושים שהאריכו למעניתם בענין חטא אדם כי רב ועצום הוא. ואני ראיתי להשמיט כל זה כאן, ושלא לדבר כלל מן כל הדורות שבאו אחריו, עד אברהם אבינו ע"ה שהוא הוא המתקן חטאו של אדם הראשון, וממנו אתחיל לבאר לך הכל בעז"ה. וכל הגדולה והכבוד שבארתי לך אצל אדם הראשון קודם החטא -- הכל נתקיים באברהם אבינו, כמו שאבאר לך בפרקים שיבואו בעז"ה אחד לאחד כפי השגתי הקלושה והחלושה. פקח עיניך וראה.
מתוך: עולם אחד/סז (עריכה)
פרק סז[עריכה]
נאמר (יהושע כד, ג) "ואקח את אביכם את אברהם וגו'". וקשה - "את" אחד מיותר.
אמנם תדע בקיצור מה שמבואר בעקידה באורך, שמתחלה היו הדורות נקראים 'בני אדם'. ואחר נח היו נקראים הדורות הבאים אחריו 'בני נח'. אמנם אחר שבא אברהם אבינו ע"ה ויצחק ויעקב וכו' נקראים ישראל בני אברהם יצחק ויעקב. וכן 'זרע אברהם'. וכשחוטאים ח"ו חוזרים למפרע ונקראים 'בני נח' 'בני אדם' - עיין בעקידה באורך שמפרש בזה הכתוב (ישעיה א, ד) "נזרו אחור", עיין שם.
ואנכי אטעים לך טעם הדבר למען תדע שורש דבר נמצא בו מה זה אשר נתבטלו שמות האבות הראשונים - אדם ונח וכדומה, אחר שבא אברהם אבינו עליו השלום. והוא זה: כי עד אברהם היו בסוד 'עולם התוהו', ומאברהם התחיל 'עולם התיקון'. וזהו סוד "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (בראשית ב, ד) ואמרו חז"ל (בראשית רבה, יב) בהבראם - באברהם. וראשי תיבות של ת"ולדות ה"שמים ו"הארץ הוא תהו - לומר לך שאברהם תיקן את עולם התה"ו.
עוד אמרו (בבראשית רבה שם) "בה' בראם וכו'", וכן פרש"י בחומש. וזהו סוד תוספות אות ה' לאבר"ם ונעשה אברהם, כי הוא עיקר העולם ותיקונו.
עוד אמרו (בראשית רבה, יד) וזה לשונו: "א"ר אבא בר כהנא בנוהג שבעולם אדם יש לו קורה שופעת היכן הוא נותנה, לא באמצע טרקלין כדי שתסבול קורות שלפניה וקורות של אחריה? כך למה ברא הקב"ה את אברהם באמצע הדורות - כדי שיסבול דורות שלפניו והדורות שלאחריו", עכ"ל. הרי מפורש שהוא עיקר תיקון העולם, ולולא אברהם היה העולם מתמוטט וכנודע.
ומכל זה מובן ממילא שלכן אחר שבא אברהם אבינו נתבטלו שמות הראשונים מסוד עולם התה"ו, מאחר שאברהם עצמו הוא המתקן את הדורות שלפניו כדבר האמור. וזהו שאמר הכתוב (יהושע כד, ב) "מעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגו'" - כלומר אשר היו אבותיכם מתחלה, טרם ביאת אברהם. אך עתה - (יהושע כד, ג) "ואקח את אביכם את אברהם" - כלומר שתתחיל בחינת אביכ"ם מן אברה"ם, והדורות הראשונים היו כלא היו.
ובזה מובן גם כן מאמרם חז"ל (בסדר הגדה) "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" - שלכאורה אפכא הוה ליה למימר - אך הכוונה כאמור שמתחלה עובדי עבודה זרה הם היו נקראים 'אבותינו', אך "ועכשיו וכו'". ומביא לראיה הפסוקים האמורים. והבן זה. ועיין להלן בפרק שאחרי זה ותבין ביותר.
מתוך: עולם אחד/סח (עריכה)
פרק סח[עריכה]
נו"ן הפוכה כתובה אצל מיתת תרח (בראשית יא, לב) ופירש"י ז"ל הנו"ן הפוכה "לומר לך עד אברם חרון אף של מקום", עכ"ל. והיינו כמו שכתבתי בפרק שלפני זה שעד אברהם היה בסוד עולם התהו, ולפיכך "וימת תרח בחרן" סיום הפרשה וכתוב בנו"ן הפוכה - לומר לך שעד כאן סיום הדורות מן עולם התוהו ומתחיל פרשת לך לך מן עולם התיקון.
ומזה הבנתי באמת מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, לט) וזה לשונם: "לפי שהיה אברהם אבינו מפחד וכו' אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פטור לאחר מכיבוד אב ואם", עכ"ל. וכבר צווחו ביה קמאי למה כן. ולדעתי הדבר פשוט, כי הנה עיקר טעם כיבוד אב ואם הודעתיך למעלה בשם מרן האר"י זלה"ה גם אם אין הנשמות משורש אחד הוא משום שהשפע שניתנים לו מן השמים היא דווקא על ידי הלבוש מנפש דעצמות אביו ואמו שנשמתו מלובשת בו, עיין למעלה בפרק ס"ה. והנה אמנם כאן אצל אברהם אבינו הדבר בהיפך - שהוא המתקן כל הדורות שלפניו כאמור בפרק שלפני זה, ואיך ולמה יהיה חייב בכיבוד אביו תרח? ונהפך הוא. והבן זה.
והבט נא וראה מה אמרו חז"ל (עבודה זרה ט, א) "תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי העולם, ב' אלפים תוהו, שני אלפים תורה וכו' ב' אלפים תורה מאימת וכו' אלא מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן" וגמירא וכו'". וידוע סוד הכתוב (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן" שהוציא מן החיצונים נשמות שנפלו בחטא אדם הראשון, והוא הוציא נשמות הזכרים, ושרה נשמות הנקבות שנפלו לחיצונים בחטא חוה. ועיין בריש ספר הגלגולים. ראה נא אחי כשהיו מתקנים(?) חטא אדם הראשון אז נשלמו שני אלפים תוהו והתחילו שני אלפים תורה שהוא סוד התיקון. ולפיכך אז באותו פרק פטרו הקב"ה מכיבוד אביו, וכדבר האמור.
ומה שיש להאריך בזה ושם בתוס' ד"ה וגמירי - עיין שם, אין כאן מקומו. ודו"ק.
מתוך: עולם אחד/סט (עריכה)
פרק סט[עריכה]
מעלת אברהם אבינו היא ממש מעלת אדם הראשון קודם החטא מפני שהוא תיקון חטאו, כנודע ומפורסם בכמה מקומות. ולפיכך נקרא אברהם בשם 'אדם' וכדאיתא מפורש במדרש (בראשית רבה, ד) וזה לשונו: "את האדם - בזכותו של אברהם. א"ר לוי האדם הגדול בענקים - זה אברהם. למה קורא אותו גדול? שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבא לתקן תחתיו, אלא הרי אני בורא את האדם תחלה שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו", עכ"ל. ועיין שם באורך. ועש"פ בנזה"ק ועיין שם פירוש בנזר הקדש(?).
עוד שם (בראשית רבה, טו) "כך הזמין הקב"ה את אדם בזכותו של אברהם". ועיין שם פירושו בידי משה, כי איני רוצה להאריך.
הנה מפורש בשֹוֹם שכל שאברהם הוא אדם ממש. ולכן אתה תראה כמו שהודתעיך בפרק ס"ה בסוד הכהונה והבכורה אצל אדם הראשון שלבש בגדי כהונה עיין שם -- כמו כן ירש אברהם את הבגדים אלו של אדם הראשון כדאיתא מפורש שם במדבר רבה (פ"ד דף רי"ו ע"ג) וזה לשונו: "מת שֵם ומסרם לאברהם. וכי אברהם היה בכור? אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו בכורה וקירב שנאמר "ויעלהו לעולה תחת בנו"", עכ"ל. והכוונה באומרו "מפני שהיה צדיק" הוא במה שתיקון חטא אדם הראשון בא במקומו ונעשה בכור כמוהו. ובעל כרחינו צריך לפרש כן כנראה לעין. ואמרו חז"ל (נדרים לב, ב) "ביקש הקב"ה להוציא כהונה משֵם וכו' הוציאה מאברהם וכו' אתה כהן לעולם וכו'", עי"ש.
וכן במדרש (בראשית רבה, מו) וזה לשונו: "ר' ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה וכו'", עי"ש. ואמרינן במדרש (בר"ר, מג) וזה לשונו: "מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים? רבי יהודא ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודא אמר מאברהם וכו'. ר' נחמיה אמר מיצחק וכו'. ורבנן אמרי מיעקב וכו'.". ואם ירצה השם בפרקים שיבואו תראה מבורר שמר אמר חדא ולא פליגי כלל - כי אחד הם. והכל מודים כי שורש הכהונה מן אברהם. דוק ותמצא.
על כל פנים הראתיך מפורש שהבכורה והכהונה היו באברהם כמו באדם קודם שחטא כי הוא אד"ם ממש, וכמו שאודיעך עוד להלן בעז"ה.
מתוך: עולם אחד/ע (עריכה)
פרק ע[עריכה]
מצאתי בספר הזוהר מאמר אחד בו מבואר סוד החופות שבארתי בפרק נ"ח ונ"ט שאבדם אדם הראשון בחטאו ואברהם אבינו זכה אליהם. והוא בפרשת פקודי (ח"ב רמה, א) וזה לשונו:
- "רבי שמעון קם ואמר, זכאה חולקא דילך אדם קדמאה ברירא דכל נבראין קיימין בעלמא, דרבי לך קב"ה על כלא ואעיל לך בגנתא דעדן ואתקין לך ז' חופות בי' לאשתעשע בענוגא דנעם עילאה וכו' עד דאתא אברהם חסידא ושארי לאתקנא עלמא, ועאל גו מהימנותא קדישא ואתקן לעילא ותתא באינון רקיעין עילאין ובאינון רקיעין תתאין. אינון תתאין היכלין לאינון רקיעין עילאין, לאתאחדא דא בדא ולאתקשרא דא בדא", עכ"ל.
ועיין שם המאמר באורך. ועיין שם פירושו במקדש מלך שהוא סוד ז' קצות דזעיר ודנוקבא, עי"ש.
ואתה אל תתמה על החפץ בראותך כאן שאומר ז' חופות דלא כמאן מן אותם המפרשים למעלה בפרק נ"ח - כי תדע באמת שהיינו הך, וכמו שפרשתי שם הסוד בסוד ו"ה שם - זעיר ונוקבא כנודע. והנה הם סוד שבעה תחתונות כידוע למשכילים. ואדרבה מכאן ראיה נכונה אל פירושי שפרשתי שם, כי לפי פירושי הכל הולך למקום אח"ד והמשכיל יבין.
על כל פנים נראה בעליל שאברהם אבינו ע"ה זכה לכל אותן החופות, וכמש"ל, כי הוא המתקן חטא אדם הראשון. וז"ש "ושארי לאתקנא עלמא", וכמו שהודעתיך למעלה שהוא המתחיל בתיקון העולם, והוא במקום אדם ממש. ודי בזה כאן.
מתוך: עולם אחד/עא (עריכה)
פרק עא[עריכה]
לפיכך כמו שאדם הראשון היה מאיר מאוד כמו שהודעתיך למעלה -- כמו כן תמצא אצל אברהם שנמשל לחמה ולבנה.
נמשל לחמה - במדבר רבה (פ"ב דף רי"ב ע"ב בד"א).
נמשל ללבנה - שמות רבה (פט"ו. דף ק"ב ע"ב בד"א) וזה לשונו:
- "הלבנה בראשון של ניסן מתחלת להאיר וכל שהיא הולכת מאירה עד ט"ו ימים וכו'. כך ישראל ט"ו דור מן אברהם עד שלמה. אברהם התחיל להאיר שנאמר "מי העיר ממזרח וכו'"", עיין שם.
והיינו מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה, ב) וזה לשונם: "ויאמר אלהים יהי אור - זה אברהם, הה"ד מי העיר ממזרח צדק וגו' - אל תקרי העיר אלא האיר", עכ"ל.
ואתה אחי ידיד נפשי, לך נא ראה בזוהר פרשת ויקרא (ח"ג יא, ב):
- "ר' שמעון אמר, כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למאי קא אתיא? אלא עשרה למעשה בראשית, ועשרה למתן תורה וכו' תא חזי עשרה מאמרות למעשה בראשית כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה מאמרות למתן תורה כתיב אנכי ה' אלהיך וכתיב במעשה בראשית יהי אור ויהי אור, דמהימנותא דקב"ה 'אור' אקרי, דכתיב ה' אורי וישעי ממי אירא", עכ"ל.
הנה מפורש סוד 'אור' שהוא מהימנותא, וכבר הודעתיך בפרק העבר מאמר זוהר שאמר על אברהם "ועאל גו מהימנותא קדישא", וכנודע בכמה מקומות כי אברהם הוא הראשון שנאמר אצלו (בראשית טו, ו) "והאמן בה' וגו'". ולכן נדרש "יהי אור" על אברהם. והנה 'יהי אור' הוא נגד "אנכי" כאמור כאן בזוהר, וכבר הודעתיך אצל אחדות התורה סוד אנ"כי שהוא אח"ד במספר המרובע, והוא הכולל ומייחד כל העשרת הדברות. ומעתה תבין שורש סוד אברהם איך שהוא סוד אחד הכולל הכל כמו שאבאר להלן אי"ה.
ומזה מובן הכתוב (בראשית טו, א) "אנכי מגן לך". ומזה הבנתי בזוהר לך לך (ח"א פט, ב) וזה לשונו: "תא חזי אנכי מגן לך. אנכי - דא הוא דרגא קדמאה דאתאחיד ביה בקדמיתא", עכ"ל. ועיין שם כל הענין. ויש להאריך בזה. ובין תבין את אשר לפניך.
מתוך: עולם אחד/עב (עריכה)
פרק עב[עריכה]
לכן אתה תראה כמו שאדם הראשון היה מדריגתו גבוה מן המלאכים כמו שנתבאר לעיל -- כמו כן נאמר (בראשית יח, ה) "והוא עומד עליהם" ואמרו חז"ל (בר"ר, מח) "אימתו מוטלת עליהם. מיכאל מירתת גבריאל מירתת", עי"ש. ולכן "והו'א עמ'ד עליה'ם" - סופי תיבות אדם. וכדאיתא [מגלה עמוקות|במגלה עמוקות]] אופן צ"ג ורל"ה, עיין שם.
עוד אמרו (בראשית רבה, מח): "שאלולי את לא בראתי שמים וארץ וכו' שאלולי את לא בראתי גלגל חמה וכו'. שאלולי את לא בראתי את הירח וכו'" -- הרי שהכל נברא בשביל אברהם.
וזה ענין הכתוב (בראשית טו, ה) "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט וגו'", ואמרו חז"ל (בר"ר, מד) שהעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע וכו' וכמ"ש רש"י ז"ל. והיינו לומר שמדריגתו למעלה מן השמים. והבן.
ואברהם אבינו תיקן את הברי"ת בכח המילה שאמרו חז"ל (נדרים לב, א) "גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות", עיי"ש באורך. והוא סוד ברי"ת עם הכולל - חושבן תרי"ג מצות כנודע.
ובזה תיקן זה חטא אדם הראשון שאמרו חז"ל (סנהדרין לח, ב) "אדם הראשון מושך בערלתו היה". והגביר בחטאו ס"ם ולילי"ת שבגימטריא תרי"ב[2]. וביטלם אברהם על ידי ברית שתיקן בבריתו ד' רוחות העולם, כי כן ד' פעמים מחיצה ד' פעמים מחיצה שווה 612 בגימטריא הכי הוי. ואם תרצה לעמוד על דברים אלו היטב - עיין בספר מדרש לפירושים (דרוש כ"ה מן החלק השני) - משם בארה.
ואם בעל נפש אתה וידעת סוד החכמה - תבין מזה גם כן איך שאברהם הוא סוד אח"ד כי כן איתא בזוהר ותיקונים במקומות הרבה שסוד ברי"ת קודש הוא סוד אח"ד, כי הוא המייחד אח"ד - זעיר ונוקבא. ושם אברהם הוא סוד אבר מה - הרי שהכל הולך למקום אחד.
ואתה אחי המעיין - לך נא ראה בהקדמת ספר הזוהר (ח"א ג, ב) וזה לשונו: "וכד שלטא האי תהו עלמא לא הוה ולא אתקיים. אימתי האי מפתחא פתח תרעין ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין? כד אתא אברהם דכתיב "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ותנינן באברהם, ומה דהוה כלא סתום במלת ברא אתהדרי אתוון לשמושא ונפק עמודא דעביד תולדין אבר יסודא קדישא דעלמא קיימא עליה", עכ"ל.
ובדף ד' ע"א (ח"א ד, א): "ונטיל קוב"ה מה ושדי באבר ואתעביד אברהם", עכ"ל.
והנה מה שכתב "דכתיב אלה תולדות וגו'" - כוונתו כמו שנתבאר לעיל בסוד עולם התוהו הרמוז בראשי תיבות "ת"ולדות ה"שמים ו"ארץ", ואברהם הוא המתקן הכל כמו שהודעתיך למעלה.
ומה שכתב "יסודא קדישא דעלמא קיימא עליה" - כוונתו למה שאמרו חז"ל (חגיגה יב, ב) "ר' אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד עומדת וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם", עכ"ל וכנודע.
ומה שאומר שאברהם הוא יסוד - היינו כי חסד שריא בפום אמה כנודע.
ולי יש בזה עוד רמז נפלא איך שיסו"ד סודו אח"ד, והוא כי שני אותיות ח"ד מן אחד - בכפל כל אות על עצמו - תמצא אותיות יסוד. כי כן ח' פעמים ח' - הוא ס"ד מן יסוד. ד' פעמים ד' הוא י"ו מן יסוד. ואות א' הוא חסד דשריא בפום אמה שממנו הזווג כנודע.
עמוד והתבונן בדברים אלו כי נפלאים המה למבין ומשכיל. ועיין מדרש לפירושים (ח"א דרוש י"ב) ותבין שם.
מתוך: עולם אחד/עג (עריכה)
פרק עג[עריכה]
בא ואראך מן הכתוב ומן המקובל ומן השכל שאברהם נקרא אחד.
מן הכתוב:
- (ישעיה נא, ב) "הביטו אל אברהם וגו' כי אחד קראתיו".
- ונאמר (יחזקאל לג, כד) "אחד היה אברהם וגומר".
ומן המקובל בידינו:
- מחז"ל (ויקרא רבה כט, ז) "באחד לחדש זה אברהם", עי"ש.
- (קהלת רבה,) "יש אחד ואין שני - זה אברהם", עי"ש.
- (עוד שם) "אדם אחד מאלף מצאתי - זה אברהם", עי"ש.
ומן השכל - כי מאחר שהוא בא במקום אדם הראשון ממש כמו שנתבאר לעיל - הנה הוא אח"ד כמו אד"ם שהיה יחיד בעולם. ועיין בריש ספר גלגולים שלכן נקראים ישראל 'גוי אחד' מפני שכל נשמותיהם היו באדם אחד, עי"ש. וכבר הודעתיך שאברהם הוא המתקן בסוד "הנפש אשר עשו", ולכן כתיב 'נפש' לשון יחיד כי אחד הם וכידוע בכמה מקומות. והוא אח"ד הכולל הכל, וכמו שהודעתיך למעלה.
ודע עוד על פי סוד שהודעתיך למעלה בפרק שלפני זה בסוד שמו אברהם שהוא אבר מה. וכבר ידעת בסוד מ"ה שהוא אח"ד כמו שנתבאר לעיל בפרק ל"ה, עי"ש. ועיקר שם מ"ה נשלם על ידי אות א' האמצעי בין שני ווי"ן כידוע בדרוש "ד'ם א'דם", ואז נעשה וא"ו - חשבון אח"ד, נשלם אדם. וז"ש "אדם אחד מאֶלף מצאתי" - קרי ביה מאָלף, כי על ידי אות אל"ף נשלם וא"ו - אח"ד, ונעשה אדם וכמו שכתבתי באורך במדרש לפירושים (ח"ש דרוש שנים עשר), עי"ש. והכל נשלם על ידי אברהם שהוא המתקן חטא אדם מה שפגם באות א' ונשאר דם, וכמו שכתבתי שם. ואין להאריך כאן יותר.
ואפשר לומר מה שאמרו במדרש הנ"ל "באחד לחדש השביעי רומז על אברהם" - היינו מפני כי הוא אד"ם ממש הנוצר בו ביום. כידוע בפיוט "זה היום תחלת מעשיך", וכמ"ש שם במדרש בריש הפרשה, עי"ש.
מתוך: עולם אחד/עד (עריכה)
פרק עד[עריכה]
בדעתי עולה לפרש הכתוב (בראשית ג, יט) "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" - שהוא כפל - אחר שאומר "עד שובך אל האדמה" - אך כי כבר נודע כי חפץ חסד הוא ובתוך קללותיו נסתרים ברכותיו. וגם כאן רמז לו על תיקונו שיתוקן ברזא דגלגולא באברהם שאמר (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר".
ובזה אמרתי ליישב קושיית היפ"ת שהקשה בויקרא רבא (ויק"ר כ, ב) שאחר שאמרו שם מענייני החופות שהיו לאדם הראשון בגן עדן אשר העתקתי למעלה בפרק נ"ח - מסיים שם וזה לשונו: "ואחר כל השבח הזה "כי עפר אתה ואל עפר תשוב"", וכתב היפ"ת וזה לשונו:
- "אלא קשה דלמאי דבעי למימר הצדיקים לא שמחו בעולם - מאי טעמא לאתויי "כי עפר אתה" שהוא ענין מיתתו? הו"ל לאתויי מה שנענ' בחייו בגרושו מגן עדן ויגיעו בזעת אפו לאכול לחם, והדברים שנטלו ממנו בחייו דקתני לעיל ס"א פ"ב דומיא דמייתי באברהם שראה במיתת שרה ואלישבע במיתת בנים. וע"ק מה ראיה שהצדיקים לא שמחו בעולם מאדם הראשון שהיה לו זה בחטאו", עכ"ל. ועיין שם תירוצו שהוא דוחק גדול הנראה לעין.
ואני מקשה עוד למה לא מפרש אצל אדם הראשון שלא שמח בעולם כמו שמפרש אצל כולם - עיין שם כי הוא קושיא עצומה לעניות דעתי.
לכן אומר אני שמה שאמר שם אחר זה תיכוף "אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח" - קאי אדלעיל. כי הנה אצל אדם הראשון לא היה יכול לומר שלא שמח מאחר שנלקח ממנו בחטאו כקושית יפ"ת, לכן אמר "ואחר כל השבח הזה - כי עפר אתה ואל עפר תשוב" שהוא מורה ברזא דגלגולא בסוד אברהם, ואברהם זכה לכל הכבוד של אדם הראשון ומכל מקום לא שמח. וז"ש "אברהם לא שמח וכו'". ומה שאמר אח"כ "נולד לו בן למאה שנה" - הוא חושב עוד תענוג אחד מה שהיה ראוי אברהם לשמוח בו - עיין שם היטב. כנלע"ד בדרך אפשרי ודוק היטב.
אח"כ מצאתי ברבינו בחיי פרשת בראשית שכתב וזה לשונו (רבינו בחיי על בראשית ג, יט): "ואפשר לומר ואל עפר תשוב שירמוז לאותו שעתיד לומר "ואנכי עפר ואפר"", עכ"ל. ראיתי ואשמח שכוונתי בפירוש הפסוק לדעת רבינו בחיי זלה"ה.
מתוך: עולם אחד/עה (עריכה)
פרק עה[עריכה]
ראה תראה בספרִי מדרש לפירושים (דרוש החמישי מן החלק הראשון) איך שיצחק ויעקב נתפשטו מן אברהם ממש. וגם יעקב הוא נקרא בכמה מקומות 'בן אברהם' עיין שם בסוד הכתוב (בראשית כח, יג) "אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" - שנאמר מלת "אביך" אצל אברהם ולא אצל יצחק - עיין שם היטב בדרוש ה' ובדרוש ו'. ואיני רוצה לכפול הדברים, שתוכל לעמוד עליהם משם.
וממילא תבין איך שאברהם הוא הכולל ומייחד כל השלשה אבות. ומה גם כי הוא הראשון. וכבר מסרתי לך כלל זה שבכל דבר שבקדושה - הראשון הוא כולל את הבאים אחריו בבחינה אחת. וכבר אמרו חז"ל (ברכות טז, ב) "אין קורין אבות אלא לשלשה וכו'" - עיין שם. ולכן בבחינה זו אברהם הוא הראשון וכולל כל השלשה אבות. ולכן אמרו חז"ל (בראשית רבה, נט) "אברהם ראש לאבות", עי"ש.
ודע עוד כי שלשה אבות הם ממש סוד ג' אותיות אמ"ת. ולכן כמו שהודעתיך בסוד אמת שנכלל כולו באות א הראשון מאותיותיו -- כמו כן נכללו הג' אבות באברהם שהוא הראשון והוא סוד אות א מן אמת כנודע בשערי אורה.
ודע עוד דבר הפלא שמצאתי בשם מורינו הרב שמשון הי"ד ה' ינקום דמו אוסטרפאליר בענין מסוה משה וזה לשונו:
- "כל האדם צריך תיקון לרמ"ח אברים. אברהם לא אשתלים כי אם על ידי אות ה' - עולה מספרו רמ"ח. ויצחק בגימטריא ר"ח. וזהו סוד "ויהי יצחק בן ארבעים שנה" - יצחק עם מ' שנה עולה רמ"ח. יעקב בגימטריא קפ"ב - חסר מן רמ"ח - ס"ו. ותיקן אותו בששים ושש נפש."
- "והנה משה כלול תחת אבהן כדאיתא בזוהר. ונותן לו סוד מסוה - מ' דיצחק, ס"ו דיעקב, ה' דאברהם". עד כאן דבריו.
ומובא ביר"ג סוף פרשת כי תשא עיין שם.
ומעתה אני מוסיף נופך ואומר כי סוד מסו"ה שהוא גמר תיקונם והשלמת ג' אבות למספר רמ"ח --- הנה הוא סוד א"לף שבגימטריא קי"א - סוד ראשית האחדים והעשרות והמאות, כמו שהודעתיך. והוא בסוד א - ציור ג' אבות כנודע במק"א. הרי שהם אח"ד ממש.
ונודע גם כן כי ראשי תיבות של שלשה אבות הוא מספר יו"ד ציור אות א עם האות עצמו, שבגימטריא אהי"ה שהוא חושבן יה"ו, שהוא עיקר ושורש השם. והאותיות אלו הם ממש סוד האבות בסוד שיר המשולש. ודי בזה כאן.
מתוך: עולם אחד/עו (עריכה)
פרק עו[עריכה]
ראה נא אחי מאמר אחד מסכים לדברינו אלה, איך שכל השלשה אבות עולים ומתייחדים באברהם. זה לשון חז"ל (פסחים פ"י דף קי"ז ע"ב): "ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ - תני רב יוסף זה שאומרים מגן דוד. ואעשך לגוי גדול - אמר ריש לקיש זה שאומרים אלהי אברהם וכו' יכול יהיו חותמין וכו' בך חותמין וכו'".
והקשה הרי"ף על אומרו "כשם הגדולים" - לשון רבים - הרי אין חותמין רק באברהם, עיין שם שהאריך. ואמנם ידוע מאמר חז"ל (ברכות יב, א) "הכל הולך אחר החתום", וכידוע אצלי הסוד במקומו, כי כן דרך עלייה מלמטה למעלה כנודע. ולכן ההתחלה "אלהי אברהם וכו'" בסוד שלשה קוין, אך הסיום מורה שאנחנו בכח מעשנו ותפלותינו ממתיקים הכל, וכל השלשה קוין נעשה חסד. וזהו סוד 'מגן אברהם' - מגן גימטריא ג' פעמים אל ג' פעמים אל שווה 93 - "חסד אל" - לומר לך שכל ג' קוין נעשו חסדים, ונודע כי חסד נקרא 'גדול', ובזה מבואר כי אמר "כשם הגדולים" וקאי על כל השלשה אבות שנעשו גדולי"ם בסוד מג"ן אברהם, שנכללים כולם בבחינת אברהם - חס"ד וכאמור. שהכל הולך אחר החתום. והמשכיל יבין.
הנה לפניך מפורש בשום שכל, איך שכל השלשה אבות נכללים ומיוחדים בסוד אברהם איש חסד. ובמקומו הארכתי. והבינהו.
מתוך: עולם אחד/עז (עריכה)
פרק עז[עריכה]
"כתיב 'ורב חסד' וכתיב 'ואמת' - בתחלה ואמת ולבסוף ורב חסד", עכ"ל חז"ל (ראש השנה יז, ב).
הנה מלבד סודו העמוק אשר אין כאן מקומו - מובן גם כן על פי מ"ש בפרק העבר, כי בתחלה אנו אומרים "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב" - הנה אנו מזכירים כל השלשה אבות שהם סוד ג' אותיות אמ"ת כנודע ונזכר לעיל קצת. ולבסוף אנחנו כוללים ומייחדים את כולם בסוד "חסד לאברהם" בלבד, והוא מה שאנחנו חותמין הברכה "מגן אברהם" וכנז"ל.
ולכן אתה תראה בכמה מקומות שנדרש מלת "מגן" על אברהם:
- (בראשית רבה, מח) "מגן ישעך - זה אברהם",
- (שמות רבה, לח) "מגן עזרך - כנגד אברהם",
- (דברים רבה פ' ב' דף ר"צ ע"ב בד"א) "אמר הקב"ה לאברהם נעשיתי מגן וכו'",
- (ובשיר רבה דף כ"ה ע"ב בד"א) וזה לשונו: "אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן. א"ל הקב"ה לך הייתי מגן אחד שנאמר אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה, הה"ד אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים - זו כהונה ומלכות", עכ"ל.
ולהבין המאמר הזה ארמוז לך בקיצור. הנה בבחינה זו שכתבתי בפרק העבר סוד ג' פעמים א"ל - הוא סוד כהונה מסוד החסד כנודע, ובסוד (בראשית יד, יח) "והוא כהן לאל עליון". אמנם גם המלכות נקראת מג"ן כשמקבלת
ג' פעמים אל ג' פעמים אל שווה 93 אלו. וכדאיתא בזוהר פקודי (ח"ב רכד, ב) "ומגן דא הוא רזא דשמא קדישא דאקרי אלהים", וכמו שפירש במקדש מלך עיין שם. ועיין גם כן בזוהר (ח"ב רנ, א) ומה שכתב שם מקדש מלך, עיין שם.
והבחינה זו הוא סוד מלכות. וז"ש במדרש "זו כהונה ומלכות". ובאמת מאמר 'אנכי מגן לך' כולל שניהם, כי כן אברהם אבינו עליו השלום היה כהן כמו שנתבאר לעיל, וגם היה מלך -
- (במדבר רבה פט"ו דף רמ"ד ע"ג בד"א) וזה לשונו: "וכל מי שהוא ירא מן הקב"ה סופו לעשות מלך. ממי אתה למד מאברהם וכו'. ומנין שנעשה מלך שנאמר 'הוא עמק המלך וכו'".
- (דברים רבה פ"ב דף רצ"א ע"ב) "אברהם שירא אותי לא המלכתיו בעולם וכו'",
- (קהלת רבה דף צ"ה ע"ב) "כי גם במלכותו נולד רש - במלכותו של אברהם נולד רשתו של נמרוד".
ולכן מזכיר אצל המלוכה מי שהוא ירא מן הקב"ה בסוד המלכות כי שם סוד ירא"ה. אבל בבחינת הכהונה הוא סוד אהב"ה וכנודע.
וראה נא אחי במאמר הנ"ל שאמר "לך הייתי מגן אחד שנאמר אנ'כי מ'גן לך" -- הוא הדבר אשר הודעתיך למעלה שסוד אנכי הוא סוד אחד. ואמר עוד "הדא הוא דכתיב אלף המגן וכו'" - הנה בסוד חזרת הדבר למקורו הוא סוד א' שסודו אחד בחינת אברהם, וכמו שאודיעך עוד מזה להלן בעז"ה.
מתוך: עולם אחד/עח (עריכה)
פרק עח[עריכה]
כ"ה נאמר אצל אברהם - "כה יהיה זרעך". וכן אצל יצחק - "ואני והנער נלכה עד כה". וכן אצל יעקב - "כה תאמר לבית יעקב". ומפני שגם אצל ברכת כהנים כתיב "כה תברכו וגו'" פליגי ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים (בראשית רבה, סג) - הבאתי למעלה בפרק ס"ט, עיין שם.
והדבר קשה מאוד, וכי מפני שנאמר כאן 'כה' וכאן 'כה' נאמר שמכאן זכו ישראל לברכת כהנים? ובמאי פליגי?
לכן אודיעך מה שנלע"ד בזה, וארמוז לך בקיצור כדרכי תמיד. ידוע ומפורסם שהשכינה נקראת כ"ה, ובספרי מדרש לפירושים (חלק שני דרוש ל"ב) הארכתי מאוד בפירוש הכתוב "כה תברכו וגו'", וארמוז לך כאן בקיצור.
סוד ברכה - הוא בר דכורא, כה נוקבא. ויש ג' מיני יחודים בסוד ג' תפלות בכל יום, בסוד שלשה קוין, שהם סוד שלשה אבות שתיקנו ג' תפלות. וזהו סוד "ברכה המשולשת" - ג' פעמים ב"ר ג' פעמים ב"ר שווה 606 - חושבן תר"ו שהוא גימטריא אש מים רוח עם הכולל. ושלשה פעמים כ"ה - בגימטריא ע"ה. ונשלם סוד תרוע"ה. וזהו סוד "כה תברכו".
ומפרש שורש הברכה וסודה - "אמ"ר לה"ם"
- "אמר" - נוטריקון א'ש מ'ים ר'וח - סוד תר"ו.
- "להם" - חושבן ע"ה.
הרי סוד ברכה המשולשת. ושם הארכתי מאוד.
והנה כי כן הבינו ר' יהודה ור"נ ורבנן. המה ראו לפרש שורש סוד הברכה, ולא שפליגי כלל, אלא שמפרשים ג' מיני יחודים מן זעיר ונוקביה - סוד ב"ר כ"ה - כל אחד מפרש יחוד אחד. ועל ידי שלשתן נגמר הסוד מן היחוד השלם בכל ג' הקוין.
ולמען יעלימו הסוד עשו כן - כדרך הקדמונים כנודע בכ"מ. והבן זה היטב. והוי יודע שגם בזה יש דברים עמוקים אלא שהלבשתי הדברים כדי שיבנו גם למתחילים בחכמה. ועיין בכוונת תהלה לדוד והמשכיל יבין.
ומעתה אומר שאברהם הוא הכולל כל ג' פעמים כ"ה ג' פעמים כ"ה שווה 75. והיה כהן שבגימטריא ג' פעמים כ"ה. כי הוא המייחד הכל. והוא היה כולל כל השלשה כתרים - תורה וכהונה ומלכות - כמו שהודעתיך בפרקים שעברו לפנינו. וזכה לכל זה בצאתו מחרן אף שהוא מקום הקציפות, וכמש"ל שאז התחילו ב' אלפי תורה והתחיל התיקון. וזה יהיה סוד הכתוב (בראשית יב, ד) "ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" - כי כן ג' פעמים כ"ה ג' פעמים כ"ה שווה 75 בגימטריא חמש ושבעים. והבן זה היטב.
מתוך: עולם אחד/עט (עריכה)
פרק עט[עריכה]
התפשטות י"ב שבטים מן שלשה אבות, וגם הם בסוד אחד שנאמר (בראשית מח, ה) "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי" - הרי הם י"ג כמנין אח"ד. והוא סוד ו"ו וא"ו כידוע.
והתפשטות שבעים נפש מן י"ב שבטים. וגם הם סוד אחד, כמו שנקראים תמיד "שבעים נפש" לשון יחיד.
והתפשטות ת"ר אלף יוצאי מצרים מן שבעים נפש. וגם הם סוד אח"ד בסוד וא"ו - ששה קצוות וכל אחד כלול מעשר, ומעשר לעשר עד ששים רבוא וכנודע.
ולשלימות הענין אציגה נא עמך מעט מלשון ספר הגלגולים מ"ש בסוף פרק שלישי. וזה לשונו:
- "דע נשמת אדם הראשון נחלקת לג' חלקים כנגד ג' אבות, ואלו הג' חלקים נחלקו עוד לי"ב חלקים נגד י"ב שבטים, ואלו הי"ב חלקים נחלקו עוד לע' חלקים נגד ע' נפש שירדו למצרים. ואלו הע' חלקים הם שרשים גדולים שבהם נכללות כל נשמות אדם הראשון. ואח"כ אלו הע' חלקים לתרי"ג שרשים. ואלו התרי"ג שרשים נחלקו עוד לס' רבוא שרשים קטנים כמנין דור המדבר וכו'."
- "ודע כי כמו שכל כללות נשמת אדם נחלקות לג' אבות וי"ב שבטים וע' נפש -- כן כל שורש ושורש מהס' רבוא שרשים של אדם גם כן מתחלקים בעצמם לג' אבות וי"ב שבטים וע' נפש. אלא שיש בזה הפרש - והוא כי הע' נפש של אדם נחלקים לס' רבוא שרשים, אמנם הע' נפש שבכל שורש ושורש מהס' רבוא הנזכרים - אין בכל אחד מהס' רבוא שבכל אחד ואחד יותר משורש אחד לבד, אלא שבכל שורש מאלו הע' מתחלק לתרי"ג ניצוצות או יותר. עד שנמצא שכל ע' שרשים שיש בכל שורש ושורש מהס' רבוא שרשים הם מתחלקים לס' רבוא ניצוצות נשמות, ואינם שרשים אלא נשמות בלבד. וכן על זה הדרך הרוח דיצירה, והנשמה דבריאה וכו' כנודע כי נשמת אדם כלולה מן נפש של עשייה עד אריך דאצילות", עכ"ל הרב זלה"ה.
ובמקום אחר כתבתי שזהו סוד הגביע של יוסף שנאמרו בו הרבה דברים. עיין בלקוטי תורה ובכ"מ. ולדעתי הוא רומז על התחלקות נשמות אדם הראשון לג' וי"ב וע', והיינו גביע - ג' י"ב ע'. ומה שרמוז זה אצל יוסף ארמוז לך כאן בקיצור.
הנה יוסף הצדיק הוא הכולל את י"ב שבטים וגם ג' אבות, וגם ע' נפש -- כי הוא יסוד עולם הכלול מן ו' קצוות - סוד ו"ו. והוא המייחד ז' תתאין - סוד ע'. וגוף וברית חשבינן יחד, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף - לכן הוא כולל ג' אבות כמו יעקב אביו. ופעמים רבות מכונה כל ישראל בשם יוסף בתנ"ך כנודע. וטעם הדבר כי הוא גמר תיקונו של אד"ם הראשון שפגם בסוד הברי"ת, ויוסף תקנו.
ורמז הדבר תראה במספר הקדמי הידוע לחכמי המספר ומובא בפרדס שער הצירוף (פרדס רמונים ל, ח), במספר ההוא עולה אד"ם בחושבן יוסף כזה: א' י' קמ"ה. ולפיכך גם הוא סוד אח"ד כמו שבארתי בכמה מקומות בספרי 'מדרש לפירושים'. ואות א' מורה על יוסף כמו שמפורש בזוהר פרשת מקץ (ח"א ר, א), עיין שם. כמו שאות א' מורה על יעקב אביו כנודע, וכמו שמורה על כלל האבות, ועל השבטים ועל ע' נפש כמו שרמזתי למעלה. ולכן גבי"ע במספר קטן גימטריא אחד ומוהרפ"ו כתב שבגימ' מיל"ה שהוא יסוד כמובא בלק"ת.
ואני מוסיף נופך שאותיות י"ג מפורשים בו סודם אח"ד שנקרא יסוד כנודע - נשארו אותיות ע"ב סוד חס"ד שריא בפום אמה כנודע למשכילים. ולכן אתה תראה כי יוסף בגימטריא י"ב פעמים אחד י"ב פעמים אחד שווה 156, בסוד י"ב שבטים.
והמעשר מן חשבונו - קנ"ו - הם אותיות יה"ו המורים על האבות כמו שהודעתיך כמ"פ, ו יה"ו פעמים יה"ו יה"ו פעמים יה"ו שווה 441 גימטריא אמת כנודע. וכתיב (בראשית מט, כב) "בן פרת עלי עין" - סוד עי"ן נפש שיוסף כולל אותם. עי"ן עם מספר השם המיוחד - גימטריא קנ"ו - הרי שיוסף הוא הכולל ומייחד גם כן. והכל הולך למקום אח"ד. ובמק"א הארכתי בזה מאוד וכאן לקצר אני צריך.
מתוך: עולם אחד/פ (עריכה)
פרק פ[עריכה]
הנה מי יתן והיה עם בני ישראל כחול הים וגו' - מכל מקום הם נכללים תמיד במספר ששים רבוא כנודע, והוא מפני הנשמות שהם ששים רבוא שרשים כנז"ל. ועליהם נאמר (שמות יט, ב) "ויחן שם ישראל" - לשון יחיד, כי הם עולים ומתייחדים בסוד ע' נפש, ועולים ומתייחדים בסוד י"ב שבטים, ועולים ומתייחדים בג' אבות, ועולים ומתייחדים באברהם ראש האבות שהוא סוד אד"ם המתייחד בסוד אות א'. כי כדרך התפשטותם - כן עולים ומתייחדים כמו שהודעתיך באחדות אצילות הקדושה.
ולכן אתה תראה שבכל בחינה ובחינה נרמז המספר ששים רבוא, כמו שהאריכו הקדמונים במספר הזה. ואני אודיעך דבר אחד מה שהוא שייך לכאן. והוא, איך שמספר ששים רבוא רמוז בתוך י"ב שבטים, וממנו תקיש אל כל הדברים - אם שאיני מפרש לך הכל כאן - כי הם מפורשים אצלי במקומות מפוזרים בקונטרסים אחרים, מהם תרוה צמאונך בעז"ה.
והוא מה שאמרו חז"ל (תנחומא פרשת כי תשא) וזה לשונם: "אמר ליה הקב"ה למשה מנה את ישראל. אמר לפניו רבש"ע כתיב והיה זרעך כעפר הארץ, וכתיב ושמתי את זרעך כחול הים, ועכשיו את אומר כן. א"ל אם בקשת לעמוד על מניינים טול ראשי אותיות של שבטים ותעמוד על מניינם. ר' דראובן - מתאים אלף, ש' דשמעון - שלש מאות אלף, וכו'", עיין שם באורך.
והנה ביאור המאמר הזה בפרוטרוט כבר היא מבואר בשל"ה דף של"א ע"ב ושל"ב ע"א, ותורף דבריו מה שאמר משה "כתיב וכו'" כי משה סבר שגם לעתיד יחויב למנותם בכל שנה ושנה. והשיב לו הש"י שהיינו דווקא למנותם עתה ולא לעתיד. ומה שהוקשה לך חסרון הידיעה כמה היו מתחלה טול ראשי אותיות וכו' ועיין שם באורך.
ואני באתי להוסיף על דבריו ולהודיעך שורש הדברים מה זה אשר החשבון רמוז בראשי אותיותיהם - הלא דבר הוא. אך הוא הדבר אשר דברתי שכלל ישראל מיוחדים בתוך י"ב שבטים. וממילא מובן מזה שבוודאי רמוזים בדרך כלל בתוך י"ב שבטים, ועיין בלשון ר' עזריאל שהבאתי בפרק ט"ל "כי האחד יסוד הדברים וכו' שאין בפרט אלא מה שבכלל", ודו"ק ותבין זה.
וכבר הודעתיך פעמים רבות בקונטרס הזה כי בכל דבר שבקדושה ובכל השמות - האות הראשון שבשם ההוא כולל כל האותיות שאחריו. ובתר רישא גופא אזיל. ומובן מזה שראשי אותיות של י"ב שבטי יה - הם כוללים כל האותיות שמות השבטים.
- (ועיין בדרוש חיבוט הקבר שכתב האר"י זלה"ה כי השם שנקרא אדם למטה הוא גם כן שמו למעלה, שנשמתו נקראת בשם ההוא גם כן, והארכתי בהקדמה זו במק"א)
ולכן בראשי שמות השבטים רמוז מספר ששים רבוא שהם המתפשטים מן י"ב שבטים וכאמור, שלפיכך הם עולים ומתייחדים שם. ולכן אתה תראה שכל א' נחשב לאלף כגון ר' של ראובן שמספר ר' הוא שני מאות פעמים א', כי האחד יסוד כל המספר. ואמנם כאן אמר הקב"ה למשה שיחשוב כל אות א' למספר עשרה מאות שהוא אלף, כי כן הוא התפשטות הדברים. אך בעלייתם למקורם ומתייחדים נעשה מן מספר עשרה מאות - אח"ד. מן אֶלף - אָלף. וכמו שהודעתיך בפרק י"ח.
וזהו סוד הכתוב (דברים לב, ל) "איכה ירדף אחד אלף" - ומלת "ירדף" הוא מלשון 'שמות הנרדפים', כי כן אָלף הוא אֶלף.
כן ראיתי במדרש ר' תנחומא. פקח עיניך וראה איך שהמאמר הנ"ל מורה באצבע על אמתת הדברים שעליהם עולם אחד הזה נתייסד. והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/פא (עריכה)
פרק פא[עריכה]
ומזה תבין סוד א' רבתי של התחלת דברי הימים (דברי הימים א א, א) "אדם שת וגו'" וכתיב במלת "אדם" א' רבתי - כי בא לחשוב כל התפשטות הדורות, ורמז לנו שתחלת התפשטותם סוד חזרתם למקורם, כי הם עולים ומתייחדים מעלה מעלה עד סוד אות א של אדם שהוא הכולל ומייחד הכל. והבין[3] זה.
ומעתה הסכת ושמע, כמו שהודעתיך בפרק ט"ל סוד שם אין סוף באצילות הקדוש, וכמו שהודעתיך בפרק נ"ז בסוד התורה -- כן תבין גם כאן בסוד ישראל עם קודש, כי הנה הם הולכים ומתפשטים ברבוי אחר רבוי, ותכלית המכוון הוא להגיע אל סוד האחדות על דרך שהודעתיך למעלה. והנה אם הסכמו' *שהם נכללים ומיוחדים בששים רבוא שרשי נשמות, והם נכללים ומיוחדים בע' נפש המיוחדים בי"ב שבטים, המיוחדים בג' אבות, המיוחדים בסוד אברהם שהוא אדם המיוחד בסוד אות א שבו -- ושם אין סוף למספרם וכמו שנתבאר לעיל בפרקים הנ"ל בסוד "ולפני אחד מה אתה סופר" האמור בספר יצירה. כי הנה גם אם הם כחול הים - יש להם מספר על כל פנים - אלא שאין ביד אדם למנותם (כמו שאודיעך להלן אי"ה), ונמצא שיש להם 'סוף'. אך אמנם בהגיעם לסוד האחדות -- אזי מה שהיה 'סוף' למספר ההוא נעשה באחדותם 'אין סוף' - כי הנה הם עולים ומתייחדים עד סוד אות א של אברהם שהוא אדם, ושם אין להם מספר כלל. והמשכיל יבין.
וכמו שהודעתיך אצל האצילות בסוד יו"ד הרמוז בציור א, וכן אצל התורה בסוד יו"ד דברות -- כמו כן תמצא אצל אברהם אבינו סוד יו"ד נסיונות. וכמו שאמרו חז"ל (שמות רבה, מד) וזה לשונו: "אמר משה רבון העולם על מה אתה כועס על ישראל. אמר בשביל שבטלו עשרת הדברות. א"ל וכו' שנסית אברהם בי' נסיונות ויצאו עשר בעשר", עכ"ל. ועיין שם עוד כמה דברים שתבין על פי הנ"ל, ואיני רוצה להאריך והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/פב (עריכה)
פרק פב[עריכה]
גם על זה פקחתי עיני כדי שתזין ביותר מ"ש בפרק העבר, אציגה נא עמך מאמר אחד מחז"ל (יומא כב, ב) וזה לשונו:
- "ארשב"נ ר' יונתן רמי, כתיב (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתיב אשר לא ימד ולא יספר, ולא קשיא - כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום", עכ"ל.
ובזה נלאה יד כל המפרשים באמרם שהוא מן הנמנע שיתרבו עד אין מספר ברגע אחד כשעושין רצונו של מקום. וראיתי בספר נזר הקודש שמביא מה ששמע מאיזה חכם (בדף ס"ד ע"ב) וזה לשונו:
- "דלאו למימרא שמיד בשעה שעושין רצונו של מקום מתרבים בפועל עד אין מספר, כי זה הוא מחוק הנמנע. אלא שאז כל אחד נעשה שקול לכמה אלף כענין שנאמר "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום" בהיות כל אחד כלול מכמה נצוצי קדושה. ולכן אף בהיותם מתי מספר - הם כחול הים אשר לא יספר", עכ"ל ממש.
וכן ראיתי למפרשים אחרים כולם לדבר אחד נתכוונו.
ואתה אחי בא ואראך איך שהם טועים מאוד. ונעלם מאתם מ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות וזה לשונו:
- "כחול הים - פירש"י אלמא אית להו מנין, עכ"ל. ויש לדקדק לכאורה דהא קרא דתורה סותר זה דכתיב כחול הים אשר לא יספר וגו', דמשמע דלית מנין לחול. וי"ל כדלעיל דההוא קרא אינו מוכח דלית ליה מנין לחול אלא דמחמת ריבוי הסופר נמנע למנותו, כדמסיים ביה 'מרוב'", עכ"ל הרב המהרש"א ז"ל.
וגם בלא דבריו השכל מחייב כן, כי אין שום דבר גשמי שבעולם שיהיה שייך לומר עליו שאין לו מספר, רק ששייך לומר שאין ביד האדם לספרם. וקל להבין. וכמו שאחזו חז"ל בלשונם הנ"ל "כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב וכו'" - הרי "כחול" הים סמכו חז"ל אל "והיה מספר". ומעתה ממילא אין בדבריהם ממש, שהרי גם אם כל אחד מישראל יהיה כלול מאלף ניצוצות או יותר - על כל פנים יש סוף למספרם, רק שאין ביד אדם למנותם, והרי הם דומים לחול הים ממש. ומכל שכן מה שמסיים נזר הקדש הנ"ל "הם כחול הים אשר לא יספר" עד כאן לשונו -- תמהני עליו איך נלכד בלשונו ומשנה לשון חז"ל שהעתיק בעצמו מתחלה ע"ש באמרם "כתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים וכתיב וכו'" -- הרי שהקושיא היא על "כחול הים", ואיך בתוך כדי דבור שכח לשונם וכתב בהיפך - שארי ליה מאריה.
ואמנם ליישב הקושיא הנ"ל אומר אני שהוא הדבר אשר הודעתיך בפרק העבר, ולפיכך כשעושין רצונו של מקום הנה הם מתעלים ברגע אחד עד שמגיעים לסוד האחדות ממש, ואז אין להם מספר כלל, והבן כ"*. ויש אתי בעז"ה כמה עניינים נפלאים שם בחז"ל לפרש כל המאמרים דשם בעניינים אלו. ואי"ה בקונטרס עולם הפוך יבואר הכל על נכון.
ומעתה אחר שבארתי לך סוד אחדות הקב"ה ואחדות התורה ואחדות ישראל בדרך הנאות בעז"ה -- ממילא מבואר מאמר זוהר פרשת אחרי (ח"ג עג, א) "ג' דרגין אינון מתקשרין דא בדא. קב"ה אורייתא וישראל. וכל חד דרגא על דרגא סתים וגליא", עכ"ל.
ועיין בשל"ה בהקדמה הנקראת 'תולדות אדם' הנבנית על מאמר זה, עיין שם שהאריך הרחיב מדרשו מאוד.
ולפי דרכי הדבר פשוט שבחינת האחדות שלהם - מה שנכללים בסוד יו"ד שהוא סוד אות א - הוא נקרא "סתים", כי שם 'אין סוף' למספרם וכנ"ל. ובחינת ההתפשטות שלהם - מה שיש סוף אל המספר ההוא כמו שבארתי אצל כל אחד ואחד - בחינה זו נקרא "גליא", כי הוא מגולה מאחר שהוא בחינת התפשטות שיש להם מספר. והוא נכון. ולמשכילים יונעם.
מתוך: עולם אחד/פג (עריכה)
פרק פג[עריכה]
מעלת משה רבינו ע"ה כבר מבואר למעלה במקומות מפוזרים, ובפרט למעלה בפרק ע"ה בסוד מסו"ה. והדבר ידוע כי היה משה כלל ישראל וכלול מן האבות.
ודע עוד כי האבות עצמן כלולים זה בזה, וכדאיתא במדרש (בראשית רבה, סג) "אברם נקרא אברהם, יצחק נקרא אברהם" - עי"ש באורך. וכמו שמפורש אצלי במקומו.
ודע כי שני שמות יעקב ישראל - שם יעקב הוא במספר קטן יו"ד במילוי, שם ישראל הוא במספר קטן י' בלא מילוי. וכבר הודעתיך למעלה בפרק כ"ז ובפרק ל"א שאות י בלא המילוי מדריגתו יותר גבוה מן יו"ד מלא. ולכן כמו כן שם 'ישראל' גבוה במעלה מן שם 'יעקב' כנודע. ולפיכך כלל עם קודש כשעושים רצונו של מקום נקראים 'ישראל' כידוע.
וידוע כי שם ישרא"ל הוא סוד הויה פעמים אהיה הויה פעמים אהיה שווה 546 כדאיתא בכוונות התפילין. אמר אני שגם זה רמוז במלת אח"ד במספר הקדמי הידוע לחכמי המספר, שנעשה מן אח"ד -- א' ל"ו י' - בגימטריא שני שמות אלו - הויה אהי"ה - שהם אח"ד. ודוע ששמות אלו מלאים[4] גימטריא שמי"ם ואר"ץ. ועיין מגלה עמוקות אופן ר"ן שזהו סוד מאחז"ל (ברכות נה, א) "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" -- בהם גימטריא ב' שמות אלו, עיין שם.
ושם באופן ע"ח מבואר שמזיווג שני שמות אלו יוצא שם הקדוש גושפנקא רבא דביה אתבריאו שמיא וארעא בראשי תיבות "א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ". והדבר ידוע במקומות הרבה. ואמנם מכל זה מובן סמיכת התורה לעיני כל ישראל שהוא סוד שני שמות אלו "בר"אשית ברא אלהים א"ת ה"שמים ו"את ה'ארץ". וז"ש חז"ל "בשביל ישראל - ע' זקנים ומשה ואהרן" - הם ע"ב. וכן סנהדרין כנודע *צירף ע"ב אל ישראל - חשבון תרי"ג מצות בגי' משה רבינו כנודע, והוא שקול ככל ישראל והוא הכולל אותם כמ"ש הקדמונים.
ואמינא רזין בסוד (בראשית א, ד) "וירא אלהים את האור כי טוב" - את האור גימטריא תרי"ג, כי טוב - גימטריא שני שמות הנ"ל. טוב גימ' גושפנקא רבא הנ"ל[5].
ויש ג' אלפי"ן בי"תין -- רברבין אמצעין זעירין. ובכל אחד כ"ב אותיות, וכלול מעשר -- שבגימטריא ר"ך כנודע. ולכן את האור כי טוב חושבן
ג' פעמים ר"ך ג' פעמים ר"ך שווה 660. וזהו סוד הנאמר במשה (שמות ב, ב) "ותרא אותו כי טוב" ואמרו חז"ל (שמות רבה, א) וזה לשונם: "בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אורה, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב", עכ"ל. ומובן עם הנ"ל.
ואפשר עוד שרומז באומרו "נתמלא כל הבית" - על בי"ת של בראשית המורה על שני שמות הנ"ל שחשבונם כי טוב. וגם כמ"ש מגלה עמוקות באופן ק"ן הנ"ל - צירף אחד מן בראשי"ת בשת"י או"ר -- עיין שם והבן.
והנה ישראל בגימטריא חושבן ראשי תיבות של י' ספירות כנודע. ומשה כולל אותם. וזהו סוד מאחז"ל (ברכות נד, ב) "משה כמה הוי - עשר אמות". וזהו סוד מאחז"ל (ויקרא רבה, א) "י' שמות נקראו לו למשה". ומשה הוא סוד שם מה - סוד אדם. וזהו סוד (קהלת רבה ז, כח) "אדם אחד מאלף מצאתי - זה משה". ואיתא בויקרא רבה (ויק"ר, כו) שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו וכו', עיי"ש. הרי כמו שהראה לאדם הראה למשה. וכבר בארתי הסוד אצל אדם. ובשמות רבה (ריש פרשה כ"ח) "עשה בו הקב"ה קלסטירין של פניו של משה דומה לאברהם", עי"ש. וכבר נודע כי משה ותורתו אמת (סנהדרין קי, א), וכבר הודעתיך למעלה סוד אמת, עי"ש.
ודע עוד סוד מאחז"ל (שבת קד, א) "קושטא קאי, שקרא לא קאי". הנה סוד "קאי" הוא חושבן אלף שסודו אי"ק - ראשית א'חדים ע'שרות מ'אות כמו שהורתיך למעלה בסוד אחדות. אבל "שקרא לא קאי" - כי איננו באחדות. והבן.
ועיין עוד בספר גלגולים מ"ש האר"י זלה"ה שם בפרק ג' איך שמספר תרי"ג הוא כולל כל המספרים מן ג' אבות י"ב שבטים ע' נפש ס' רבוא -- עיין שם. ואני אומר עוד כי תרי"ג הוא ממש ת"ר אל"ף שהוא אח"ד - גימטריא י"ג. ודו"ק. הרי שהכל הולך למקום אח"ד. והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/פד (עריכה)
פרק פד[עריכה]
לכן אתה תראה סוד מאמר חז"ל (משנה, אבות ד) "שלשה כתרים הם - כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות".
והנה ידוע שהם בסוד ג' אבות. וכבר הודעתיך שכלולים זה בזה. והבט וראה כי הם ראשית השלשה קוין, וכל ראש הוא בחינת 'כתר', סוד יו"ד שבגימטריא עשרים - חושבן כתר, וכדאיתא ביאיר נתיב ריש אות יו"ד, עי"ש. והדבר ידוע אצלי כמו שהארכתי במדרש לפירושים (דרוש הראשון), עי"ש.
ואומרו "וכתר שם טוב עולה על גביהן" - סוד שם טוב הוא שם הקדוש גושפנקא רבא שבגימטריא טו"ב, וזהו שם טוב. וכמו שכתבתי בפרק העבר. והוא "עולה על גביהן" - כי הוא כולל כל הג' קוין כנודע למשכילים, וכל הג' כתרים נכללים בו בסוד אות א. וזהו סוד הכתוב (דברים א, יא) "ה' אלהי אבותיכם יוסף אליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם וגו'" - מה שכתוב "אלף פעמים" הוא בסוד חזרת הגלגל מן אֶלף לאָלף בסוד היחוד. וכמו שרמזתי לך בפרק י"ח.
ואמרו חז"ל (במדרש שם פ"א) וזה לשונם: "להביט בברכותיו של משה יש בה מסוף העולם ועד סופו. מה כתיב אלף פעמים. אלף פעם אין כתיב כאן אלא פעמים", עכ"ל. והיינו עם הנודע ענין "מסוף העולם עד סופו" - כי אין תחלה בדבר כדוריי, והוא מורה על סוד גלגל החוזר תמיד מן אֶלף לאָלף כידוע. וז"ש "אלף פעמים" ולא אלף פעם. והמשכיל יבין.
וז"ש "ויברך אתכם" - נוטריקון - א' ת'ורה כ'הונה מ'לכות, שזהו עיקר סוד הברכה שיוכלל הכל בסוד אות א'. וזהו סוד (שיר ה, יא) "ראשו כתם פז".
והנה הנוקבא מקבלת ג' כתרים אלו כידוע. וזהו סוד (תהלים טז, א) "מכתם לדוד" - שמלכות נוקבא דז"א מקבלת סוד כתם פז. וז"ש "כי חסיתי בך" - הראשי תיבות מן ג' ראשונות - ג' כתרים. ובגימטריא ל' - הוא ג' יודי"ן. ומלת "בך" - כ"ב אותיות המתחברים עם אדני ונעשה פז. עיין בכוונות ברוך שאמר בסוד "בפה עמו". ודו"ק כי קצרתי.
ודע עוד על פי מה שהורתיך בפרק פ' במאמר "טול ראשי שמותם וכו'" כי כלל ישראל רמוזים בי"ב שבטים בסוד אחדותם שם, עי"ש. ותבין מזה ברכת משה (דברים ל"ג, ו'-ז') "יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה וגו'", וכן לכל השבטים. ובמה ברך בזה את ישראל העומדים לפניו אז? אך הוא בבחינת אחדותם וכללותם בי"ב שבטים. וזה שהקדים הכתוב (שם ה') "בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל" - והכוונה כאמור בבחינת התאספותם ואחדותם בסוד הראש בתוך "שבטי ישראל". ובבחינה זו אומר "יחי ראובן וגו'", וממילא נתברכו כלל ישראל הנכללים בהם.
וענין נפלא - שים עיניך עליו.
מתוך: עולם אחד/פה (עריכה)
פרק פה[עריכה]
ראה נא אחי ידידי איך שמעתה אחר שהודעתיך כל אלה הדברים -- אחדות הקב"ה, ואחדות תורתינו הקדושה, ואחדות ישראל -- באורך וברוחב ובעומק בעז"ה, תבין ממילא כל הדרוש השלשים מן החלק הראשון בספרי מדרש לפירושים. ומה שפרשתי שם מאחז"ל (במדרש חזית) (שיר השירים רבה ב, ט) התמוה מאוד: "אתה אומר לנו די"ו די"ו פירוש דיא"ו די"א די"או וכו'" - שהיו הדברים ההם בעיניך כדברי הספר החתום, ומעתה שים עיניך על הדברים ההם ויובנו לך בנקל אחר שהורתיך שורש הדברים ההם ותכליתם. וכמו כן במקומות אחרים בספר ההוא סתמתי וחתמתי הדברים, כי סמכתי על המעיין בקונטרס הקטן הזה. ואם כי קטן הוא בכמותו - גדול הוא באיכותו, כי ממנו תוכל להבין כמה מאמרים סתומים וחתומים הנמצאים בחז"ל במקומות הרבה.
ומעתה מה לי לכפול הדברים פירוש על המדרש הנ"ל - כי תדרשנו ימצא לך ממקום כבודו שם בדרוש ההוא. וכאן אודיעך עוד פירוש אחר הנלע"ד בפירוש המדרש ההוא, והוא יותר קרוב לפשוטו.
הנה נודע ויכוח בין הקב"ה לישראל, הקב"ה אומר (מלאכי ג, ז) "שובו אלי ואשובה אליכם", וישראל אומרים (איכה ה, כא) "השיבנו ה' אליך ונשובה". שמעתי בדרך הלצה ז"ש (איכה ה, כ) "למה לנצח תשכחנו" כלומר בשביל נצחו"ן, לנצח אותנו. "השיבנו" - כלומר יהי נא כדברינו. כך שמעתי.
ובילדותי שמעתי מפי אדוני אבי זלה"ה פירוש הפסוק על פי הנודע שאין השפע יורד מלמעלה אם לא קדם אתערותא מתתא. רק קודם הבריאה שנאמר (בראשית ב, ה) "ואדם אין לעבוד את האדמה", וכשעלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, היה התעוררות כביכו"ל מניה וביה. וז"ש "השיבנו ה'" - שיהי' התעוררת מלמעלה תחלה, ואם תאמר שאי אפשר להיות בלתי התעוררת מלמטה תחלה -- על זה אמר "חדש ימינו כקדם" - ר"ל כמו קודם הבריאה. אלה דברי אדוני אבי זלה"ה.
וראה נא עומק שכלו, אם שלא היה לו יד ושם בחכמת הקבלה -- כנודע לכל שהיה כל עסקו בגמרא פירוש רש"י ותוספות -- מכל מקום השיג בשכלו דברים הידועים בדברי מרן האר"י זלה"ה.
ואקדים עוד מה שהודעתיך למעלה שיש לאות ה' שני ציורים - דו די - כנודע. והנה בשם המיוחד יש שני ההי"ן, ומהם צריך להעלות מ"ן. מן ה' תתאה אל ו', ומן ה' עילאה אל י' כנודע. והוא סוד אתערותא מתתא לעילא. ומעתה יתבאר שלכן על הפסוק (שיר ב, ט) "דומה דודי לצבי" שנרמז במלת דודי שני ציורי אות ה' - בו נאמר המאמר. ז"ש "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אתה אומר לנו דיו דיו" שנעלה מ"ן בסוד שני ההי"ן שסימן כל אחת הוא די"ו, כי אות ד במקומו עומד בשני ציורים, ואין הפרש רק בנקודה שבתוך ד' - או ו' או י'. ולכן סימן של אות ה' הוא די"ו. והקב"ה אומר לנו די"ו די"ו שני פעמים, שנעלה מ"ן משני ההי"ן. וידוע כי העלאת מ"ן גורם זיווג ויחוד בכל חמשה פרצופים הרמוזים בד' אותיות שם המיוחד. וזה שאמר ומפרש כל היחודים הרמוזים בשלשה פעמים דיא"ו. כי עשר ספירות דזעיר אנפין, ועשר ספירות דנוקבא -- הרי יו"ד, ואות א הוא המייחד ומזווג ועושה אח"ד. וזהו דיא"ו אחד. וכן באבא ואמא - וזהו דיא"ו השני. ודיא"ו השלישי מורה על אריך אנפין שהוא סוד יו"ד שבגימטריא עשרים - כת"ר בחושבן. והוא מיוחד בסוד אות א - פלא העליון כנודע. וכמו שרמזתי למעלה.
וכל זה אומר לנו הקב"ה באומרו "שובו אלי וגו'" - על ידי העלאת מ"ן. ואמנם אנחנו מבקשים "השיבנו וגו'" - בלתי התעוררות מלמטה כי אין בנו כח. וז"ש "את לגבן תחלה". והבן.
הרי הדרש ממלת דו"די וכאמור.
ואמר עוד "מה צבי זה מדלג וכו'" - והוא הדרש באומרו "לצבי". ויש להאריך ולחבר הדרשות ואין כאן מקומו.
עוד שם במדרש: "דבר אחר וכו' די"או את לגבן תחלה" - אינו גורס מלת די"או רק פעם אחת, והוא מורה על אריך אנפין שישפיע עלינו מלמעלה בלי התעוררת מלמטה וכו'.
והבן עוד שם "דבר אחר וכו' את דיאו דיאו לגבן תחלה" - הנה כאן גורס מלת את בראשונה ואחר כך שני פעמים דיא"ו. והכוונה "את" הוא אריך אנפין, שורש כ"ב אותיות מן א' עד ת' כנודע. "דיא"ו דיא"ו" - הם אבא ואמא וזעיר ונוקבא. והוא השפעה מלמעלה למטה בלי התעוררות מלמטה. ולכן לא גרסינן שם מלת פירוש דיא"ו - כי הכל הוא דברי כנסת ישראל כאמור. והבן היטב. והוא הנכון יותר מכל הפירושים שראיתי על המאמר הזה. כי בקונטרס של הקדוש רש"מ ר' שמעון מאוסטרופלי(?), וכן בספר שד"ר שמפרשים המאמר הזה - לפי דבריהם לא יתפרש כלל ה'דבר אחר' שבמדרש האמור. אך לפי מה שכתבנו אתי שפיר הכל.
ואין הפרש בין ה'דבר אחר' ובין הראשון אלא באומרו "מה צבי וכו'" עי"ש. אבל בענין סוד דיא"ו הנ"ל - הכל הולך למקום אחד וכאמור.
וראה נא ראשי תיבות מן "ה'שבינו י'הוה א'ליך ו'נשובה" הוא דיא"ו - רק במקום אות ה' בא יבא אות ד', שהוא עיקרו של אות ה' כנ"ל. וגם על פי הנודע בגלאנטי על הפסוק (איכה א, ג) "גלתה יהודה וגו'" עיי"ש. ואז תבין כי מאחר שכאן מיירי בזמן שאין התעוררות מלמטה - לכן באה אות ד' במקום ה'. והמשכיל יבין מה שיש להאריך עוד.
עוד יש אִתִי לפרש המאמר התמוה הנ"ל בדרך יותר עמוק על פי הקדמות ממרן האר"י זלה"ה - אך אם בעל נפש אתה מעצמך תבינו אחר שתעיין היטב בעץ חיים שער מ"ן ומ"ד דרוש הרביעי (עץ חיים שער לט, דרוש ד). ואחר שפתחתי לך פתחו של אולם, תבין את כל נעלם. ולא לאורך אני צריך.
מתוך: עולם אחד/פו (עריכה)
פרק פו[עריכה]
באתי להעיר עיניך עוד בכמה עניינים השייכים לקונטרס הזה, והוא שצריך אתה לדעת שהכלל שמסרתי בידך והוא שבכל דבר שבקדושה הראשון הוא המייחד וכולל כל הבאים אחריו - הוא גם כן בשנים עשר חדשי השנה.
הלא תראה שאמרו חז"ל (ראש השנה ז, א) באחד בניסן ראש השנה לחדשים וכו', עיין שם באורך שמביא ראיות שכל החדשים מניסן מנינן. נמצא שניסן הוא הראש לכל החדשים. ולכן הוא הכולל כל חדשי השנה. וכמו כן ראש חדש הוא הכולל כל ימי החודש. וראיתי בספר 'ברית כהונת עולם' כי ראש חדש בהיפוך אתוון שרש אחד, והיינו כי הוא שורש אשר מתייחדים בו כל ימי החודש. וזהו סוד שרש אחד.
ונמצא לפי זה חודש ניסן הוא השורש אל כל ראשי חדשים של כל השנה. וזה שאמר הכתוב (שמות יב, ב) "החדש הזה לכם וגו'" - כלומר שהחודש הזה הוא כמו 'ראש חדשים', שהראש הוא הכולל כל ימי החודש - כמו כן "ראשון הוא לכם לחדשי השנה" - שהוא הראשון כולל כל חדשי השנה. ומדוקדק בזה לשון הכתוב ואין בו כפל כלל.
ובזה מצאתי טעם מספיק אל כל מה שנאמר בחז"ל בחודש הזה כפי המובא בשו"ע אורח חיים (סימן תכ"ט סעיף ב') "אין נופלין על פניהם וכו'" עיין שם כל הסעיף. והיינו כי כל החודש הוא כמו ראש חדש, כי הוא ראש לכל החדשים. ונכון הוא.
ודע והבן כי י"ב חדשים הם סוד אח"ד מטעם האמור, כי כל חודש מתייחד בראש שלו, וכל הראשי חדשים עולים ומתייחדים בחודש ניסן, וכל חודש ניסן עולה ומתייחד בראש שלו.
ודע עוד מ"ש המקובלים - י"ב חדשים הם בסוד י"ב צירופי השם המיוחד. וכבר רמזתי לך למעלה איך שהם אח"ד בבחינה זו. ודע עוד כי הם בסוד ו"ו. וחודש העיבור היא סוד א' שבתוך וא"ו, וכדאיתא בלקוטי תורה פרשת ואתחנן (על הפסוק דברים ג כ"ו) "ויתעבר וגו'", עיין שם שלכן משה מת באדר. וידוע כי חודש העיבור הוא להשלים גם שנים הפשוטות, ולכן ראוי לומר שכל שנה היא בחינת י"ג - גימטריא אח"ד.
ודע עוד עם הנודע בחכמת התכונה שהלבנה מסבבת הגלגל י"ג פעמים בכל י"ב חודש, כי בכל חודש תשוב אל הנקודה הראשונה בך"ז יום ושליש בקרוב, ולא תמצא שם השמש עד שתלך עוד שני ימים וקרוב מ"ה שעות. שתתחבר עם השמש. נמצא שעולה הסיבוב שלה בי"ב חדשים י"ג פעמים בקרוב. דוק ותמצא. וכבר נודע שלשון 'שנה' בחמה ו'חדש' בלבנה. נמצא כי י"ג חדשים הם וסודם אח"ד.
והבט וראה כי י"ג פעמים אח"ד י"ג פעמים אח"ד שווה 169 שהוא בגימטריא קס"ט, ועם הכולל ק"ע - חושבן ניסן, מפני שכולל אח"ד פעמים אח"ד אח"ד פעמים אח"ד שווה 169. והוא גימטריא מקל - סוד (בראשית לב, יא) "כי במקלי עברתי" שהוא סוד (בראשית ל, לז) "מקל לבנה וגו'" שסודו וא"ו - גימטריא אחד. והוא חושבן עשרה פעמים שם הקדוש היוצא מראשי תיבות "א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ"[6], שהוא גושפנקא רבא כמש"ל.
והשם הזה הוא ייחוד שני שמות - הויה ואהי"ה - כנודע. וכבר ידוע בהאר"י זלה"ה שלכל אחד משני שמות אלו יש י"ב צירופים - צירוף אחד לכל חדש. ו י"ב צירופי הויה י"ב צירופי הויה שווה 312 - בגימטריא שי"ב - חושבן חדש. ובחודש ניסן הם שני הצירופים הראשונים משני שמות אלו שהם אותיותיהם כסדרן וכידוע במלאכת הצירוף. וכיון שהם הראשונים - כוללים כל הצירופים שאחריהם. והבן. וכבר הודעתיך למעלה סוד אח"ד במספר הקדמי בגימטריא כמו שני שמות אלו. הרי שהוא בסוד אחד. והמשכיל יבין כל זה.
וכמו כן תדע בסוד יום שבת קודש כי הוא אחד הכולל כל הימים. וכנודע כי הוא המרכז עגולה - ששה ימים הסובבים - ג' ימים מצד זה וג' ימים מצד זה כידוע בספר של"ה ובכמה מקומות. ולכן תמצא בכמה מקומות שכל השבוע נקראת 'שבת'. והיינו כי הוא המייחד והכולל.
ודע עוד מ"ש בספר הכוונות שער קבלת שבת (שער הכוונות דרושי שבת, דרוש ג)[7] שנקרא שבת 'אחד' - גימטריא י"ג ספירות שיש בכל העולמות אחר עליותן חוץ מן עולם העשיה, עיין שם, שזהו סוד "אתה אחד" - חכמה, "ושמך אחד" - בינה, "ומי כעמך ישראל גוי אחד" - זעיר אנפין, עי"ש.
ודע עוד כי הוא סוד רשות היחיד - סוד שם מ"ה - גבהו עשרה אותיות, ורחבו ד' אותיות.
ודע עוד מה שנודע בסוד (ישעיהו נח, יג) "א'ם ת'שיב מ'שבת" - ראשי תיבות אמת, "מ'שבת ר'גלך ע'שות" - ראשי תיבות מרע. כי אמת עולה מן השקר, שהוא רע הנאחז ברגלי דקדושה. וכבר הארכתי בזה במדרש לפירושים (חלק שני דרוש כ"א), עי"ש.
ודע עוד כי שבת הוא חושבן תר"ך עמודי כתר, ל"ב נתיבות חכמה, נ' שערי בינה כנודע. וכבר ידוע שג' ראשונות הם אח"ד.
ודע עוד בסוד שבעה מרגלאין היוצאים משני שמות הויה ואהיה, וכבר הודעתיך שהם אח"ד[8]. ודי בזה כאן כי כבר הארכתי במק"א ובפרט בספרי הנ"ל. משם בארה גם בסוד שלש רגלים - משם תראה וכאן לקצר אני צריך.
וכמו שאמרתי אצל שבת בבחינת מרכז -- כן תבין גם כן בחינת שמיטות ויובלות, והמשכיל יבין עד שאין מן הצורך להאריך. וכמו כן תבין בסוד הארץ, ובסוד עשר קדושות הן וכו' -- כי כל המקודש מחבירו הוא מפני שהוא יותר מייחד ויותר כולל. עד כאן ראיתי להעירך בדרך כלל. ואמנם לדעת הכל בפרוטרוט יובא אי"ה במקומות אחרים.
ואחר שהקדמתי לך כל אלה ההקדמות, הגבוהות והרמות - אשכילך ואורך פירוש "אחד מי יודע וכו'" שלא ראיתי בו פירוש מספיק בשום ספר מן הספרים אשר ראיתי מפרשים אותו בלחץ זה הדחק דחוק ואתי מרחוק לא ראי זה כראי זה - את כולם ישא רוח הבל הבלים, אין בהם ממש. שים נא עיניך על הפירוש שהורוני מן השמים ותשביע בצחצחות נפשך. אך שאלה אחת אנכי שואל מאתך - זכור ואל תשכח כל ההקדמות האלו, כדי שלא אצטרך לכפול הדברים, רק אכתוב כמו שכתבתי למעלה ותו לא. ואתה תדע ותזכור ההקדמה אשר אליה אכוין. ובזה ילך לבטח דרכך.